21 אפריל 2007 | 10:55 ~ 19 תגובות | תגובות פייסבוק

יום העצמאות של נטלי

אם נטלי פורטמן אכן תככב ב”סיפור על אהבה וחושך” על פי עמוס עוז, ואם אדם סנדלר אכן יצלם את סרטו הבא בישראל, ואם “אדם בן כלב” של פול שריידר אכן ייצא ראוי, אני חושב שהקולנוע הישראלי יזכה לתנופה בינלאומית חסרת תקדים. וחוץ מזה, פורטמן היא אחת המרואיינות הכי טובות כרגע בהוליווד. לא קראתי ראיון שלה שבו היא לא הצליחה אפילו בקטנה לרגש אותי. בראיון מאתמול ב”גרדיאן” היא מדברת באופן נבון למדי על מיניות ועל תפקידיה המוקדמים, שהפכו אותה למושא תשוקה פדופילי. אבל יש שתי פסקאות על ישראליות ויהדות שמתאימות ליום העצמאות:

She is unusually thoughtful and open for a Hollywood star. In the past she has said she considers herself Israeli first, now she says New York is definitely home. I ask her how she feels about Israel. She ticks me off, saying it’s a very general question. OK, how do you feel about Israeli politics? “That’s still a huge question.”

OK, do you ever feel ashamed of Israel? “Of course. Any group you belong to – I mean sometimes I feel ashamed as an American, but sometimes I feel proud. In Israel I feel proud of the education that comes out of there, the intellectual achievements of some Israelis. I have friends who are in a socialist youth movement in the north who do really incredible work. They live communally, live their ideals, and I’m proud of them. I’m not proud of any violence, I’m not proud of the corruption in the government, I’m not proud that we haven’t figured out how to use words to resolve conflicts instead of muscle.”

natalie portman

How important is Judaism to her? “It’s important, it has formed me in certain ways, but I feel I have formed my concept of it, too. I take what I like and leave what I don’t. I like the core of it, that you can break any rule to save a life. That means life is the most important thing and you should uphold it in every act of your day.” What is she less keen on? “All of the orthodox women things, modesty rules, the divorce rules – that the woman can’t initiate the divorce. And if your husband dies, you belong to his brother, according to orthodoxy. And there’s a prayer, ‘Thank God I wasn’t made a woman’. Those things are so disgusting.”

נושאים: כללי

19 תגובות ל - “יום העצמאות של נטלי”

  1. איתן 21 אפריל 2007 ב - 11:51 קישור ישיר

    בוקר טוב, יאיר.

    ראשית דבר: מזל טוב ליום הולדתך. המתנות והפרחים…אהם… נתקעו בשביתת הדואר…

    עוד כמה דברים, בקצרה: בשבוע האחרון התנהלו פה דיונים על סרטי הקיץ הממשמשים (ספיידרמן, שודדי הקאריביים). אני נשארתי קצת בחוץ, כי אני מעדיף סרטים קטנים. אחת הטענות נגד החרם היא שהסרטים הקטנים הם אלו שייפגעו, והייתי רוצה לבקש ממך להעלות לכאן ביקורת לסרט קטן, שראיתי (ואהבתי) אתמול – “דרך אדומה”.

    אני עדיין קורא מהדורות מודפסות של עיתונים (“הארץ”), מכיוון שהמהירות האינטרנטית פוגעת הרבה פעמים באמינות הדיווחים.

    לגבי קפיצת דרך לקולנוע הישראלי: אני מאמין שנעשה את זה מבלי להידרש להוליווד. קודם כל, כבר היו שחקנים הוליוודיים שכיכבו בסרטים ישראלים (טום הנקס, טרם ימי האוסקרים, כיכב בסרט של משה מזרחי, למשל). שנית, הפקות שעטנז, כמו שמסתמן ש”אדם בן כלב” הולכת להיות, לא עושות רושם טוב בדרך כלל. אם אני מנסה להסתכל על הקולנוע הישראלי במבט אוניברסלי, אני חושב שמעמדנו הוא כמו של הקולנוע האירני – מבחוץ, הם מסתכלים על סרטים שמגיעים ממדינה רעה וכובשת, אבל לא דנים בפוליטיקה (ברובם. הדוקומנטריים דווקא כן, ורובם ביקורתיים מאוד כלפי הממשלה). הקולנוע הישראלי, לדעתי, יקבל הכרה בינלאומית מבלי להזדקק להוליווד (ואם כבר, זה יכול אפילו להזיק, אם הסרטים המתוכננים לא יהיו טובים).

  2. רון 21 אפריל 2007 ב - 13:08 קישור ישיר

    כבר חצי שנה שאני לא קונה ולא קורא עיתונים בסוף שבוע. כעיתונאי לשעבר זאת בהחלט התפתחות חיובית בחיי הרוח שלי. עיתונים זה כל כך פאסה. המדיום מסורבל, הכתיבה לרוב רעה וממילא הרוב זה יחצנ”ות וגם חוסכים הרבה כסף כך. חזרתי לבלוע ספרים, זה הרבה יותר מענג והרבה יותר מפנק. כרגע אני בקראש רציני על מישל וולבק. כן, אני מעדיף אותו על רענן שקד, סליחה.

  3. סטיבי 21 אפריל 2007 ב - 14:49 קישור ישיר

    ז’אן פייר קאסל עזב את הבמה.

  4. דני 21 אפריל 2007 ב - 17:17 קישור ישיר

    חברים וחברות, יקרים ויקרות!…
    אני שמח לבשר שיש לנו כבר מספר מועמדים אפשריים לאוסקר…
    ואלו המועמדים בינתיים:
    סרט… “עדות שבורה”, “גרינדאווס”, “דה אוקס”, “זאודיק”, ו”ספיידרמן 3″ (לא, זו אינה בדיחה).
    סרט אנימציה… “להכיר את הרובינסונים”, “משפחת סימפסון”, “שרק 3”.
    שחקן ראשי… אנתוני הופקינס (עדות שבורה), כריס קופר (הפריצה), ריצ’ארד גיר (דה אוקס), אדם סנדלר (שמור עלי), ואושרי כהן (בופור, לא, גם זו אינה בדיחה).
    שחקנית ראשית… הילארי סוואנק (מחברות החופש), נטלי פורטמן (הרוחות של גויה), וקריסטין דאנסאט (ספיידרמן 3, לא, גם זו אינה בדיחה).
    שחקן משנה… ריאן גוסליק (עדות שבורה), דון צ’ידל (שמור עלי), ואלי אלטוניו (בופור, אתם יודעים מה עמדתי לכתוב אז אין שום סיבה לכתוב את זה).
    שחקנית משנה… שרה רומר (דיסטרביה), וזהו בינתיים.

  5. ג'ק 21 אפריל 2007 ב - 19:15 קישור ישיר

    דני על מה אתה מדבר? אתה הוזה או משהו?

  6. דני 21 אפריל 2007 ב - 19:43 קישור ישיר

    כנראה שכן!

  7. אורון 21 אפריל 2007 ב - 19:51 קישור ישיר

    בעניין מה שאיתן אמר- מזל טוב יאיר, אם היום הוא אכן היום. והייתי רוצה לבקש מאיתן לנמק את דעתו בקשר ל”דרך אדומה”. לעניות דעתי, זה אחד ה”סרטים הקטנים” הטובים שראיתי השנה. חזק, מותח, ואפל. ובלי להיכנס לספוילרים, הייתי מזועזע מסצינה מסויימת, שגם קצת האפילה על שאר הסרט, וחבל. דעתי המורחבת תפורסם בימים הקרובים…

    ובעניין הפוסט- נטלי פורטמן גרמה לי לחשוב שיש כמה דברים נפלאים בישראל, וגם בדת היהודית, מי היה מאמין. זאת זריקת הציונות הכי אמיתית שקיבלתי לקראת יום העצמאות הזה.

    אה, וסטיבי- למה את תמיד הורגת אנשים בבלוג הזה?

    רוה לאורון ואיתן: תודה על הברכות. בואו נאחל מזל טוב גם למלכה אליזבת השניה, לאיגי פופ, לעינב גלילי, לאנדי מקדואל, מרסל קאמי, צ’רלס גרודין ואיליין מיי. לגבי “דרך אדומה”: כתבתי על הסרט ביקורת לגיליון “פנאי פלוס” האחרון אבל בשעת הירידה לדפוס אירעה תקלה והעמוד נשאר בחוץ. הביקורת תיכנס השבוע.

  8. דני 21 אפריל 2007 ב - 20:45 קישור ישיר

    לאורון…
    מה לעזאזל קורה לך?
    “זרה מושלמת” טוב?!?!?!
    “על הכוונת” טוב?!?!?! (הוא אומנם סביר אבל לא יותר).

  9. איתן 21 אפריל 2007 ב - 21:36 קישור ישיר

    היי אורון,
    כמו שאתה בודאי כבר יודע, אני כותב כאן על (כמעט) כל הסרטים שאני רואה, ומשתדל לנמק בקצרה מדוע אהבתי/לא אהבתי. אני סקרן במיוחד לקרוא את ביקורתו של יאיר על “דרך אדומה” מכיוון ש:
    1. בהכירי את טעמו (פחות או יותר) אני יודע שאלו אינם הסרטים שהוא אוהב – זכורות לי הביקורות שלו על “דוגוויל” או על “האחיות מגדלנה”, למשל, שאם לסכם אותן במשפט, הוא אמר משהו כמו: זה סרט טוב, אבל למה זה מגיע לי ?
    2. לפני שנה, כש”דרך אדומה” הוקרן בבכורה במסגרת פסטיבל קאן, יאיר צירף לכאן לינק לסרטה הקצר זוכה האוסקר של אנדריאה ארנולד, “צרעה” (סרט מצויין,
    אגב). הוא הוסיף משפט : (זה לא ציטוט מדויק, אלא מהזיכרון) “אני בדרך כלל לא אוהב סרטים כאלו, אבל את “צרעה” אהבתי”.

    האמת, שרציתי לקרוא קודם את ביקורתו של יאיר לפני שאכתוב את שלי, אבל אם כבר ביקשת, אורון, אז:
    יש לאנדריאה ארנולד הרבה קולנוע. מ”דרך אדומה” אפשר לפתח דיון שלם על המציצנות של הקולנוע, אפשר להביא אין ספור רפרנסים (מ”חלון אחורי” הידוע לכולם, ואפילו עד “סליבר” הידוע לשמצה). אותי הרשימו כמה דברים אחרים: לאחר שצפיתי בטריילר, שהתמקד כמעט רק באוירה המעיקה, הופתעתי לטובה שלדמות יש חיים. היא אנושית. היא מדברת. היא חיה. היא לא קריקטורה. התחברתי לנקודת המבט הנשית של הבמאית. אהבתי את הצילום. סצינות הסקס בוואן מצולמות מבעד לסורגים. בכלל, זהו סרט שמשתמש בוידאו בצורה חכמה ונכונה. והמעלה הגדולה של הסרט – השחקנית הראשית. איזה תפקיד אמיץ וקשה היא עושה, וצולחת את כל הסרט בלי זיוף.

    הרפרנס שאני עשיתי (ולא במקרה) היה ל”אדיוטים” של פון-טרייר. בסרט ההוא, כמו בסצינת הסקס המרכזית ב”דרך אדומה” היו רגעים של מבוכה ואפילו גועל מסוים. באותם רגעים שבהם צפיתי בהם לא הבנתי למה זו היתה בחירת הבימוי שנעשתה. אבל עם קצת סבלנות, הפיי-אוף הרגשי מגיע, ובגדול. רפרנס נוסף שעשיתי היה ל”אור”, גם שם, וגם ב”דרך אדומה” היו רגעים שהרגשתי שנגמר הסרט, אבל הוא המשיך, אל מועקה רגשית כבדה נוספת. אני מעריך עקשנות בימויית, שדורשת הרבה מהצופה, אבל מקיימת.
    יפה בעיניי לראות שחקנים שממשיכים עם אותו במאי לסרטים נוספים. זה לא חדש, אבל זה יפה במיוחד בעיניי אצל במאית שזהו הפיצ’ר הראשון שלה (נטלי פרס, שמשחקת את אפריל, החברה של מרטין קומפסטון מ”16 מתוק” של קן לואץ’, השותף לדירה של הדמות הגברית הראשית, היתה השחקנית הראשית ב”צרעה”).

    בעיניי, דווקא התסריט הוא הנקודה הפחות טובה של הסרט. המטאפורה של האיש עם הכלב שקופה ומיותרת. היתה לי הרגשה שאם היו מהדקים יותר את התסריט, ומוותרים על סיפורי צד (השותפים לדירה, ההורים של בעלה, הזיונים המזדמנים בוואן) הסרט היה יוצא מרוכז יותר ובועט יותר (בבטן). כמו שהוא, “דרך אדומה” הוא סרט לא קל לצפיה, מתגמל רגשית, אבל קצת בוסרי.

  10. אורון 22 אפריל 2007 ב - 0:07 קישור ישיר

    שלום איתן, אני מרגיש צורך לענות קודם לדני לפני שנחזור לדבר על “דרך אדומה”.

    אז דני-
    בקשר לשאלה הראשונה (מה לעזאזל קורה לי), אספר שכעיקרון מנחה, אני מנסה למצוא את הטוב בכל סרט ולא לקטול אוטומטית. לבקר לשלילה זה הכי קל, ואני לא נהנה מזה. זה מה שהבטחתי לעצמי כשהתחלתי לבקר, ואני מקווה שאני עומד בזה.
    בקשר לסרטים ההם:
    זרה מושלמת- ממש לא סרט טוב, אפילו רע לפרקים. יש בו שני דברים טובים וזהו – המתח המיני בין הכוכבים והטוויסט החביב בסוף.
    אבל לא אני בוחר את הכותרות וזה מה שהחליטו להבליט. אם קראת הכל ועדיין חשבת שדעתי עליו רק חיובית – אולי אני לא ברור מספיק.
    על הכוונת- זה סרט האקשן אולד סקול סטייל הכי טוב שראיתי כבר המון זמן. תן שם אחד של סרט אקשן כמו שצריך שיצא ב-2006, בלי “השתולים”, שהוא אפילו לא סרט אקשן טהור. זה ש”על הכוונת” לא גאוני, לא מנע ממנו להרוות את צימאוני לז’אנר. אני מודה שנסחפתי בגלל וולברג, אבל זה כיף להיסחף לפעמים. ואני בטוח שכל מי שחפץ בסרט פעולה קונספירטיבי ופצצתי, יכול ליהנות ממנו. וחוץ מזה, מארקי מארק שולט!
    מקווה שהגנתי על עצמי בצורה סבירה…

  11. דני 22 אפריל 2007 ב - 0:16 קישור ישיר

    לאורון…
    הגנתה על עצמך בצורה טובה מאוד,
    עם הנימוקים שלך קשה להתווכח!:)

  12. דני 22 אפריל 2007 ב - 0:19 קישור ישיר

    עכשיו רק נותר לי לגלות למה יאיר אוהב את סמולוויל, וחושב שהיא מבריקה!…
    זאת ללא ספק תעלומת המאה!:-/

  13. אורון 22 אפריל 2007 ב - 0:36 קישור ישיר

    איתן- נחמד מצידך להיעתר לבקשתי, למרות שלא היה מוכרח אם רצית להמתין ליאיר. הסיבה שבגללה ביקשתי את דעתך המפורטת, היא שלא יצא לי לדון בסרט הזה עדיין, ואהבתי אותו מהרבה בחינות (לא ארחיב על כולן).
    קודם כל, הסרט הוא כאילו פילם נואר במובן מסויים. השימוש הנפלא בתאורה (מי היה מאמין שאני אחמיא לתאורה?!), והאופל הכללי של הסרט מאוד מורגשים. גם האספקט הבלשי מתקשר לז’אנר החשוך. אני מניח שגם לזה התכוונת כשאמרת שלארנולד יש הרבה קולנוע.
    אפרופו, בביקורת הרשיתי לעצמי להסתכן בנקניקיות, והכתרתי אותה ככוכבת עתידית בשמי הקולנוע הבריטי החדש. וגם השחקנית הראשית שלה טירונית בקולנוע, והייתה מדהימה לפי דעתי.
    בעניין הרפרנס שלך לאידיוטים, והרצון לוותר על דמויות המשנה – הרשה לי לקשור לך את הקצוות, ואולי גם להאיר את עינייך.
    הסרט הופק במסגרת פרוייקט של “Advanced Party”, שבראשו עומד פון-טרייר בכבודו. המיזם הזה כולל שלושה במאים שונים, האמונים על שלושה תסריטים נפרדים. המשותף לסרטים הן הדמויות, שגם ילוהקו באופן זהה בכל הסרטים. כך שזהו למעשה הסרט הראשון מתוך “טרילוגיה”, בה יפותחו הדמויות המשניות בעתיד, ויזכו להתמקדות. עוד על הפרוייקט:
    http://www.imdb.com/company/co0179968/

    עכשיו נותר רק לחכות לדעתו של יאיר. ראיתי המון שלטי חוצות היום ברחבי ת”א, ומעניין לשמוע מה חושב רוה על הסרט, ועל סיכויי ההצלחה שלו בקרב הקהל הישראלי.

  14. עדן 22 אפריל 2007 ב - 0:56 קישור ישיר

    אורון אמר שאחד הדברים הטובים ב”זרה מושלמת” הוא המתח המיני הרב בין שני הכוכבים, מתח שאני לא הרגשתי כלל בקיומו ולמעשה היעדרו המוחלט של מתח מיני בין בארי לוויליס היה מבחינתי אחת מנקודות התורפה העיקריות של הסרט. אפשר לראות בהמון סרטים איך ביקורת אחת מספרת על מתח מיני או כימיה נפלאה בין הכוכבים וביקורת אחרת מתלוננת על היעדרם של אלו. מעניין לבדוק עד כמה הדבר אובייקטיבי או סובייקטיבי. הרי לא תשמע הרבה אנשים שמתלוננים על היעדר כימיה בין האמפרי בוגארט לאינגריד ברגמן ב”קזבלנקה, או בין מג ראיין ובילי קריסטל ב”כשהארי פגש את סאלי”. ובכל זאת יכולת לשמוע ביקורות סותרות למדי על כמות הכימיה בין יו גרנט ודרו ברימור ב”מילים ולחן” למשל. מעניין לבדוק איך אנשים שונים מסתכלים על אותה כימיה בדיוק ומגיעים לתוצאות שונות לחלוטין.

  15. איתן 22 אפריל 2007 ב - 12:10 קישור ישיר

    היי אורון,

    אני דווקא לא חשבתי על “דרך אדומה” כעל פילם-נואר, אבל עכשיו, כשכתבת את זה, זה מוסיף לי זווית חדשה ומעניינת על הסרט המרתק הזה.

    לגבי “advanced party” – את הרפרנס ל”אדיוטים” עשיתי לא במקרה, מכיוון שידעתי כבר על הפרויקט. לפני שנתיים בערך, הוקרן בארץ פרויקט הטרילוגיה של לוקא בלוו הבלגי-צרפתי. אלו היו שלושה סרטים שסיפרו סיפור אחד, בעצם. אבל הדמויות הראשיות בסרט אחד הפכו לדמויות משנה בסרט שני, ונקודות מסוימות בתסריט חזרו על עצמן, מזווית שונה. כל סרט בוים גם בסגנון שונה – אחד היה קומדיה, השני דרמת משטרה, והשלישי – דרמת על בעל (שהוא בלש המשטרה) המטפל באשתו המכורה לסמים. אני לא יודע אם זו הכוונה של הפרויקט הנוכחי, או שכל אחד ישתמש בדמויות הנתונות וייצור סיפור שונה לגמרי. את הטרילוגיה ראיתי בבת אחת, כך שראיתי מעין ראשומון, אבל מהפרויקט הנוכחי יש לנו רק את “דרך אדומה” בינתיים, ולכן, לפי הרגשתי, בפני עצמו, סובל הסרט הבודד הזה מ”עודף משקל”, וטוב היה עושה אם היה מוותר על דמויות מסוימות וסיפורי משנה. אולי, עם יציאת החלקים הנוספים בפרוייקט, נוכל להעריך מחדש את הסרט הזה (ותודה, שגם אם שנינו אהבנו את הסרט, ייקח עוד קצת זמן עד שנוכל למשוך את עצמנו לראותו שוב…).

  16. אורון 22 אפריל 2007 ב - 12:54 קישור ישיר

    אולי הפכתי לטרול, אבל אני חייב להגיב לתגובות…

    עדן- אני יכול לנסות להצדיק את עמדתי שלי, בתקווה שזה יתרום לבניית התיאוריה הזו שלך.
    מבחינה סובייקטיבית – את ברוס אני מאוד מחבב. למעשה, אם שמו מופיע בקרדיטים, אני מוכן לצפות בסרט. כמובן שנפלתי מספר פעמים בגלל העניין, אבל אני לא מתכוון להפסיק. את ברי לעומת זאת, אני בקושי סובל (יש לי בעיה עם קונצנזוסיות). היא מאוד אוברייטד לדעתי, גם מבחינת סקס-אפיל, וכמובן שמבחינת יכולות המשחק שלה.
    אולם, בסרט המסויים הזה, הסצינות הלא רבות שכן עבדו (פחות או יותר), היו אלה שבהן שני הכוכבים אכלסו את המסך. לא כולל ההתכתבויות המגוחכות שלהם ברשת. מצאתי עוד מבקרת אחת שהסכימה איתי, ואני בטוח שיהיו הרבה שיטענו ההיפך.
    כעיקרון, אני תמיד אומר את דעתי האישית והכנה, מבלי להתחשב בדעה הרווחת. וציבור הטוקבקיסטים בעכבר למשל, מאוד אוהב לא להסכים איתי.

    איתן- כמובן שידעת על הפרוייקט, סילי מי. ולמרות שמדובר בעניין מרתק בפני עצמו, אני מסכים איתך שכרגע, יש לשפוט את “דרך אדומה” כסרט נבדל (ואף כתבתי כך בביקורת). וככזה יש להתייחס אליו כאל סרט ביכורים. ניכר שהבמאית רצתה “להוכיח את עצמה”, ולהפגין את כישרונה. לפעמים זה טוב (הסצינות בהן צופה הגיבורה דרך המסכים) ולפעמים פחות (אותה סצינת סקס מזעזעת, או שוט ארוך שמבליט את טבעת הנישואין של הגיבורה). כך או כך, בוודאי תסכים שמזמן לא ראית במאית בריטית חדשה מיוחדת כל-כך, שמצליחה לגעת בצורה חזקה ומטלטלת ברגשות הצופים. וזו גם הסיבה שאתה צודק, ואני מעדיף להמתין מעט לפני שאצפה שוב בסרט הזה.

  17. דני 22 אפריל 2007 ב - 13:01 קישור ישיר

    תגיד אורון!…
    מי כותב את הביקורת על “ספיידרמן 3″ ב”עכבר העיר”?!?!?!
    אתה?!?!?!

  18. דני 22 אפריל 2007 ב - 13:14 קישור ישיר

    תגידו!…
    למה “מת לחיות ארבע” נקרא בארה”ב וקנדה “Live Free or Die Hard” ובאירופה הוא נקרא “Die Hard 4.0”?!?!?!

  19. Darrel 16 מאי 2007 ב - 22:14 קישור ישיר

    I love my wife

    Ah!

    So you’re a pick and choose


השאירו תגובה