29 יולי 2010 | 10:50 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

סיבוב שני

אני מתחיל לחשוב על פסטיבל חיפה – בעוד חודשיים. לכאורה, אמור להיות די קל לנחש אילו סרטים ישראליים יתחרו בו, לא? פשוט ניקח את רשימת סרטי האקדמיה, נסיר ממנה את הסרטים שהוצגו בירושלים ואת הסרטים שיצאו בבתי הקולנוע ונקבל את הרשימה הבאה: “מבול”, “בין השמשות”, “ז’ה טם איי לאב יו טרמינל”, “התפרצות X” (שאם יתחרה בחיפה, יגיע לשם מוונציה), “שליחותו של הממונה על משאבי האנוש” (שאם יתחרה בחיפה, יגיע לשם מלוקרנו). ומה עם “כלבת” ו”אודם”? שני הסרטים פרשו מתחרות אופיר השנה כי לא סיימו בזמן את עבודתם. האם אחד מהם יהיה מוכן בזמן לחיפה?



===============



שאול דישי מסכם את הקמפיין שלו נגד המועמדות של “המדריך למהפכה”. אחרי שהמהלך שלו מול הנהלת האקדמיה כשל, בפוסט האחרון שלו הוא פונה לחברי האקדמיה בתקווה שהם יעשו סדר בעניין “המדריך למהפכה”, בגלל היותו תיעודי ולא עלילתי. אגב, בגלל האופי הייחודי של העם הישראלי, זו שיטה מצוינת להבטיח ש”המדריך למהפכה” דווקא כן יזכה לבסוף באופיר.



כותב דישי:

באחד השלבים הראשוניים של טורניר “המשחק” שבנדון כתב לי יושב-הראש של האקדמיה, ידידי ורעי המקצועי מרק רוזנבאום, שהוא מעדיף להיות יושב-ראש נקי מאשר יושב-ראש פעיל העוסק כאילו או בין היתר בהגנה על הסרט שלו (במילותיו המדויקות לחלוטין: “אני מעדיף להיות יושב-ראש נקי מאשר יושב-ראש פעיל בצורה לא הגונה” – 7.7.10).

על כך אומר: אם היושב-ראש אינו מסוגל, אינו רוצה, או סתם אינו יכול – לעמוד בשער, למלא את תפקידו ולהגן על התקנון, הכללים והנתונים השוויוניים בתחרות, היה עליו להעמיד בשער “שוער” מחליף (לפחות זמני) במקומו.

דבר נוסף שכתב אלי יושב-ראש האקדמיה מארק רוזנבאום בימי ראשית הסקנדל: “אינני רוצה להביע דעה האם סרט זה או אחר עומד בתנאי התחרות, יחד עם זה, אני בטוח שחברי האקדמיה עצמם מסוגלים להחליט על כך. אני סומך לחלוטין על שיקול דעתם” – 5.7.10).

היושב-ראש סמך וסומך על ההוגנות, היושרה (אינטגריטי) והאינטליגנציה של חברי האקדמיה בהצבעתם – לצערי, ואולי גם לצערו, לאור תוצאות המאבק שלי(!) ולאור תוצאות ההצבעה של החברים באקדמיה – הוא “אכל אותה” בגדול, גם כיושב-ראש פעיל שלא היה “פעיל”, וגם כמפיק של אחד הסרטים העלילתיים הבולטים והטובים שצולמו בארץ השנה.



דישי מעלה נקודה מעניינת. המפסיד הגדול של עניין “המדריך למהפכה” הוא מרק רוזנבאום עצמו. והוא הפסיד פעמיים. בכתבה של נירית אנדרמן ב”הארץ” ביום ראשון היה ברור מהציטוט של רוזנבאום שהוא מתנגד להכללת “המדריך למהפכה” בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, אבל בגלל היותו מפיק מתחרה, הוא לא יכול להיות יו”ר שמפעיל את משקלו על ההנהלה. וכתוצאה מכך, רוזנבאום המפיק הפסיד כש”המדריך למהפכה” נישל את סרטו, “התגנבות יחידים” מהחמישיה (רק רוזנבאום, למעשה, יודע האמנם “התגנבות יחידים” היה הסרט השישי, או שאפילו זה לא).



ואני בקונפליקט כאן. מצד אחד, אני בעד ש”המדריך למהפכה” יתחרה. מצד שני, אני תומך בדישי שטוען שהאקדמיה שלנו לא מתפקדת. מצד שלישי, בסופו של דבר: מעיון ברשימת המועמדים הסופיים – הכל בסדר. אמנם הנהלת האקדמיה לא מסוגלת לספק תשובות לגבי בעיות תקנוניות. ומעיון בתקנון שנחשף השבוע, נדמה שהכל שם מיושן להפליא. האקדמיה יכולה (וצריכה) לעשות הרבה יותר למען התעשייה בארץ. הרבה יותר. ואני שוב אומר, כמדי שנה, שבשעה שאני חושב שרוזנבאום הוא מטובי ובכירי המפיקים בארץ, ואחד האנשים המשפיעים והמשמעותיים בקולנוע הישראלי בארץ (כלוביסט וכשליח ציבור למען הקולנוע במוסדות המדינה ובחו”ל), כיושב ראש אקדמיה הוא והמהלתו עושים עבודה לא מספקת. אולי הגיע הזמן לריענון?



================



ועוד בעיה: השבוע מתחילות הקרנות שלב ב’ של האקדמיה. ולהפתעתי הסרטים היחידים שמוקרנים שוב הם רק החמישה בקטגוריית הסרט הטוב. כלומר, אם אני רוצה להתלבט האם תסריטה של עדנה מזי”א ל”התפרצות X” ראוי להצבעתי, אין לי למעשה שום דרך לצפות בו. כך גם, נגיד, הצילום של “אנדנטה”. או כל מועמדות אחרת של סרט שאינו בחמישה. זה הוגן?

נושאים: בשוטף

9 תגובות ל - “סיבוב שני”

  1. קוראים לי חיים 29 יולי 2010 ב - 11:05 קישור ישיר

    יאיר, אני חושב שאתה חייב לתת לנו רקע על השאול דישי הזה, ומה הקטע שלו.
    הרי ברור שהוא לא פשוט רוצה שסרט תיעודי לא יתחרה, אחרת היינו שומעים אותו לפני שנתיים כשוואלס היה בעניין של התחרות.
    נראה לשבחור יש עניין אישי, ותכלס תכלס, זה מה שמעניין.
    מה העניין שלו? למה הוא משקיע אנרגיות שבהם יכל לעשות 3 פיצ’רים במאמבק החסר טעם הזה?
    מי קונה זכויות לסרט על חייו של שאול דישי?
    בעניין אחר, אתה צודק לגבי השוט האחרון של התחלה. הוא באמת השוט שבשבילו החזקנו מעמד כל הסרט.
    ולעניות דעתי, משמעותו פשוטה:
    חיינו הם חלום.
    אפשר לשאול את שאול דישי בעניין.

  2. מאנקי 29 יולי 2010 ב - 12:15 קישור ישיר

    מצטרף לחיים בעניין הזה. הייתי שמח לשמוע יותר מיהו האיש שמטריח את עצמו כל כך הרבה בשביל הסוגייה הזו.

  3. איתן 29 יולי 2010 ב - 15:06 קישור ישיר

    הליין-אפ של התחרות הרשמית בונציה:
    עדיין ללא השמות הגדולים באמת, ובכל זאת:
    קלי רייכרט חוזרת לשתף פעולה עם מישל וויליאמס אחרי “וונדי ולוסי” היפהפה. הפעם מערבון; טקאשי מיאקי המשוגע; אלקס דה לה איגלסיה מספרד (אחלה במאי);טום טיקוור אולי יחיה את הקריירה שלו; ופרנסואה אוזון חוזר (הוא אף פעם לא הלך. אבל המפיצים בארץ כבר מתעלמים ממנו. נראה אותם מתעלמים מזה: ז’ראר דפרדיה וקתרין דנב בקאסט כאן).

    וכמובן, דארן ארונופסקי, בסרט פתיחה מסקרן.

    הרשימה המלאה:

    DARREN ARONOFSKY – BLACK SWAN Usa
    ASCANIO CELESTINI – LA PECORA NERA Italia
    SOFIA COPPOLA – SOMEWHERE Usa
    ANTONY CORDIER – HAPPY FEW France
    SAVERIO COSTANZO – LA SOLITUDINE DEI NUMERI PRIMI Italia
    ALEKSEI FEDORCHENKO – OVSYANKI SILENT SOULS)Russia
    VINCENT GALLO – PROMISES WRITTEN IN WATER Usa
    MONTE HELLMAN – ROAD TO NOWHERE
    Usa,
    ÁLEX DE LA IGLESIA – BALADA TRISTE DE TROMPETA Spagna, Francia,
    ABDELLATIF KECHICHE – VENUS NOIRE
    Francia,
    PABLO LARRAÍN – POST MORTEM
    Cile,Messico,Germania
    RICHARD J. LEWIS – BARNEY’S VERSION
    Canada, Italia
    MARIO MARTONE – NOI CREDEVAMO
    Italia, Francia
    CARLO MAZZACURATI – LA PASSIONE
    Italia,
    TAKASHI MIIKE – JÛSAN-NIN NO SHIKAKU (13 ASSASSINS)
    Giappone, Regno Unito,
    FRANÇOIS OZON – POTICHE Francia
    KELLY REICHARDT – MEEK’S CUTOFF
    Usa,
    JULIAN SCHNABEL – MIRAL
    Usa, Francia, Italia, Israele
    ANH HUNG TRAN – NORUWEI NO MORI (NORWEGIAN WOOD)Giappone,
    ATHINA RACHEL TSANGARI – ATTENBERG
    Grecia,
    HARK TSUI – DI RENJIE ZHI TONGTIAN DIGUO (DETECTIVE DEE AND THE MYSTERY OF PHANTOM FLAME)
    Cina,
    TOM TYKWER – DREI Germania,

  4. נאור 29 יולי 2010 ב - 15:21 קישור ישיר

    החיים יכולים לפעמים להיות משעשעים למרות שלא תמיד אנחנו מודעים לאירוניה. צברי יצא למאבק על עניין עקרוני ובדרך התפהפך לו לאובססיה אישית להעיף את בראל. שאול דישי יצא למאבק עקרוני ובדרך התהפך לו לאובסיסיה אישית להעיף את צברי.גו’ בראל היה מי שנקלע בטעות למקום שדרש ממנו כישורים שלא היו לו וסירב להתפנות מרצון תוך שהוא מנצל קשרים בחלונות גבוהים בדיוק כמו צברי שמגיע למקום שדורש ממנו כישורים שאין לו ומסרב להתפנות תוך ניצול קשרים בחלונות גבוהים. עכשיו נשאר רק להמתין ולראות האם כתרי ייתן לדישי 300 אלף דולר כדי להנציח את האונטורה שלו במסווה של סרט עלילתי דימיוני. ימים יגידו.

  5. פרדריקו 29 יולי 2010 ב - 16:17 קישור ישיר

    מונטי הלמן! טראן האן הונג!

  6. ןווייסיוון 30 יולי 2010 ב - 14:54 קישור ישיר

    חיים / מאנקי והשאר
    כל מי שבקולנוע הישראלי ב 35 שנים האחרונות יודע מי האיש יודע מה הוא עשה וגם מבין שיש בדבריו גם אמת וגם צדק ונכון שאדם שעשה ועושה וגם מיצר דברים טובים ויותר מזה כואב כמו שיוצרים אחרים מרגישים ,שיש אווירה של חוסר צדק באויר מסביב לביצה ופשוט חסר להם פרט מסוים בגוף שבדרך כלל מצוי על גברים

  7. אתה מנותק מהתחום או שאתה בתפקיד של קידום מכירות של חבריך.כאדם שיושב בתפקיד ציבורי במועצת הקולנוע,אליך למסור גילוי נאות לקוראי הבלוג שלך. הסרט העפיפונים של ארמנד סרט עצמאי לחלוטין הוגש על ידי לתחרות.מאחר ואתה משקף את המצב העגום שבו הקולנוע הישראלי הוא גילדה סגורה שאתה משוייך לה,יוצא שהמידע שאתה מוסר הוא חסר.

  8. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 6:52 קישור ישיר

    Man the spam comments here are driving me nuts! Delte them!

  9. Joyce Lantis 7 פברואר 2011 ב - 4:05 קישור ישיר

    You may have not intended to do so, but I think you have managed to express the state of mind that a lot of people are in. The sense of wanting to help, but not knowing how or where, is something a lot of us are going through.


השאירו תגובה