21 יוני 2010 | 15:43 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

ג’ים קארי מציג: גיי אוני

ג’ים קארי ויואן מגרגור גאים בסרט החדש שלהם

הפסטיבל לקולנוע גאה ייפתח מחר בתל אביב ויציג, על פי איסופו של יאיר הוכנר, את המקבץ הכי בוטה והכי נועז והכי מחתרתי של קולנוע שמוצג בישראל. עזבו ג’נדרים, זה פשוט פסטיבל לקולנוע אנדרגראונדי לחלוטין. ובוודאי שדבר אחד קשור לשני. אבל אני מתעסק כרגע בדבר הכי מיינסטרימי בפסטיבל: סרט הפתיחה, “אני אוהב אותך, פיליפ מוריס” עם ג’ים קארי ויואן מגרגור. סרט, שאם לא תהיה עליו התנפלות בפסטיבל ובהקרנות הסינמטקיות שיבואו בשבועות הבאים, נמצא בסכנת גניזה. לא שישראל תהיה יחודית בזה: גם באמריקה לא ברור לגמרי האם ומתי ואיך הוא יופץ. לכאורה בגלל סכסוך חוזי/כספי בין חברת ההפקה ובין המפיץ על גובה המקדמות, אבל בפועל ברור שיש כאן בהלה של המפיץ מהתגובות של הקל הרחב שיגיע לראות את ג’ים קארי ויקבל אותו בסצינות סקס הומואיות. אבל הסרט הזה הוא הברקה מצחיקה למדי.

פורסם ב”פנאי פלוס”, 16.6.2010

איזה סרט משעשע ומפתיע. את הפסטיבל לקולנוע גאה יפתח מחר הסרט הזה, “אני אוהב אותך פיליפ מוריס”, קומדיה שחורה, שזורקת את הפוליטיקלי קורקט לפח. עד כדי כך, שהמפיצים האמריקאים די נרתעים לגעת בה (הסרט ייצא שם רק בהמשך הקיץ, ובהפצה מוגבלת), למרות העובדה שזו קומדיה עם ג’ים קארי. ועוד קומדיה די מצחיקה. אלא שקארי ויואן מגרגור מגלמים בה זוג הומואים. ועוד זוג הומואים שנורא מאוהבים זה בזה, ואוהבים להתנשק. ולעשות די הרבה סקס (את הסקס לא רואים, בכל זאת, סרט אמריקאי). ואם יש דבר שהציבור האמריקאי קשה לו איתו, זה גברים מתנשקים. להומואים הם כבר התרגלו – לפחות על מסך הקולנוע והטלוויזיה – אבל לזה שהם נוגעים אחד בשני, עוד לא. ומה יהיה עם הסרט הזה בארץ? לא ברור.

למרות השם המאוד לא מוצלח (גם באנגלית), “אני אוהב אותך פיליפ מוריס” הוא קומדיה שחורה שנונה למדי, מאת התסריטאים שטבחו במיתוס של סנטה קלאוס ב”סנטה בשקל” (שהופק על ידי האחים כהן ובוים על ידי טרי זוויגוף). הפעם, כשהם כבר בתפקיד תסריטאים ובמאים, הם מספרים סיפור אמיתי מדהים למדי, על שוטר שבעקבות תאונת דרכים מחליט להפסיק לחיות בשקר, יוצא מהארון, עוזב את משפחתו ועובר לגור בפלורידה ולהיות הומו במשרה מלאה. וכדי לממן את חייו החדשים הוא הופך לאחד הנוכלים הערמומיים ביותר באמריקה. בבית הכלא הוא פוגש בחור בשם פיליפ מוריס (זה מבלבל, אבל אין לסרט שום קשר עם חברת הטבק באותו שם), ומאותו רגע בית הכלא הופך עבורם לגן עדן. שניהם, לבד, בתא מסורג.

גלן פיקארה וג’ון רקואה לוקחים את כל הסטריאוטיפים הכי הומופוביים על הומואים, והם מנגנים אותם בהנאה ובחדווה בפול ווליום. הסיסיות, הצעקנות, המצועצעות, אפילו על איידס הם מעיזים לצחוק באחד הרגעים היותר מצמררים ומפתיעים בסרט. זה עוזר להם להגן על עצמם בכך שמדובר בסיפור אמיתי, כך שהם יכולים להגיד “זה לא אני, זה הוא”. ואכן, נדמה שהגיבור ניצל כל סטריאוטיפ הומואי כדי לחיות חיים של הונאה (והנאה). אבל התוצאה מאוד מבדרת. כי מי שמתחיל בתור שוטר, שומר חוק, האיש הכי ישר, כלומר הכי סטרייט, למעשה חי חיים של שקר, בהם הוא מסתיר ממשפחתו את זהותו המינית האמיתית. אבל ברגע שהוא מתחיל לחיות את חיי האמת שלו, כשהוא מחבר לאישיותו האמיתית, הוא זונח את החוק והופך להיות נוכל. לא בטוח שחוקרי מגדר וייצוגי מיניות יהנו מהחיבור בין להיות גיי ולהיות נוכל, אבל הסרט כה קרקסי, קרנבלי וצבעוני וסלפסטיקי, הוא כל הזמן מחליף זהויות, והוא מאפשר לג’ים קארי לשוב להשתוללויות הסלפסטיק שלו ולהחלפת דמויות כאילו אנחנו בסרט של האחים פארלי, עד שברור ש”אני אוהב אותך פיליפ מוריס” מנסה להיות סרט שחי בבועה, מחוץ לעולם אמיתי של תקינות פוליטית. ברור שלאמריקאים לא נוח איתו. יש בו משהו חתרני ומשחרר.

נושאים: בשוטף

12 תגובות ל - “ג’ים קארי מציג: גיי אוני”

  1. אביגיל 21 יוני 2010 ב - 16:35 קישור ישיר

    תשמע, לא נעים לי להשתלח בך ככה, אבל כל כך נמאס לי מהעובדה שעיתונאים ישראלים פשוט לא מסוגלים לדון באמריקה או בתוצרים התרבותיים שלה מבלי להשחיל הערה בנוסח ‘האמריקאים, כידוע, הם עם טיפש/שמרן/גזעני’? נתעלם מהעובדה שמדובר באומה של 300 מיליון איש המשתרעת על פני רוחבה של יבשת שלמה, יש משהו כל כך מביך בקרתניות שמשתקפת מתוך ההערות החוזרות ונשנות האלה, בצורך הבלתי נלאה שלנו להוכיח שאנו נעלים יותר ממדינה שיכולה לאכול אותנו בלי מלח ושתרבותה השתרשה עמוק בתרבותנו. ומה עם זחיחות הדעת של ההכללות הללו? נדמה לך שישראלים מברכים על יצירות חתרניות? אולי אנחנו יותר סובלנים כלפי הומוסקסואליות (שזה גם מוטל בספק לדעתי), אבל רק השבוע נערכו פה הפגנות ענק נגד פסיקת בית משפט שהכריחה הורים לבנים לשלוח את בנותיהם ללמוד באותה כתה עם ילדות שחורות, אז אולי ניטול קורה מבין עינינו לפני שנתחיל לצהול על גזענותם של האמריקאים?

    ==============

    רוה לאביגיל: כרגיל, הבעיה שלי היא עם המפיצים (גם האמריקאים) ולא עם הקהל, ועם האופן שבו החלטות המפיצים מביעות במובלע את מה שהם חושבים על הקהל שלהם.

  2. איתן 22 יוני 2010 ב - 1:20 קישור ישיר

    בום.

    עף לי המוח.

    הקרנות אקדמיה
    “ביום השלישי”
    בימוי: משה איבגי

    זה לא רק הסרט הכי טוב שראיתי בהקרנות האקדמיה. זה הסרט הכי טוב שראיתי השנה.
    “החיים על פי אגפא” ו”מגנוליה” מגולגל לתוך יצירה אחת. מספר סיפורים של שליטה גברית נפגשים בתל אביב של היום, עד שמגיעה האפוקליפסה (רק בלי צפרדעים).
    אמור מעתה: משה איבגי הוא לא רק שחקן מצוין. הוא גם במאי אדיר. צילום נפלא, עריכת סאונד יוצאת מן הכלל, ומשחק נהדר של קאסט רחב (ראויה לציון במיוחד הילה פלדמן, בתפקיד אמיץ וקשה מאוד, שהיא מבצעת בדיוק רב).
    יש בסרט מספר סצינות אדירות, ובהן, סצינת השנה: שיחזור של סצינה מתוך “אימפריית החושים”. בנוסף, ראוי לציין גם שתי סצינות שבהן שרון אלכסנדר רוקד (אחת מהן בעירום), כשהוא מבליט את הצד הניאנדטרלי של הגבריות. ואלו רק כמה מתוך סרט שנע משיא אחד לשני. רמת הפקה גבוהה, שבדרך כלל לא רואים בארץ. סרט איכותי בצורה לא רגילה.
    סרט ענק.

  3. איתן 22 יוני 2010 ב - 9:15 קישור ישיר

    הלכתי לישון. התעוררתי. ועדיין הסרט הזה של איבגי בראש שלי. איזה סרט כועס. מה כועס – זה סרט זועם. סרט שמאגד סיפורים על אלימות של גברים כנגד נשים. אלימות שמתבטאת בדרכים שונות, חלקן פיזיות וחלקן פסיכולוגיות. אלימות שיש לה תוצאות הרסניות.
    אז יש את העיתונאית שחוקרת רב ישיבה, ואיש עסקים שרץ לראשות הממשלה – ושניהם מתנכלים לה. וגם הבוס (הגבר) שלה לא תומך בה.יש את נערת הליווי, שמוכרת את הגוף שלה לסקס פרוורטי במיוחד. יש את הנערה החמודה והתמימה מהדרום שלומדת על בשרה כמה שיעורים כואבים על מצ’ואיזם. יש את דמות הגבר שמחזיק סטודיו, ובוחן בנות רוקדות. ויש את האשה הנשואה “הרגילה” – שבעלה לא מתאכזר אליה פיזית, אבל ברמה היומיומית הוא מאשים אותה בכל דבר, ולא מעניק לה רגע אחד של רוך.

    כל הסיפורים האלו שזורים בתסריט מרובד ומרתק, שלא מפחד להטיל את האשמה על הדת: לא רק הסיפור עם הרב מעלים המס. הסצינה הראשונה בסרט היא סצינה של בר מצווה. אירוע שבו הילד הופך לגבר, ונכנס לעול מצוות. ויש כמובן את הסוף האפוקליפטי.

    איבגי מתגלה כבמאי אינטלגנטי מאוד. לא את כל הטקסטים הנאמרים אנו שומעים. אבל אנו תמיד יודעים מה נאמר. המצלמה נעה ומצלמת את הנשים כלואות בתוך בתים ומסגרות. השחקנים-כולם-עושים עבודה מדהימה. אפילו אפרת בן צור, שחקנית שאני לא אוהב בד”כ, השילה את כל המניירות שלה, ועושה תפקיד פשוט לכאורה, אבל עם רבדים רגשיים עמוקים מאוד. ואני שב ומזכיר את הילה פלדמן. הג’ינג’ית המתולתלת הזו תפסה את העין שלי לפני כשנתיים בסדרת טלויזיה שהיא עשתה עם עירית לינור. כאן היא עושה תפקיד תובעני מאוד – אבל מצליחה להוציא ממנו את המיטב שאפשר.
    איבגי עצמו עושה את התפקיד של ג’ון סי. ריילי ב”מגנוליה” – כלומר, של הצדיק היחיד בסדום (ומדובר כאן לא רק ב Figure of speech, אלא בסדום של ממש).ולדעתי איבגי שחקן יותר טוב מג’ון סי. ריילי. וגם הוא עובר הרפתקאות שקשורות לכך שגברים רואים בנשים רכוש שלהם.
    וכמובן – הסוף של הסרט. כזה דבר לא נראה בקולנוע הישראלי כבר הרבה זמן (אולי אף פעם).
    סרט אדיר, “היום השלישי”.

    בשנה שעברה אני הייתי כמעט היחיד שחשב ש”כלת הים” הוא סרט נפלא (וגם אחרי שראיתי את הסרט בשנית, לפני כמה חודשים, אני עדיין חושב כך). מעניין אותי לדעת אם השנה אני היחיד שהוכה בתדהמה אחרי הסרט הזה של איבגי.

    ספיציפית לגבי פרסים – אם הסרט הזה הולך לאוסקרים, ישראל תקבל מועמדות רביעית רצופה. אי אפשר להתעלם מאיכות כזו. אבל הסרט שוב לא יזכה. האמריקאים לא יוכלו לעכל סרט כזה. מצד שני, “פעם הייתי” יכול להיות “הסוד שבעיניים” של השנה – סרט נעים, יפהפה, וקומונוקטיבי. אבל אני לא יודע אם הוא ישיג מועמדות בכלל. סרטים כמו “פעם הייתי” יש לא מעט בעולם. אין הרבה סרטים כמו “ביום השלישי”.

  4. מוזבי 22 יוני 2010 ב - 14:31 קישור ישיר

    לא אהבתי את “אני אוהב אותך פיליפ מוריס”. יכול להיות שהמפיצים לא כאלה הומופובים. יכול להיות שהסרט פשוט לא מצחיק. הוא נופל בדיוק באמצע בין הקהל המבוגר ו/או השמרני שלא ירצה לראות אותו מראש, לבין הקהל הצעיר ו/או הליברלי שיחשוב שהסרט לא הולך מספיק רחוק. אין לסרט הזה קהל.

  5. אביגיל 22 יוני 2010 ב - 16:26 קישור ישיר

    “אם יש דבר שהציבור האמריקאי קשה לו איתו, זה גברים מתנשקים”, “ברור שלאמריקאים לא נוח איתו”. אלה לא אמירות נגד המפיצים (ובכל מקרה, גם בארץ, כפי שאמרת, אין לסרט הזה מפיץ).

  6. רודריק ג'יינס ג'וניור 22 יוני 2010 ב - 21:09 קישור ישיר

    לאיתן,
    החיים עפ”י אגפא פוגש את מגנוליה? ההתלהבות שלך מהסרט הקפיצה לי אותו למקום שני ברשימת הסרטים שאני מחכה להם השנה אחרי INCEPTION.

  7. רועי 23 יוני 2010 ב - 16:23 קישור ישיר

    לאיתן.
    גם אני ראיתי את הסרט של איבגי. בימוי מעולה, משחק משובח, התסריט קצת פחות טוב. הסוף היה לי מוזר.אפרת בן צור והילה פלדמן מצויינות.

  8. TAR 25 יוני 2010 ב - 22:29 קישור ישיר

    סרט מבריק נהנתי מכל רגע
    חבל שהקרינו אותו לפעם אחת בסינמטק
    גים קארי גאון

  9. web analytics 8 דצמבר 2010 ב - 4:44 קישור ישיר

    Mate this spamming here will drive me nuts! Fix it!

  10. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 8:15 קישור ישיר

    Dude this spam comments here are driving me nuts! Get rid of it!

  11. video games 5 פברואר 2011 ב - 19:04 קישור ישיר

    Top-notch news it is without doubt. We have been searching for this tips.

  12. Maude Bolstad 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    Hi I found your site by mistake when i was searching Google for this issue, I have to say your site is really helpful I also love the theme, its amazing!. I dont have that much time to read all your post at the moment but I have bookmarked it and also add your RSS feeds. I will be back in a day or two. thanks for a great site.


השאירו תגובה