21 יוני 2010 | 11:38 ~ 31 תגובות | תגובות פייסבוק

"צעצוע של סיפור 3 ", ביקורת בערך

מבזק מיוחד: קבלו עדכון נסער. אולם 23 בסינמה סיטי ראשון לציון הוא כרגע – בעיניי – אולם הקולנוע הכי טוב בארץ. יא וואראדי, איזה מסך ענק, איזה שיפוע נהדר, איזו איכות הקרנה דיגיטלית מצוינת. ראיתי שם השבוע גם את “פעם הייתי” וגם את “צעצוע של סיפור 3 ” והתמוגגתי מתנאי ההקרנה המשובחים. אה, וגם מהסרטים שכה ריגשו אותי.



אני מחפש מילים כדי לכתוב ביקורת מסודרת על “צעצוע של סיפור 3 ” ופשוט לא מוצא. התמוגגתי מהסרט הזה מהפריים הראשון ועד האחרון. ממש האחרון. לא יצאתי מהאולם עד שעלה הלוגו האחרון והסרט נפסק. החל מהסרט הקצר – הגאוני! – “יום ולילה”, והמשך בסרט עצמו. איך הם עושים את זה שם בפיקסאר? איך הם מצליחים להפוך חוויה כה תעשייתית, כה מסחרית,, כה מלאת פלסטיק ופיקסלים לחוויה כה אישית ומרגשת? איך הם מצליחים ליצור סרט שמרגש את כ-ו-ל-ם ולגרום לכל מי שצופה בו להרגיש כאילו הם העלו למסך איזושהי חוויה פרטית שהוא חשב שקרתה רק לו בילדותו, או בבגרותו? איך הם מצליחים, שוב ושוב, לבנות תסריטים כה הדוקים, מושלמים ומפתיעים. לפחות פעמיים במהלך הסרט, אולי יותר, אמרתי לעצמי “אוקיי, זו נקודת מפנה די צפויה, אבל היא עשויה כמו שצריך” רק כדי לגלות חצי דקה אחר כך, שנקודת המפנה הזאת לא הלכה בכלל לאן שאני – או אתם – ציפיתם. ולכן, הסרט מצליח להגיע למקומות די מפתיעים ולא צפויים בעלילה. אנשי התסריטאות בפיקסאר הם ללא ספק התסריטאים הכי פחות עצלניים בעולם. הקרדיט לתסריט של “צעצוע של סיפור 3 ” כתוב על שמו של מייקל ארנדט, שכבר זכה באוסקר על “מיס סאנשיין הקטנה”, כך שאנחנו יודעים שהאיש הוא אשף של מבנה ושל תפניות לא צפויות, אבל הוא נסמך על סיפור שנהגה על ידי ג’ון לאסטר (המאסטר-מיינד מאחורי “צעצוע של סיפור” הראשון), אנדרו סטנטון (“וול-אי”) ולי אונקריץ’ (שהיה העורך של “צעצוע של סיפור” הראשון וכאן כבר מקבל את קרדיט הבמאי). במילים אחרות: ארבעה שותפים לתסריט, עם ארבעה פרסי אוסקר (לסטנטון יש שניים, לאונקריץ’ עדיין אין. יהיה לו אחד בפברואר 2011).



זוכרים? כשעלה הרעיון ל”צעצוע של סיפור 3 ” הוא היה מוקד הסכסוך שכמעט הוביל לגירושין של פיקסאר מדיסני. “צעצוע של סיפור” היה הסרט הראשון של פיקסאר, ומבלי שהם ראו את העתיד הם הסכימו לתת לדיסני את הזכויות עליו. זה הסרט היחיד של פיקסאר שאינו בבעלות פיקסאר. כשג’ון לאסטר סרב לדרישת דיסני לעשות סרט המשך שלישי, דיסני הודיעה שהיא תפיק את הסרט לבד, ללא פיקסאר. מבחינה חוזית היא יכולה. ואז התחיל מאבק, בדיוק ברגע שבו עמד לפקוע החוזה של דיסני ופיקסאר, ונדמה היה ששתי החברות עומדות להתפצל. נדמה היה גם שדיסני האמינה שהיא יכולה להסתדר מצוין בלי פיקסאר. אלא שברגע האחרון רוי דיסני, שהיה יו”ר הדירקטוריון, התערב בסיפור. ידה ידה ידה, ראשי דיסני עפו, ולא רק שדיסני ופיקסאר חידשו את הקשר ביניהן, אלא שלמעשה שתי החברות התמזגו, באופן כזה שג’ון לאסטר – האיש הכי מזוהה עם פיקסאר – הוא כיום הדמות הקריאטיבית הכי בכירה בכל מה שדיסני עושה, כולל בפארקי השעשועים. אני מניח שנראה את זה היטב ב”טרון” המתקרב, שהפך לפרויקט המחמד של לאסטר. וכך חזר “צעצוע של סיפור 3 ” לידי פיקסאר – לאסטר הפעם כבר הסכים לעשות את הסרט. אבל מה שהתחיל כמו המיזם הכי מסחרי/נצלני/תאגידי/מותגי, מגיע למסכים בתור סרט שעוסק באופן מושלם בהתבגרות. בעשר השנים (11 למעשה) שחלפו מאז “צעצוע של סיפור 2 “, זה לא רק אנדי הילד שהתבגר והפך לנער, זה בעיקר אנחנו הצופים שהתבגרנו ומסתכלים אחרת על הצעצועים של “צעצוע של סיפור”. כבר לא צעירים, או ילדים. אולי ציניים יותר. ובא הסרט הזה – שמתחיל עם אנדי ציני כמונו, מבוגר מדי וחסר אכפתיות לצעצועים הישנים – ומכריח אותנו להביט בעולם מנקודת מבט חדשה, של התבגרות לאחור, של מעבר מבגרות (אנדי) לילדות שנייה (בוני). ובתווך, מדובר באחד הסרטים שעושים עבודת האנשה די פנומנלית. מאבק הכוחות בין הצעצועים החדשים והישנים בגן הילדים הוא סוג של הברקה שיכולה להכיל כל מטאפורה אפשרית. ואם, כמוני, הערצתם את סצינת מסוע המזוודות בשדה התעופה ב”צעצוע של סיפור 2 ” (עדיין, בעיניי, אחד השיאים של פיקסאר), חכו לסצינת המזבלה בסרט הזה.



אבל רגע. טרוניה. לאן נעלם שרון כהן, שהיה אחראי על הדיבוב לעברית ברוב סרטי דיסני בעשור האחרון? משהו בתרגום לעברית בדיבוב לא עובד מספיק טוב. קודם כל, למה כל הזמן מדברים על אנדי שהולך לקולג’? אם באנו לסרט בעברית, אנא עשו שבני ה-6 ובני ה-8 יבינו את השפה. הם לא יודעים מה זה קולג’. מכללה או אוניברסיטה, כן. וכשבארבי עוברת על המלתחה של קן ורואה את בגדי ההיפי שלו, אני מניח שבאנגלית היא אומרת “Flower Power”. בעברית יצא לה “כוח המוח”. למה? וכשמר ראש תפוד נזרק לצינוק הם קוראים לזה כל הזמן “הקופסה”. אני מניח שאכן, באנגלית קראו לזה “The Box”. אבל רק בהמשך אנחנו מבינים מה זאת “הקופסה” הזאת: ארגז החול. ובאנכלית: Sand Box. כך שהתרגום הנכון היה צריך להיות “הארגז”. ואז כשרואים את ארגז החול, גם בני ה-6 אומרים לעצמם “אה, אז זה הארגז שהם דיברו עליו”. ב”הקופסה” זה לא עובד. התרגום הנוכחי גרם ללא מעט הורים להתכופף לילדיהם ולתרגם להם מחדש את הסרט, וגם להביר להם שזה לא שהם מבינים, אלא פשוט מבלבלים אותם, עושים להם הזרה עם השפה. (שלא לדבר על זה שמבהלך הסרט היו גם כמה רגעים של תרגום מאנגלית שגרם אפילו לי – הליברל הכי גדול באינגלוזים – להצטמרר. החל מ”בואו נמכור את זה און-ליין” ועד “אנדי ממשיך הלאה. הגיע הזמן שגם אנחנו”). אבל גם מילה טובה: ליהוק הקולות נהדר. דרור קרן ואלון נוימן כוודי ובז זה עוד מורשת מצוינת מימי שפרירה זכאי. אבל שמיל בן-ארי לתפקיד צ’אקלס הליצן זו הברקה נהדרת.


עכשו אני מוכן לצפייה שניה.


והנה מבקר אמריקאי שמחפש בכוח מטאפורות ב”צעצוע של סיפור 3 ” ומוצא בו, בין השאר, טקסט ציוני (זה בסדר, הוא יהודי), שמתחיל מהסתתרות של הצעצועים בעליית גג, ונגמר בדרך למשרפות. וממשיך עם קריאות של הסרט מנקודת מבט מרקסיסטית, אקזיסטנציאליסטית ודתית. סוג של משעשע.



ולפני עשר שנים בדיוק אני נפגשתי עם ג’ון לאסטר, לדבר איתו על “צעצוע של סיפור 2 ” ועל יחסיהם של פיקסאר ודיסני לאן.



נושאים: ביקורת

31 תגובות ל - “"צעצוע של סיפור 3 ", ביקורת בערך”

  1. 00 21 יוני 2010 ב - 12:15 קישור ישיר

    ההשוואה של סצינת המזבלה למשרפות היא לא כל כך מופרכת – לדעתי זאת סצינה כמעט מקבילה לסצינת מקלחות הגזים ברשימת שינדלר.
    ובכל זאת, לחפש בכוח מטאפורות לציונות ויהדות זה די זול ומטופש.

  2. יוני 21 יוני 2010 ב - 12:18 קישור ישיר

    ספוילר – ואני חשבתי שלאטסו הוא מיידוף. שבונה עצמו על חשבון אחרים ומתייחס לכולם כברי החלפה.

  3. מר קרפד 21 יוני 2010 ב - 12:31 קישור ישיר

    דבר ראשון כבוד גם לאולם 23 בסינמה סיטי,שורה 5 כיסא 4 זה המקום בו אני רוצה להיקבר.

    שנית,מדוע רוווה אתה ראית את הגרסה המדובבת,האם חשקה נפשך לבלות עם זוועטוטים שאת משקפי ה3די מנסים להסיר כול הזמן?(או שאתה “מחוייב” בתור מבקר קולנוע גם לתת את “הזוית” המדובבת?

    שלישית,בצפיות חוזרות(VIA THE INTERNET) הסרט פשוט מראה פרטים חדשים ובדיחות קטנות שבצפיות החוזרות מתחדדות או מתגלות מחדש,אני מחכה כבר לקומנטרי(שבמסורת הסרטים הקודמים תהייה גיקית להדהים)

  4. מר קרפד 21 יוני 2010 ב - 12:32 קישור ישיר

    התכוונתי כבוד לאולם 24 (התפקשש לי המספר)

  5. איזה יופי של רשימה – כתובה לעילא ולעילא – וכמובן עושה חשק לרוץ לראות את הסרט.
    ההרחבה לגבי דיסני ופיקסאר מאד מענינת.
    הערותיך לגבי הדיבוב מאד חשובות
    מעניין אם הן עדיין ברות תיקון.

  6. צור שפי (בתפקיד אבשלום קור) 21 יוני 2010 ב - 13:06 קישור ישיר

    לישראלית האיכפתית: בנות תיקון, לא ברות (בר זה בן ולכן: בר תיקון, בת תיקון וברבים כנ”ל).

  7. שי 21 יוני 2010 ב - 15:45 קישור ישיר

    ועוד לגבי התרגום – למה אין עקביות בין התרגום של הסרטים הקודמים לבין הסרט הזה?
    למשל, הסוס בצעצוע של סיפור 2 נקרא עין השור. אפשר להתווכח אם זה תרגום טוב לBullseye או לא (בעיני זה דווקא הצליח במקרה הזה) אבל אם זה מה שהסרט הקודם הותיר למה להפוך את השם לבּוּלי פתאום.
    ואם בסרט הקודם המשפט “יש לי נחש במגף” היה כל כך מרכזי, למה לשנות אותו ל”יש נחש במגף שלי” (שגם לא מתנגן יפה כמו הקודם).
    לשמחתי, זה שולי ביחס לכמה שהסרט הזה כיפי.

  8. AB 21 יוני 2010 ב - 16:15 קישור ישיר

    הוצאת לי את המילים מהפה!
    כלומר -את ה-אין מילים- מהפה!
    יממה שלמה שאני מנסה לכתוב על חויותיי מן הסרט המופלאולא מצליחה למצוא ניסוחים הולמים !

  9. הילה 21 יוני 2010 ב - 18:15 קישור ישיר

    למה לעזאזל אין בית קןלנוע אחד שמקרין את הסרט באנגלית בדו מימד??? התלת מימד זה אופציה נלווית, לא היחידה וזה אבסורד שאין הקרנה בדו מימד אחת. כנראה דרך לסחוט עוד כסף לחינם (התלת מימד ממש לא הכרחי בסרט הזה).

  10. ניר 21 יוני 2010 ב - 18:29 קישור ישיר

    *ספוילרים*

    בשבילי, סצינת המזבלה עוררה אצלי רגשות מאד עזים כי אני מאלה שגדלו עם הסרטים הראשונים, במידה מסוימת יחד עם אנדי.
    לראות את הדמויות הכל כך אהובות האלה במצב הזה ואת התגובה שלהם אליו פשוט שיתק אותי, ממש חששתי לגורלם בעיקר בגלל הדרך בה הסצנה בנויה מתחילתה(כשרקס מכריז על אור בקצה המנהרה) עד שהזרוע לופתת אותם.
    צחוקים בתחילת ובסוף הסצנה, הלם טוטאלי בין לבין.
    אין בסצנה מילים אחרי שג’סי שואלת את באז איך הם יצאו מזה, הכל רק מבטים ואיחוד פיזי ונפשי ופשוט לא ידעתי איך להחזיק את עצמי, היה אפשר להרגיש את זה אצל כל האנשים באולם, וכולם נשמו לרווחה בסוף הסצנה.
    גם בסוף הסרט, כשאנדי ואמא שלו נכנסים לחדר שלו ורואים שהוא ריק אחרי הנקיון, ראיתי שכמה הורים עם ילדים מתחילים לבכות יחד איתה.
    זה רק מוכיח עד כמה פיקסאר עשו את הסרט הטוב ביותר שלהם, העובדה שהם מצליחים לרגש את כל קבוצות הגיל ולהעביר מסר חיובי בלי הטפה ועם הרבה הומור ואהבה.
    סרט מדהים, אני הולך לחפש את הגרסה הספרדית כדי לראות איך הם טיפלו בבאז האנדלוזי.

  11. רותם 21 יוני 2010 ב - 20:01 קישור ישיר

    בטח כמו שטיפלו בזה בממזרים חסרי כבוד: שם בראד פיט עדיין אומר בונז’רנו, אבל במבטא סיצליאני. מה שרובנו בטח לא נבין. אבל מקומיים נשפכים מזה.

  12. דנה 21 יוני 2010 ב - 22:32 קישור ישיר

    אני הולכת עם הילדה לראות את הסרט בסינמה סיטי בראשון וכבר מצפה לזה. היא מכורה לשני הסרטים הראשונים ומחכה לראות את ההמשך. זה הסרט השני שאנחנו הולכות לראות יחד. ראינו את UP עם הזקן והבלונים והיה אחלה. מקווה שאכן נהנה כמצופה וגם שהדיבוב בעברית יהיה מוצלח. הייתי מעדיפה לראות באנגלית אבל נראה לי שאולי שמיל בן ארי שהוא מצוין בעיני בהכל בערך ישנה את דעתי.

  13. יובל 22 יוני 2010 ב - 7:39 קישור ישיר

    “איך הם מצליחים ליצור סרט שמרגש את כ-ו-ל-ם ולגרום לכל מי שצופה בו להרגיש כאילו הם העלו למסך איזושהי חוויה פרטית שהוא חשב שקרתה רק לו בילדותו, או בבגרותו”
    כמו עם הדיון באוואטר, וכל סרט שהוא מאוד מצליח, למה חשוב לך לתאר את הסרט כאהוב-כל? זה קצת מרתיע אותי בתור מישהו שמגיע סקפטי לסרטי פיקסאר כי לא חיבבתי את רובם. אני מרגיש שאתה מחפש לראות איך ההתרגשות שלך מתחברת למין רגש כלל-עולמי, ואני מרגיש שזה מערפל לך את שיקול הדעת.

    בקשר לסרט הזה יכול להיות שגם ארגיש כמוך, עוד לא ראיתי אותו.

    ==============

    רוה ליובל: אני מניח שתמצא כאלה ששנאו את הסרט או סתם נשארו אדישים לו, אבל אני מסתמך על זה ומבין שמסתמן כרגע איזשהו קונסנזוס סביבו. קונסנזוס שאני קולט גם מהתגובות לפוסט.

  14. מיקי 22 יוני 2010 ב - 8:50 קישור ישיר

    זה חתיכת סרט מופלא

  15. שלומי 22 יוני 2010 ב - 11:30 קישור ישיר

    וואוו… פרסומת לא קשורה לקולנוע בטוקבק בסינמסקופ… רגע מכונן.

  16. מקרין שיודע 22 יוני 2010 ב - 17:02 קישור ישיר

    לצורך העניין מר קרפד אין אולם גדול יותר בראשון מאולם 23 ככה שאתה לא התבלבלת במספר אתה אכן ראית ב23 ולא ב24

  17. עידן אלתרמן 22 יוני 2010 ב - 20:37 קישור ישיר

    לא יאומן כמה בכיתי בסוף הסרט, משקפיי התלת מימד העלו אדים. סרט מדהים. גם אני ראיתי אותו בעברית עם הבת שלי ובטוח אלך לגרסה האנגלית בקרוב. ואגב, מישהו יודע מי דיבב את הדמות של קן? הוא היה מצויין.
    “הוא לא העפרון הכי מחודד ב… נו, בדבר הזה ששמים בו עפרונות”. מעולה.

  18. יואב 24 יוני 2010 ב - 10:41 קישור ישיר

    אני עדיין חושב שאולם 6 ביס פלאנט הוא הטוב מכולם! אגב, ההקרנה הדיגיטאלית של רובין הוד באולם 23 היתה מעט חשוכה לטעמי.

  19. זוהר 27 יוני 2010 ב - 15:16 קישור ישיר

    1. בוני היא דמות נהדרת. מלאת דמיון, חכמה ובן האנוש הכי מתוק שפיקסאר יצרו מאז ומעולם (כמובן שכל היצירים הפנטסטיים והחייתיים שלהם קורעים לה את הצורה, אבל לא נורא).

    2. לוטסו מגיע לפנתיאון של קארל פרדריקסון, וול-E, וודי ושאר דמויות הפיקסאר הטובות ביותר אי פעם. כל כך מלחיץ, עם סיפור רקע כל כך עצוב… וואו.

    3. יום ולילה עושה את השימוש הטוב ביותר שראיתי ב-3D. חד וחלק.

    4. אם הייתי ילד קטן הייתי עושה במכנסיים מצעצוע של סיפור. אני זוכר שכבר כילד קטן פחדתי מהצעצועים המופרעים שסיד עשה ב”צעצוע” הראשון, ומסצנות המשרפה המותחות או סצנות הכלא המלחיצות הייתי יוצא מבית הקולנוע זועק ובוכה.

    5. באז שנות אור הספרדי הוא הדבר הכי מצחיק שראיתי השנה בקולנוע.

    6 ואחרון. צעצוע של סיפור 3 הוא הסרט הראשון מזה בערך 3 שנים שהביא אותי לבכי אמיתי. סצנת הפרידה של אנדי כל כך עצובה, ויפה, ומקסימה, והכול כשוודי שוכב שם כמו צעצוע רגיל, פלסטיקי ושותק… מופת.

  20. מיטל 1 יולי 2010 ב - 14:50 קישור ישיר

    שחשתי במהלך הסרט.
    ללא ספק, הסרט הכי טוב של פיקאסר.

  21. מיטל 1 יולי 2010 ב - 14:52 קישור ישיר

    התגובה של ניר מיצתה בדיוק את מה שחשתי במהלך הסרט.
    הסרט הטוב ביותר של פיקאסר, ללא ספק.

  22. פרנק 1 יולי 2010 ב - 18:03 קישור ישיר

    יונתן קוטנר כתב ניתוח מאלף של עלילת הסרט ולא נותר לי אלא להוריד בפניו את הכובע:
    http://shipofnoise.tumblr.com/post/755604224

  23. המצועצע 1 יולי 2010 ב - 19:40 קישור ישיר

    לעידן – נדמה לי שזה מייקל קיטון בתפקיד קן. שחקן גדול ולא מספיק מוערך.

  24. דני 8 יולי 2010 ב - 11:23 קישור ישיר

    סרט מופלא.
    וכמו שזוהר אמר, המעבר של באז לספרדית היה פשוט היסטרית. נקרענו מצחוק

  25. תמירה 12 יולי 2010 ב - 11:31 קישור ישיר

    הייתי בסרט עם אחיינית שלי. היא מכורה לחלקים הראשונים של הסרט. היינו בסינמה סיטי בראשון. העדפתי ללכת למקום מסודר ולוותר על התענוג של לחפש חנייה תוך כדי סיורים בתל אביב. היה מקסים. לא ציפיתי שאהנה ככה. למרות שאני מעדיפה בלי דיבוב, הפעם זה היה ממש מקצוע ומתאים לדמויות. הקטעים של ברבי וקן קרעו אותי מצחוק. החזירו אותו בערך 30 שנה אחורה וממש נכנסתי לראש של הצעצועים ואיך הם מסתכלים עלינו. מומלץ בחום לראות עם ילד בסביבה כמו שאני לקחתי רק כשיהיה תירוץ ללכת לזה ולא לסקט בעיר הגדולה 2. הסרט הבא- שרק 4

  26. גיל, אטלנטה 21 יולי 2010 ב - 5:59 קישור ישיר

    כמו הטוקבק של זוהר, אני חושב שהסרט המדהים הזה יכול להיות חוויה די נוראית לגיל הרך. הנה ההגיג במלואו:
    http://batatakara.wordpress.com/2010/07/20/%D7%9B%D7%90%D7%A1%D7%97-%D7%A9%D7%9C-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-3/

  27. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 8:59 קישור ישיר

    Dude the spam here are driving me insane! Do something about it!

  28. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 0:36 קישור ישיר

    Thanks pal. That has been nice knowing

  29. Hot Deals UK 28 ינואר 2011 ב - 3:21 קישור ישיר

    Thanks for all of the hard work on this blog. My daughter really likes carrying out research and it’s really easy to understand why. We all know all regarding the lively manner you produce powerful tactics on this web blog and as well as attract contribution from visitors on this article plus our own daughter is always studying a lot of things. Take pleasure in the remaining portion of the new year. You’re conducting a useful job.

  30. game price comparison 5 פברואר 2011 ב - 19:23 קישור ישיר

    Great article over again! Thumbs up;)

  31. Devorah Messey 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    You may have not intended to do so, but I think you have managed to express the state of mind that a lot of people are in. The sense of wanting to help, but not knowing how or where, is something a lot of us are going through.


השאירו תגובה