19 מרץ 2007 | 20:34 ~ 28 תגובות | תגובות פייסבוק

קצר בתקשורת

סטיוארט רוזנברג, שביים את פול ניומן בדרמת בית הכלא “המורד” ואת רוברט רדפורד בדרמת בית הכלא “ברובייקר”, מת השבוע מהתקף לב בגיל 79. רוזנברג ביים גם את “יום שישי ה-19” (נדמה לי שזה היה השם העברי לסרט האימה הסופר-מצליח מ-1979 “The Amityville Horror”).

גם טניה ריינהארט, המורה היחידה בחוג לתורת הספרות שהצליחה ללמד קורסים בבלשנות ובסמיוטיקה שגם הבנתי על מה היא מדברת, נפטרה אתמול. זה די הלם. היא היתה אישיות קיצונית, אבל מדינה כמו שלנו חייבת הוגי דעות ומבקרי תרבות, תקשורת ופוליטיקה חריפים וחסרי פשרות כמוה.

==============

בתור מעריץ בדימוס של “נושאי המגבעת” הוחמאתי, אך גם הצטערתי, לקבל הבוקר את המייל הבא:

היי יאיר,
הייתי אתמול בבכורה של “מבוזבזים” לנורית קידר, סרט שהלחנתי לו את הפסקול. התבאסתי קשות מהסאונד באולם הגדול של הסינמטק. בדיעבד התברר לי שמדובר בבעיה ותיקה המוכרת לצופים, יוצרים ומפיקים רבים. בהנחה שהפסקול של הסרט הספציפי הזה לא נדפק בדרך להקרנה, מה שמאוד לא סביר שיקרה, מדובר בזלזול משווע ביוצרים וביצירות. זה לא אולם זניח. זה אולם מרכזי שמקרין בכורות בפסטיבלים יוקרתיים. אולי אני מתפרץ לדלת פתוחה. אולי זו הזנחה מתמשכת וידועה שיוצרים התרגלו להשלים איתה כגזירה משמיים. ואולי לא. אולי הגיע הזמן שימישהו יעשה משהו בעניין?
אהד פישוף

אני ממתין לתגובת הסינמטק, שתצורף כאן כשתגיע. אני מצידי לא צפיתי המון זמן בסרטים שהוקרנו מקלטת בטא בסינמטק. הסאונד בהקרנות ה-35 מ”מ אינו איום. אבל אם יוצרים ומפיקים יודעים שיש בעיה עם הקרנות הבטא, ואם היא אכן אקוטית, בהחלט יש מה לעשות בעניין: לארגן את היוצרים שיצהירו שהם מפסיקים להקרין יצירות ישראליות בבכורה בסינמטק עד שהמצב יתוקן. יהיה לדוק-אביב קשה להרים פסטיבל ב-2008 אם כל היוצרים יחרימו אותו. ואם האיום יינתן מספיק זמן מראש אולי זה יגרום למישהו לעשות משהו לשיפור המצב בהקדם.

===============

אן תומפסון, שעל המעבר שלה מ”הוליווד ריפורטר” ל”וראייטי” דיווחתי כאן לפני שבועיים, השיקה סוף סוף ביום שישי את המדור השבועי החדש והבלוג שלה ב”וראייטי”. עורכיה ב”הוליווד ריפורטר” כנראה זועמים על המעבר שלה לעיתון המתחרה כי הם סרבו לשחרר לה את ה-URL של הבלוג שלה “ריסקי ביזנס”, זאת למרות שהיא הביאה איתה את שם המדור הזה ל”ריפורטר” מהעיתון הקודם שלה, “פילם-מייקר” (גרג קילדיי השתלט השבוע על הבלוג שלה ב”ריפורטר”). תומפסון מתייחסת לכך בפוסט הבכורה שלה בבלוג החדש שהוטבל בשם “Thompson on Hollywood”. הוספתי את הלינק לבלוגה החדש בטור הצד משמאל.

===========

וללינק הבא הגעתי דרך תומפסון: תראו איזה רעיון נפלא מצידו של הסופר ג’ונתן לת’ם. הוא מציע ליוצרים שימוש בכמה מסיפוריו הקצרים, תמורת דולר אחד, כדי שישתמשו בהם ליצירת סרטים קצרים, עד שלושים דקות. ויש גם שירים המוצעים להלחנה. המפטון פנצ’ר (התסריטאי של “בלייד ראנר”), הוא מעדכן שם, עובד על סרט קצר המבוסס על אחד הסיפורים באתר, וג’ון לינל, מ-They Might Be Giants, הרכב אהוב עליי, כבר הלחין שיר על פי מילותיו (השיר נמצא באתר). בקיצור, מיזם נפלא.בדף ההקדמה יש לו כמה תנאים שהוא מבקש שהבמאים יקפידו עליהם, אבל פרט לכך: קחו סיפור של סופר בעל שם והפכו אותו לסרט. מומלץ במיוחד לסטודנטים לקולנוע שתקועים עם רעיונות לסרט הגמר שלהם.

=============

אני לא מבין מה מריץ במאים ישראליים להתארח בפורום הקולנוע של וויינט. האם באמת מדובר בשיווק אפקטיבי? לי זה נראה כמו אקט מזוכיסטי לעמוד מול גדודי הסקילה של הטוקבקיסטים העבריים. המפגש של יוסף סידר עם פורום הקולנוע של וויינט היום היה מביך לקריאה. כמה שנאה צרורה אצל האנשים שיושבים מול מסכי המחשב. עשרה קבין של טקט ירדו על העולם. אף אחד מהם לא הגיע לישראל.
אבל היו שם שתי תשובות לשאלות ענייניות יותר שרויות לדעתי לציטוט. השאלה הטובה ביותר היתה של מנהלת פורום הקולנוע שם, החותמת בניק “עינת והאינדיאנים”. היא שאלה לאן נעלמה הסצינה מהטריילר בה משתוללים החיילים בנהר. וסידר ענה:

הסצינה שמופיעה בטריילר מתרחשת בנהר הליטני אחרי המוות של שפיצר. בזמן שערכנו את הטריילר הסצינה הזאת עוד היתה בסרט ורק מאוחר יותר החלטנו להוציא אותה מסיבות שקשורות לזרימה העלילתית של הסרט. מדובר בסיקוונס ארוך ובעיני מרהיב ועוצמתי, וגם היום אני מצטער שנאלצנו להשאיר אותה בחוץ, ב- DVD תוכלי לקבל את הסצינה בשלמותה.

ומישהו אחר שאל שאלה עמומה על שיווק והכנסות וסידר ענה:

אשמח לענות בצורה מפורטת.
אז ככה: מתוך מחיר כרטיס –
17% הולך למע”מ.
60% הולך לבעל בית הקולנוע.
בין 20%-25% הולך למפיץ כעמלה.
עם היתר מכסים הוצאות הפצה (שיכול להסתכם במאות אלפי דולרים).
מה שנותר הולך למשקיעים.
ואם במקרה עוד יש כמה גרושים בקופה, הם מתחלקים בין המפיקים ליוצרים.
זה הזמן להחליף מקצוע.

28 תגובות ל - “קצר בתקשורת”

  1. רון 19 מרץ 2007 ב - 20:52 קישור ישיר

    ליבי ליבי לג’ולייט בינוש, השחקנית המקסימה באמת, שנקלעה לסרטו החדש של הבמאי הרע בעולם עמוס גיתאי. מקווה שהפעם הוא לא הצליח לסחוט כספים ממשלם המיסים הישראלי למימון סרטו הגרוע הבא.
    נ.ב בהצלחה לעמוס קולק שהחל השבוע בצילומי סרטו החדש והמסקרן.

    רוה לרון: אתה שונא את עמוס גיתאי ומחבב את עמוס קולק? משונה. הם שניהם בדיוק אותו דבר. יותר מדי אנדר-רייטד בארץ, יותר מדי אובר-רייטד בצרפת.

  2. סטיבי 19 מרץ 2007 ב - 21:19 קישור ישיר

    יצא לי ללמוד רק קורס אחד עם טניה – בסמסטר האחרון שלה באוניברסיטה – ואכן זה הפסד אדיר לסטודנטים (בכל מקום אשר יהיו). שמעתי את נושא מותה מדובר בכמה בניינים באוניברסיטה, לא עניין פנים-חוגי כלל וכלל.

  3. VAN ERIK 19 מרץ 2007 ב - 21:25 קישור ישיר

    וואולי פה זה המקום לארח יוצרים? לא. היו שאלות בהרבה יותר מעניינות וגם תשובות טובות וחשובות חהבנת תהליך העשייה.

  4. סטיבי 19 מרץ 2007 ב - 21:30 קישור ישיר

    ועדכון: הוט מעדכנים ש-MGM לא יורד.
    חבל רק שלפני זה הם הספיקו לשלוח למתעניינים מייל גנרי מכוער (אתם יודעים, “העלנו בזמן האחרון ערוץ אתיופי, ערוץ גרוזיני, ערוץ סיני וערוץ ארוטי, ואה, כן, יש סרטים ב-VOD שעולה לך כסף). יכלו לחסוך את זה מאלה שכבר סבלו ממייל גנרי דומה בעניין BBC פריים.

  5. א 19 מרץ 2007 ב - 21:34 קישור ישיר

    לא נעים להפריע ליוסי סידר, אבל 17% מע”מ, 60% לבעלים ו- 20-25% עמלת מפיץ מסתכם ל-97% – 102%… אז זוהי הצגה קצת מניפולטיבית של הדברים, אלא אם כן המשקיעים צפויים להפסיד כסף על כל כרטיס שנמכר (ועל כן עדיף שלא יימכרו כרטיסים?). המע”מ לדוגמא, הוא רק 14.5% ממחיר הכרטיס (חשבון פשוט, 17/117), ואני מניח שיש עוד שגיאות/הטעיות כאלה בחישוב שהוא מציג.

    רוה ל-א: אכן, החשבון לא מדויק, אבל הוא כותב באופן פומבי, גם אם לא מדויק, מה שכל יוצר יודע: כולם יעשו על הסרט שלו כסף חוץ ממנו. אבל תשומת ליבי נמשכה לנתון אחר. 60 אחוז לבעל בית הקולנוע (במקרה של סינמה סיטי זה אדרי), 20 אחוז למפיץ (אדרי), כך וכך אחוז לכיסוי עלויות פרסום (אדרי), אחוז למפיק (אדרי), אחוז למשקיע (אדרי). ובסוף, אם נשאר, גם קצת ליוצרים.

  6. רון 19 מרץ 2007 ב - 21:42 קישור ישיר

    ליאיר – אין מה להשוות בין עמוס גיתאי לעמוס קולק. אני מתפלא שלא הבחנת בהבדלים בינהם, ואני מניח שתגובתך נכתבה בהומור. גיתאי שונא אדם, סרטיו חלולים יומרניים נפוחים ודלים רגשית ורעיונית.
    מנגד סרטיו של קולק הם סרטים קטנים, אנושיים מאוד, מלאים אהבה ובעלי סיפור מוצק חזק וסוחף.
    ובמילים אחרות: עמוס גיתאי – בלוף וזיוף קולנועי, עמוס קולק – רגישות והמון כשרון.
    ואגב, קולק פועל בניו יורק. איך הגעת לזה שהוא אובר רייטד בצרפת?

    רוה לרון: צר לי. לא הומור. קולק הוא בלוף. אני מעדיף את גיתאי עליו בהרבה. סרטיו של קולק הם העמדת פנים של אנושיות ואהבה. הם מרירים ומיזוגניים. וקולק פעל בניו יורק (לשון עבר, הוא חזר ארצה. ושם הוא היה שכן שלי, שלוש קומות מעליי, גר בדלת מול רענן שקד. הבניין שלנו, מושבה ישראלית בלב צ’לסי, מככב ברוב סרטיו), אבל סרטיו הופצו מסחרית רק בפריז ושם הם זכו להצלחה ביקורתית נאה, בדיוק כמו גיתאי. עיין בקרדיטים של סרטיו: המימון שלו ברובו צרפתי.

  7. אלון 19 מרץ 2007 ב - 21:58 קישור ישיר

    יאיר – אכן הנתון בעניין אדרי קופץ לעין – אבל מצד שני אולי גם מסביר מה פתאום הם משקיעים כל כך בהפקות. אי אפשר שלא להתרשם מההשקעה של יונייטד קינג בעשייה בשנים האחרונות והיא בכלל לא מובנת מאליה (הרי אפילו גופי השידור מהססים להשקיע בסרטים בימים אלו).

  8. עופר ליברגל 19 מרץ 2007 ב - 22:50 קישור ישיר

    ההבדל בין גיתאי לקולק: גיתאי במאי חזק מאוד בצד הויזואלי (ולעיתים אף מבריק) אבל די חלש (ולעיתים אף מביך) בדיאלוגים. בעוד קולק חזק בעיקר בדיאלוגים.

  9. גארדנר 19 מרץ 2007 ב - 23:06 קישור ישיר

    ל א.

    בכללי סיידר צודק, צריך רק לקרוא את המס’ נכון.
    17% מ.ע.מ, 60% לבתי הקולנוע, 20% (מתוך 40%) שהם 8% מהסך הכללי למפיץ, 32%(!) לכיסויי הוצאות, החזר השקעה וחלוקת רווחים. בגלל שבמקרה הזה וכמו שיאיר אומר: אדרי אדרי אדרי ואדרי, לסידר לא נשאר כלום.

    ולאלון
    מניין הבאת את ההשוואה בין גופים משדרים לאדרי?
    אם ניקח השקעה ציבורית בסדר גודל של 600000$ וגוף משדר משקיע בסך 30000$, אזי הגוף המשדר יקבל בתמורה, בערך, 10% אחרי כיסויי ההוצאות (שזה בד”כ אומר 0 גדול) ועוד זכות להקרנה בעוד שלוש שנים (שזה אומר ערך של 5 אגורות) אז לא ממש מפתיע שזה לא עסק בשבילם. לעומתם, בסדר גודל כזה של השקעה ציבורית אם אדרי ישקיע רק 100000$ הוא יקבל בתמורה זכויות הפצה, זכויות הקרנה מידייות והחזר כספים כאמור לעיל שאומר שכמעט כל ההכנסות יגיעו לכיסו ומיעוטן המזערי, אם בכלל, ישובו לקופה הציבורית. איך אומרים, אין ארוחות חינם אז מן הסתם זה כנראה מובן מאליו.

  10. Nimrod's Son 19 מרץ 2007 ב - 23:20 קישור ישיר

    Cool Hand Luke הוא סרט חכם ומעולה בעיני. יהיה זכרו ברוך.

  11. ליהיא 19 מרץ 2007 ב - 23:59 קישור ישיר

    הפורום בווינט הוא בדיחה והמנהלת שלו היא בדיחה עוד יותר גדולה – שונאת קולנוע אמריקאי ומתגאה בצרות האופקים שלה, מיזנתרופית ומעודדת טרולים. ברחתי כל עוד נפשי בי.

  12. רני 20 מרץ 2007 ב - 0:17 קישור ישיר

    אגב, מע”מ בארץ נכון לעכשיו הוא 15.5%, אבל זה באמת לא משנה לתמונה הכללית.

  13. דן 20 מרץ 2007 ב - 1:23 קישור ישיר

    אני זוכר שבעקבות ההצלחה של “סוף העולם שמאלה” אדרי נתן בונוס לשחקנים, בסך 6,000 ש”ח. זה די נחמד, אבל מי מחליט בידור איזה שחקן יקבל את הבונוס (אלה שמצטלמים הכי טוב ל”פנאי פלוס”, כנראה)ובנוסף – האם אין ליוצרים, במקרה זה לסידר או רון לשם, איזשהי זכות כלכלית על היצירה שלהם? חוזה ובו הסכמה על אחוז מהרווחים או ממכירות? אם לא, וכנראה שלא, בסרט הבא שלו, סידר כבר יוכל לדאוג לכזה סעיף ובצדק.

  14. רני 20 מרץ 2007 ב - 1:54 קישור ישיר

    אני מניח שבחלק מהמקרים גם התפקידים של מפיק, במאי ותסריטאי יכולים להתמזג עם תפקידי המפיק ולו רק כדי להגדיל הכנסות. לכל הפקה יש את החוזים שלה ואני מניח שלפעמים היוצרים הם גם המפיקים או מפיקים שותפים.

  15. רני 20 מרץ 2007 ב - 2:00 קישור ישיר

    אגב ג’ונתן לת’ם, סופר אהוב עלי במיוחד, בעברית יצאו עד כה שניים מספריו: “נערה בנוף” (הוצאת אופוס) – ספר מד”ב מקסים שבעצם מדבר על התבגרות ומעבר למקום חדש (במקרה זה כוכב לכת אחר), ו”ברוקלין היתומה” (הוצאת עם עובד) – על בלש פרטי הסובל מתסמונת טורט. ספר נוסף שלו, “מצודת הבדידות” – המספר על ידידות בין נער שחור לנער לבן באמריקה בין שנות השבעים לשנות התשעים עתיד לצאת גם הוא בעברית בעתיד.

  16. חתום למחיקה 20 מרץ 2007 ב - 2:22 קישור ישיר

    לדן.
    ליוצרים יש זכות ואבסולוטית, רק שהמקורות הכספיים (קרנות) עדיין לא התאפסו על הזכות הזו והם נשארו בקטע, של ל”הגן” על היוצר (לקבוע כמה מגיע לו) במקום להשאיר לו להוציא את המירב ממה שבאמת מגיע לו.

  17. רני 20 מרץ 2007 ב - 2:30 קישור ישיר

    לחתום במחיקה:
    תגדיר יוצרים ותגדיר זכות אבסולוית. הפקת סרט קולנוע היא מאמץ משותף של הרבה מאד גורמים: תסריטאים, במאים, מפיקים, שחקנים ועוד כמה. לכולם יש זכות על היצירה. ניתן (ורצוי) להתווכח על החלוקה שביניהם, אבל אם מישהו יקבע (וזה לא יקרה) שלמפיקים אין זכות כלשהי ביצירה, לא יופקו יותר סרטים. נראה לי שאפילו הבמאים והתסריטאים לא היו רוצים להגיע למצב כזה.

    רני ואלוהי הסבלנות.

  18. חתום למחיקה 20 מרץ 2007 ב - 2:39 קישור ישיר

    בואנה אתה, אתה ממש לא מאפשר לי ללכת לישון וכנראה זה גם קורה בגלל שאני איך שהוא מסתקרן לבדוק לפני שאני פורש.
    לשאלתך. יש זכות ראשונים (תסריטאי)ואליה אני מתייחס ואני האחרון שאפקפק בזכותו של המפיק כיוצר, אבל השאלה הנכונה היא אם הוא רוכש אותה בכסף או בדעה.

  19. ארז 20 מרץ 2007 ב - 10:41 קישור ישיר

    כמי שבילה שנים ארוכות בירושלים אין לי ספק שהאולם של הסינימטק בגיא בן-הינום היה (הוא נסגר לשיפוצים) אולם ההקרנות הטוב ביותר בארץ, ולו רק בגלל שלמקרין היה ממש אכפת (כל מי שיו-הה, המקרין הנורדי שבירושלים הקרין את הסרט שלו יודע את זה).
    אף פעם לא הבנתי את הסינימטק התל אביבי – לא את המבנה שלו (אלו לא אולמות קולנוע – אלה אולמות הרצאות. איך קרה שמישהו בנה במיוחד סינימטק שנראה ככה?!), לא את התוכניות שלו, לא את התפקיד שהוא(לא) ממלא בחיי התרבות שהתל אביביים. געגועים לליה? לא אכחיש.
    חרפת הסאונד כפי שהיא באה לידי בטוי במכתב של פשפוף היא חרפת אמת – הנה אולם ציבורי ששמומן על ידי הציבור לקידום התרבות וההקרנות בו מזעזעות. מה זה צריך להיות?! וזה לא נגמר שם:
    אני הייתי בהקרנה של ‘ירושלים גאה להציג’. ניצן גלעדי, הבמאי, היה הרוס מההקרנה – שעות ארוכות של השקעה באונליין ירדו לטמיון בגלל מקרן דפוק שלא אוכל one field. זה מביך בכל רמה. הגיע הזמן להחליף שם הנהלה ולהחליף שם ראש. חרם זה רעיון לא רע בכלל. אבל מה יעשו היוצרים הדוקומנטריים, שהנהלת הפורום שלהם יושבת, מה לעשות, בבניין הסינימטק ממש?

    רוה לארז: פוטש עם לפידים בוערים.

  20. דניאל פאיקוב 20 מרץ 2007 ב - 12:58 קישור ישיר

    האם סטוארט רוזנברג הוא באמת במאי חשוב? מה הסרטים החשובים שלו? את “המורד” ראיתי בפעם האחרונה לפני עשור וחצי, וזכור לי מעט מאוד ממנו. “הלילה ה19” הוא סרט מביך בחוסר הקומפטנטיות שלו, לא שרדתי יותר מחצי שעה. ולפני ימים ספורים צפיתי ב-Pocket Money, סרטו של רוזנברג עם פול ניומן ולי מרווין. גם בו לא הצלחתי למצוא עניין רב.

    רוה לפאיקוב: עניתי על כך בתגובה לחן חן בפוסט אחר. אני גם לא חושב שהוא היה במאי חשוב, אבל היו לו כמה סרטים טובים. בראשם “המורד”, שהנפיק כמה שורות מפורסמות ואוסקר לג’ורג’ קנדי. גם “ברובייקר” סביר. את “הלילה ה-19” אהבתי כילד. ביום בו פורסם שהוא מת הוקרן, באופן מקרי, הרימייק לסרט הזה (“אימה באמיטיוויל”). נרדמתי באמצע.

  21. אורון 20 מרץ 2007 ב - 13:40 קישור ישיר

    ועוד בעניין הסינמטק סניף תל-אביב:
    תוכניית אפריל כבר עלתה לה לרשת.
    http://www.cinema.co.il/magazin/magazin.asp?catid=3&magazinId=190
    הצצה ראשונית הותירה אותי עם 10-12 מירקורים, רובם המכריע הם השלמות של פערים מהשנה החולפת, או מהזמן האחרון.
    בבקשה גלו לי אם פספסתי עוד משהו קריטי, חוץ מערב המחווה לקוביין.

    יאיר, האם פוסט סינמטקי-תוכנייתי, כפי שעלה בחודש שעבר, עלול להפוך למסורת?

    אה, ו”המורד” זה אכן סרט מעולה של רוזנברג תנצב”ה.

  22. james newton howard 20 מרץ 2007 ב - 13:45 קישור ישיר

    אולי הגיע הזמן שתראה את “המורד” שוב, דניאל. ו”The Amityville Horror” הוא אחד מסרטי האימה היותר מפחידים שנוצרו. איך אתה בכלל יכול לבקר סרט שראית חצי שעה ממנו?
    חוץ מזה, היו לרוזנברג סרטים מוצלחים נוספים (Voyage of the Damned למשל), אז כן, הוא יוצר חשוב.

  23. דניאל פאיקוב 20 מרץ 2007 ב - 14:42 קישור ישיר

    ג’יימס: אם אני יכול לבקר סרט שצפיתי ברבע שעה ממנו, אני בוודאי יכול לבקר סרט שראיתי כמעט שליש מתוכו. את “המורד” התכוונתי לראות שוב עוד לפני מותו של רוזנברג והוא נמצא די גבוה בסדר העדיפויות. אבל האם אתה בטוח בקשר ל”לילה ה19″ ו”מסע הארורים”? מה טוב בהם?

  24. סטיבי 20 מרץ 2007 ב - 21:37 קישור ישיר

    פרדי פרנסיס מת.

  25. סטיבי 20 מרץ 2007 ב - 21:58 קישור ישיר

    תשומת לב לאירוע 25 שנה ל”מתחת לאף”… ב-DVD יש רצועת קומנטרי מצולמת (!). היא אמנם לא מגלה גדולות ונצורות אודות אמנות הקולנוע, אבל כן יש בה אנקדוטות נחמדות, ובעיקר, זה מקסים לראות את הבמאי ושני השחקנים הראשיים מעלים זכרונות וצוחקים מול הסרט.

  26. Hot Deals UK 28 ינואר 2011 ב - 3:42 קישור ישיר

    I am commenting to let you be aware of what a superb discovery my cousin’s daughter enjoyed browsing your site. She mastered so many pieces, with the inclusion of what it’s like to possess an awesome coaching nature to let many more with no trouble grasp chosen complicated topics. You truly surpassed her expected results. I appreciate you for churning out the great, healthy, explanatory and unique tips on the topic to Mary.


השאירו תגובה