"ורוניקה מחליטה למות", ביקורת
פורסם ב"פנאי פלוס", 25.8.2010
כל הביקורות שיצא לי לכתוב השבוע היו על סרטים "נשיים": בשלושתם גיבורה, ושניים מהם בוימו על ידי נשים (מי השלישי? בואו לראות מחר). יותר מזה: שניים מהסרטים מבוססים על רבי מכר ובמרכזם אשה עם איזושהי משאלת מוות. הראשון היה "נערה עם קעקוע דרקון". והנה השני. “ורוניקה מחליטה למות" הוא עיבוד לספר באותו שם מאת פאולו קואלו (“האלכימאי"), וזה סרט שבבסיסו מסר שנועד לעורר השראה: מרגע שאנחנו נהיים מודעים לעובדה שבכל רגע אנחנו עשויים למות, זה הרגע שבו אנחנו מתחילים להעריך את החיים ולהתייחס לכל יום כאל נס. זה מה שקורה לגיבורת הסרט אחרי שהיא מנסה להתאבד ונכשלת. רגע אחרי שהחליטה להרים ידיים ולהפסיק חייה היא עוברת לטיפולו של פסיכולוג שנוי במחלוקת (דיוויד תיוליס) שמנסה להראות לה שהחיים הם מתנה. רעיון יפה, אבל שסובל משתי בעיות. האחת דרמטית, השניה תמאטית. הבעיה הראשונה היא שהמעבר של הגיבורה מ"אני כה אומללה" ל"אני דווקא די סבבה עם עצמי" לחלוטין לא ברור בסרט. רגע אחד הגיבורה מתפרקת ורוצה לסיים את חייה, ותוך סצינה וחצי היא הולכת לבריכה ומנגנת בפסנתר. אני מסיק מכך ששחייה טובה לנשמה. הבעיה השנייה היא שבתור סרט שמנסה לעורר בנו השראה לגבי עד כמה החיים יפים ויקרים, הוא לא ממש משאיר אותנו עם מסקנה מה אנחנו אמורים לעשות בחיים היפים האלה, חוץ מללכת יחפים על החוף בים.
"ורוניקה מחליטה למות" הוא מאותם סרטים שלוחצים לי על כפתורי הציניות כי יש בהם משהו מילולי מדי, פשוט מדי, ונורא לא מתוחכם. אבל באותה נשימה ממש, אני חייב להודות שלרגעים – בייחוד בתחלה – הסרט היה לא ממש רע. כל סיקוונס הפתיחה עם המונולוג היפה שנושאת שרה מישל גלר (שיש לה קול מקסים לקריינות) שבו היא מסכמת מראש למה חייה יאכזבו אותה עוד לפני שהיא חיה אותם, והמלווה בצילום יפה של רגעים אגביים מחייה של הדמות, גרם לי לקוות שאמילי יאנג, הבמאית, תעשה כאן משהו עדין ויוצא דופן בסרט. אבל החסד הזה נגמר די מהר ומותיר אותנו עם סרט טלוויזיה סמי-סימפטי שלא מצליח להשאיר רושם אמיתי.
אכן, סרט לא משהו.
אבל היה משהו שכן אהבתי בו – שרה מישל גלר! סוף סוף, בפעם הראשונה מאז "באפי" היא נותנת משהו שיכול להיקרא כ"משחק".
לבחורה יש כישרון, כל כך חבל היא לא מנצלת אותו על דברים קצת יותר טובים..
"כולנו פלסטינים, ישראל טרוריסטית", קראו המפגינים שנהדפו על ידי השוטרים באמצעות עשן וגז מדמיע. בלונדון למעלה מאלף איש מאות מפגינים פרו-פלסטינים ניסו לפרוץ הערב (א') לעבר שגרירות ישראל בפריז. המפגינים, שמחו על פעולת חיל הים נגד המשט לעזה, ניסו לחרוג מתוך התחום שנקבע להם על ידי המשטרה ונהדפו על ידי השוטרים שעשו שימוש ברימוני עשן וגז מדמיע. קודם לכן הם התנגשו עם קבוצת מפגינים פרו-ישראלית. בלונדון הפגינו למעלה מאלף בני אדם מחוץ לשגרירות ישראל במחאה על ההשתלטות האלימה. "כולנו פלסטינים, ישראל טרוריסטית", קראו המפגינים והניפו דגלי חמאס וטורקיה. הם האשימו את הנשיא ניקולא סרקוזי ושר החוץ ברנאר קושנר כי הם "ציונים", למרות שהביעו זעזוע על התקרית הקטלנית. שגריר ישראל בצרפת, דני שק, זומן למשרד החוץ הצרפתי והתבקש לספק הבהרות על מה שהתרחש בהשתלטות חיילי השייטת וגם על גורלם של שמונה אזרחים צרפתים, כולם ממוצא ערבי, שהיו על ה"מאווי מרמרה". "שום דבר אינו מצדיק שימוש באלימות כזאת", נכתב בהודעת משרד החוץ הצרפתי. שר החוץ קושנר אמר כי הוא מזועזע מהתוצאות הטרגיות של המבצע הצבאי הישראלי ודרש לשפוך אור מלא על נסיבות המקרה המוכיח כי "אי אפשר לסבול יותר את המצב הנוכחי בעזה". מלשכתו של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, נמסר מוקדם יותר כי הוא הביע הלם מוחלט לנוכח "התוצאות הטרגיות של הפעולה הישראלית", כדבריו. "הוא מגנה את השימוש הבלתי פרופורציונלי בכוח ושולח את תנחומיו למשפחות של הקורבנות", ציין ארמון האליזה.
דיוויד ת'יוליס כפסיכולוג שמאמין בחיים? אם הייתי פוגש אותו בקליניקה ומזהה אותו מ'עירום' הייתי משתכנע להתאבד.
הסרט נחמד מינוס, שווה בעיקר לראות 10 דקות אחרונות, אך אם טרם קראתם את הספר שלוקח בהליכה את הסרט, רוצו לחניות ותהנו לכל החיים,
כמו שחייתם כל יום כמו היום האחרון…
Needed to compose you a very little word to finally thank you so much yet again for all the pleasing tactics you've discussed on this page. It has been seriously generous with you to supply publicly exactly what most people could have distributed for an ebook in making some bucks on their own, certainly now that you might well have tried it in case you considered necessary. Those good tips likewise served to become good way to comprehend some people have the identical desire really like mine to learn whole lot more pertaining to this problem. Certainly there are millions of more pleasant opportunities in the future for many who scan through your blog.
Good stuff, I expect reading even more.