01 מאי 2007 | 18:35 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

1 במאי זה חג של במאים?

ואם כן, מתי מתקיים 1 במאית?

רוצים שיר מצחיק ומופלא שמתאים גם ל-1 במאי וגם לכותרות המדיניות בעיתוני היום? היכנסו והאזינו לשיר שאני מנגן היום לפרולטריון המדוכא של “דה מרקר קפה”.

הנה כאנטיתזה לפוסט הבלוקבאסטרי מהבוקר, הצד השני של המטבע:

הכירו את פאולו צ’רקי אוסאי, במאי איטלקי שעבד במשך שש שנים על סרטו הלא-עלילתי “פאסיו”, רצף של דימויים המלוּוים בפסקול של ארוו פרט. שש שנים הוא עבד, וכשהוא גמר, הוא שרף את הנגטיב. רק שבעה עותקים הוא השאיר. הוא רוצה לשמר את הייחודיות של המופע הקולנועי, החד פעמיות. הוא לא רוצה מפיצים, לא רוצה די.וי.די, רוצה ללוות כל הקרנה והקרנה באופן יחודי. זה מסוג הדברים שפולקלור ניזון מהם. הסרט, שהוקרן השבוע בפסטיבל טרייבקה (בתוך כנסייה), גם מקבל תשבוחות. פעם אנשי פסטיבל ישראל היו מאגנים הקרנות של סרטים אילמים בליווי תזמורתי. כבר שנים שזה לא קרה. אולי הסרט הזה הוא הזדמנות לחדש את המסורת, על נקודת המפגש בין קולנוע, קונצרט, תערוכה ומופע. הנה הדיווח של ה”הראלד טריביון“.

הייתי רוצה שקולנוע פריז יעשה קאמבק. או קולנוע כמוהו. אבל כשאני קורה כמה תלאות עוברים בעליו של קולנוע רפרטוארי ליד בוסטון, אני מבין שזה כנראה כבר לא יקרה.

ומהצד השני של הספקטרום האמנותי: “ספיידרמן 3” פוגש שני בלוגרים ותיקים ונחשבים שקורעים לו את הצורה: אן תומפסון ודיוויד פולנד. ביום חמישי בערב המוקדם אוסיף כאן את 35 השקלים ושני הסנטים שלי. מקווה שגם אתם.

אין לי מושג מה הציפיות מ”ספיידרמן 3” אצל המפיצים בארץ. מה שבטוח, שאר הסרטים ההוליוודיים שמציגים עכשיו בבתי הקולנוע לא זזים. על פי “בוקס אופיס מוג’ו” של היום את “נקסט” ראו בסוף השבוע הראשון לצאתו בארץ 5,400 איש. חצי מכמות הצופים של “בופור” באותו סוף שבוע (שהיה סוף השבוע השמיני שלו). גם בארצות הברית הסרט החדש של ניקולס קייג’ – ש-45 הדקות האחרונות שלו הן יומית סבירה, גם אם מטומטמת להפליא – התרסק לגמרי. קייג’, קובה גודינג ג’וניור ורנה זלווגר צריכים לעשות חשבון נפש קולנועי עמוק. “הישרדות: סלבריטיז” הוא אולי רעיון לא רע אם יוצע להם.
“פגוש את הרובינסונים” הוא סרט אנימציה מדובב של דיסני שפשוט לא מוצא קהל. 35,000 איש ראו אותו בארץ בחודש מאז צאתו, על פי האתר. “300” התחיל חזק מאוד ואז נעצר במקום: 87,000 איש ראו אותו עד כה. ו”על הכוונת” עושה עסקים בינוניים עם 17,000 כרטיסים בעשרה יומים. הסרט היחיד ששובר כאן קופות בשבועות האחרונים הוא “החופשה של בין” עם 110,000 כרטיסים בחודש.

7 תגובות ל - “1 במאי זה חג של במאים?”

  1. קילרוי 1 מאי 2007 ב - 20:44 קישור ישיר

    הבעיה של פגוש את הרובינסונים שהוא מדובב.
    אם הייתה גרסה באנגלית אני בטוח שהיו לסרט הרבה יותר צופים.

  2. אורון 1 מאי 2007 ב - 22:40 קישור ישיר

    ענייני 1 במאי:
    התבטל לי היום סרט ערב, אז מצאתי את עצמי בסינמטק בסביבות רבע לשבע. לקח לי כמה דקות לפלס את דרכי דרך ההמון שחסם את דרכי, כאשר ברקע מהדהד נאום חוצב לבבות של אשה קטנטנה ומלוכסנת עיניים. אז, נזכרתי בתאריך ובמשמעות שלו – פועלי ישראל (פיליפינים, תאילנדים ושאר אנשים חביבים שכמותם), מוצאים זמן לביטוי עצמי.
    ראיתי את “זמנים מודרניים” – היה גאוני, אני תמיד מתמוגג מהאיש הקטן ההוא.
    בסוף ההקרנה, יצאתי מהדלת האחורית של הסינמטק, כיוון שעל האולם המרכזי השתלטו כל מיני לובשי חליפות וזוללי פטיפורים. לא פינו את הדרך כשאמרתי “סליחה”. “פרדון” כבר עשה את העבודה.
    ואני שואל – רק בישראל?

    ובקשר לספיידי – אני מבטיח להוסיף את שני הפני שלי כשיעלה העכביש, וכבר נחמד לי לדעת שאני בחברה טובה…

  3. אורון 1 מאי 2007 ב - 22:42 קישור ישיר

    ואיך שכחתי! יופי של שיר! אל נא תזניח את הבלוג הנוכחי לטובת הדה-מרקר, ובבקשה אל תחסוך מאיתנו פנינים שכאלה.
    וסתם עוד ד”א – על “נקסט” אפשר לקרוא בהקלקה על שמי.

  4. הפינגווין 2 מאי 2007 ב - 1:29 קישור ישיר

    מבחינתי אחד במאי (אחד קוטג’, שניים עצבני) אמר לא לנסוע באבן גבירול ולהיתקע יותר מחצי שעה בפקק באיילון. באמת תודה, קרל מרקס.

  5. ברווז גומי 2 מאי 2007 ב - 8:24 קישור ישיר

    איזה שיר נהדר. אני מזדהה עם כל מילה. אפשר לקבל לינק להורדה?

  6. Islay 2 מאי 2007 ב - 11:49 קישור ישיר

    ברווז, אפשר לקנות את השיר בארבעה שקלים:

  7. ברווז גומי 2 מאי 2007 ב - 11:57 קישור ישיר

    תודה, אבל במחשבה שנייה – למה לקנות את השיר אם אפשר לקנות את הדיסק? ולמה לקנות את הדיסק אם אפשר לקנות את הקופסא?


השאירו תגובה