17 אוקטובר 2010 | 10:00 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

"מצ'טה" + "הטורפים", ביקורת

You’re one ugly motherfucker


 

 

“הטורפים” כרגע בחזקת גנוז. חפשו אותו בדי.וי.די. “מצ’טה” אולי ייצא בארץ בעוד כחודש, אם לא יגנז. הראשון בהפקת רוברט רודריגז, השני בבימויו. שניהם הסבו לי עונג פרוורטי עצום למדי.

 

 

פורסם ב”פנאי פלוס”, 13.10.2010

 

 

אין מעיים, אין תהילה

דאבל פיצר של רוברט רודריגז: את הטורפיםהשנון והמותח הוא הפיק (והסרט הזה נגנז בארץ). את מצטההבהמי והמופרע הוא ביים (והסרט הזה יגיע ארצה בעוד כחודש). ובשניהם איבריו הפנימיים של האדם נשלפים החוצה מגופו

 

 

דברים שנחשפתי אליהם השבוע בקולנוע. א) בהטורפיםאחד החיזרים שרודף אחר חבורת בני אנוש שולח טפריו לתוך גופו של אחד מקורבנותיו ושולף ממנו את עמוד השדרה שלו – בשלמותו, כמו אידרה של דג, כשהוא עדיין מחובר לגולגלתו. ב) במצטהמשסף הגיבור את בטנו של אחד הרשעים, שולח יד פנימה ושולף מבפנים את מעיו – למרבה הנוחות, דקה לפני זה למדנו מדיאלוג בסרט שאורך המעיים בבטן האדם הוא 18 מטר! – כשהוא אוחז במעיו כחבל מזנק הגיבור מחלון ומשתלשל אל הקומה מתחת.

 


השבוע אני מחבב מאוד את רוברט רודריגז. רודריגז, במאי עצמאי לחלוטין שמתמחה בוואריאציות ממזריות לזאנרים הכי אלימים, הוא במאי שאני מעריך לסירוגין. אני לא מעריץ את עיר החטאיםואני חושב שסרטי ספיי קידסהיו מביכים. אבל בדספרדוובהיו זמנים במקסיקוהיו רגעי מערבוני ספגטי מוצלחים. אבל בסופו של דבר, נדמה שבפרויקט “גריינדהאוס”, שלו ושל חברו קוונטין טרנטינו, רודריגז מצא את יעודו האמיתי. הוא אוהב לעבוד מהר וזול, לביים, לכתוב, לצלם, לערוך ולהלחין בעצמו את סרטי והוא אוהב סקס ואלימות, ולפיכך יש זאנר של סרטים שפשוט מושלם בשבילו: סרטי הטראש שהיו פופולריים בתחילת שנות השבעים, ולרוב הוצגו בבתי קולנוע שגם הציגו סרטי פורנו. סרטים שעיקר עלילתם היתה: סקס ואלימות. הסקס מרומז (עירום בלבד), האלימות בוטה (אברים נכרתים בסיטונות). בפרויקט גריינדהאוסביים רודריגז טריילר פיקטיבי לסרט שלא היה ולא נברא בשם מצטה“. שלוש שנים אחרי הוא מביא למסכים סרט שלם שנעשה בהשראת הטריילר ההוא. במצטההארוך – שגם בו (כמו ב”גריינדהאוס”) רודריגז מוסיף לסרט שריטות ולכלוכים כדי שזה יראה כמו סרט שנמצא במחסנים כבר ארבעים שנה – יש לנו עריפת ראשים, קיצוץ זרועות, ירי באשה לא חמושה ועירום נשי מלא בשלוש הדקות שלפני כותרות הפתיחה. מתאבנים. בהמשך יש לנו רצף מבדר של שימוש מקורי למדי בשלל כלי עבודה כאביזרי הרג: כלי חדר ניתוח, כלי מטבח וכלי גינון. ובין לבין, הגיבור שלנו משסף את יריביו עם סכין המאצטה שלו. אתם מבינים? זה סרט המשספים היחיד שבו הרוצח הסדרתי עם הסכין המשספת, זה שכורת ראשים ועוקר עיניים, הוא למעשה האיש הטוב. נו, טוב, אין לו ברירה: הרעים הם אלה שצלבו כומר. וירו באשה בהריון. וניסו להתנקש בסנטור. וחיסלו את כל משפחתו. אה, כן. וזה נורא מצחיק. השימוש הכה אינטנסיבי באלימות – בוטה, מדממת, חושפת קישקע – הופך תוך דקות ממזעזע, למקהה חושים, לקומי. זה כמו סלאפסטיק בהקצנה: אם בקומדיית סלאפסטיק אנחנו צוחקים כי הגיבור חוטף מכה אבל אחנו יודעים שזה לא באמת כואב או מזיק לו, כאן אנחנו צוחקים דווקא בגלל שזה כל כך אלים, רצחני, קטלני וכואב. אבל ייאמר לזכותו של רודריגז שהוא בכל קצת חכם, ערמומי ומודע יותר מאותם במאי סרטי סוג זמהסבנטיז שרק באו לעשות סרט במאה דולר ולהרוויח עליו אלף. כי הוא מבין שדווקא בסרטים הזולים, שנעשים במהירות, וטסים מתחת לרדאר של התאגידים הגדולים, אפשר להחביא את המסרים האידאולוגיים הכי רדיקליים: בין אם הם ליברלים או ריאקציונריים. ורודריגז, יליד טקסס ממוצא מקסיקני, משתמש במצטהכדי למחות נגד מדיניות ההגירה האמריקאית הגזענית, כפי שהיא מנוהלת על ידי הסנטורים מהימין. גיבור הסרט הוא איש חוק פדרלי ממקסיקו, שאחרי שאיל הון מקומי (סטיבן סיגל) חיסל את משפחתו הוא נמלט לטקסס וחי שם כשכיר יום. כשהוא נשכר על ידי גנגסטר אמריקאי להתנקש בחייו של סנטור שקורא להקים גדר הפרדה מחושמלת בין ארצות הברית ומקסיקו, נחשף הגיבור המקסיקני למזימה חוצת גבולות שמחברת בין אנשי ההון והפוליטיקאים, גם לצמצם את ההגירה, וגם לעשות על גביה הון. אבל אל תתאכזבו אם החמצתם את המסר הפוליטי בתוך שלל סצינות הטבח ומרחץ הדמים של הסרט. אה, והגיבור המחוטט שמשכיב כל בחורה שמחייכת אליו.


רודריגז בשוונג העונה. חוץ ממצטההטראשי הוא חתום כמפיק על הטורפים“, מעין רימייק/המשך לסרט הטורףשל גון מקטירנן מ-1987 (בשניהם גם מופיע דני טרחו. ב”מצ’טה” הוא מגלם את התפקיד הראשי, ב”הטורפים” הוא בתפקיד משנה). את שרביט הבימוי הוא העביר לידיו של הבמאי ההונגרי נמרוד אנטל. זה מעניין: כי טורפים” הוא סרט מסוגנן, מאופק, מלוטש, יקר, ועשוי היטב, עם כמה הברקות יפות מאוד. ומצטההוא סרט זול וחסר עידון, ודווקא את הסרט הקטן יותר רודריגז העדיף לביים, ואת הגדול יותר למסור למישהו אחר. זה אולי עדות לטעמו האישי, אבל אולי גם הודאה במגבלותיו: אני לא בטוח שהטורפיםהיה יוצא כה מהנה או מלוטש אם היה נמסר לידיו של רודריגז. מאידך, אנטל הזה הוא מישהו שאהיה סקרן לראות לאן יגיע הלאה.


הטורפים” – שהוקרן חד פעמית כסרט הנעילה של פסטיבל אייקון וכרגע מסתמן כסרט שלא יופץ מסחרית בארץ – הוא ואריאציה לא רעה בכלל על הטורףהמקורי. מהבחינה הזאת הוא בהחלט יותר סרט המשך מרימייק, כי הוא מספר את הסיפור ההוא מנקודת מבט אחרת לחלוטין. בסרט המקורי נשלחת יחידת קומנדו (בראשות השרירניםשהפכו שחקניםשהפכו למושלים, ארנולד שוורצנגר וגסי ונטורה) לגונגלים של גואטמלה למשימת חיפוש והצלה של מסוק אמריקאי שהופל. הם בטוחים שהאויבים שלהם הם מורדים קומוניסטיים, ורק בשלב מאוחר מאוד הם מבינים שמי שעומד מולם הוא חיזר רואה ואינו נראה שפשוט צד אותם אחד אחרי השני. סרט ההמשך מתחיל באופן דומה: חבורת חיילים חמושה בגונגל. אבל זה שונה: כאן זה קצת כמו קיובאו לוסט“. החבורה הזאת הושלכה לגונגל אחרי שנבחרה באופן בלתי רנדומלי להשתף במשחק הישרדות ענק ומתוכנן לעילא. והגונגל הזה? ובכן, הוא לא מה שאתם חושבים שהוא. אבל יותר מעניין: אתם חושבים ששם הסרט הטורפיםרומז על כך שבמקום חיזר אחד יש הפעם הרבה חיזרים (ממש כמו שסרט ההמשך של “Alien” היה “Aliens”). וזה נכון. אבל זה גם משהו אחר: החבורה שנזרקה לגונגל הם בעצמם טורפים. כולם אנשים שנבחרו כי הם עוסקים במוות. איש קומנדו אמריקאי, צלפת ישראלית מצהל (בגילומה של סוניה ברגה הברזילאית), איש יאקוזה יפני, לוחם צצני, לוחם אפריקאי. ורופא. די מהר הם מבינים שהם נבחרו כי בעולם של כדור הארץ הם הטורפים, אלה שחיים על הדם. כך שהכוחות אמורים להיות שווים והוגנים. התוצאה לא רעה בכלל.

 

============

 

(רגע, מה זה צריך להיות? עד שיש דמות של חיילת ישראלית בסרט אקשן אמריקאי ולא בוחרים באיילת זורר או גל גדות לגלם אותה? איפה ההגיון: איילת זורר הישראלית מגלמת חובשת ספרדיה ב”שמונה צדדים לאמת” וסוניה ברגה הברזילאית מגלמת צלפת ישראל ב”הטורפים”. הוליווד ךא מבדילה בין השמים והלטיניים, זה מה שאני מבין מזה).


נושאים: ביקורת

9 תגובות ל - “"מצ'טה" + "הטורפים", ביקורת”

  1. יובל 17 אוקטובר 2010 ב - 10:11 קישור ישיר

    ראיתי את מצ’אטה השבת. אקשן מעולה ב hd

  2. hamlet 17 אוקטובר 2010 ב - 10:25 קישור ישיר

    Machete rules.
    100 minutes fun
    By the way -Rec2 is suprisingly good

  3. יוני 17 אוקטובר 2010 ב - 11:44 קישור ישיר

    זו לא סוניה בראגה, אלא אחייניתה, אליס בראגה. ואגב, ראוי גם לציין שאת “מצ’טה” ביים רודריגז עם אית’ן מניקיס שערך איתו חלק מסרטיו ועשה איתו את האפקטים המיוחדים באחרים

  4. מוזבי 17 אוקטובר 2010 ב - 12:36 קישור ישיר

    לעניות דעתי מצ’טה היה די מאכזב. האקשן פתטי, השחקנים מבוזבזים, ואתוס הסרט-בשקל של רודריגז לא בדיוק גורם לו לעשות סרטים טובים יותר (ואני אישית מאוד אוהב את ההפקות היותר מושקעות שלו כגון “פלאנט טרור”). הטריילר בגריינדהאוס היה יותר טוב.

  5. א.מיכאל .חןלון 17 אוקטובר 2010 ב - 17:53 קישור ישיר

    ראיתי את שני הסרטים .מצטה םרט מבדר .הטורפים מותח ועשוי כהלכה

  6. א ש 17 אוקטובר 2010 ב - 18:24 קישור ישיר

    בדיוק, דאיתי את שתי אלה בסופ”ש,, ושניהם בהחלט מראים את הכיון הטוב שסרטי האקשן הולכים אליהם לאחרונה אחרי שנים של טעויות. מצד אחד טראש טהור שהוא ממש סוג של קומדיה (הסרט הזכיר לל למרות הנושאים השונים את קראנק). מצד שני סרט מאופק, רזה, שלא מלהיט אותך באפקטים ושומר על מתח גבוה עם דמויות אמנם סטראוטיפיות אבל מלוהקות לעילא (כן, גם אדריאן ברודי). קיצר רודריגז הוא כרגע חברו הטוב ביותר(חוץ מגיירמו דל טורו) של הזכר-הגיק-חובב המד”ב והאלימות

  7. דורון צברי 18 אוקטובר 2010 ב - 5:36 קישור ישיר

    היי יאיר, סרטי ספייקידס היו מביכים?

    ממש לא. רק השלישי. גם, לא מביך. פשוט לא טוב.

    ספייקידס הראשון הוא סרט ענק! ראיתי אותו – בגלל הבת שלי. חולה על הסדרה – לפחות 20 פעם. שוב, סרט ענק!

    ספייקידס השני פחות טוב אבל הוא עדיין סרט מצויין. קח, לדוגמא, את סצנת הפתיחה עם הבת של הנשיא בלונה פארק. איך אפשר לשלא להינות מכושר ההמצאה, הדימיון וההומור של ידידנו רודריגז?

    הבחור תותח על! חולה עליו

  8. רמי 4 דצמבר 2010 ב - 2:22 קישור ישיר

    מצ’טה סרט בשקל? הקומפוזיציות מושלמות, הבימוי מעולה, דה נירו פשוט מקסים, ג’ף פאהי מרהיב, צ’יץ’ מרין ומישל רודריגז טובים ורק אחת, לינדסי לוהן, חסרת חיים לחלוטין.

  9. מיכאל 23 10 אפריל 2011 ב - 18:34 קישור ישיר

    המיני טוויסט של הטורפים מעולה…


השאירו תגובה ל - מיכאל 23