15 יולי 2010 | 15:06 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

מומבסה

יש מגרעת אחת ב”התחלה” של כריסטופר נולן: המוזיקה של האנס זימר. לא שהיא רעה – היא בהחלט בליגה שהאנס זימר יודע לספק. אלא  שהיא נשמעת לי כמו פשרה. הסרט כה מורכב, מתוחכם ועשיר ברבדים, שנדמה לי שנולן הלך על המוזיקה הכי בומבסטית שהוא יכול לדמיין כדי לוודא שהקהל הרחב יקבל מהסרט את ההיפראקטיביות והגרנדיוזיות שמאפיינות סרטי  פעולה יקרים. על פי אופי הסרט היתה מתאימה מוזיקה רגשית ושכלתנית יותר. משהו מהעולם של “סולאריס” של סודרברג – שבאיזורים הפילוסופיים האלה הסרט מסתובב – ופחות מהעולם של “האביר האפל”, שהמוזיקה של זימר מושכת אליו (והיא עובדת מעולה עם הסרט. אנחנו יושבים על קצה הכסא שעתיים וחצי בזכותה).


ואחרי כל זה, בכל זאת יש שם קטע שחשבתי שהוא נהדר. הוא נקרא “מומבסה”, והוא מלווה סצינת מרדף המתרחשת ב… מומבסה. ומכיוון שזו אחת מסצינות הפעולה הבודדות בסרט שמתרחשות בעולם האמיתי (אולי…) ולא בעולם החלום, לכאורה יש לה גם הצדקה אחרת להיות כל כך היפראקטיבית. לחצו על הלינק להפעיל את הנגן.


מומבסה. האנס זימר. מתוך פסקול התחלה של כריסטופר נולן


נושאים: בשוטף

5 תגובות ל - “מומבסה”

  1. רני 15 יולי 2010 ב - 15:18 קישור ישיר

    זהירות: ספוילרים קלים

    אני לא ממש מסכים. אחד הדברים שהכניסו לאווירת הסרט היתה המוסיקה הבומבסטית של זימר, שמנוגנת כמעט לכל אורכו של הסרט. דווקא הבחירה במוסיקה עדינה יותר, שלכאורה היתה מתאימה יותר לסרט שרובו (ואולי כולו), מתרחש בחלומותיהם של הגיבורים היתה הבחירה היותר נדושה בעיני. אחד הדברים שאהבתי היה השילוב של מוסיקה רועמת בחלומותיהם של גיבורי הסרט. מומבסה אכן היה קטע נפלא (קולנועית ומוסיקלית), אבל הקטע שעבד עלי טוב מכולם (בסרט שנחשב בעיני לסרט מושלם וסגור הרמטית) היה הקטע בבית המלון כשכוח המשיכה עושה דברים מוזרים משלו. זה היה קטע מושלם מבחינה קולנועית, ערוך ומבוים בוירטואוזיות של ממש.

    ומוזר שדווקא יום לאחר שצפיתי בסרט התפרסם מאמר בניו יורק טיימס על מדען הטוען שכוח המשיכה בעולם האמיתי שלנו לא באמת קיים והוא רק אשליה:
    http://www.nytimes.com/2010/07/13/science/13gravity.html

    האם זה אומר שהמציאות שלנו כאן לא כל כך רחוקה מזו של הסרט? הממ…

  2. .JNH 15 יולי 2010 ב - 17:36 קישור ישיר

    בראיון שנתן לקראת יציאת הסרט, האנס זימר סיפר שהוא למעשה הלחין את כל הפסקול לפני שהוא צפה בכלל בסרט. כריסטופר נולן סירב לתת לו עותק ראף-קאט של הסרט וזימר נאלץ לכתוב את המוזיקה רק על סמך התסריט והדמיון שלו. כלומר, הפסקול כולו הולחן כמעין יצירה עצמאית, שרק בשלבי הפוסט פרודקשן נערכה וסונכרנה עם הסרט. זה מסביר אולי למה המוזיקה לא בהכרח תואמת את הטון של הסרט.
    מצד שני, חוסר תאימות בסגנון בין הסרט למוזיקה זה דבר שדי מאפיין את זימר. הרי הוא מוביל המגמה לפיה אותו סגנון מוזיקלי יכול להתאים לכל סרט שהוא, בין אם הוא מתרחש באימפריה הרומית של המאה ה-2 (“גלדיאטור”), ביפן הפיאודלית של המאה ה-19 (“הסמוראי האחרון”), באנגליה של המאה ה-5 (“המלך ארתור”), באיים הקריביים של המאה ה-17 (“שודדי הקריביים) או בארה”ב של שנות ה-90 (“הפריצה לאלקטרז”). אין סיבה שאותו סגנון לא יתאים מבחינתו גם ל- Inception.

  3. אנונימי 16 יולי 2010 ב - 17:20 קישור ישיר

    טרם ראיתי את הסרט, אבל אל לך ולכולם לשייך את מר זימר אך ורק למוסיקה גרנדיוזית ואפית.
    אפשר לזהות את הטאץ’ הסגנוני של זימר בכל יצירה שלו, אבל אי אפשר לומר ש”You’re so cool” מתוך “רומן על אמת (True Romance)” נשמע כמו המוסיקה של הג’וקר מ”האביר האפל” או כמו “Up is Down” בשודדי הקאריביים (אגב, אם כבר מזכירים את הקאריביים – מדהים מבחינתי השימוש שלו בחיקוי המנגינה של “היו זמנים במערב” בסצנה בה עומדים 3 ה”טובים” מול 3 ה”רעים” על האי הקטן בסרט ה-3). זימר יודע לעשות מה שצריך מבחינת רגש ומוסיקה,
    ומי שצריך לדאוג לקשר בין המוסיקה והסרט זה הבמאי…

  4. דני 23 יולי 2010 ב - 15:25 קישור ישיר

    המוזיקה מזכירה לי דווקא קטעים מתוך Panic Room המופתי של הווארד שור

  5. - 24 יולי 2010 ב - 13:30 קישור ישיר

    אחד הסרטים של השנה…….. כריסטופר נולן אתה אלוףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!
    סרט מבריק!!!!!!


השאירו תגובה