15 מרץ 2007 | 09:19 ~ 23 תגובות | תגובות פייסבוק

המבוך המקורי

“המבוך של פאן” של גיירמו דל טורו עולה היום בבתי הקולנוע והוא סרט החובה שלכם לסוף השבוע. אבל אי אפשר לדבר על “המבוך של פאן” בלי להיזכר בסרט שנוצר בדיוק 20 שנה לפניו: “המבוך” של ג’ים הנסון. שני הסרטים שונים לחלוטין, לבד מהעובדה שהם דומים להפליא. סרטו של הנסון מצחיק ונונסנסי, סרטו של דל טורו עצוב ועקוב מדם. אבל בשני הסרטים המבוך הוא מבחן סמלי עבור נערה צעירה המייצג את מבחני ההתבגרות שלה, את המעבר שלה מילדות חסרת דאגות, אל בגרות ואחריות. בסופם של שני המבוכים מחכה תינוק.

ב”המבוך” של ג’ים הנסון נשארת שרה לשמור על אחיה הקטן, מטלה שהיא אינה מעוניינת בה. מלך הגובלינים חוטף את התינוק לארמונו שבמרכז המבוך, ושרה צריכה לצלוח את המבוך, חידותיו וסכנותיו (ובובותיו) כדי להציל את אחיה.

ג’ים הנסון הוא גאון בעיניי. למרבה הצער הוא מת ארבע שנים אחרי שהסרט הזה יצא והוריש את האימפריה שלו לבנו, בריאן הנסון, הסובל מחוסר כשרון כמעט אקוטי. “החבובות” זו תוכנית הטלוויזיה האמריקאית הנפלאה ביותר בעיניי. נונסנס מוחלט בפריים-טיים. את התסריט ל”המבוך” כתב טרי ג’ונס, איש מונטי פייתון, והסרט מלא משחקי לשון, שנינויות בריטיות, משפטי אי-גיון ואיזכורים ללואיס קרול, מ”אליס” ועד “הסנארק“.

אבל זהו גם מיוזיקל, עם שיריו של דיוויד בואי, ועם ארט שנראה היום תקופתי לעולם הפופ של אמצע שנות השמונים (ע”ע תסרוקת הקג’אגוגו של בואי בסרט). והכי חשוב: זה הסרט בו דור שלם של נערים גילה את ג’ניפר קונלי, שהיתה אז בת 15. אני באמת מאמין שהאוסקר שקיבלה על “נפלאות התבונה” הוענק לה על ידי כל הנערים, וגדלו והלכו לעבוד בהוליווד, שגילו אותה ב”המבוך” ואז ב”נקודה חמה” של דניס הופר.

הנה “Dance Magic Dance”, אחד הסינגלים שיצאו מהפסקול. כמו הרבה משפטים מהסרט גם הדיאלוג שפותח את השיר הפך אצלי לפראזה שאני מרבה לצטט:

You remind me of the babe
– What babe
-The babe with the power
– What power
– The power of voodoo
– Who do
– You do
– Do what
– Remind me of the babe

ויש גם את the bog of eternal stench ואת the cleaners, ועוד המון דמויות וסיטואציות שנראות כמו עירבול חבובותי/פייתוני של כל אגדת ילדים ששמעתם.

והנה קטע לקראת סוף הסרט, בו מגיעה שרה למרכז המבוך, רק כדי לגלות בתוכו עוד מבוך, הפעם בהשראת ציורי המדרגות הבלתי אפשריים של מ.ק אשר.

(וכאן תמצאו עשר דקות של קטעים מתוך הסרט באיכות טובה יותר).

ועכשיו מגיע תורו של דל טורו, עם המבוך שלו. אין לי ספק ש”המבוך” של הנסון עיצב גם את ילדותו. הגרסה שלו עגומה בהרבה, אבל לא פחות נפלאה.

נושאים: קטעי וידיאו

23 תגובות ל - “המבוך המקורי”

  1. רני 15 מרץ 2007 ב - 10:56 קישור ישיר

    יופי של פוסט, תודה!

  2. הנסום הנסון 15 מרץ 2007 ב - 11:04 קישור ישיר

    ובאיזה הקשר בדיוק יוצא לך להשתמש בדיאלוג הזה?

  3. רני 15 מרץ 2007 ב - 11:25 קישור ישיר

    אכן יופי של פוסט, אבל מה שמדהים הוא שמסתובבים פה שני אנשים בשם רני. ההוא זה לא אני ואני לא ההוא. מבוכי משהו.

  4. יניב אידלשטיין 15 מרץ 2007 ב - 12:28 קישור ישיר

    רשמית – הסולן של בוסטון, בראד דלפ, התאבד בשאיפת פחמן חד-חמצני.

    רוה ליניב: הו, הקו הדק שבין בוסטון לרג’ינה ספקטור.

  5. דניאל פאיקוב 15 מרץ 2007 ב - 13:33 קישור ישיר

    פאיקוב לרוה: אתה רציני בקשר לדיאלוג? הצץ בבקשה בקטע הבא שהעליתי ליו-טיוב.

    http://www.youtube.com/watch?v=CBmeOzSzKoY

    רוה לפאיקוב: מקסים, תודה. לא הכרתי. אני ידעתי שהדיאלוג הזה הוא מין משחק לשון אמריקאי בדומה ל”שרה שרה שיר שמח” או “גנן גידל דגן בגן” בעברית. אתה טוען שסידני שלדון כתב אותו לסרט הזה מ-1947? או שגם הוא השתמש במין רוטינה שכבר היתה מוכרת? יש פה בלשנים אמריקאים שיודעים?

  6. רז 15 מרץ 2007 ב - 14:12 קישור ישיר

    אכן “המבוך” סרט נפלא (הקדשתי לו פרק שלם בתזת ה-MA), אבל אם כבר מזכירים אותו בהקשרים קולנועיים נוכחיים, חובה להזכיר גם את ספרו של מוריס סנדק “בארץ יצורי הפרא” שהיה אחד ממקורות ההשראה העיקריים שלו (זו לא ספקולציה – ישנה לכך התייחסות מאוד ברורה בסרט עצמו) ושהעיבוד הקולנועי שלו, בבימויו של ספייק ג’ונז, נמצא כרגע בפוסט פרודקשן ומיועד לצאת למסכים באוקטובר השנה.

    רוה לרז: יש לינק ל-MA שלך? ואם אתה מוצא את הספר של סנדק במלואו ברשת, שלח לינק ואצרף לפוסט.

  7. איתן 15 מרץ 2007 ב - 15:18 קישור ישיר

    דניאל פאיקוב הזכיר לי שכבר אז, בשנות ה-80, כשראיתי את הסרט (והייתי אז בן 13-14), הרגשתי שיש בו יותר ציטוטים מסרטים אחרים ומעט מאוד מקוריות (למרות החבובות, שתמיד כובשות). כבר אז הרגיש לי לא נכון שהאיש שעשה את “Chinagirl” המשובח (ואז עדיין לא היכרתי את “Ashes to ashes” או את “Space odity”), עושה גם את שירי הפופ האיומים האלו. זכור לי קטע ספציפי מהסרט, בו ידיות מדברות של דלת חדות לנערה חידה (משהו כמו: “אחד מאיתנו תמיד דובר אמת, ואחד מאיתנו תמיד משקר. יש לך שאלה אחת לשאול אותנו על מנת לגלות מהי הדרך הנכונה להמשיך במבוך”). את התשובה לחידה הזו ידעתי מהבית (באדיבות אבא שלי). וכמובן שכבר אז (ועד היום) שנאתי מיוזיקלס. מה שכן, עד היום לא קישרתי בין הנערה ההיא לג’ניפר קונולי.

    דבר ממה שכתבתי לא ימנע ממני ללכת לראות את “המבוך של פאן” המאוד מסקרן מתישהו במהלך סוף השבוע.

  8. יונה הגוש 15 מרץ 2007 ב - 15:44 קישור ישיר

    היי, פאיקוב, לא אמרת שאתה לא מגיב יותר?

  9. רז 15 מרץ 2007 ב - 17:19 קישור ישיר

    לרוה: התזה שלי אינה על הרשת. אפשר למצוא אותה בספריית הר-הצופים ויתכן שבהמשך השנה היא תגיע גם לספריות של מוסדות אקדמים נוספים (אני מקווה). לגבי הספר – אני בספק אם ניתן למצוא אותו במלואו על הרשת, מאחר ופרק הזמן שעבר מאז פרסומו עדיין רחוק מלהפוך אותו למשהו ברשות הציבור.

  10. ג'ק 15 מרץ 2007 ב - 18:49 קישור ישיר

    איזה עצבים! תמיד אנו אנשי הצפון נפגעים כאשר קולנוע לב לוקח בעלות על סרט כי עכשיו אני לא אוכל לראות את המבוך של פאן לא חיכיתי כל כך הרבה זמן.

  11. הארטלי 15 מרץ 2007 ב - 19:04 קישור ישיר

    ‘המבוך’ הוא אחד הסרטים האהובים עלי ביותר. ‘המבוך של פאן’ מקסים בעיקר מבחינה חזותית, כל הסרט ישבתי וחשבתי לעצמי ש’המבוך’ של הנסון יותר טוב ויותר מבריק. גיירמו גאון בבימוי ובעיצוב, התסריטים שלו משומשים וחלשים.

  12. דניאל פאיקוב 15 מרץ 2007 ב - 19:26 קישור ישיר

    יונה הגוש: אמרתי שאני לא מגיב יותר… איפה?

  13. רמי 15 מרץ 2007 ב - 19:26 קישור ישיר

    מנפלאות nrg, והיום:
    בכתסה על סקרלט גו’הנסון ווודי אלן יש את הפיסקה הבאה:
    “סרט זה יהיה הסרט השלישי ברצף בו ג’והנסון מגלמת תפקיד ראשי (“נקודת מפגש”, “סקופ” ובקרוב השלישי שטרם נקבע לו שם). נתון זה מכניס את ג’והנסון לרשימה המכובדת של מיה פארו ודיאן קיטון, שהיו לשחקניות הקבועות של אלן.”
    ביקור קצר בimdb היה מראה שיש סרט של אלן בין סקופ לספרדי, שסקרלט גו’הנסון אינה משתתפת בו.

  14. רמי 15 מרץ 2007 ב - 19:27 קישור ישיר

    *כתבה וג’והנסון כמובן

  15. חן חן 15 מרץ 2007 ב - 20:06 קישור ישיר

    פאיקוב, אולי הוא מתכוון לזה שפרשת מעין הדג

  16. יונה הגוש 15 מרץ 2007 ב - 21:01 קישור ישיר

    כן כן לזה. חשבתי שהתכוונת גם לבלוג הזה

  17. גארדנר 16 מרץ 2007 ב - 1:55 קישור ישיר

    לא מומחה לטריוויות האלה וממש לא חושב שהן משנות משהו אבל יש משהו באופן שקרי גרנט (לינק פאריקוב) אומר את המילים (במוסיקה)שיכול להצביע (ומי שיחטט מתערב שימצא) שהמקור מצוי באחים מרקס (גראושו)ובמשחקי הלשון שלו/שלהם.

  18. גארדנר 16 מרץ 2007 ב - 2:02 קישור ישיר

    הא ושכחתי..
    זה גם מצוי באופן מקורי אצלנו (באותה המוסיקה ובאותה הכוונה) ב”גבעת חלופן” של אסי דיין בדיאלוג על המצרים, קצת יותר דומה מ”גנן גידל..”

  19. דניאל פאיקוב 16 מרץ 2007 ב - 3:17 קישור ישיר

    יונה הגוש: מצטער, אבל לא. אני בדרך כלל נוטה לפרוש רק מאתרים שאני לא רצוי בהם.

  20. ברווז גומי 16 מרץ 2007 ב - 15:12 קישור ישיר

    מתוך ויקיפדיה:

    Folk Humor
    A sort of “who’s on first” routine arose from the sound of the word “hoodoo,” which went like this: “You remind me of the man.” “What man?” “The man with the power.” “What power?” “The power of Hoodoo.” “Hoodoo?” “You do.” “Do what?” “You remind me of the man…” It may have arisen from vaudeville or burlesque but more likely it’s a joke once in common circulation.

    The routine is performed by Cary Grant and Myrna Loy in The Bachelor and the Bobby-Soxer and is quoted in the Frank Robinson novel The Power, and later referenced by David Bowie’s character, Jareth, in the song Magic Dance of the film Labyrinth, albeit using the word ‘voodoo’ instead of ‘hoodoo’.

  21. אורחת 18 מרץ 2007 ב - 10:05 קישור ישיר

    תוספת קטנה לדיאלוג על סנדק: ארץ יצורי הפרא הוא הספר הראשון בטרילוגיה, שממשיכה עם In the Night Kitchen, ומסתיימת עם Outside Over there, ספר גאוני ואפל, שפורסם ב-1981 (כמה שנים לפני סרטו של הנסון) ועניינו: ילדה שמופקדת לשמור על אחיה, אך גובלינים באים וחוטפים אותו, והיא יוצאת למסע כדי להשיב אותו. לגיבורת “המבוך” יש עותק מ”ארץ יצורי הפרא” בחדרה, אבל אין ספק שהשלישי בטרילוגיה של סנדק היווה אף הוא השראה, אם לא יותר מזה.


השאירו תגובה