20 ספטמבר 2010 | 16:00 ~ 31 תגובות | תגובות פייסבוק

פרסי אופיר 2010: אגס הפלא

ב-29 ביולי כתבתי פוסט על כך ששאול דישי ממשיך את הקמפיין שלו נגד “המדריך למהפכה”. דישי התקשר אליי ואמר לי שהוא לא “ממשיך” אלא שבזאת, בוסט הזה שאחרי הכרזת המועמדויות, הוא סיים את המאבק שלו נגד הכללת הסרט התיעודי בין חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. את שלו הוא עשה ועכשיו הוא מפסיק. מכיוון שהאמנתי לו, תיקנתי את הפוסט ל”דישי מסכם את הקמפיין שלו”. פתי שכמוני. מאז הוא פרסם עוד 15 פוסטים (15!) סביב הסוגיה. דישי כל כך נעלב מכניסת “המדריך למהפכה” לחמישיית הסרטים המועמדים לפרס הסרט שהוא חיפש אינספור נימוקים ללמה זה רע. ושם איבדתי אותו לגמרי. אבל בפוסטים האחרונים שלו הוא חזר למקור: האקדמיה הישראלית היא גוף מקושקש, נטול בקרה ופיקוח, שהכל קורה שם באופן מאולתר וספונטני. כאן אני מזדהה. זו הכתובת למחאה, לטילטול, למהפכה.



דישי החמיץ את האירוניה הגדולה: כל גוף שצברי נכנס אליו – עיתון, זכיין, קרן או ז’אנר – הוא מצליח למצוא את הסדקים שבו ולערער אותו מבפנים. האיש הוא הרפורמטור הכי גדול שיש לנו בתרבות – בוודאי הקולנועית והטלוויזיונית – בשני העשורים האחרונים. צברי עשה מהלך מבריק בזה שהוא שיגר את סרטו לקטגוריה הראשית וחשף כך את כשלי המערכת. המגרעת היחידה של האקט היתה שהוא עשה את זה לבד ולא איגד סביבו עוד כמה יוצרים. אני מהמר שאם “חיים יקרים” היה מציע את עצמו לקטגוריית הסרט הטוב ביותר, גם הוא היה נכנס לחמישיה. (תכף עוד משהו בקשר לזה). למעשה, אם נבואתו של דישי נכונה וזו אכן תהיה שנתו האחרונה של מארק רוזנבאום בראשות האקדמיה, הייתי מציע לדישי לקרוא לצברי לעמוד בראש הגוף הזה ולנער אותו ניעור הגון. לכן כל הקמפיין המעט כפייתי של דישי אחרי פירסום המועמדויות נגד “המדריך למהפכה” היה בפירוש ניסיון התנקשות בסרט (ניסיון, אגב, שייתכן והצליח), כנראה מתוך כעס אישי של דישי נגד צברי ושות’. בשעה שאת אנרגיות הקמפיין הזה הוא צריך להשקיע החל ממחר, לכנס בדחיפות את הנהלת האקדמיה, אולי לקרוא להחלפתה או לריענונה, ובוודאי לפתוח מחדש את תקנון הפרס ולהתאים אותו ל-2010 (וזה לא מה שדישי חושב, אגב).


=============



אח, אירוניה מתוקה. נטע הלפרין ב”העיר” ביקשה את תגובתה של אילנה שרון, מנכ”לית האקדמיה, על הדיווח ב”סינמסקופ” שאחוזי ההצבעה השנה היו נמוכים. שרון עונה: מה פתאום. אילנה שרון ב”טלסינמה” בערוץ 1: “אחוזי ההצבעה השנה עמדו על 65 אחוז, ואני מאוד מרוצה”. ובמדגם שלי? 40 אחוז אמרו שהם לא מצביעים השנה. כלומר, שרק 60 אחוז מצביעים. אז מתברר שהמדגם שלי היה מדויק מאוד, לא? (ובשנים קודמות שרון עדכנה ש-700 מתוך 900 חברי אקדמיה הצביעו בסיבוב השני. שזה 77 אחוזי הצבעה. אז אם השנה היו רק 65 אחוזי הצבעה, עדיין השנה אחוזי ההצבעה נמוכים בהשוואה לשנים קודמות. וזאת בהנחה שגם השנה וגם בשנים קודמות הנהלת האקדמיה פירסמה נתונים אמינים. כי אם כן, אז בהחלט צדקתי, למרות הכחשת של שרון: השנה אחוזי ההצבעה היו נמוכים. הסרט שיזכה מחר יזכה בהפרש קולות זעום. ואולי תיקו?



(אגב, אתם מדמיינים איזה ברדק יהיה אם ייצא תיקו? זה אומר שתתקיים הצבעה חוזרת על בחירת הנציג לאוסקרים, מה שאומר שכל חברי האקדמיה יצטרכו להיות שמינים במהלך חול המועד סוכות. וזה אומר ש”משאבי אנוש” יהיה חייב לצאת בזריזות להקרנות מסחריות, אפילו בעותק אחד, כבר בסוף השבוע, אחרת הוא לא יהיה כשיר מבחינת התקנון להיות מועמד לאוסקרים האמריקאיים – ואז ממילא זה אומר ש”הדקדוק הפנימי” יהיה בברירת המחדל הנציג הישראלי).



ואחרי השנה הזאת, אני די משוכנע: צריך להחזיר את קביעת הנציג הישראלי לאוסקרים לידיה של ועדת מומחים, ולהוציא את זה מידי האקדמיה. הנה, ככה זה נעשה בצרפת (ולמעשה, בכל המדינות חוץ מישראל). גם אם ב-99 אחוז מהמקרים הסרט הזוכה באופיר יהיה ממילא הסרט שגם יבחר לנסוע לאוסקרים, עדיין ועדת מומחים תעשה את זה באופן נקי, הגיוני ושקול יותר.



ואלה הסרטים שכבר נבחרו לייצג את מדינותיהם באוסקרים השנה. רשימה מדהימה: אין בה אף סרט בולט אחד. אף סרט שנחשב ל”הדבר הבטוח”. זו מסתמנת כמו שנה חלשה מאוד במירוץ. שזה דווקא בשורות טובות לישראל, לא? בינתיים, מבין הסרטים ברשימה, אני מהמר על “מחוץ לחוק” של ראשיד בושארב (נציג אלג’יר) כזוכה אפשרי.


===============


שימו לב, שאול דישי וחברי האקדמיה, לרצף הבא:



סקוט פיינברג, אחד ממומחי האוסקר הצעירים אך הבולטים בבלוגיה האמריקאית, ראה אמש את “חיים יקרים” של שלומי אלדר. הוא כתב לי שהוא חשב שזה סרט חזק ומרגש מאוד, ושיש לו סיכויים באוסקר. הוא הוסיף שלדעתו ישראל היתה צריכה לשלוח את הסרט הזה כנציגה לאוסקרים. פרצתי בצחוק בצד השני של המייל. עניתי לו שנכון להיום, סרט תיעודי לא יכול להיות נציג ישראל באוסקרים. ושיצפה ביום שלישי אחה”צ לקבל את הידיעה ש”הדקדוק הפנימי” הוא נציג ישראל לאוסקרים השנה. או אולי “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”.



וגאי לודג’, מהאתר “In Contention”, לוקח צעד נועז ומהמר כבר עכשיו על המועמדים לאוסקר. בקטגוריה התיעודית הוא מכניס גם את “שתיקת הארכיון” של יעל חרסונסקי. אבל יותר מעניין: הוא מהמר שאחד מעשרת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר יהיה הסרט התיעודי של צ’רלס פרגוסון, “המעגל הפנימי” (שיוקרן בחיפה). אגס תיעודי בתוך ארגז התפוחים העלילתיים?! אללי! שמישהו יעצור את הסקנדל הזה מיד. דישי, איך האנגלית שלך?



אה, מחר פרסי אופיר. מ-20:00 נתחיל לדווח כאן על הזוכים. השידור הטלוויזיוני המושהה יתחיל רק ב-21:30.

נושאים: בשוטף

31 תגובות ל - “פרסי אופיר 2010: אגס הפלא”

  1. נאור 20 ספטמבר 2010 ב - 16:36 קישור ישיר

    יאיר,
    בכנות, אני לא נוטה להאמין ל”מדגם” שלך.
    לפי ויקיפדיה, מדגם הוא: “בסטטיסטיקה, מדגם הוא קבוצת פרטים המהווה מודל לאוכלוסייה אליה היא שייכת.”

    תוכל בבקשה להסביר איך בדיוק האנשים אליהם אתה פונה מייצגים (באופן שראוי לנורמות הסטטיסטיות שהופכות מדגם למה שהוא) את חתכי האוכלוסיה בקרב מצביעי האוסקר הישראלי? לא דרוש תואר וידע רב בסטטיסטיקה כדי לערוך מדגם מהימן שכזה, בטח אם אתה מבסס עליו כל כך הרבה פוסטים ומילים בעיתונות?

  2. שאול דישי 20 ספטמבר 2010 ב - 16:52 קישור ישיר

    רווה יקירי היקר לי מקול – רציתי מאוד להפסיק אבל על “דחף לא בר-כיבוש שמעת?!”
    – לעתים יוצאים על זה זכאים גם בבית-משפט.

    העניינים התגלו כ”קול-כך” משובשים והתגובות היו “קול-כך” סוחפות שהייתי חייב להמשיך ולהפר את “שתיקת המועמדים”
    מול המעשים והמחדלים.

    ולעניינו של עניין – מה בדיוק חוגגים מחר?! – הרי כבר “קאטו הזקן” אמר שאם משהו “משובש” בבסיס ההצבעה – כיצד נהייה מצפים לצדק דמוקרטי?!”

    צבארי הוא סוג של “תמיסה שממיסה” אבל הפעם אין לי מילים משובחות להגיד על “התעקשותו” לדבוק בעמדה “שאיפה יש וועדת ג’נבה לסרטים תיעודיים?!” ושהוא “בסך הקול” – Good liar”ושהוא עשה “כאילו” סרט תיעודי.” (כך בדיוק הוא התבטא בישיבת הנהלת האקדמיה.)

    מה שבטוח – מחר יהיה “שמייח בהיכל” ובשנה הבאה “קול הסיפור” יהיה אחר/ת.

    וזאת (כמעט) הבטחה שתגשים את עצמה.

    נ.ב.
    עוד לא החלטתי אם להגיע מחר או להביט בפארסה ב-Delay מהכורסא שבבית.(אני אחליט מחר לפי מצב הארגיות החיוביות.

    מגדלים ומועדים (לא נופלים!) לשמחה,
    ושיהיה לך בהצלחה בחיפה – כבר אמרתי.

  3. jaco 20 ספטמבר 2010 ב - 16:57 קישור ישיר

    כל התחרות השנה מגוחכת היות שהסרט הטוב של השנה לא משתתף . הכוונה כמובן להתגנבות .

  4. שלומי 20 ספטמבר 2010 ב - 17:06 קישור ישיר

    הבה נדייק: סרט תיעודי לא יכול להיות נציג ישראל באוסקרים – חוץ מ”ואלס”.

  5. נאור-ךקחו לי תשם! 20 ספטמבר 2010 ב - 17:14 קישור ישיר

    רוה לנאור: כזכור, האקדמיה הצליחה להכניס רק שני סרטים לאוסקרים ב-20 שנות קיומה. השלישי נכנס על אפה ועל חמתה. הוועדות שהיו לפניה הצליחו להכניס ששה סרטים לאוסקר. וכל עוד אתה מנבל את הפה, אתה תימחק.

  6. מושיקו 20 ספטמבר 2010 ב - 21:56 קישור ישיר

    שמע דישי, הטוקבקים שלך לא רעים בכלל….
    אני אוהב את ההתמדה שלך בקשקוש הזה.
    לקחת פסיק ולהפוך ממנו הר תמיד נחמד .
    אולי זו בכלל סאטירה.

  7. Spartak 20 ספטמבר 2010 ב - 22:25 קישור ישיר

    בקשר לסרטים שכבר נבחרו ממדינות אחרות,אני ממש לא מסכים אתך…
    אני לא ראיתי את “מחוץ לחוק” (מקווה לראות אותו בחיפה),אבל בקשר למשכן ראיתי.
    אתחיל עם “אח” הונצואלי שיוקרן בפסטיבל חיפה.יש לו את הסיפור שדי מרגש.
    יש את ה”שן הכלב” היווני (שזכה בשנה שעברה בפסטיבל קאן ב”Un Certain Regard Award”),אבל כמו שאני הספקתי להכיר את האקדמיה האמריקאית כנראה,הסרט אפילו לא יתקרב למועמדות (לאמרות שבעזרת החוק החדש מלפני שנתיים יעזור להסתנן לרשימת 9 ומשם הדרך כבר יותר קצרה).
    יש גם את הסרט הגרמני “כשאנחנו עוזבים ” (שהוקרן בשנה שעברה בחיפה) גם הוא סרט מאוד חזק,אבל לו דווקא כן הייתי נותן סיכויי לא רע.

  8. Spartak 20 ספטמבר 2010 ב - 22:27 קישור ישיר

    סרט הגרמני יוקרן השנה בחיפה ולא בשנה שעברה,טעות שלי. 

  9. נאור 21 ספטמבר 2010 ב - 0:01 קישור ישיר

    כל מי שהספיק לקרוא לפני שמיהרת למחוק, יודע שלא היה במה שכתבתי ולו צל של ניבול פה אלא אם כן הצבעה על חוסר בטחון אלמנטרי שאתה מגלה באישיות שלך (עובדה אפ’ מדעית)נחשבת אצלך לניבול פה ואז כדאי שתרענן את המילון.
    ולא יעזור לך כלום וזו גם עובדה. אתה לא יוצר ובהעדר יצירה אתה לא יכול להשפיע וודאי שלא להוכיח כלום על מה, איך ומי יכול להיבחר לחמישיית האוסקר. אתה מבין? אתה לא שותף ולא היית שותף לשום סרט! מכאן מגיע התיסכול שלך והרצון שתהיה ועדוה וישבחרו אותך אליה! זו תכונה אצלך. אתה המבקר היחיד בשטח שמבין גדול בכל הדברים והתחומים שמעולם לא עסקת בהם בפועל וממש ובכ”ז אתה מתבטא בהם כבעל ניסיון מוכח. אתה יודע הכי טוב איך כותבים תסריט, איך מביימים, איך מפיקים, איך מפיצים, איך משווקים, איך בוחרים תסרט הכי טוב, איך מכניסים סרט לפסטיבל, איך מוכרים אותו ואיך מכניסים לחמישייתהאוסקר. אתה יכול לקרוא למה שאני כותה ניבול פה אבל ככה אתה נתפס וככה את נראה לרוב חברי האקדמיה. אתה כמובן יכול לעשות על זה סקר, אבל לא מניח שאתה אמיץ מספפיק להתמודד עם אמת פשוטה.

    ==============

    רוה למרק נאור: תגיד, אתה בטוח שאתה לא הטרול שהיה מוכר כקלישאי? אתה נשמע בול כמוהו, אבל פילטר הספאם מעביר אותך, אז אני מבולבל. אם אתה לא הוא, אז אשכרה יש לך כאן בבלוג אח תאום, גם הוא סבל מטורט והאשים בזה את חוסר הבטחון שלי (תמיד מרשים אותי איך אנשים שכותבים בעילום שם בטוקבקים מאשימים אחרים בחוסר בטחון). ובכל מקרה, שותף או לא שותף, לפני כמה שנים גם אני, כמו רבים אחרים, הוזמנתי להצטרף לאקדמיה. כנראה שבאקדמיה כן רואים במבקרים ובמורים סוג של שותפים לקהילת הקולנוע (אחרי הכל, מי שעומד מאחורי כל ניהול הטקס והפרס הוא… מבקר קולנוע), שותפים לפחות כמו גריפים ונערות תסריט (וגריפיות ונערי תסריט), שגם להם יש זכות בחירה. אני העדפתי שלא להצטרף לאקדמיה, לפחות כל עוד האקדמיה מתנהלת באופן שהוא בעיני מביך. נכון, יש לי דעות מאוד מוצקות בהרבה נושאים (ודעות לא מוצקות בעוד יותר נושאים) ועשיתי לי קריירה לכתוב את דעתי, תוך שאני שומע דעות ועובדות מכל הצדדים, ואני מעדיף להיות זה שמפרשן ולא זה שמבצע. זה משהו קיים, לא אני המצאתי אותו. נדמה לי שדן מרגלית המציא אותו. אבל בכל זאת, יש דבר אחד שאני באמת מבין בו. באמת-באמת מבין. למעשה, אני כל כך מבין בו שאני די גאה בזה. באוסקרים אני מבין. לא, באמת. אני באמת מבין באוסקרים. האקדמיה הישראלית מתחלקת לשניים: צד אחד אומר, “האוסקר לא מעניין אותנו, לא השאיפה שלנו, אם יבוא-יבוא”. הצד השני אומר: “התעשייה הישראלית חייבת אוסקר, זו חייבת להיות המטרה שלה”. יש יוצרים מועמדים שממש משתוקקים להגיע לאוסקר, ויש כאלה שרואים בכל ההרפתקאה ההוליוודית רק כאב ראש ומפח נפשי וכלכלי. אני מכיר את הנציגים הבולטים בכל צד. צריך לבדוק איפה יש רוב. אם יש רוב לצד השואף לאוסקר, נדמה לי שהאקדמיה היא ככל הנראה לא הגוף שתביא לזה. אם האקדמיה תחליט שהיא רוצה להפוך את הזכייה באוסקר לשאיפה ולמטרה, הם יוכלו בקלות לחפש בגוגל בבלוג שלי ולמצוא רשימת שמות של אנשים שכדאי להם לפנות אליהם לייעוץ (לא אני, עזוב אותי. אני לא מחפש ג’ובים). יש אנשים שאוסקר זו המומחיות שלהם. יש לי את המיילים והטלפונים של רובם. אשמח להעביר.

  10. סבסטיאן 21 ספטמבר 2010 ב - 1:00 קישור ישיר

    אני ראיתי את התאילנדי והבלגי (שהוקרנו בירושלים). “בלתי חוקיים” הבלגי היה אחד מהסרטים החזקים של הפסטיבל.

    בפסטיבל חיפה מוקרנים גם הגרמני (כשאנחנו עוזבים), האלג’יראי (מחוץ לחוק) והטורקי (דבש).

  11. שי 21 ספטמבר 2010 ב - 2:44 קישור ישיר

    עזוב את האנגלית של דישי, קודם שידע עברית. מר דישי הנכבד, אין לי כל טענה כלפי הקמפיין שלך (אין לי מושג בדברים האלה) אבל “כל” ולא “קול”, והשימוש המזעזע שאתה עושה במרכאות בכל פינה פשוט מחריד את נשמת העברית. קנה לך חבר שיודע איך לכתוב, והשתמש בו שיעבור על פרסומיך.
    מאהבת העברית ולא מעוינות כלפיך או כלפי פועלך,
    שי.

  12. שאול דישי 21 ספטמבר 2010 ב - 7:14 קישור ישיר

    “קולה כבוד” שי – קבל על חשבוני בקנטינה שי בקבוק משפחתי “זירו”.

    ואם תעציק ותתמצא גם בבסיס הטיעונים -אפילו שישייה שלמה.

    http://www.news1.co.il/blog/dishi/

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-52059-00.html

  13. אורי סיון 21 ספטמבר 2010 ב - 10:30 קישור ישיר

    יאיר רוה – מבקר קולנוע, עורך, מרצה ותסריטאי….כל המגילה הזו ואתה לא מבין שדישי פה נאבק על צדק על הגינות ועל בחירה מקצועית נטו….הזמן יראה ויגלה מי צודק ומי צדק
    בענין המגיב “שי” מי שמכיר את שאול דישי יודע שהעברית שלו 10 ולך אין שום מושג בהבנת הנקרא והמרכאות

  14. רז-ש 21 ספטמבר 2010 ב - 11:17 קישור ישיר

    מה יש באופיר שגורם לכל המגיבים פה לאבד לחלוטין את הצפון? מה קרה? כולה פרס. התחרות זה נחמד והכל אבל למה לקחת את זה כל כך ברצינות? אז דובר קוסשבילי לא קיבל מועמדות לפרס הסרט. אז בופור הפסיד לביקור התזמורת. אז וולס עם באשיר הוא סרט תיעודי ואנימציה. אז רוב המבקרים לא מתלהבים מכל מה שאבי נשר עושה. אז מה? אני לא אומר שאי אפשר לדבר, זה כאמור נחמד, אבל להפוך את זה לסקנדלים? מוגזם.

  15. שרון 21 ספטמבר 2010 ב - 11:44 קישור ישיר

    רווה- אתה כבר מייגע אותנו עם הנקודה הזאת של איך לבחור סרט לאוסקרים. אתה משעמם. תתבגר.
    חוץ מזה, לכל גריפ ונערת תסריט יש יותר תרומה לעשייה הקולנועית מאשר לכלל המבקרים גם יחד. אתם לא יוצרים, אתם לא הכוח המניע. אתם כולה מבקרים. באים לביקור והולכים הביתה בערב, בלי אחריות ובלי מעורבות. ארחי פרחי.

    ===========

    רוה לשרון: יו סיי ארחי פרחי, איי סיי בוקי סריקי (מתוך הדף היומי שנלמד אתמול, מסכת עבודה זרה ל”ז ע”ב)

  16. שרון 21 ספטמבר 2010 ב - 12:13 קישור ישיר

    יו סיי בוקי סריקי, איי סיי קיש קיש קריא.

  17. יאיר הוכנר 21 ספטמבר 2010 ב - 12:19 קישור ישיר

    שימו לב למועמד מפרו לפרס הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר, “נגד הזרם”, הוא זכה בפסטיבל סאנדנס בפרס חביב הקהל לסרט זר, הוא יוצא בבתי הקולנוע בארה”ב בחודש הקרוב בהקרנות מצומצמות, והביקורות אוהבות.

    הוא הוקרן בפסטיבל לקולנוע גאה בתל אביב וגרם ל 300 איש להזיל דמעה.

  18. אורי 1 21 ספטמבר 2010 ב - 13:17 קישור ישיר

    הימורים:
    סרט – הדקדוק הפנימי
    בימוי – ניר ברגמן
    תסריט – צברי וחברים
    שחקן – מארק איווניר
    שחקנית – אוררלי זילברשץ
    סרט תיעודי – חיים יקרים
    בהצלחה לכולם

  19. אביב 21 ספטמבר 2010 ב - 14:20 קישור ישיר

    יאיר, במקרה קראתי היום את החינמון “פוסט” בו הייתה כתבה על דישי ועל המדריך להמפכה – אתה צוטטת שם ודברייך הוצאו מהקשרם, מן הכתוב הובן כי את תומך בדישי ומאמין כי אסור לסרט להיות מועמד לסרט הטוב ביותר

    לידיעתך

  20. נאור 21 ספטמבר 2010 ב - 15:05 קישור ישיר

    בכל הטיעונים שאתה נמציג בולט אפס משו קטנצ’יק שאני מנסה להעביר ואתה פשוט מסרב לקלוט. זו לא השיטה, הדרך, התקנונים, ההתנהלות, הצדק יו ניים איט וואט, זה הסרט! אתה חושב ששיטת הבחירה מייצרת סרט זוכה ואני משום מה חושב שהיוצר מייצר סרט. לדוגמא השנה. שלח את כל הסרטים לארה”ב ושהם יבחרו שם את מה שמתאים להם ועדיין שום סרט לא יכנס לחמישיה. כלום! מגוחך לשמוע אותך ושאר מבקרי קולנוע מתראיינים תחת כל עץ רענן ומסבירים ברצינות תהומית איזה סרט יש לו סיכויי השנה להכנס לחמישיה. בכל הבליל הזה שמעתיח רק צדיק אחד (לא זוכר תשמו-משו מרצה) שאמר בפשטות שאין השנה שום סרט שיש לו אפילו צל של סיכויי.
    ולאדון סיוון. דישי לא נלחם על שום צדק וודאי שלא עכשיו אחרי שהבחירה כבר נעשתה מזמן. דישי עושה רעש כדי שיזכרו שהוא קיים, סתם רודף פרסום.

    ============

    רוה לנאור: אתה פשוט טועה.

  21. שאול דישי 21 ספטמבר 2010 ב - 15:31 קישור ישיר

    אכן הבחירה (בשני שלבים) שהעיפה החוצה גם סרטים עלילתיים טובים נעשתה כבר מזמן – אבל התוצאות המעוותות (והפוסט-סופיות) של הטעות הניהולית הקשה של הנהלת האקדמיה תתפרסמנה רק הערב.

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-52127-00.html

  22. אלף 21 ספטמבר 2010 ב - 19:01 קישור ישיר

    שרון, מבקרי קולנוע אכן מעוררים אנטגוניזם, ובמיוחד בעל הבלוג, שלצד מעלותיו וחריצותו פשוט מעלה את הסעיף בחלק גדול מהפוסטים.
    מצד שני – אתה ממעיט בחשיבות הבלוגים והמבקרים. הם הבמה הטובה והמעניינת ביותר (וגם היחידה) לדיון רחב בסרטים ובקולנוע, והדיון הזה גם מפרה (אותי לפחות, כיוצר) לא מעט.
    חבל שהיצע הבלוגים בקולנוע ישראלי פחות או יותר מסתכם בבלוג הזה. היה נחמד אם היה אפשר לבחור.
    מה עם הבלוג של סבסטיאן דודג’ר? היה שם הרבה פוטנציאל.

  23. אלון 21 ספטמבר 2010 ב - 22:32 קישור ישיר

    געגועים לעין הדג…

    עדיין קשה לי להאמין אך אתר כל כל איכותי, עם קהילה כל כך איכותית לא הצליח למצוא מממן (לא משהו נגדך יאיר, הבולג שלך נותן מידע על עולם הקולנוע, אבל עין הדג זה לא).

  24. שי 22 ספטמבר 2010 ב - 1:58 קישור ישיר

    דישי, אין בשנינות הזו, של קול, שום דבר מלבד עצבנות שנוצרת בעין בזמן הקריאה. והשימוש האינפלציוני וחסר המטרה במרכאות מעצבן באותה מיד. אתה בהחלט יכול לכתוב “בקבוק זירו” (ולא “בקבוק “זירו””). לא כל שם או מילה שאתה רוצה להדגיש צריכים להיכנס למרכאות. זה לעג לקורא שיכול להבין את ההדגשה בעצמו, מתוך ההקשר. עם כל הצער שבדבר, הכתיבה שלך מעצבנת ואי אפשר לקרוא ככה מאמר.

  25. שאול דישי 22 ספטמבר 2010 ב - 8:24 קישור ישיר

    בוא נעשה ניסיון שי יקר – אני מוריד מרכאות מהכפפות:

    אורי וצברי – תרבותיים הם כבר היו עת הם כללו את סרטם התיעודי בקטגוריה העלילתית.

    ההנהלה היתה תרבותית בזה שנתנה להם לחלק דפקא את הפרס לסרט התיעודי. כאב הלב על הטקסט שהם נאלצו לדקלם.

    כל השאר, שי יקר – נכתב ונסרק היטב.
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-52127-00.html

    כל מה שקרה השנה – כבר לא יקרה הרבה שנים קדימה. הרבה מהליקויים יהיו חייבים להיות מתוקנים אחרת – תשביש ההצבעה – בו סרט תיעודי גוזל 2 פרסים מסרטים עלילתיים יחזור על עצמו.

    ולסיום שי יקר, שים לב מה נכתב אתמול בבלוג שלי בשעה 16:13 – חמש/שש שעות לפני הטקס:

    “כל מדינה והברגמן שלה”

    שם הכותב: ברונסון, צ’ארלס
    זמן: 16:13 21/09/2010

    ואני חשבתי שברגמן הקטן דווקא יאכל אותה בגדול – ריקליס כאילו ייזכה, יפסלו אותו בגלל שיש בו הרבה אנגלית (אולי מעל למותר) – ורק אחר כך (אחורי-זה) ברגמן והדקדוק הפנימי שלו יזכו.

    אי-אפשר לדעת, איך דישי אמר וכתב?! -כל ההצבעה השנה – הייתה תחת “תשביש” בגלל נוכחותו של “באג 2010”.

    *********
    שיהיה לך חג שמח, שי.

    האם ככה זה יותר טוב?!

  26. סבסטיאן 22 ספטמבר 2010 ב - 17:18 קישור ישיר

    אלף היקר,
    כמה שימחת אותי.

    אני, האמת, לא נעלמתי, אלא ניסיתי מזלי במקומות אחרים. עכשיו הצטרפתי לבלוגו של אורון שמיר, סריטה, ושם אפילו אכתוב תחת שמי האמיתי.

    מטרתינו הראשונה: פסטיבל חיפה. התחלנו היום. הכל נורא חגיגי.
    http://srita.net/

    שוב, תודה. אור (לשעבר סבסטיאן דודג’ר)

  27. איציק 26 ספטמבר 2010 ב - 6:25 קישור ישיר

    איך קרה שברשימה שהוקראה בטקס הושמט שמו של מיקי בנימיני, הפוקוס-פולר האגדי שנפטר גם הוא בשנה החולפת?

  28. GOMEL CHASADIM 26 ספטמבר 2010 ב - 7:30 קישור ישיר

    ZE KARA BIGLAL RASHLANUT POSHA’AT.

    MIKI BINYAMINI – YEHI ZICHRO BARUCH

  29. Drucilla Graves 26 אוקטובר 2010 ב - 0:50 קישור ישיר

    I enjoyed reading this write-up, I was just wondering do you ever trade featured articles? I’m continuously in search of someone to make trades with and merely thought I would ask.

  30. Trent Landgraf 10 נובמבר 2010 ב - 1:18 קישור ישיר

    I get approached about often.

  31. free amazon kindle 7 דצמבר 2010 ב - 1:23 קישור ישיר

    Hiya, I found out about your blog on Google Blogs and consider it is definitely highly intriguing and delivers wonderful content. Thank you regarding the great post, I will promote this on Twitter. Have a wonderful day.


השאירו תגובה