13 יולי 2010 | 14:25 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל ירושלים, סיכום ביניים

חצי פסטיבל מאחורינו, ואני חייב להגיד: אני נהנה כהוגן. ראיתי כמה סרטים מצוינים. שיא השבוע, בינתיים, היה הקרנת העיתונאים ל”התחלה”, הסרט החדש של כריסטופר נולן, שלא קשור לפסטיבל, אבל צבע את היומיים האחרונים בתושה עילאית של אופוריה קולנועית. סרט כה מבריק לא ראיתי כבר המון (ה-מ-ו-ן) זמן. דמיינו את “שמש נצחית בראש צלול” כסרט אקשן גרנדיוזי. וואו.



מסקנה מאתמול: כריסטופר נולן צריך לביים את כל הסרטים באמריקה ודובר קוסאשווילי צריך לביים את כל הסרטים בישראל. “התגנבות יחידים” שלו היה מוצלח מאוד בעיניי, ואני לא מפסיק לחשוב כמה טוב ביה יוצא “וביום השלישי” אם קוסאשווילי היה מביים אותו, ואיבגי רק היה כותב ומשחק. אבל אני צריך להתבשל עוד טיפה. אנסה לכתוב עליו עוד כמה משפטים והסברים מחר-מחרתיים.



היום בסינמטק: החדש של ברגמן מוקרן מול החדש של צ’פלין. ב-20:00 בסינמטק 1: “הדקדוק הפנימי” של ניר ברגמן. ב-20:00 במרכז בגין: “בדמי ימיה” של לינה וסלבה צ’פלין. דויד גרוסמן נגד ש”י עגנון. אני בוחר בברגמן/גרוסמן. ואגב: יו”ר חבר השופטים בפסטיבל הוא שמעון דותן, שכבר עיבד לסרט ספר של דויד את גרוסמן, את “חיוך הגדי”. האם זה ישחק לטובת “הדקדוק הפנימי” או לרעתו?



בכניסה לסינמטק ירושלים מחלקים גיליונות של “טיים אאוט ירושלים”. כן, גם אני לא ידעתי שיצאה מהדורה ירושלמית של “טיים אאוט” אבל מתברר שזה עניין די חדש, הגיליון המחולק הוא מספר 7, וכמה מהשמות שם מוכרים לי מהימים ברשת שוקן. אורי שאלתיאל עורך. אדי מסובי אחראי על סקציית האוכל. ושאנן סטריט, בטור אישי, ממלא את תפקיד היהלי סובול של ירושלים.



משנכנס אב ממעטים בשמחה, ואכן באופן משונה למדי יוצא שלא מעט מהסרטים עוסקים במין האנושי במירעו. לא מעט אנסים ראיתי בסרטים עד כה. לא מעט מהם, אגב, בסרטים ישראליים (“המשוטט” ו”וביום השלישי”), לא מעט נואפים (“תני בבקשה”, “יום שלישי, אחרי חג המולד”, אישה אקדח ודוכן נודל”), לא מעט טרוריסטים (“קרלוס”, ארבעה אריות”), לא מעט מוות ואלימות (“תא 211 “, “קר עד העצם”). כדור הארץ, כפי שהוא משתקף בסרטים המגיעים לפסטיבל, לא נראה כמו מקום שמח ואופטימי להלך בו.

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “פסטיבל ירושלים, סיכום ביניים”

  1. דבורית 13 יולי 2010 ב - 14:35 קישור ישיר

    מחכים לקאמבק של נעים פולייט

    אבל שימחת עם הסרט של נולן

    מחכה לשמוע על ברגמן

  2. דיסקו 13 יולי 2010 ב - 15:14 קישור ישיר

    אז אולי כדאי שתכיר את הדרשה החסידית למשפט שאמרת מקודם.
    משנכנס אב ממעטין, בשמחה.
    כלומר ממעטין את כל הווליום של החיים, אבל עושים את זה בשמחה.
    סתם ככה שיהיה לך אחד לדרך.

    תכתוב על התגנבות כי נראה שאצה מאד מתעניין בחוסר עלילה בקולנוע ושקיעתו של הסיפור ובסרט הזה יש כמות עצומה של חוסר עלילה.
    והוא עדיין סרט טוב מאד.

  3. עוז 13 יולי 2010 ב - 16:55 קישור ישיר

    בעניין התגנבות יחידים, בעיניי זו אכזבה נוראה. הסרט פשוט לא עובד, ולדעתי דובר לא התאים מלכתחילה לפרוייקט ופספס את כל מהות הספר הנהדר הזה.

  4. רני 13 יולי 2010 ב - 18:25 קישור ישיר

    לפסטיבל אגיע רק מחר (ומחכה בכליון עיניים ל”מיקמאק”) אבל את “התחלה” ראיתי אתמול והוא אכן שיא קולנועי. הסרט פשוט מבריק. מתכתב בחוכמה עם “המטריקס” ו”שמש נצחית בראש צלול”, מרהיב ויזואלית וחכם ושנון ברמה הנרטיבית. וחבל שאי אפשר לומר הרבה יותר מבלי לספיילר (הסרט כולו הוא ספוילר אחד גדול), ולכן רק אומר את מה שכבר אמרתי: מצפה בקוצר רוח לצפייה השנייה בו. ללא ספק אחד מסרטי העשור שלי.

    ומחר, לפסטיבל.

  5. יואב 14 יולי 2010 ב - 0:59 קישור ישיר

    למצעד האנסים צריך להוסיף את הפדופיל מ’אושר’ שחוזר בסרט החדש של סולונדז, “החיים בזמן מלחמה” (או – “אושר 2”). לא סרט נוראי אבל אלוהים יודע מאיפה נשאר לסולונדז עוד כוח לדשדש בחרא הקיומי הזה. לפני עשור ומשהו זה היה די מדהים. עכשיו זה מעייף למדי.

  6. Alfreda Boman 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    This is really interesting. Thanks for posting it. By the looks of the comments, many others think so too.


השאירו תגובה ל - דבורית