09 מרץ 2007 | 19:21 ~ 20 תגובות | תגובות פייסבוק

מיסטר דה

בשורות טובות ל”Wristcutters”, הסרט האמריקאי העצמאי על פי “הקייטנה של קנלר” של אתגר קרת: שנה וחודשיים אחרי בכורתו בפסטיבל סאנדאנס הוא סוף סוף מצא מפיץ. הוא יופץ באמריקה בקיץ וילווה בקמפיין שיווקי שינסה לקדם את עסקי ההתאבדות. ועוד בחזית אתגר קרת: “מדוזות” שלו ושל שירה גפן גמר בשבוע שעבר את שלב המיקס. עוד אין תאריך יציאה.

דוד מטלון, שהיה ב-12 השנים האחרונות המנכ”ל של ניו-ריג’נסי, חברת ההפקות של ארנון מילצ’ן הודיע שלשום שהוא עוזב את החברה להקמת בית הפקה משלו, שיהיה מבוסס בתוך אולפני פוקס. ובינתיים בישראל: אחיו של דוד מטלון, אמנון מטלון, המפיץ באמצעות א.ד מטלון, החברה שהוקמה על ידי אביהם, את סרטי אולפני פוקס וסוני, ממשיך להחרים מבקרי קולנוע.

“The Host”, סרט המפלצות המבריק של בונג ג’ון-הו הקוריאני יוצא היום להפצה מסחרית באמריקה. הנה ראיון עם הבמאי המעולה הזה. שלושת סרטיו של בונג, ובייחוד שני סרטיו המופתיים האחרונים, “זכרונות של רצח” ו”The Host”, קיימים בדי.וי.די באוזן השלישית. חובה.

דרושים: מפיץ ועיתון שיצטרפו אליי להשקת מיזם תרבותי כזה. את חלקי אעשה בהתנדבות.

אם אתם גרים בניו יורק תוכלו לראות בשבוע הבא בפילם פורום עותק 35 מ”מ חדש של הסרט שאנדרו סאריס מגדיר כטוב ביותר בכל הזמנים (לטעמו).

זפזפתי אתמול מדי פעם לפרסי עמ”י בערוץ 24 והדבר היחיד שהדביק אותי למסך היתה ההופעה של להקת הנערים ביט69. קראתי עליהם בכמה עיתונים אבל מעולם לא שמעתי אותם. הם מתוקים ומצחיקים, אבל המופף שלהם, לורל אמיר, הוא קילר אמיתי. סופרסטאר. את ההופעה שלהם מאמש עוד לא מצאתי ברשת (בטח יהיו שידורים חוזרים בסוף השבוע, זה בחצי השעה האחרונה של הטקס) אבל הנה השיר המשעשע הזה מהופעה שצולמה ל”וויינט” לפני חודשיים. המתופף שלהם קורע אותי.

ולקינוח (ויה MCN): הסצינה שלא תראו ב”300″, החדש של זאק סניידר. משעשע.

איפה אתם במוצ”ש? שון, רג’ינה, “בופור” או גמר “רקדן נולד”?

20 תגובות ל - “מיסטר דה”

  1. יניב אידלשטיין 9 מרץ 2007 ב - 19:32 קישור ישיר

    אני אצל שון.

  2. סטיבי 9 מרץ 2007 ב - 19:58 קישור ישיר

    הייתי צריכה לקרוא פעמיים בשביל להבין שלא כתוב שם “מפיץ ישראלי” לקנלר. wishful thinking וזה.

    אני לצערי המסוים באירוע משפחתי (משמח, אבל התאריך… טוב, עדיף על סט. פטריק’ס). לא שון או רג’ינה או סתם בבית עם סרט או עם מטלות להגשה שאני מתעצלת לעשות בערב שבת (הכניסו פתגם להנאתכם).

  3. עופר ליברגל 9 מרץ 2007 ב - 22:35 קישור ישיר

    אני אצל רג’ינה

  4. יותם. 9 מרץ 2007 ב - 23:08 קישור ישיר

    אחח, רג’ינה רג’ינה.
    אילו רק הייתי חכם מספיק בכדי לקנות כרטיסים להופעה שלה מוקדם יותר, יכול להיות שאת המוצ”ש הייתי מבלה איתה.
    כנראה שאנסה את ‘בופור’.

  5. רני 9 מרץ 2007 ב - 23:17 קישור ישיר

    אני אצל אף אחד. את “בופור” כבר ראיתי היום בצהריים, ומחר אני מעדיף להתכרבל במיטה ולצפות בסרט בדי.וי.די או לקרוא משהו. סוג של בילוי שמועדף עלי מדי פעם.

    “בופור”, אגב, השאיר אותי ברגשות מורבים. מצד אחד סרט מצוין שראוי לכל שבח, מצד שני האמירה המרשימה שלו לא ממש מחדשת משהו שלא ראינו כבר בקולנוע העולמי. ובכל זאת, אין ספק שהא קורץ מהחומר ממנו מוענקים פרסי אוסקר, וכולי תקווה שכך יקרה.

  6. אלון 9 מרץ 2007 ב - 23:31 קישור ישיר

    אני אצל STEVE REICH במוזיאון

  7. חתום למחיקה 10 מרץ 2007 ב - 2:35 קישור ישיר

    גמר נולד לרקוד, אין מצב למשהו אחר.

  8. סטיבי 10 מרץ 2007 ב - 8:52 קישור ישיר

    חינני.

  9. עידן 10 מרץ 2007 ב - 12:18 קישור ישיר

    אצל שון, בטח ובטח שלא בסרט בופור, אין מצב.

  10. עומר 10 מרץ 2007 ב - 13:47 קישור ישיר

    מזל”ט ל- wristcutters. האם יש מפיץ ישראלי לסרט? אם כן, איך יקראו לו בארץ: “חותכי הורידים”? “התאבדות קטלנית”?

  11. רמי 10 מרץ 2007 ב - 14:14 קישור ישיר

    אצל רג’ינה

  12. דניאל פאיקוב 10 מרץ 2007 ב - 14:46 קישור ישיר

    סאריס התחלק על השכל לעת זקנתו. אני מאוד אוהב את מקס אופולס אבל “מאדאם דה…” (אחרי שתי צפיות) השאיר אותי די אדיש.

    אני בשום מקום, עם אופציה ללנון. רג’ינה מחר.

  13. אורון 10 מרץ 2007 ב - 15:46 קישור ישיר

    רג’ינה רג’ינה! סוף סוף זה קורה אחרי שבועות של ציפיה.
    יש סיכוי יותר מסביר שאני בין הראשונים שהזמינו כריטיסים, והאמת היא שאני פשוט מת-ר-גש!
    טוב, ככה זה כשאתה מאוהב…

  14. אורון 10 מרץ 2007 ב - 15:53 קישור ישיר

    אה, ושכחתי להגיד שזה אחלה פוסט. שני מזל-טובים לאתגר קרת היקר, וכמה מילים על הילדים שמנגנים מהר:
    נראה לי שהם שמעו קצת יותר מדי “Blink 182″…
    הם יותר ממושפעים מהם, ולא יכולתי שלא להבחין במלודיות ווקאליות מועתקות. אבל המתופף היה לא-נורמלי!!! הוא לא סתם קילר, הוא רוצח סדרתי! נראה מה יקרה כשיתחלף להם הקול 😉

    והתודה הרגילה לסטיבי – בהחלט חינני. וגם קצת חינוכי – מי ידע שיש 16 ספרינפלד בארה”ב…

  15. איתי 10 מרץ 2007 ב - 16:20 קישור ישיר

    הייתי רוצה לראות את גמר נולד לרקוד, אבל שמעתם שיוליה נקעה את הרגל וכעת שוקלים בקשת אם לדחות או לא את הגמר?! באסה, אבל גם אחלה חדשות שיעלו את הרייטינג…

  16. ניר 10 מרץ 2007 ב - 17:20 קישור ישיר

    לי הם הזכירו בעיקר את הארקטיק מונקיז, המתופף הזה, לדעתי אפשר להקפיץ אותו כמה כיתות ישר לאיזו להקת מבוגרים לפני שהוא מתקלקל.

  17. איתי 10 מרץ 2007 ב - 19:24 קישור ישיר

    “נולד לרקוד”! לא “רקדן נולד”

  18. Nimrod's Son 10 מרץ 2007 ב - 19:38 קישור ישיר

    ניר, עם כל הכבוד, הארקטיק מאנקיז הם עוד לא.
    הם כן שתי להקות עם מספרים בשם – בלינק 182 וסאם 41.

  19. איתן 10 מרץ 2007 ב - 20:10 קישור ישיר

    יש שבתות כאלו. אין מה לראות בקולנוע (זאת אומרת, יש הרבה סרטים טובים, אבל את כולם כבר ראיתי). גם את “בופור” כבר ראיתי, ו”המבוך של פאן” מגיע רק בשבוע הבא, אז עושים קצת השלמות מה”אוזן”. לקחתי שני סרטים:

    “The host” – אז קודם כל, ולמרות שיש לי הסתייגויות מהסרט, זאת בושה שהסרט הזה לא מוקרן על מסכי הקולנוע בארץ. האספקט הויזואלי של הסרט כל כך מרשים, אבל חלק גדול מהחוויה הולך לאיבוד על מסך הטלויזיה. זה סרט שנולד לקולנוע. מעבר לכך, החלק הדרמטי בסרט לוקה בחסר, והביקורת האנטי אמריקאית שקופה וקצת נדמתה לי תלושה ולא כל כך שייכת. ולמרות זאת, מומלץ.

    “Jindabyne” – סרטו האחרון של ריי לורנס (“לנטנה”). אין ספק שלאיש הזה יש הרבה קולנוע בראש. הוא יודע לביים וליצור תמונות ומצבים דרמטיים טעונים. אני הרגשתי שהפעם היתה יותר מדי אוירה ופחות מדי סיפור, אבל עדיין, שווה צפייה. הסיפור הוא על חבורת גברים היוצאת לסופשבוע של דיג, מוצאת גופה אבל מדווחת עליה רק עם תום סוף השבוע. אם העלילה נשמעת לכם מוכרת, אתם לא טועים. הסרט מבוסס על סיפור קצר מאת ריימונד קארבר, שגם “תמונות קצרות” של רוברט אלטמן מתבסס עליו. ריי לורנס מוסיף על המתחים המשפחתיים שעולים על פני השטח בעקבות חשיפת הגופה, גם מתחים בין גזעיים בין לבנים לאבוריג’יניים. לורה ליני וגבריאל ביירן טובים כתמיד בתפקידים הראשיים, וגם כל שאר הקאסט עושה עבודה טובה.

    ורג’ינה ושון נראים, כל אחד לחוד, נחמדים כאלו, אבל אני לא בטוח שהם שווים את המחיר של הכרטיס (בכל זאת, מדובר פה על קצת יותר מ-35 ש”ח…)

  20. אלון 10 מרץ 2007 ב - 20:44 קישור ישיר

    הייתי בהופעה בטקס העמ”י. אחרי ערב ארוך, מיינסטרימי ומתקתק של הראל סקעת, קרן פלס ודין-דין אביב למיניהם, עלו שלושת הילדים האלה והעיפו את התקרה. הם היו פשוט מדהימים.


השאירו תגובה