12 מרץ 2007 | 11:23 ~ 31 תגובות | תגובות פייסבוק

מרחק נגיעה

לטובת כל הטוקבקיסטים הזועמים על כך שכמה מהשחקנים ב”בופור” לא סיימו שירות צבאי: זה כלום, אני שמעתי משהו חמור יותר – כמה מהשחקנים המגלמים חרדים ב”מרחק נגיעה” לא שומרים שבת! זה דבר אחד לא לתרום למדינה ואז להעמיד פנים שאתה חייל בסרט, אבל זה כבר עניין חמור בהרבה, כאן מדובר באחד מעשרת הדיברות! אני מציע קמפיין טוקבקים להחרמת “מרחק נגיעה”. חלק מהשחקנים שם לא ממש נראים לי יהודיים.

רג’ינה ספקטור היתה חמודה, מקסימה, מרגשת, נפלאה וחושנית אתמול בבארבי. היא מכרסמת את המילים באנגלית כמו שרק מהגרת שזו לא שפת אמה יכולה לעשות, מתענגת על אידיומים, מפרקת מילים להברות שלא קיימות ומספרת סיפורים קטנים ונוגעים ללב על התאבדויות, מנות יתר וכימותרפיה. והיה אפילו שיר של ג’ון לנון שנייה לפני הסוף. הנה מה שמצאתי בפליקר מההופעה שלשום.
מצחיק: את השם רג’ינה ספקטור שמעתי בפעם הראשונה באוגוסט שעבר, זה היה הערב האחרון למלחמה, בו כולם סימסו האחד לשני “שמעת שהבן של דויד גרוסמן נהרג?”, אבל עוד אי אפשר היה לכתוב כלום באופן רשמי, ומההלם שמעתי את “אנחנו” שלה שוב ושוב ושוב. זה השיר הראשון שלה שהיכרתי. ואז בזכות התגובות שלכם בבלוג הכרתי אותה. ואתמול ראיתי אותה מופיעה. עולם קטן. נראה לי שהיא עוד תשוב לכאן.
הנה, מתוך הפוסט של ה-13 באוגוסט 2006, “Us” בהדרן:

download.cfm?mp3id=2417

רוצים עבודה בתחום הפצת הסרטים? בגלובוס גרופ מחפשים אתכם. מתוך מדור הדרושים של ICE:

התפקיד: ע’ הפצה לחברת סרטים מובילה. דרישות – הבנה בסיסית במדיה ובתחום הפרסום, יחסי אנוש טובים, תואר ראשון רלוונטי. תחילת העבודה מיידי. צור קשר עם: kerend@globusgroup.co.il

אם אתם מתקבלים לעבודה, אנא נסו להביא גם סרטים טובים ארצה. (תודה לסטארי שהפנתה את תשומת ליבי).

הצלחתי לראות בסוף השבוע את “300” של זאק סניידר, עליו אכתוב בהרחב בעוד כשבועיים-שלושה. ושמעו, אני לגמרי מצדיק את ה-70 מיליון דולר שהוא עשה בשלושת ימיו הראשונים באמריקה, ולא מבין את קריאות הבוז בסוף הקרנת הבכורה בברלין. זה סרט פולחן סינפילי, סרט סקס ואלימות בוטה וחסר עידון שגם קהל סינמטקי ישתעשע ממנו בגלל עומס הרירפרורים הקרוס-תרבותיים שהוא מאכלס בכמויות. ג’אנק משוכלל, היי-טקי, סופר-אסתטי עם קריצה. אלף קריצות. מקום המפגש לערסים ולתלמידי מגדר. התמוגגתי ממנו כהוגן. אני מבסוט כי סימנתי לי את זאק סניידר כמישהו לשים עליו עין – בתור במאי ז’אנר/אפקטים/שעושה סרטי פאלפ וקומיקס אבל עם חדווה, הומור וכשרון – אחרי “שחר המתים” המוצלח שלו, ונראה לי שהוא פודה את ההבטחה.

לעומת זאת, “זודיאק”, הסרט שאני הכי מחכה לו עד “ספיידרמן 3”, בצרות בקופות באמריקה. מבאס. ידיד שחזר מלוס אנג’לס כתב לי שזה סרט מעולה. 23.8 מיליון דולר בשבועיים לסרט שעלה 75 מיליון זה נתון מדאיג. רק שלא יגנזו אותו בארץ. אני מקווה שקהל מעריצי דיוויד פינצ’ר בישראל ישלים את חמישים מיליון הדולרים החסרים. אבל יש גם צדק: “פירצה”, סרט שהתחלתי לראות אבל נשברתי באמצע, וגם “המספר 23”, הפסאודו-מותחן המאוד מקושקש והמאוד לא מותח עם ג’ים קארי שעולה השבוע בארץ, לא מביאים קהל. יש לסרט פתיחה חביבה ורעיון נחמד ברמת הסינופסיס, אבל ג’ואל שומאכר הוא באופן עקבי הבמאי הכי מעצבן לסרטי ז’אנר. לעומת זאת, “נורביט” עם אדי מרפי, שגם עולה השבוע בארץ (ושג.ג הסתירה אותו מהמבקרים, כנראה מרוב בושה) משגשג היטב באמריקנ. לכו תבינו. ראיתי אותו. יש בסרט הזה בדיוק בדיחה אחת, וגם היא לרמת הצחקוק ולא הגעייה. כל השאר זו זוועה בלתי ניתנת לאכילה. עדיף כבר לראות את ג’ים קארי יורד מהפסים, עם עלילה שאחרי רבע שעה כל כך צפויה אפשר לצאת מהסרט ולכתוב אותה לבד.

31 תגובות ל - “מרחק נגיעה”

  1. ניקי 12 מרץ 2007 ב - 11:38 קישור ישיר

    הפעם הראשונה ששמעתי את ספקטור הייתה כאן והיא אכן הייתה לא פחות מנפלאה אתמול. us נותר השיר שלה שאני הכי אוהבת. תודה (:

  2. עידן 12 מרץ 2007 ב - 11:39 קישור ישיר

    יש אנשים שעוד מחשיבים את השירות בצה”ל כאיזושהי חובה לאומית בסיסית.מדוע איתי טיראן, איתי תורג’מן ואושרי כהן, בהנחה שהם לא נכים פיזית או פגועי נפש,לא יכלו למלא את חובתם כמו כמעט כל אחד אחר בארץ הזו? זלזול בדעה של האנשים שמתרעמים על הנושא והאנלוגיה האידיוטית למרחק נגיעה הוא זלזול ברגשות של אנשים והשטחה של הנושא, אבל בהתחשב במי שמביע את הזלזול הזה אני לא באמת מתפלא. ודרך אגב, בעיניי רג’ינה ספקטור היא סתם לא מוכשרת.

  3. יניב אידלשטיין 12 מרץ 2007 ב - 11:57 קישור ישיר

    אוי ויי, יש סיכוי שיגנזו את “זודיאק” בארץ? אמא’לה.
    מת לראות אותו ברב חן דיזנגוף 1, האולם בו ראיתי לראשונה את “שבעה חטאים” ו”מועדון קרב”.

  4. עידן 12 מרץ 2007 ב - 12:08 קישור ישיר

    נדמה לי שג.ג הם בעלי זכויות ההפצה, אז ברב חן דיזנגוף 1 הוא לא יוקרן בכל מקרה.

  5. עידן 12 מרץ 2007 ב - 12:10 קישור ישיר

    יש אנשים, הרבה אנשים, שראו את המעיין ואת אני אוהב האקביז ונשברו עוד לפני שהגיעו לאמצע.

  6. חתום למחיקה 2 12 מרץ 2007 ב - 12:29 קישור ישיר

    הסיבות להשבר הם אחרים בין שני אלו שעידן ציין לבין אלו שיאיר ציין. לא ידוע איזו סיבה יותר מטופשת, אבל הסיבה היא לא אותה הסיבה.
    לגבי הדתיים והחיילים, בגלל שאתה שירתת בצבא (אני משער) בוודאי שלא תראה את הבעיתיות בכך שאנשים לא מאמינים מגלמים אנשים מאמינים. כמו שאותם אנשים לא יבינו מה העניין בכך שאנשים שלא עשו צבא משחקים חיילים. כל אחד ונקודת המבט שלו.

  7. דני 12 מרץ 2007 ב - 14:48 קישור ישיר

    כנראה שכחת רוה שברלין לא מבינים מהחיים שלהם והם ממש מטומטמים בגלל זה הם צעקו ל”300″ בוז אבל בארה”ב לעומת זאת הוא קיבל ביקורות טובות, ובארה”ב מבינים.

  8. נירית 12 מרץ 2007 ב - 15:14 קישור ישיר

    שומו שמיים, אני מסכימה עם עידן!

    בבקשה תפסיקו עם ה”כדי לשחק זונה לא צריך להיות זונה” הזה! כמה שידוע לי היום אין חובה (בינתיים) לשרת כזונה במדינה ישראל, אך יש ויש חובה לשירות צבאי.
    ואין שום סיבה שאנשים שהתחמקו מהשירות הצבאי כי לא היה להם נוח או מעניין או השד יודע מה, ירכבו על גלי ההצלחה של סרט המשחזר את סיפורם של אלו שלא השתמטו ואף נפלו בשל כך.

    יאיר, נושא ‘מרחק נגיעה’ הוא לא רלוונטי, היות וכפי שאמרתי כבר- אין חובה להיות דתי/חרדי במדינה, אך יש חובת שירות צבאי. זה החוק במדינה הזאת! ומי שעובר על החוק והולך לקב”ן ומשתמש בכישרון המשחק שלו כדי לצאת מהצבא- לא ראוי בעיני שישחק חייל.

    שימו לב כל המסנגרים: אף אחד לא אומר שמשתמט לא יכול לגלם חייל! בודאי שהוא יכול ואפילו בהצלחה יתרה. הנקודה היא שלא מגיע לו לגלם חייל, זה לא מוסרי ולא אתי!

    רוה לנירית: לא דיברתי על “להיות זונה כדי לשחק זונה”. את מהללת את חוק המדינה, הניתן לשינוי בכל רגע על ידי ממשלה כזו או אחרת, המחייב גיוס אבל בזה לעשרת הדיברות שניתנו לנו מהקב”ה? את מבינה את הפרדוקס של הטיעון שלך? כל אחד והסולם המוסרי שלו.

  9. יותם. 12 מרץ 2007 ב - 17:35 קישור ישיר

    אני חייב להסכים עם רוה.
    הבחורים שמופיעים בסרט הם שחקנים, ובדיוק כמו שלא דרוש להם עבר פלילי בכדי לשחק פושע, ובדיוק כמו שלא דרוש להם ידע כמה גובה אינסטלטור כדי לשחק אחד, הם לא צריכים שום עבר צבאי כדי לשחק חיילים.
    כן, אני מודע ל..עלבון, אני אקרא לזה, שכמה מהאנשים חשים. אבל נו באמת, אנשים כאן אומרים את זה כאילו אותם שחקנים מחללים משהו בכך שהם מבצעים את העבודה שלהם.

  10. יותם. 12 מרץ 2007 ב - 17:36 קישור ישיר

    אה, ו..
    רג’ינה פשוט מדהימה.

  11. AP 12 מרץ 2007 ב - 17:42 קישור ישיר

    הם לא משתמטים. הצבא שיחרר אותם. אם לצבא אין צורך באדם מסוים, עדיף שלא ישרת בצבא.
    בנוגע למקרה הספציפי הזה, אני כבר משתתף בדיון דומה בעין הדג, אז בקיצור- כן, יש חשיבות לכך ששחקן שירת או לא שירת בצבא. לא מהסיבות שציינו לפני, אלא בגלל שבעיני יש לזה השפעה על הסרט, במיוחד בישראל.

  12. נירית 12 מרץ 2007 ב - 17:49 קישור ישיר

    יאיר,
    חלילה חלילה חלילה!
    מה פתאום בזה לעשרת הדיברות?
    ואם כבר עשרת הדיברות- אז “לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.” קצת יותר רלוונטי פה, היות וכל אמנות הקולנוע והנארטיב הויזואלי הוא אמנות הכרוכה בשקר. לא?
    הרי כל מה שאנחנו רואים על המסך (בעיקר העלילתי, אבל גם הדוקומנטרי אם כי בדרך שונה ולא אכנס לזה עכשיו) הוא פיקציה.
    אז כל מי שעוסק בתחום הוא שקרן? האם יוסף סידר שקרן? הרי איתי טיראן לא באמת שירת בבופור. האם שולי רנד הוא שקרן? הרי שאול מזרחי הוא לא באמת עבריין הבא להתארח בסוכת חברו לשעבר.

    חביבי, עדיף לא להכנס לזה בכלל.

    אז סידר יכול להגיד שמבחינתו שקר זה להגיד דברים מסולפים לסובביו במציאות, ואמנות הקולנוע היא אינה שקר כי כל הצופים מודעים לכך שזה לא קורה באמת (אם כי את הרגשות הנובעים מאותה התרחשות הם חווים באמת, גם אם על קצה המזלג).
    השחקנים של ‘מרחק נגיעה’ יכולים לומר שהיות והם חילונים מושג שמירת השבת מבחינתם אומר ללכת לים ולהתפנן, לראות סרטים כל השבת או וואט אבר, הנקודה היא שכל עוד שמירת השבת אינה (!) חוק מחייב במדינת ישראל לכל אזרח ואזרח (ולא רק לבתי עסק אלא באופן גורף לכל אזרח), אין לך כל אפשרות לבוא בטענה לאזרחים שלא עושים זאת. כל אחד יעשה את השיקול המוסרי שלו ויבחר אם מתאים לו או לא לשמור שבת ומה פרשנותו לשמירת שבת זו (האם הוא מסכים עם שמירת השבת של החרדים או של הכיפות הסרוגות או שמירת שבת חצי חילונית בכלל).

    אבל, היות ונכון להיום השירות הצבאי הוא חוק במדינת ישראל (שאמנם יכול להשתנות כל רגע, אבל בכל רגע גם יכולה ליפול עלינו פצצת אטום… נכון לרגע זה החוק שריר וקיים)- אני מצפה מאזרחי מדינת ישראל בגיל הגיוס שיקיימו אותו, ומאלה שלא מקיימים אותו אני מצפה שלא יעשו את פרנסתם על גבם של אלו שלא השתמטו ובשל כך איבדו את חייהם וחיי משפחותיהם נהרסו.
    זה צורם. מאוד.

    רוה לנירית: אוף. הדיון הזה ממש מרגיז בעיניי. פתאום זה דיון על “זהו חוק במדינה”? אם אחד השחקנים יש תיק במשטרה או שישב בבית סוהר אז הוא לא יכול לשחק בסרט כי יש חוק שאסור לגנוב או לעשן סמים? וכמו שכתב יותם למעלה: כל שלושת השחקנים בהם מדובר התגייסו לצה”ל ושלושתם שוחררו, כי הם לא התאימו למסגרת. אם צה”ל לא רצה אותם למה את צריכה להיות יותר קדושה מהאפיפיור? ואם הם היו בגל”צ או בתיאטרון צה”ל זה היה בסדר? זה נחשב “תרומה למדינה”? קאם-און, זו התחסדות. יש כל כך הרבה צביעות ולאומנות פשיסטית בדיון הזה, שאני פשוט מצטמרר ממנו.

  13. חתום למחיקה 12 מרץ 2007 ב - 18:54 קישור ישיר

    אני לא מביע דעה בגלל שהנושא קצת יותר מורכב מהקלישאות שעפות כאן. כמובן שאין כאן עניין של חוק כי גם המשתמטים משתמטים כחוק ואין כאן גם טענה כנגד ליהוק בנוסח רק מי ששרת בקרבי יכול לגלם חייל קרבי. טענת המגיבים (שכלפיה יוצא יאיר) היא עוד ביטוי לשסע/קרע שהולך ומעמיק בחברה הישראלית בין בועה תל אביבית (כמשל) לבין הפריפיריה – פער שבין מי שנותן ותורם ומאמין שכך צריך להיות לבין מי שחושב שהכל מגיע לו ושאחרים יעשו את העבודה בשבילו. התהודה לפער אפשר היה להבחין בה גם ביחס לאביב גפן, לז’קו וליוסלס. גם הם נתקלו באותו זרם עויין והם לא גילמו חיילים קרביים בשום סרט. אז לפתור את הנושא הבעייתי הזה כלאחר יד עם בדיחה על “מרחק נגיעה”, לא בדיוק מעיד שהכותב מבין/רואה את התמונה היותר רחבה שהביטויי לה בא בתגובות.
    ותחשבו על זה.

  14. יוני 12 מרץ 2007 ב - 19:35 קישור ישיר

    על ידי רוב המבקרים החשובים “300” נקטל גם בארה”ב כמו שאפשר לראות בROTTEN TOMTOES

  15. VAN ERIK 12 מרץ 2007 ב - 19:43 קישור ישיר

    אין לי בעיה אם השחקנים של הבופור הם עשו עבודה מצויינת ומרגשת. אבל עלתה בי מחשבה לגבי סרטי הבורקס
    שגם בהם שיחקו אשכנזים מזרחים.
    והיום זה נחשב טאבו אף אחד אינו ילהק שחקו אשכנזי לתפקיד מזרחי.

    יאיר יש לך נתונים כמה עשה הבופור בסוף השבוע?

  16. שרון 13 מרץ 2007 ב - 1:37 קישור ישיר

    1. לא כדאי להסיק מסקנות לגבי שרות צבאי של אנשים, אם אתם לא יודעים למה הם שוחררו. אני למשל לא יודעת, ולא אתיימר לשפוט אותם. העובדה שלא נראה לכם שיש סיבה לא אומר שזה נכון. יש מספיק אנשים עם בעיות מוצדקות ששוחררו אבל לא ששים לפרסם אותן בציבור.
    2. אפילו בהנחה שהשחקנים הנ”ל אכן שוחררו מסיבות שלא נראות למישהו מוצדקות – איך אפשר לבוא בטענות לשחקנים? הם לא כתבו את הסרט, לא ביימו אותו ולא בחרו את הנושא שלו. ועם כל הכבוד למי שטוען שכל שחקן מביא איתו משהו אישי לסרט, יש גבול עם לאן אפשר לקחת את הטענה הזאת. ואל תתחילו לומר לי שהם בחרו לקבל את התפקיד – תראו לי שחקן אחד במדינה הקטנה הזאת עם האפשרויות המאוד מוגבלות בקולנוע שיוותר על תפקיד חשוב בסרט עם פוטנציאל אדיר בגלל העקרונות שלו… או יוצר שאמור ללהק מישהו מתאים פחות לתפקיד ושיעביר פחות טוב את המסר החשוב, רק בגלל שרות צבאי.
    3. וחוץ מזה, הסרט הזה, לפחות בעיני חלק מהאנשים, אמור להיות אמירה פוליטית. להגיד שאסור להביע עמדה פוליטית נגד מלחמות, או נגד כיבוש או נגד אטימות ממסדית והקרבה מיותרת, אם לא עשית צבא – זה אבסורד. יש הרבה אנשים שהאמירה הפוליטית שלהם בנושא היא בדיוק דרך סירוב לשרת בצבא שמבצע פשעים לדעתם (ואני לאו דווקא מסכימה עם זה). אחת הדרכים היחידות שעומדות בפני אזרח המתנגד לפעולות הממשלה שלו היא civil disobedience.
    אז השורה התחתונה – אני שמחה שיאיר מצא לנכון להגיב לכל המשמיצים. אם אתם רוצים לבקר את הסרט אז בבקשה שהבקורת תהיה לעניין, בין אם מבחינה פוליטית או אמנותית, ולא סתם עם אותו טיעון מאוס על שרות צבאי שאוהבים להשתמש בו במדינה הזאת כשלא אוהבים את הבקורת שמישהו משמיע נגד המדינה.

  17. אריקול 13 מרץ 2007 ב - 9:32 קישור ישיר

    עם כל הציפיה העצומה שיש כאן לכולנו מ-300 ומזודיאק, נראה כי לאחרון בכל זאת סיכוי טוב יותר לאורך זמן; אם שלל הקטילות המקצועיות על 300 ב- Rotten Tomatoes אינו מספיק, מציגים גם הבלוגים הסמי-מקצועיים רף ציפיות נמוך מאי פעם. נדמה שמאז “נחשים” לא היה כזה עליהום מסונכרן. לפניו היה זה ‘סקיי קפטן’ שעורר הדים דומים, כמדומני. (מקווה שעניין הלינק יעבוד…)

  18. נירית 13 מרץ 2007 ב - 10:28 קישור ישיר

    יאיר בוקר טוב,
    היות שאין לי כוונה להרגיז או לצמרר אותך, אקח את טענותי ואת הדיון למקום אחר.
    שיהיה לך יום נפלא.

    וגלעד,
    למען הפרוטוקול- אני תל אביבית.

  19. עידן 13 מרץ 2007 ב - 10:35 קישור ישיר

    יאיר, אם הדיון הזה מרגיז בעיניך מדוע פתחת בו, אלא אם כהרגלך אתה רוצה רק לשמוע את מי שמסכים איתך? אני חושב שמי שלא שירת בצבא לא מן הראוי שישחק חייל ועוד חייל קרבי בסרט שמייצג את המדינה בחו”ל ולדעתי אין לו גם הרבה זכויות בתחומים אחרים, זכויות שכמי ששירת שירות מלא הרווחתי ביושר והוא מה לעשות, לא. אז נכון שזה מקלקל לברנז’ה את החגיגה ואת ההתלקקות העצמית שהיא כ”כ אוהבת, אבל אני עשיתי איקס גדול על הסרט הזה. ומי שטוען שאין קשר בין רקורד צבאי לגילום חייל בסרט ישראלי מזלזל ולא קולט את מהות החיים במדינה הזו.

  20. דניאל 13 מרץ 2007 ב - 15:23 קישור ישיר

    אגב, המלך הפרסי שלחם באותם 300 ספרטנים הוא לא אחר מאחשוורוש המפורסם (או בשמו האמיתי בשפה הפרסית, ח’שאיארשאה).
    התפלאתי ללמוד שהסרט לא בויים ע”י רוברט רודריגז, מה שנראה הגיוני לאחר SIN CITY.

  21. בין רקה לרקה 13 מרץ 2007 ב - 18:54 קישור ישיר

    את/ה יודע/ת מה עוד שערורייתי?
    שחלק גדול מהשחקנים שגילמו רוצחים – מעולם לא רצחו.

  22. AP 13 מרץ 2007 ב - 21:37 קישור ישיר

    אם תשאל רוצחים, אז אולי הם יוכלו להצביע על חוסר אמינות של אותו שחקן. אם תשאל זונות, אולי הן יוכלו להצביע על חוסר אמינות של אותה שחקנית. כנ”ל לגבי חרדים, ערבים, נגרים, שרברבים וכו’, וגם לגבי חיילים. ובישראל יש הרבה חיילים. הדיון הזה יותר רלוונטי לבימוי ותסריט, אבל גם לגבי משחק.

  23. ע. 14 מרץ 2007 ב - 11:38 קישור ישיר

    אהלן יאיר (וכו’ וכו’)

    זאת נקודה מעניינת. בתור אחד שכן שירת בצבא (בלבנון, וגם קצת על הבופור), וגם שומר שבת, אני חושב שיש הבדל. ולא בגלל החוק.

    ל”בופור” יש מסר. וגם ל”מרחק נגיעה” יש מסר.
    אני יוצא מתוך נקודת הנחה שהמסר של “בופור” הוא אנטי מלחמתי נטו. החויה הקשה והדוחה מנטרלת כל צידוק רעיוני. הדם והאש והיאוש שוים את כל הדיבורים על הגנה והישרדות ואויבים רצחניים.
    ואני יוצא מתוך נקודת הנחה שהמסר של “מרחק נגיעה” הוא אנטי חרדי נטו. סגנון החיים הדוחה והזר מנטרל כל צידוק רעיוני. הנשיקה של רוחלה עם הנרי היפיוף שוה את כל עשרת הדברות.
    (ואני מודה שלא ראיתי את שניהם, וכל מה שאני כותב נשען על קריאה על הסרטים ולא מצפייה בהם. וממילא, תקן אותי אם אני טועה).

    מי שטעם דם ואש ותמרות עשן בלבנון, מי שיש לו זכרונות שחורים וחברים שהלכו שם, לא תמיד מסכים למסרים האנטי מלחמתיים של הסרטים שעושים אנשים שמעולם לא היו שם. בלי קשר לפוליטיקה: הבעיטה בכל מה שמריח מצבא ומלחמה היא לא המסקנה הטבעית האוטומטית! אבל לסרט יש כוח, יותר ממלחמות. כאשר אנשים שהשתמטו, ותיחמנו איזה קב”ן, כדי להמשיך בחיי בוהמה שלוים בתל אביב (לפעמים תוך כדי השתתפות ערה במאבק נגד המשתמטים מהישיבות), משתתפים בעיצוב דעת קהל של דור שלם בארץ עם מסר אנטי מלחמתי “לבנוני” – זה לגיטימי, נכון. אבל זה מעצבן! זה “לא פייר”. יש לזה השלכות כבדות מעבר לכרטיסים שנמכרו, הקריירה של סידר, או ההתלהבות מכמה גרמנים מפרגנים.

    “מרחק נגיעה” היא סדרה שממומנת ע”י קרן עם אג’נדה. צו פיוס. (כתבו על זה בקול ענות חלושה בכמה מקומות). בניגוד לתדמית, צו פיוס הוא ארגון המנוהל ע”י אנשים חילוניים, ויותר משהם פועלים לקרב את החילונים ליהדות, מטרתם היא לקרב את החרדים אל החילוניות (ולא כמו דבריו המיתממים של המפיק קוחנובסקי כשנשאל על כך כאן).
    זה המסר של “מרחק נגיעה”, והוא הצליח בגדול.
    כמו שדווח בכמה עיתונים אלפי חרדים צופים בסדרה דרך הורדות מהאינטרנט וביקורים אצל השכנים, והיא משפיעה עליהם מאד. ולא ממש בכיוון של עשרת הדיברות, יותר בכיוון של “עשרת הגדולים”, אם אתה מבין למה אני מתכוון.

    לכן, לסיכום:
    כשאנשים שלא טעמו “בופור” משתמשים במדיה כדי לשווק מסרים על הגב של הלוחמים הדוממים, זה מעצבן. לא הוגן, מקומם.
    כשאנשים שאינם שומרים שבת משווקים מסר אנטי-חרדי ע”י משחק כשומרי שבת – זה טבעי. זה פייר. במסגרת מאבק תרבותי שממומן ע”י גופים עם אג’נדה. משני הצדדים.
    דם לעומת נשיקות.

    בשולי הדברים:
    קראתי לא מזמן את “אם יש גן עדן” של רון לשם. לא כאן המקום לתאר את מה שחשבתי והרגשתי.
    המשפט האחרון בספר הוא: “הכול היה לחינם”. אני הייתי שם, ואני לא מסכים. אולי רוב מי שהיה שם לא מסכים.
    הפרק האחרון בספר הוא: “אחרית דבר – בין אמת לדמיון”. ושם מתברר לי שרון לשם מעולם לא היה בלבנון. הוא כתב את הספר מאחרי “דסק החדשות של ידיעות אחרונות”.
    אין לי מילים להסביר לך את ההרגשה. מה-זה-התעצבנתי.

    צריך לתת כבוד גם לעצבים של אנשים. הם הרויחו את זה ביושר.

    רוה לע.: ואני נותן המון כבוד לטוקבקים מנוסחים היטב ומשכנעים, גם אם הם מייצגים עמדות שונות משלי. תודה על התגובה. החכמתי, ואף הבנתי את עמדתך.

  24. מורי 14 מרץ 2007 ב - 11:57 קישור ישיר

    ב YOUTUBE יש טריילר באורך של שתיים וחצי דקות לסרט 300. פרט לכך שהטריילר פשוט מעולה וגורם לבלוטות הרוק להזיע מרוב התרגשות יש בו בדקה 1:52 פריים מוחבא של RORSCHACH, ה-גיבור ב WATCHMEN וסרטו הבא של סניידר. מרגש.
    http://blog.wired.com/underwire/2007/03/watchmen_first_.html

    http://www.youtube.com/watch?v=UapGEIMQtkw&e

  25. איתן 14 מרץ 2007 ב - 21:11 קישור ישיר

    אוף טופיק:

    מכתב לצחי גראד: האם אינך חושב שהשבועות הקרובים הם הזמן האידאלי להוצאת סרטך “תנועה מגונה” אל האקרנים ? הנה כמה נימוקים:

    1. סרטך מתחיל ביום השואה. בחודש הבא (אפריל) חל יום השואה.
    2. שבוע לאחר יום השואה חל יום העצמאות. סרטך יכול להוות קונטרה מצוינת לאוירת החגיגיות המעושה של יום העצמאות. בכלל, סרטך, בגלל המרירות שבו, יכול להוות מקום פורקן לקהל הישראלי בימים בהם בכל יום נוספת שערורית מין ו/או שחיתות חדשה. יום עצמאות לא ממש שמח עומד להתרגש עלינו בקרוב (וכמה ימים אחריו- דו”ח ועדת וינוגרד, והשמחה גדולה…).
    3. הקיץ עומד להיות צפוף מאוד על מסכינו. סרטים ישראלים חדשים ומסקרנים עומדים לעלות על המסכים. הקדמת עליית הסרט תסיט את תשומת הלב אליך, וממילא, בעוד כמה שבועות תשכך מעט המולת “בופור”.
    4. אולי ניתן גם לרתום את הצלחת “מרחק נגיעה” לנתוני קופות מרשימים. תאר לעצמך כתבת שער ב”פנאי פלוס”/”רייטינג” עם הכיתוב: “זוכה פרס אופיר על תפקידו ב”מישהו לרוץ איתו”, וכוכב סדרות הטלויזיה “בשורות טובות” ופצצת הרייטינג “במרחק נגיעה” – עכשיו גם מביים!”

    פור דה רקורד: הייתי בבכורה של “תנועה מגונה” בפסטיבל חיפה, אהבתי את הסרט ואני רוצה בהצלחתו. אני מבין שסרטים ישראלים עולים על האקרנים בקיץ על מנת לקבל תשומת לב בטקס פרסי אופיר, אבל עם יד על הלב – האם לא יותר חשובה לך הצלחת הסרט אצל הקהל ?. אני חושב שהנקודות שהעליתי עשויות/עלולות לקבוע את גורלו של הסרט בקופות. מקווה שאתה קורא, מר גראד, או שמישהו יביא לתשומת ליבך את השורות האלו.

  26. יובל 17 מרץ 2007 ב - 12:35 קישור ישיר

    שבת שלום.

    ראיתי אתמול בערב את “בופור”. ההשוואה לספר מתבקשת, שכן הויזואל לא יכול להעביר את כולו. לא ציפיתי שיעביר, ואולי זה כי קראתי אותו לפני הסרט, אבל התאכזבתי במידה מסוימת על כך. לא מספיקים להתחבר לדמויות (שאינן שירז) והן כבר מתות. לדעתי זה היה מעלה את האמפטייה למצבן. חשבתי על הצורך בוויס אובר שיוסיף רובד נוסף לתחושות, אבל במחשבה נוספת זה היה מוריד מהאימפקט הויזואלי.

    העדפתי לא להשמיע דברים או להגיב לפוסטים הנוגעים בסרט עד כה. שרשרת התגובות פה מעניינת לעילא. גם אני גרסתי שאי השירות הצה”לי של השחקנים לסיפור העלילה הוא משהו שולי ולא רלבנטי לדיון בסרט, אבל אחרי סקירת התגובות התחלתי להרהר על זה מחדש. מדובר על משהו מעט יותר עמוק ומהותי מיחסי מציאות- עלילה (שמתבססת עליה), שרצוי לחשוב עליו בפני עצמו ולא דרך אנלוגיה לדברים (אולי) זהים, אבל לא שווים.

    אגב, אתמול בסינמה סיטי היו לא מעט אנשים שיצאו מהאולם באמצע הסרט. לא ברור.

    אגב 2, ב-26.3 מתקיים מפגש עם רון לשם במקסיקו שאוני’ ת”א. הכניסה חינם.

  27. ליריקה 18 מרץ 2007 ב - 22:17 קישור ישיר

    שמע, אם אתה מדבר ככה, אז יש שתי תשובות אפשריות לשאלה למה כתבת את זה- א. אתה כנראה בכלל לא מבין את המשמעות של המילה “שחקנים”. אם שחקן משחק בסדרה כזאת שבה הוא משחק חרדי, הוא ממש (אבל ממש ממש… כפול אינסוף ממשים) לא חייב לשמור שבת! כן, צריך להיות לו איזשהו קשר, דעה או משהו שקשור למוצא של הדמות שלו, שבסדרה הזאת מודגש מאוד, אבל בשום אופן לא חייב לשמור שבת ולהיות דתי בעצמו! זה לא קשור בשיט! לגמרי לגמרי כפול אינסוף לגמריאים לא קשור!!! ועוד להחרים את הסדרה בגלל זה?!?!? שטויות במיץ עגבניות!!! בפעם הבאה תחשוב 10 פעמים לפני שאתה מפיץ את השטויות האלה באינטרנט!!! תחפש במילון את הערך “שחקן” ותחזור אליי עם קצת יותר שכל.. ותעשה פסיכומטרי!!!

    והאפשרות השנייה- שסתם בא לך לכתוב שטויות באינטרנט, למשוך צומי ולראות מה אנשים יכתבו לך. אם זה מה שרצית- כל הכבוד הצלחת בענק.

  28. נועה 21 מרץ 2007 ב - 13:18 קישור ישיר

    בנוגע למרחק נגיעה ולבופור- משחק זה משחק זו אומנות, ולכן זה ממש לא צריך להפריע או לשנות שהשחקנים לא שירתו בצבא, ולגבי מרחק נגיעה זה שהם לא שומרים שבת, אז מה הם שחקנים, זו כל המהות של משחק, אחרת לא היו קוראים לזה משחק, אלא לוקחים אנשים אמיתיים מהחיים.
    כל אחד באמונתו יחיה !. תפגינו קצת ליברליות.

  29. אורי 1 21 מרץ 2007 ב - 14:24 קישור ישיר

    צחי גראד הגדול בכל פינה: “בשורות טובות”, “מרחק נגיעה”, פרק הסיום של “הרצועה”, ובקנה הסרטים “מדוזות”, “הבודדים” ולדעתי הוא גם יצטלם לסרט של עמוס קולק. וזה מבלי להזכיר את “תנועה מגונה”.

  30. שירן 25 מרץ 2007 ב - 4:32 קישור ישיר

    הסרט הזה מדהיםםםםםם
    ממש אהבתי…גדול….שחקנים אתם גדוליםםםםםםם
    אבל תאמת זה ממש לא הדתים …ומה שלא אהבתי זה שיענו עשו מהם איזה חתיכת מפגרים..אפילו שזה סרט..לא יפה …לא ככה???


השאירו תגובה