You're one ugly motherfucker

"הטורפים" כרגע בחזקת גנוז. חפשו אותו בדי.וי.די. "מצ'טה" אולי ייצא בארץ בעוד כחודש, אם לא יגנז. הראשון בהפקת רוברט רודריגז, השני בבימויו. שניהם הסבו לי עונג פרוורטי עצום למדי.

פורסם ב"פנאי פלוס", 13.10.2010

אין מעיים, אין תהילה

דאבל פיצ'ר של רוברט רודריגז: את "הטורפים" השנון והמותח הוא הפיק (והסרט הזה נגנז בארץ). את "מצ'טה" הבהמי והמופרע הוא ביים (והסרט הזה יגיע ארצה בעוד כחודש). ובשניהם איבריו הפנימיים של האדם נשלפים החוצה מגופו

דברים שנחשפתי אליהם השבוע בקולנוע. א) ב"הטורפים" אחד החיזרים שרודף אחר חבורת בני אנוש שולח טפריו לתוך גופו של אחד מקורבנותיו ושולף ממנו את עמוד השדרה שלו – בשלמותו, כמו אידרה של דג, כשהוא עדיין מחובר לגולגלתו. ב) ב"מצ'טה" משסף הגיבור את בטנו של אחד הרשעים, שולח יד פנימה ושולף מבפנים את מעיו – למרבה הנוחות, דקה לפני זה למדנו מדיאלוג בסרט שאורך המעיים בבטן האדם הוא 18 מטר! – כשהוא אוחז במעיו כחבל מזנק הגיבור מחלון ומשתלשל אל הקומה מתחת.

השבוע אני מחבב מאוד את רוברט רודריגז. רודריגז, במאי עצמאי לחלוטין שמתמחה בוואריאציות ממזריות לז'אנרים הכי אלימים, הוא במאי שאני מעריך לסירוגין. אני לא מעריץ את "עיר החטאים" ואני חושב שסרטי "ספיי קידס" היו מביכים. אבל ב"דספרדו" וב"היו זמנים במקסיקו" היו רגעי מערבוני ספגטי מוצלחים. אבל בסופו של דבר, נדמה שבפרויקט "גריינדהאוס", שלו ושל חברו קוונטין טרנטינו, רודריגז מצא את יעודו האמיתי. הוא אוהב לעבוד מהר וזול, לביים, לכתוב, לצלם, לערוך ולהלחין בעצמו את סרטי והוא אוהב סקס ואלימות, ולפיכך יש ז'אנר של סרטים שפשוט מושלם בשבילו: סרטי הטראש שהיו פופולריים בתחילת שנות השבעים, ולרוב הוצגו בבתי קולנוע שגם הציגו סרטי פורנו. סרטים שעיקר עלילתם היתה: סקס ואלימות. הסקס מרומז (עירום בלבד), האלימות בוטה (אברים נכרתים בסיטונות). בפרויקט "גריינדהאוס" ביים רודריגז טריילר פיקטיבי לסרט שלא היה ולא נברא בשם "מצ'טה". שלוש שנים אחרי הוא מביא למסכים סרט שלם שנעשה בהשראת הטריילר ההוא. ב"מצ'טה" הארוך – שגם בו (כמו ב"גריינדהאוס") רודריגז מוסיף לסרט שריטות ולכלוכים כדי שזה יראה כמו סרט שנמצא במחסנים כבר ארבעים שנה – יש לנו עריפת ראשים, קיצוץ זרועות, ירי באשה לא חמושה ועירום נשי מלא בשלוש הדקות שלפני כותרות הפתיחה. מתאבנים. בהמשך יש לנו רצף מבדר של שימוש מקורי למדי בשלל כלי עבודה כאביזרי הרג: כלי חדר ניתוח, כלי מטבח וכלי גינון. ובין לבין, הגיבור שלנו משסף את יריביו עם סכין המאצ'טה שלו. אתם מבינים? זה סרט המשספים היחיד שבו הרוצח הסדרתי עם הסכין המשספת, זה שכורת ראשים ועוקר עיניים, הוא למעשה האיש הטוב. נו, טוב, אין לו ברירה: הרעים הם אלה שצלבו כומר. וירו באשה בהריון. וניסו להתנקש בסנטור. וחיסלו את כל משפחתו. אה, כן. וזה נורא מצחיק. השימוש הכה אינטנסיבי באלימות – בוטה, מדממת, חושפת קישקע – הופך תוך דקות ממזעזע, למקהה חושים, לקומי. זה כמו סלאפסטיק בהקצנה: אם בקומדיית סלאפסטיק אנחנו צוחקים כי הגיבור חוטף מכה אבל אחנו יודעים שזה לא באמת כואב או מזיק לו, כאן אנחנו צוחקים דווקא בגלל שזה כל כך אלים, רצחני, קטלני וכואב. אבל ייאמר לזכותו של רודריגז שהוא בכל קצת חכם, ערמומי ומודע יותר מאותם במאי סרטי סוג ז' מהסבנטיז שרק באו לעשות סרט במאה דולר ולהרוויח עליו אלף. כי הוא מבין שדווקא בסרטים הזולים, שנעשים במהירות, וטסים מתחת לרדאר של התאגידים הגדולים, אפשר להחביא את המסרים האידאולוגיים הכי רדיקליים: בין אם הם ליברלים או ריאקציונריים. ורודריגז, יליד טקסס ממוצא מקסיקני, משתמש ב"מצ'טה" כדי למחות נגד מדיניות ההגירה האמריקאית הגזענית, כפי שהיא מנוהלת על ידי הסנטורים מהימין. גיבור הסרט הוא איש חוק פדרלי ממקסיקו, שאחרי שאיל הון מקומי (סטיבן סיגל) חיסל את משפחתו הוא נמלט לטקסס וחי שם כשכיר יום. כשהוא נשכר על ידי גנגסטר אמריקאי להתנקש בחייו של סנטור שקורא להקים גדר הפרדה מחושמלת בין ארצות הברית ומקסיקו, נחשף הגיבור המקסיקני למזימה חוצת גבולות שמחברת בין אנשי ההון והפוליטיקאים, גם לצמצם את ההגירה, וגם לעשות על גביה הון. אבל אל תתאכזבו אם החמצתם את המסר הפוליטי בתוך שלל סצינות הטבח ומרחץ הדמים של הסרט. אה, והגיבור המחוטט שמשכיב כל בחורה שמחייכת אליו.

רודריגז בשוונג העונה. חוץ מ"מצ'טה" הטראשי הוא חתום כמפיק על "הטורפים", מעין רימייק/המשך לסרט "הטורף" של ג'ון מקטירנן מ-1987 (בשניהם גם מופיע דני טרחו. ב"מצ'טה" הוא מגלם את התפקיד הראשי, ב"הטורפים" הוא בתפקיד משנה). את שרביט הבימוי הוא העביר לידיו של הבמאי ההונגרי נמרוד אנטל. זה מעניין: כי "טורפים" הוא סרט מסוגנן, מאופק, מלוטש, יקר, ועשוי היטב, עם כמה הברקות יפות מאוד. ו"מצ'טה" הוא סרט זול וחסר עידון, ודווקא את הסרט הקטן יותר רודריגז העדיף לביים, ואת הגדול יותר למסור למישהו אחר. זה אולי עדות לטעמו האישי, אבל אולי גם הודאה במגבלותיו: אני לא בטוח ש"הטורפים" היה יוצא כה מהנה או מלוטש אם היה נמסר לידיו של רודריגז. מאידך, אנטל הזה הוא מישהו שאהיה סקרן לראות לאן יגיע הלאה.

"הטורפים" – שהוקרן חד פעמית כסרט הנעילה של פסטיבל אייקון וכרגע מסתמן כסרט שלא יופץ מסחרית בארץ – הוא ואריאציה לא רעה בכלל על "הטורף" המקורי. מהבחינה הזאת הוא בהחלט יותר סרט המשך מרימייק, כי הוא מספר את הסיפור ההוא מנקודת מבט אחרת לחלוטין. בסרט המקורי נשלחת יחידת קומנדו (בראשות השרירנים–שהפכו שחקנים–שהפכו למושלים, ארנולד שוורצנגר וג'סי ונטורה) לג'ונגלים של גואטמלה למשימת חיפוש והצלה של מסוק אמריקאי שהופל. הם בטוחים שהאויבים שלהם הם מורדים קומוניסטיים, ורק בשלב מאוחר מאוד הם מבינים שמי שעומד מולם הוא חיזר רואה ואינו נראה שפשוט צד אותם אחד אחרי השני. סרט ההמשך מתחיל באופן דומה: חבורת חיילים חמושה בג'ונגל. אבל זה שונה: כאן זה קצת כמו "קיוב" או "לוסט". החבורה הזאת הושלכה לג'ונגל אחרי שנבחרה באופן בלתי רנדומלי להשתף במשחק הישרדות ענק ומתוכנן לעילא. והג'ונגל הזה? ובכן, הוא לא מה שאתם חושבים שהוא. אבל יותר מעניין: אתם חושבים ששם הסרט "הטורפים" רומז על כך שבמקום חיזר אחד יש הפעם הרבה חיזרים (ממש כמו שסרט ההמשך של "Alien" היה "Aliens"). וזה נכון. אבל זה גם משהו אחר: החבורה שנזרקה לג'ונגל הם בעצמם טורפים. כולם אנשים שנבחרו כי הם עוסקים במוות. איש קומנדו אמריקאי, צלפת ישראלית מצה"ל (בגילומה של סוניה ברגה הברזילאית), איש יאקוזה יפני, לוחם צ'צ'ני, לוחם אפריקאי. ורופא. די מהר הם מבינים שהם נבחרו כי בעולם של כדור הארץ הם הטורפים, אלה שחיים על הדם. כך שהכוחות אמורים להיות שווים והוגנים. התוצאה לא רעה בכלל.

============

(רגע, מה זה צריך להיות? עד שיש דמות של חיילת ישראלית בסרט אקשן אמריקאי ולא בוחרים באיילת זורר או גל גדות לגלם אותה? איפה ההגיון: איילת זורר הישראלית מגלמת חובשת ספרדיה ב"שמונה צדדים לאמת" וסוניה ברגה הברזילאית מגלמת צלפת ישראל ב"הטורפים". הוליווד ךא מבדילה בין השמים והלטיניים, זה מה שאני מבין מזה).

ציוץ