12 מרץ 2007 | 20:22 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

התור לבופור

תייקו תחת “פרסום ראשון”:
בשלושת הימים הראשונים להקרנתו המסחרית צפו ב”בופור” של יוסף סידר 30,000 איש. בשישי-שבת הקודמים, בו הוא הוקרן בטרום-בכורות, צפו בו עוד כ-8,000 איש. אתמול, יום ראשון, צפו בו עוד 3,000 איש. עד היום, אחרי ארבעה ימים ב-35 עותקים פלוס טרום בכורות נמכרו לסרט 41,862 כרטיסים. זה מספר די מדהים, שמתאים יותר לסרט הוליוודי מאשר לסרט ישראלי. למעשה, אי אפשר להשוות אותו לשום סרט ישראלי קודם. דפוס ההפצה ומכירת הכרטיסים לסרטים ישראליים מתחיל לאט ואז הולך וגובר. “אביבה אהובתי”, למשל, פתח עם פחות מ-30 עותקים, עם סוף שבוע בכורה (בזמן מלחמה) של בין 15 ל-20 אלף כרטיסים והלך והתגבר עד שסגר עם 302 אלף כרטיסים. “הבועה” התחיל באיזור ה-10,000 כרטיסים עם 15 עותקים וגמר עם 80,000 כרטיסים. פתיחה של 41,000 צופים בארבעה ימים ב-35 עותקים ניתנת להשוואה לסרטים כמו “משימה בלתי אפשרית 3”. או “לילה מוטרף במוזיאון”. הסרט רב האפקטים של בן סטילר יצא בארץ שבוע קודם ומכרא כאן, על פי “בוקס אופיס מוג’ו”, טיפונת פחות מ-30,000 כרטיסים בשלושה ימים.
כשהוא נישא על ביקורות מעולות ברובן (מקום שני בטבלת המבקרים של העכבר) ועם קמפיין פרסום טלוויזיוני, ל”בופור” לא תהיה שום בעיה להגיע ל-200,00 כרטיסים. אני מעריך שגם את ה-400,000 הוא יחצה.

15 תגובות ל - “התור לבופור”

  1. גארדנר 12 מרץ 2007 ב - 21:10 קישור ישיר

    נראה לך סביר ש”הבועה” עשה כמו “ללכת על המים”? אני מכיר את המס’ 80 בהקשר עם הבועה.

    רוה לגארדנר: צודק. טעות שלי. (ואתה מחובר מכמה מחשבים? איך אתה מחליף ניקים פעמיים ביום?).

  2. רון 12 מרץ 2007 ב - 21:20 קישור ישיר

    כמו שכבר כתבתי – היום בהצגה יומית בקולנוע “פאר” צפו ב”בופור” 13 איש. במילים אחרות: האולם היה ריק.
    לא יודע מה זה אומר ואיך זה מסתדר עם הנתונים שנמסרים כאן.
    בכל אופן – הסרט ראוי לצפייה, בעיקר בגלל אושרי כהן. זה הסרט שלו.

  3. גארדנר 12 מרץ 2007 ב - 21:38 קישור ישיר

    אגב..
    המס’ 3000 ביחס ליום ראשון קצת מתמיהה, זו נפילה חדה מידיי בערך חצי מהצפוי על-פי המס’ הראשונים.

  4. אורון 12 מרץ 2007 ב - 22:10 קישור ישיר

    בהחלט מספרים מרשימים, אבל אולי כדאי שאגיד משהו בנושא שאני עלול להבין בו:
    מי כמוך יודע יאיר, שהממוצע של הטבלה בעכבר, עלול להטעות. הוא אומנם מדורג שני אבל חסרות לו עדיין הביקורות של NRG והארץ. אפשר לנחש מה הן יעשו לאותו ממוצע, וגם אם אני טועה – לא תמיד סרטים שמבקרים אוהבים הופכים להצלחות קופתיות. ואני מבין שהתכוונת לביקורות רק כאמצעי מעצים, אבל בכל זאת, אולי מספיק עם ההיסחפות?

    ובאותו עניין:
    קטונתי מלעמוד באותה שורה עם המבקרים שהזכרת בפוסט הקודם, אבל זאת הביקורת (הדי מצונזרת) שלי:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,10411,.aspx

    אלה שהגיבו לי באתר, לא ממש התעניינו במה שהיה לי להגיד, ולכן אשמח לתגובות גם כאן. העיקר שיהיה דיון ענייני ומעניין כאחד, על התופעה הזאת שנקראת “בופור”.
    במקום כל הפסטיבל הזה שיש עכשיו.

  5. רני 12 מרץ 2007 ב - 23:59 קישור ישיר

    אני ראיתי את “בופור” ביום שישי האחרון באולם הגדול של יס פלאנט בשעה 14:30. האולם בן כ 400 המקומות היה מלא עד חציו. להצגה של 14:30 זה יותר מטוב, זה נפלא. בפעמים קודמות שהייתי בבית הקולנוע הזה בהצגות הצהריים המוקדמות של שישי היו בערך 10 – 20 אנשים באולם.

  6. עדן 13 מרץ 2007 ב - 9:35 קישור ישיר

    אני היחידי שחושב שאושרי כהן לא היה כ”כ טוב ב”בופור” ? הוא לא היה רע וגם לא הפריע לסרט אבל הייתה לי הרגשה שהתפקיד גדול עליו. כל הרגעים בהם הייתי אמור להתרשם או להתרגש מהמשחק שלו לא עבדו עלי, כולל הסיום. אני יודע שהוא קיבל ביקורות טובות ויזכה למועמדות אוטומטית לשחקן הטוב ביותר בפרס אופיר הקרוב (ובטח יזכה) אבל בשבילי היה חסר במשחקו איזשהו אקס פקטור.

  7. רון 13 מרץ 2007 ב - 9:43 קישור ישיר

    בלי אושרי כהן הסרט “בופור” לא היה מצליח למרות הכל לרגש. נכון שהדמות שלו לא כתובה היטב (יש רמזים ליחסי משפחה מעורערים, לא ברורים יחסיו עם חברתו, אם בכלל, יש רמזים לאיזה רז – כמו שנרמז משמו – שלא מתגלה בסוף הסרט) אבל אושרי כהן מצליח דווקא בגלל נתוני הפתיחה הבעייתים ודווקא בגלל שהוא לא נראה כמו יפי הבלורית והטוהר שהורגלנו עליהם. הוא מגלם את בן ישראל השנייה, והבחירה דווקא בו – יש בו מן הערסיות – היא בחירה אמיצה מאד ורלוונטית מאד של סידר. מלבד סצינה מביכה מאד בפשטנות שלה (לירז צופה באב שכול בטלוויזיה שמדבר על רגשי אשמה) כהן מצליח להטעין כל רגע שלו על המסך בחשמל. וכן, הוא יזכה בפרס השחקן המצטיין כי מגיע לו.

  8. ארז 13 מרץ 2007 ב - 10:07 קישור ישיר

    בעיני, הדמות של לירז והמשחק של אושרי כהן הם מה שמונעים מ’בופור’ להיות סרט מצויין. כתיבה שלא החליטה עד הסוף ושחקן עם עומק של טלנובולה 0- לא זה מה שמגיע לחיילים בבופור. כל קו העלילה שלו מפיל את הסרט הזה.

  9. ארז 13 מרץ 2007 ב - 10:13 קישור ישיר

    ואם כבר יאיר אז בא נבין לעומק את ההצלחה:
    א. לא ציינת כלל את הייפ המצויין שברלין עשה, ואת מערכת יחסי הציבור המעולה ממש שאנשי הסרט עושים. שמת לב, למשל, שהמודעות הענקיות בלוחות המודעות עלו שבוע לפני הסרט, ממש אחרי ברלין? ממש יצרו ביקוש, ואז טפטפט הקרנות טרום וכו’- שאפו.
    ב. האם ההצלחה הייתה אותה הצלחה אלמלא היה הופך הספר של לשם לספר פולחני בקרב בני הדור הרלוונטי?
    ג. והכי חשוב – האם ההצלחה הייתה אותה הצלחה בלי ההפקה הדוקומנטרית שארגנו לנו חלוץ, פרץ ואולמרט?

    הצלחה של סרט היא לא מדד לאיכות שלו. היא כן אומרת משהו חריף על החברה שצורכת אותו. לזכותו של סידר תעמוד תמיד העובדה שהוא נטש סוף סוף את הז’אנר המאוס כל כך של השנים האחרונות בקולנוע הישראלי (שגם הוא התבוסס בו) של המלודרמה המשפחתית ויצא לגעת באופן ישיר בנקודה כואבת. זה עדיין לא אומר שזה סרט טוב, כי זה לא (קבלת את המייל בנושא, לא? :))

  10. אורון 13 מרץ 2007 ב - 11:23 קישור ישיר

    עדן- אתה לא היחיד. גם אני חשבתי שאני מיוחד במיני בעניין הזה, אבל כנראה שזה מאותם דברים שאף אחד לא אומר בקול רם.
    ארז סיכם את זה יפה, כמעין ציטטה מהסרט עצמו: “לא זה מה שמגיע לחיילים בבופור”.

  11. אלפקה 13 מרץ 2007 ב - 16:09 קישור ישיר

    מביך להגיד ש”סוף העולם שמאלה” מכר קרוב ל500,000 ואם אני לא טועה הוא שבר שיא בסרטים ישראלים עד היום.

    כנראה זה מה שצריך כדי להביא ישראלים לראות סרט ישראלי, או בורקס עממי או לפחות דובי זהב מהמלחמה.

  12. ליאור הנר 14 מרץ 2007 ב - 0:03 קישור ישיר

    אני דווקא התייחסתי לסרט בעיקר כחוויה רגשית: http://www.anecdotot.net/?p=681

  13. אבינתן 14 מרץ 2007 ב - 0:50 קישור ישיר

    צריך לציין שמספר עותקים של “בופור” מתורגמים לאנגלית, שאר העותקים נושאים כותרות עברית עבור כבדי השמיעה בארץ. כבדי השמיעה בארץ מהווים כ14% מהאוכלוסייה, רובם עד לאחרונה פשוט נמנעו מצפייה בסרטים ישראליים בגלל אי נגישות. בשנים האחרונות חל שיפור מסויים ולעיתים קרובות קיים עותק אחד לפחות נושא כתוביות.

    תודה לכם, סידר ומפיצי הסרט על מחווה ענקית!


השאירו תגובה