שב"ח אל-חיר
באיחור בלתי אלגנטי ראיתי השבוע את הסרט התיעודי המצוין "מלון 9 כוכבים", שכבר זכה ביולי בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים (הסרט מוצג בסופי שבוע בסינמטק תל אביב). מעבר לדיוקן האנושי המרתק, של עובדי הבניין הפלסטיניים המסתננים לשטחי הקו הירוק כדי לעבוד באופן בלתי חוקי בבניית העיר מודיעין, הסרט מצליח לתאר, באופן ויזואלי כמעט לחלוטין, שני נראטיבים נוספים ומרשימים מאוד.
מבחינה ויזואלית, הסרט – עם הדימויים היפהפיים שלו – הזכיר לי באופן הכי אסוציאטיבי את "הר ברוקבק" של אנג לי. פיסת אדמת הפרא הזאת, שטח ההפקר הבלתי מיושב האחרון שמפריד את איזור שפלת המרכז, בואכה הרי ירושלים, ואת שטחי הרשות הפלסטינית, נראה כמו אותו הר בווייאומינג בו חוקי האדם אינם חלים עוד. ועל גבעת הטרשים המוריקה בפאתי מודיעין מוקם מחנה ארעי של גברים העובדים שם באופן עונתי וחיים על זמן שאול. אני מנטרל את האספקט ההומואי של "הר ברוקבק", שאינו רלוונטי כלל ל"מלון 9 כוכבים", ומתייחס רק לאספקט הפיקטוריאלי, של פועלי דחק רדופים המתיישבים באמצע שומקום, ומחפשים שם משמעות לקיומם. הסצינות בהן מנסים הפועלים להסתנן לישראל אחרי ימי גשם כשנחל פסטורלי הופך לנהר גועש, או כשהם תקועים בקרטוניהם ימים שלמים בגלל הגשמים המונעים את עבודות הבנייה, הסרט קיבל צביון של מערבון מקומי. במקום העברת הבקר משטח מרעה אחד לשני, כאן הם נודדים בין הבית הקבוע שלהם לבית הארעי, בו עליהם לבנות בית קבוע לאחרים, כדי לממן חיים בסיסיים למשפחתם.
ומבחינה ויזואלית, הסרט מתאר נראטיב נוסף, פוליטי לא פחות: זו העלילה האקולוגית הסמויה, הבלתי מדוברת, אבל שנחשפת בכל פריים ופריים. הפועלים שגרים באותו "מלון 9 כוכבים", שעשוי מקרטונים ופחונים, רואים את הבטון סוגר עליהם, מצמצם את אפשרויות המחייה שלהם. חומת ההפרדה הולכת ונבנית מצד אחד, וככל שבנייתה מתקרבת לסופה כך הפועלים סופרים לאחור את הזמן שנותר להם להמשיך לעבוד כמסתננים. ומהצד השני, העיר מודיעין הולכת ונבנית, הולכת ומושלמת. למרבה האירוניה, הפלסטיניים עוזרים בבנייתה של העיר שמכרסמת לתוך שטחי הרשות, מלאימה באופן פיראטי שטחי מחלוקת שעדיין אמורים להיות חלק ממשא ומתן מדיני, אבל עבור פועלי הבניין, מחשבות על שחרור שטחים הן לוקסוס, הם עסוקים בפרנסת משפחתם. הם נוברים בפחי האשפה של החברה הישראלית ומוצאים בה לא רק את קיומם, אלא גם את המותרות שלהם. זו לא רק מטאפורה מעולה, אלא גם סצינה משובחת בסרט, שהזכירה לי רגעים מ"המלקטים ואני" הנהדר של אנייס ורדה. הפועלים מוצאים בפחי האשפה הישראליים – שיש להם חוקיות עונתית, מתברר – צעצועים לילדים, מחשב למשפחה, ושאר פריטים שהושלכו על ידי בעלי האמצעים ונאספו על ידי אלה החיים בחוסר. אין אף אחד מתושבי מודיעין המופיע בסרט, אבל דיוקנה המשתמע של הבורגנות הישראלית העיוורת, החיה עם הגב לקונפליקטים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ואקולוגיים, הוא מההישגים המרשימים ביותר של סרטו של עידו הר (עידו הר ברוקבק?).
במהלך הצפייה בסרט היו בו כמה תמונות שנחרתו בראשי. תמונות המתארות את הנוף של חבל מודיעין כפי שהוא הולך וננגס על ידי מפלצות הבנייה המכאניות, נוף שהולך ונאכל על ידי העיר המתוכננת של משה ספדיה. הקומפוזיציות של מצלמתו של הר, שגם צילם בעצמו את הסרט, הופכות את "מלון 9 כוכבים" לא רק לסרט נוגע ללב על אנשים הנלחמים על קיומם, אלא על סוג אחר לגמרי של כיבוש. כיבוש האדמה על ידי הבטון.
חזרתי לסרט לצפייה שנייה וליקטתי מתוכו עשרה פריימים שפשוט היו נפלאים בעיני, וסיפרו באופן ויזואלי לחלוטין את הסיפור האילם של הסרט הזה, על תהליך אורבני בלתי הפיך. (אחרי הקפיצה: גלריית הפריימים מתוך "מלון 9 כוכבים").
1
2
3
4
5
6
7
8
9
את "מלון 9 כוכבים" ראיתי בבכורה הסינמטקית שלו, ואני זוכר בבירור שהייתי צריך להזכיר לעצמי כל הזמן שמדובר ביצירה דוקומנטרית ולא בתסריט שנכתב מראש. הדהימו אותי כמה רגעים קולנועיים של ממש (כולל הסיום, שלא יכול היה להיכתב יותר טוב ע"י אף תסריטאי), לצד רגעים אנושיים (כמו השיחה בנושא: "זו העונה בה היהודים מחליפים ריהוט").
מעניין לקרוא שגם אתה מצאת בו לפחות שני אלמנטיים סיפוריים ("נראטיבים מרשימים"), מה שמוכיח שלפעמים תיעוד המציאות עולה על כל דמיון כתוב.
נ.ב.
בהחלט פריימים נהדרים
דרך אגב, מי שהולך מחר להקרנה של המבוך של פאן ומוכן להכניס אותי שיזכה למצוות ולחיים ארוכים.
יש מחר הקרנה??
ומתי הסרט פותח לציבור הרחב?
זה הסרט הבערך אחרון שאני צריך לראות לפני שאוכל לסכם את שנת 2006
הסרט אמור לעלות ב15 למרץ, שוב, יהודים רחמנים, אני פונה אל הלב, עיזרו לי להיכנס להקרנה ואני חייב לכם לנצח.
שמע עידן, אני נורא מצטער, הייתי מכניס אותך, אבל תקנות מחתרת ההומואים לא מאפשרות לי.
עידן
זה לא פורט נוקס. אם אתה יודע איפה ומקרינים פשוט תגיע ותכנס, אף אחד לא יעצור אותך. ואם יקרה והיחצ"ן יתעניין לדעת מי אתה, סתם בשיל הרשימות שלו, תמשיך דרכך פנימה מבלי להתעכב אצלו תוך שאתה מכריז את שמך בנימה של בטחון שאתה מישהו חשוב, הוא כבר יאמין לך. זה הכל.
וואלה?
אף פעם לא ניסיתי את זה
תמונות נפלאות. במיוחד 8. לא יודעת אם למישהו נוסף הייתה את אותה אסוציאציה כמוני (מתנצלת מראש שזה נשמע קצת מתפלסף…) – הבניינים של העיר מזכירים מרחוק קצת את סטונהנג' ונוצרת מעין הקבלה בין הבניינים לבין הסלעים המנופצים בתחתית התמונה, כאילו מעין רמיזה לעתיד, לאיך הם ייראו בראי ההיסטוריה.
מצטער שאני לא קשור (שוב):
פארודיה מעולה על דרימגירלס ועל כל הסרטים המוזיקליים.
זה יכול להיות יותר מצחיק.
http://www.imdb.com/title/tt0841046/
האם ג'ון סי ריילי תופס פה את המקום של וויל פארל או סטיב קארל, או סתם ממחזר את הדמות שלו מ"המדריך לחיים בכפר"?
בהמשך לדבריו של דורון:
עידן, גם אני הייתי מכניס אותך ברצון, אבל לצערי אני חבר באגודת "משתמטים וטוב להם", כך שידיי כבולות באזיקי מ"צ.
שרון – גם אני חשבתי מיד על סטונהדג', עוד במהלך ההקרנה (מה מתפלסף בזה?). מעניין מה חשב ספדיה…
וגיא – וואלה וואלה 🙂
טוב,אז ככה..
אני חייב לפנות פה בבקשה לחברי הפורום שיעזרו לי אם הם יכולים.
החלטתי להתחפש בפורים,לשם שינוי (נמאס לי כל יום להסתכל בראי ולראות את אותו המראה,זה משעמם).
וברוח הימים האחרונים החלטתי להתחפש למרטין סקורסזה.
התחפושת עצמה לא צריכה להיות בעייתית מכיוון שיש מאפיינים בולטים במראה שלו (משקפיים עבות,גבות עבותות וכ'ו),מאפיינים שמגדירים את דמותו.
אבל מה שאני באמת צריך כדי שהתחפושת תהיה שווה הוא דמוי פסל אוסקר
האם למישהו יש מושג איך משיגים כזה
ראיתי כאלה בלונדון ובארה"ב ,אבל איפה יש בארץ?
חפש בחנויות צעצעועים. את הזקפה של הפסלונים שיש שם אפשר להבריג החוצה, וגם לקלף את המדבקה שכתוב עליה "אתה גבר מהסרטים".
חוצמזה, לא צריך להתחפש לסקורסזי חמש פעמים עד שאפשר לאחוז בפסלון?
lol
"המבוך של פאן" הוא סרט עם ארט מצויין, צילום יפה, ותסריט מפוספס לחלוטין. ממש לא ברור על מה כל ההייפ, ובסופו של יום, זה סרט די סתמי.
עופטופיק: כרגע בסימפסונס בערוץ 1 יש מחווה/פארודיה על "מלך האריות" של ג'ולי טיימור שהוזכר בזמנו בדיון עליה.
גם אני ראיתי את הסרט המעולה הזה פעמיים, תוך תחושה שעלי לחזור ולחוות אותו שוב ולגלות רבדים נוספים.
המאמר שכתבת היה מרתק ומאיר עיניים. אני מסכים עם כל דגש שבחרת להפנות אליו זרקור, ואני מודה שחשפת בפני רובד נוסף לגבי הכיבוש של האדמה ע"י הבטון, מעבר לכיבוש כיבוש. מעניין שהכי דיברו אליך הפריימים של הנוף, של הדחפורים החוצבים בסלע, ושל מודיעין. דרך אגב, אני מסכים שהחוזק בהבאת מודיעין, (שהיא סמל לעוד מקומות כמובן) הוא בשתיקה, ובאין אדם. באין רואה, באין מתבונן. בחזרה לעניין הפריימים. אני אישית הייתי מוסיף לו הייתי יכול פריימים אחרים שנצרבו במוחי, דוגמת הפריים בו אחמד סוחט את הגרביים שלו, וכן הפריים בו הוא ישן מתחת לכיפת השמיים כדי לראות עולם לדברו. הפריים שלו הנערי יושב עם הרכב צעצוע שמצא לאחיו הקטן או לבן שיוולד לו, ומשחק בו בעצמו בהנאה בלתי צינית. לסיום, הפריים של הצללית של שלושת הגברים שיושבים על ההר, בעוד שהשריפה נשמעת ברקע ממרחק.
דורון ואורון, תשובותיכם רק מחזקות את הטענות שהיו לי כלפי הקבוצות אליהן אתם משתייכים. חתום למחיקה, תודה על הטיפ אבל אני בן אדם מסודר שלא מתפרץ למקומות אליהם אינו מוזמן, אם הדברים נעשים בתיאום ובהסכמה מה טוב, אם לא אז לא. בניגוד אולי לבעל בלוג מסויים שאינו מוזמן להקרנות מסויימות ובכל זאת מוצא דרכים נפתלות ומסתוריות להשתחל פנימה.
רוה לעידן: אתה מבין שהמשפט האחרון שלך בתגובה הוא הוצאת דיבה? האם עיזבון משפחת וילנצ'יק יאפשר לך לבלות ימים בבתי משפט להוכחת "אמת דיברתי"? תום לב הרי לא תוכל להוכיח. אנא שקול מילים לפני שבמקום שאחזיר אותך למועדון הגנוזים פשוט אראה לך שגם לטוקבקיסטים יש אחריות משפטית על המילים.
לעידן -"אני בן אדם מסודר שלא מתפרץ למקומות אליהם אינו מוזמן, אם הדברים נעשים בתיאום ובהסכמה מה טוב, אם לא אז לא"
אז איך אתה מסביר את זה שאתה עדיין כאן?
רגע עם דודלי, כל עוד מר רוה מאפשר לי אני כאן. אם יש לך בעיה עם זה, תתמודד.
יאיר, תראה מה מצאתי:
"מה שלא ישנה את העובדה שבשנה הבאה “בופור” של יוסף סידר יהיה הזוכה. וגם יהיה מועמד לאוסקר האמריקאי בפברואר 2008"
את המילים האלו אתה כתבת, כאן באתר, ב-6 באוגוסט 2006.
תחושות בטן מוקדמות, או שכבר הספקת לראות כמה פריימים מהסרט כבר אז ?
רוה לאיתן: ראיתי מה שכולם ראו: את הדיווחים בטלוויזיה על צילומי הסרט, על בניית הסט ועל פיצוצו. אבל גם ראיתי את סרטיו הקודמים של יוסף סידר. ונכון לרגע זה, כל הציטוטים האלה הן רק "תחושות" או "משאלות". "בופור" עוד לא זכה באופיר ועוד לא מועמד לאוסקר. הנבואה היחידה שאני שוקל לעשות כעת היא שהסרט ישבור את השיא של "סוף העולם שמאלה" בקופות.
לא ראיתי את הסרט, אבל הפוסט הזה פשוט מעולה. עד כדי כך ששכנע אותי לפרוץ בפעם הראשונה למועדון הטוקבקיסטים של הבלוג ולכתוב תגובה.
(וכמובן שכנע אותי לעשות מאמץ ולראות את הסרט)
אני מבין שלכולם מותר לסנוט בי ולהקניט אותי אבל לי אין פתחון פה, להגיד" נראה אתכם חולקים דירה עם וילנצ'יק" מותר ולי אסור להגיב כשמכנים אותי בכל מיני כינויים. יפה יפה, טוב לדעת שההגינות והיושר לא פסו מן העולם.
שאלה לתגובת יאיר לתגובה 21:
כמה כרטיסים נמכרו לסוף העולם שמאלה?
ומה היה מחיר כרטיס ממוצע אז?
ושוב
ראיתי היום בהקרנת עיתונאים את המבוך של פאן ואהבתי מאוד. אני בכלל אוהב מאוד את גיירמו ואפשר להגיד שמאז קרונוס , המבוך של פאן הוא סרטו הטוב ביותר.
קצת התאכזבתי כי חשבתו שמדובר בסרט בסגון של ה’מבוך’ שמאוד אהבתי. חשבתי שאני הולך לראות סרט על מבוך וחידות מבריקות שיש לפתור יחד עם הגיבורה. אבל האכזבה היא לא גדולה כי הסרט באמת מקסים בבימוי שנוגע בגאונות ובתסריט שמתחלק לריאליזם ופנטזיה בצורה מאוד יפה. חבל שגיירו הולך לביים את ‘הלבוי 2′ במקום לעשות סרטים יותר רציניים או חשובים – הוא פשוט גאון, לפחות כבימאי.
מצחיק שרענן שקד בחר לפתוח את הקטע שלו ב"7 לילות" על נצחון "השתולים" על "בבל" במילים: "סקורסזה, כן!איט ת'יס, בראד פיט!".
הוא שכח שפיט הפיק את "השתולים", נכון?
ובאותו עניין, אהבתי שב"פנאי פלוס" התבלבלו בין אלן ארקין לאלן ברקין. ב"נישואים פלוס" כבר עשו זאת לפניהם, אבל שם זה היה מצחיק לפחות.