לי ולך
דניס וילונב הוא אחד היוצרים הצעירים המסקרנים שפועלים כעת במונטריאול. שתי עבודותיו הראשונות – הסרט הקצר "הקומה הבאה" (שזכה בפרס בקאן) והסרט הארוך "פוליטכניון" – יוקרנו בפסטיבל חיפה הקרוב. סרטו החדש, "Incendies" ("שריפות") הוקרן בבכורה כעת בפסטיבלים בוונציה ובטורונטו. והסרט, מדווח ב"וראייטי", נקנה להפצה בישראל על ידי קולנוע לב.
הסרט מספר על שני תאומים שיוצאים למסע למזרח התיכון בעקבות משאלתה האחרונה של אמם. כאן, אני מניח, הם מגלים סוד אפל שקשור מן הסתם לפלונטר של הקונפליקטים הבלתי נגמרים של האיזור. האמת, זה נשמע כמו פרויקט אח ל"מיראל" של ג'וליאן שנאבל. אבל עובדה שאת "מיראל" בינתיים אף מפיץ מקומי לא קנה, ואת "שריפות" כן. בסרט מככבת השחקנית הפלסטינית/בלגית לובנה אזנבל ("גן עדן עכשיו").
==============
כדאי לעיין ברשימת 46 הסרטים שיתחרו בתחרות פרסי הקולנוע האירופי לפני פסטיבל חיפה. לא מעט מהסרטים ברשימה יוצגו בפסטיבל. אחרים, הוקרנו כבר בירושלים. וספורים אף הגיעו כבר להקרנות מסחריות בארץ. בסופה של ספירה אני מעריך שרוב גדול של הרשימה הוקרן בארץ במסגרת כלשהי. אבל באותה נשימה אני חייב להודות שאין ברשימה הזאת אף סרט אחד שמוגדר כיצירת מופת. אולי "לבנון" יזכה?
================
בו'אנה, אני מתמוגג כהוגן מסרטי פסטיבל אייקון. זה בלתי נתפס. ראיתי את "פנדורום" שהיה נדוש אבל ממש סבבה (זה כמו פסטיבל סרטי פול וו.ס אנדרסון בסרט אחד, "סיוט בקצה האופק" פוגש את "האויב שבפנים". אנדרסון הפיק את הסרט, אבל מי שחתום עליו הוא קוואזי-אוטר אחר של סרטי המד"ב/אימה, כריסטיאן אלוורט, שיגיע ארצה כאורח הפסטיבל). ועיניי קפצו מחוריהן למראה הטריפ המטורלל שנקרא "מיסטר נובודי" של ז'קו ון-דורמל. אחד הסרטים הכי יפים שראיתי בעת האחרונה, אבל אני חייב להודות שהסרט הזה הוא ברדק אטומי וקשה עד בלתי אפשרי למצוא בו את הידיים ואת הרגליים (ואת הלב). אבל אין שם שוט שהוא לא מושלם, קאט שאינו מדהים, שימוש בפסקול ובצבעוניות שאינו פחות ממענג. ון-דורמל הזה הוא הלארס פון טרייר של בלגיה. (שלא לדבר על זה שהסרט הזה מכיל רגעים שנורא מזכירים את "התחלה" של כריסטופר נולן).
==============
יש לכם רעיון לפורמט לתוכנית טלוויזיה בלתי-מתוסרטת (קרי, ריאליטי או שעשועון)? אם כן, יש לכם סיכוי להשתתף בתחרות פורמטים שתתקיים בישראל בנובמבר ושהפרס בה הוא 50,000 דולר. אשכרה שווה להשקיע דקה מחשבה ולמצוא איזשהו רעיון. אולי אציע את הרעיון שלי: "האב הגדול" – חמישה חילונים וחמישה דתיים נסגרים בבית אחד לחודש. בסוף החודש נספור כמה חילוניים וכמה דתיים ייצאו ממנו. הנה טופס ההשתתפות בתחרות.
=============
מייק לי יגיע ארצה בתור האורח של סם שפיגל, ולקראת עליית סרטו החדש, "עוד שנה" בארץ. לי יגיע ארצה ב-20 בנובמבר ויעביר בסם שפיגל כתת אמן, וגם ייפגש את אנשי תיאטרון. בשנים קודמות התארחו בכיתות האמן של סם שםיגל הבמאים וים ונדרס ודיוויד לינץ'. אולי יום אחד יגיע גם במאי שאני אוהב.
=============
אולי ארול מוריס? יותר משלושים שנה שהמפגשים של ורנר הרצוג וארול מוריס הם חגיגה שנונה של שני יוצרים שמייצגים את שני הקטבים של העשייה הדוקומנטרית – למשל, הרצוג עובד מאוד מהר, מוריס עובד נורא לאט. ובכל זאת, הם חברים. ובפסטיבל טורונטו שניהם מציגים את סרטי התעודה החדשים שלהם: הרצוג עם סרט בתלת מימד על ציורי מערות, ומוריס עם הסרט "טבלואיד" (מוריס, אגב, הוא אחד הבמאים שאני הכי מעריץ בעולם, בלי קשר לאיזה סוג סרטים הוא עושה). אמש השניים שוב נפגשו לשיחה במסגרת הפסטיבל, ורוג'ר איברט היה שם כדי לצלם אותה. והוא מוסיף בבלוגו את הסרט הקצר של לס בלנק מ-1980, "ורנר אוכל את הנעל שלו", ששם בערך התחיל כל הסיפור הזה בין הרצוג ומוריס.
זה שאתה כותב שיש פרס של $50,000 זה קצת מטעה. כסף הזכיה מיועד להפקת פיילוט. זה לא שהזוכה משלשל לכיסו את סכום הזכיה, ממש לא. ראה סעיפים 18 ו-19 בתקנון.
ארול מוריס היה בירושלים, והציג שם את "מר מוות" המופתי. לא שזה אומר שהוא לא צריך לבוא שוב.
=================
רוה לעידנס: אח, ארול מוריס בירושלים. איזה זכרון קסום. ישבתי ודיברתי איתו ארוכות. בהחלט, הגיע זמן לביקור חוזר ולכיתת אומן. הוא בהחלט יכול להעיר כאן את הסצינה הדוקומנטרית. וגם מייק לי כבר היה בארץ וחוזר. וגם וים ונדרס, שהתארח בשפיגל לפני שנה, היה ב-2000 אורח פסטיבל ירושלים. בקיצור, יובא מוריס מיד.
1. איתך בכל מילה לגבי "מיסטר נובודי".
2.ראיתי אתמול את הקומוניקט בקשר למייק לי. זה לא שאני לא מסמפט את האיש הזה (וסרטו החדש מסמן, לפי כל הדיווחים, את חזרתו לכושר אחרי החרפה שנקראה "חופשיה ומאושרת"), אבל שום דבר לא מדגדג לי בהודעה הזו. מייק לי הוא מהבמאים הבודדים, לדעתי, שכל סרטיו מאז 1987 הוקרנו מסחרית בארץ. אף לא אחד נגנז. אפילו וודי אלן לא יכול להגיד דבר כזה. כך שלא נראה לי שברטרוספקטיבה שהסינמטקים יארגנו לכבודו יהיה דבר חדש. מה גם שנדמה לי שזו לא הפעם הראשונה הוא מבקר בארץ.
אבל אשמח להיזכר בסרטים הפחות מוקרנים שלו (אבל היותר חביבים, לטעמי): "מותק של חיים" ו"ילדות קריירה".
3. יש פסטבילון פורטוגלי בסינמטקים. אתמול ראיתי את "חודש אוגוסט היקר". על הניר, זה היה אמור להיות מעניין. הרבה פולקלור, ושילוב של דוקומנטרי ועלילתי. אבל הסרט (הארוך מאוד – שעתיים וחצי של סבל) מתרכז בחלק הראשון שלו בדוקומנטרי, אבל שוכח את האנשים(כלומר – הרבה מוזיקה, אבל אין דמויות בכלל), והעלילתי, שממלא את השעה האחרונה של הסרט, נראה כמו הצגת בית ספר לא מאוד מוצלחת. בתחילת ההקרנה היו באולם כ-80 איש. בסופה – כ-15. בתקציר שבחוברת הסינמטק היה כתוב שזהו הסרט הפורטוגלי (או פורטוגזי. אני אף פעם לא יודע מה נכון) המעוטר והמצליח ביותר של 2009. אם זה המצב, אז המצב של הקולנוע הלאומי בפורטוגל מאוד לא טוב.
3. "לבנון" לא יזכה. גם מבלי לראות חלק גדול מהסרטים, יש שם סרטים הרבה יותר קומוניקטיביים (נגיד – החדש של מייק לי, או "סופר הצללים", או "הסוד שבעיניים").
4. בימים האחרונים אני סורק את האתרים החו"ליים בחיפוש אחר ביקורות על הסרטים שנחשפו בטלורייד ובטורונטו. במיוחד עניין אותי החדש של איסטווד. לסיכום, נראה לי שהביקורות טובות, אם כי נדמה לי שחלק מהמבקרים (האמריקאים בעיקר) כאילו כעסו מאוד על איסטווד שהוא העז לסטות מהנתיב המוכר שלו, ולעשות סרט עם יריעה רחבה מאוד, ולוותר על הפשטות שהולכת איתו בד"כ, ולכן גם הגיבו בקרירות מסוימת. אבל רוב מה שקראתי על איסטווד מסמפט את החדש (עם הסתייגות: כל מי שקראתי, גם האוהבים וגם המקטרגים, טוענים שהסוף של הסרט הורס את הכל).
יש תאריך הפצה בארץ?
מר.נובודי לצערי הרב יוקרן בפסטיבל אייקון מקלטת בטא. אגב צפייה שניה בסרט תוכיח לך שהסרט כלל אינו מבורדק אלא מאורגן כמספר שעונים שוויצרים המסונכרנים להפליא אחד עם השני. אישית מצאתי בו לב חם – ואכן הגרתי במהלך הצפייה בו לא מעט דמעות.
============
רוה לניר: שברת את ליבי בעדכון שהסרט יוקרן מקלטת וידיאו. אני לא יכול להמליץ לאף אחד ללכת לראות סרט שצולם ב-35 מ"מ ושמוקרן באיכות פחותה. חבל מאוד. חכו לבלו-ריי.
יאיר, היית נותן יד, כהורה, לדבר הזה?
http://www.youtube.com/watch?v=uovMpapeCJQ
הי, מישהו יכול להגיד לי מהו הסרט הטוב ביותר של מייק לי, ולא בהכרח ההכי מפורסם שלו? וירה דרייק וחופשיה ומאושרת שווים צפיה? וסודות ושקרים?
עוף-טופיק, אוטוטו פרסי אופיר – יש תוצאות סופיות למדגם?
לביא
אני לא ראיתי את כל הסרטים של מייק לי וכנראה גם לא את רובם. אבל הסרט "עירום" שלו הוא אחד הסרטים האהובים עלי בכלל.
מגמה מדאיגה. פעם קולנוע גת היה מקום נהדר לראות בו סרטים. בהקרנות האחרונות שנכחתי בהן במקום, התמונה היתה חתוכה באופן בולט בימין ולמעלה. זה עד כדי כך בולט שרואים בקלות שהתרגום לא ממורכז (וכך גם קרדיטים וכולי בסרט).
בעיניי, כל סרט של מייק לי שווה צפייה. גם ויירה דרייק וחופשיה ומאושרת, אם כי יש תלונות על השני מבניהם. הכי טוב? כנראה עירום, או סודות ושקרים הקצת פחות קודר.
ו"מותק של חיים", שפעם היו טוחנים בערוצי הסרטים בארץ (ובכך אני כוללת את הצגה שנייה וערוץ 33. באמת).
עירום הוא הטוב שבסרטי מייק לי, ללא ספק. ראיתי אותו לפני 17 שנה ואני עדיין זוכר את המונולוג של דיויד תי'וליס במוזיאון. מהמם
"עירום" שהוא לא פחות מיצירת מופת, וגם מותק של חיים, סודות ושקרים, ו "תקוות גדות" שנשכח פה משום מה.
בעיני הסרט הגדול ביותר (אבל קטן כי סרט טלוויזיה) הוא Meantime עם טים רות' גרי אולדמן אלפרד מולינה. מרגש ולא מוכר!
Dude the spamming here are driving me spastic! Delte them!
Mate the spam comments here will drive me nuts! Get rid of it!
Buddy the spam here are driving me nuts! Do something about it!
Buddy this spam here are driving me spastic! Do something about it!
Couldn't be written any better. Reading this post reminds me of my old room mate! He always kept talking about this. I will forward this article to him. Pretty sure he will have a good read. Thanks for sharing!