"באה בקלות", ביקורת
הו, איזו הפתעה מתוקה. "באה בקלות" הוא אחד הסרטים המצחיקים והשנונים שראיתי באחרונה. ציפיתי לסרט נעורים אידיוטי, הורמונלי ומביך בסגנון "אמריקן פאי" או "יורוטריפ" וקיבלתי סרט נעורים כמעט-מבריק, מהסוג של "נערות רעות" ו"קלולס". זה מהסרטים האלה שנוחתים עליכם בלי אזהרה: בתום הצפייה רצתי לאינטרנט כדי להבין מי אלה האנשים האלה שעשו את הסרט הקטן הזה. ובעיקר, מי זה התסריטאי שכתב כאן כמה סצינות עם רפליקות אדירות. ובכן, הכירו את ברט רויאל. לא, זה כנראה לא שם בדוי. זה סרטו הראשון. הוא כתב את התסריט בשישה ימים. והוא בכלל לא למד בתיכון. הבמאי הוא וויל גלאק (או גלוק), שיש לו רקורד בקומדיות בטלוויזיה. והשחקנית הראשית היא אמה סטון, תכף ב"ספיידרמן" הקרוב לביתכם. אני כמעט אף פעם לא כותב על שחקנים, כי אני לא מבין בזה כלום, אבל סטון נפלאה בסרט הזה. גם מצחיקה נורא וגם האמנתי לה לכל אורך הדרך. יש בה משהו נורא מדויק.
"באה בקלות", איך נתקצר אותו? ובכן, דמיינו את "אות השני" פוגש את "הרשת החברתית". הסרט הוא סוג של עיבוד ל"אות השני" של נתנאל הותורן. הספר ההוא מספר על אשה הנחשדת בניאוף שמנודה מקהילתה ונאלצת לשאת את קלונה בציבור ולרקום את האות A בצבע אדום-שני על בגדיה, במעין אות קין, שכולם ידעו שזו הסוררת. באמריקה של זמננו, בחורה בשם אוליב, מספרת לחברתה הטובה ביותר שקר קטן: שהיא איבדה את בתוליה. בתוך שעות השקר הופך לשמועה, לרכילות, להגזמה ובאדיבות סמסים ופייסבוק הוא הופך את אוליב מהבחורה שהכי פחות שמים לב אליה בבית הספר, לבחורה שמסובבת הכי הרבה ראשים ונישאת על כל לחשושי בית ספרה. לכולם יש אינטרס עליה כעת. הבנים רוצים לנצל אותה, המועדון הנוצרי רוצה לנדות אותה, המורים רוצים לאלף אותה. אבל היא, הבחורה הכי מבריקה ומודעת לעצמה בבית הספר הזה, דווקא מוצאת עניין מסוים בתשומת הלב פתאומית שהיא מקבלת.
לפני כשבועיים ראיתי את "רשת החברתית". סרט מהנה מאוד, אבל שהותיר אותי מבולבל למדי. אני עדיין מחפש דרכים להתנסח בקשר אליו. הסרט ההוא של פינצ'ר סיפר יפה איך הוקמה חבר שהפכה מפרויקט של איש אחד במעונות, לתאגיד אינטרנט עצום, ולמלחמת עולם של כסף ואגו. אבל הוא לא מספר את מה שבעיניי הוא הסיפור האמיתי של פייסבוק: איך קרה שמרגע שפייסבוק צץ, כל תושבי תבל החליטו שהם פשוט חייבים לשתף את העולם בכל הגיג שקורה להם? מדי פעם מישהו מתרעם על כך שפייסבוק לא שומרת על פרטיות הגושלים בה. הבל. אלה הגולשים שלא שומרים על פרטיותם. חיים שלמים נפרטים בפייסבוק לפרטי פרטים. הכי אינטימיים. מול זרים מוחלטים. היו שהגדירו את "הרשת החברתית" כסרט שמגדיר את הדור הנוכחי, דור הפייסבוק. לא בטוח. הוא רק מגדיר את הפלטפורמה שעליה הדור הזה מתבטא. מהבחינה הזאת "באה בקלות" הוא לא רק סרט שמשלים את "הרשת החברתית" – הוא מדגים את היישום של הטכנולוגיה ש"הרשת החברתית" מתאר את פיתוחה – הוא-הוא למעשה הסרט שמתאר את הדור הזה. שהוא אגב, כנראה לא ממש שונה מדורות קודמים – מתברר ששיפוטיות, לשון הרע ופוריטניות זה משהו שמלווה את האנושות עוד מלפני המצאת הדפוס והרצון לראות איזה אונס חביב או סקילה הגונה עדיין נותר השמן שבמנוע הבין-אישי, בין אם זה בכיכר הכפר או בווב-קאם באינטרנט. ההבדל העיקרי הוא במהירות, המיידיות והווליום. המשפט שאומר בסרט תומס היידן צ'רץ', המגלם את המורה של אוליב מדויק להכאיב. אוליב שואלת אותו "ממתי מורים כל כך מעודכנים ברכילות של התלמידים שלהם?". והוא עונה: "מרגע שכולם התחילו לפרסם הכל בפייסבוק. אני לא מבין מה הדחף שיש לדור שלכם לתעד כל מחשבה שיש לו, אבל אני מבטיח לך שהרוב המחשבות האלה הם לא יהלומים. 'יש לי יום בסדר כזה. קניתי קולה זירו בתחנת דלק'? למי לעזאזל אכפת מזה?!". ה
רשתות חברתיות הן, אם כך, הבסיס לסרט הזה כי כל המבנה שלו מסופר דרך הווידיאו-בלוג שאוליב מצלמת ובו היא מספרת את הסיפור כולו מנקודת מבטה, כדי להזים את השמועות אחת ולתמיד. זה התחיל באינטרנט, וייגמר באינטרנט. הווידיאו בלוג הזה נותן לסרט תוקף, כי מבעד לעיניה של אוליב כולם כל הזמן נורא שנונים, בעיקר הוריה (סטנלי טוצ'י ופטרישה קלרקסון מצחיקים נורא בתור ההורים הנורא-מגניבים והנורא-תומכים והאף-פעם-לא שיפוטיים ותמיד-נורא-כנים שכל דבר אצלם הוא משחק מילים אחד גדול. אני מת עליהם). ומבעד לעיניה היא בעצמה חיה בסרט. מה שנכון: זה הרי סרט-מונולוג שהיא מעלה לאינטרנט. סרט שבתחילה הוא עיבוד ל"אות השני" – והיא מדגישה, העיבוד המקורי, האילם, של ויקטור שיוסטרום עם ליליאן גיש, לא העיבוד של רולנד ג'ופה עם דמי מור במבטא בריטי מוגזם – אבל שהיא היתה רוצה שיהפוך יותר לסרט נעורים מהאייטיז. משהו כמו "אמרי כן" של קמרון קרואו או "מועדון ארוחת הבוקר" של ג'ון יוז. המודעות הזאת לכך שהסרט מתכתב עם סרטי נעורים נורא חיננית, ובעיקר מעידה שהסרט הזה פונה יותר לתיכוניסטים-לשעבר ולא לתיכוניסטים שבהווה, אבל היא גם חושפת את הבעיה שיש לסרט במערכה השלישית. החלק שבו די ברור שגלוק (או גלאק) ורויאל הם עדיין לא ממש ג'ון יוז או קמרון קרואו, למרות שהשיפה שלהם נאצלת. מהבחינה הזאת, דווקא מארק ווב, הבמאי של "500 ימים עם סאמר" (שיביים את סטון בקרוב ב"ספיידרמן" החדש), הצליח להבריק וליצור כמה רגעים בקליבר של ג'ון יוז. למשל, אותו קטע מוזיקלי שאוליב נורא מייחלת שיהיה בחיים שלה. כשהקטע עצמו מגיע, הוא פשוט לא מספיק סוחף, במערכה שלישית שאין לה את כמות ההברקות הסאטיריות שהיו במערכות שקדמו לו. זה עדיין סרט מקסים וחכם, אבל הוא גם מוכיח שיותר מדי מודעות עצמית לפעמים דווקא מאירה את נקודות התורפה, במקום לחפות עליהן. אבל הסרט הזה הוא הברקה.
הו! אמה סטון מקסימה!
ונהנתי מאוד. חשבתי שגם הסיפור היה חזק יחסית לקומדית נוער.
אגב, הבמאי, התסריטאי ואמה סטון יחזרו לשתף פעולה בעוד שני סרטים.
אחד מהם, "חברים עם הטבות" בו אמה סטון בתפקיד משני ומילה קוניס וג'סטין טימברלייק בתפקידים הראשיים כבר סיים את צילומיו ויש טריילר:
http://www.youtube.com/watch?v=91Nmu01XyNM
(גם נראה מקסים, לדעתי)
רוג'ר אבריט הכריז על אמה סטון ככוכבת החדשה במאמרו על הסרט הזה. נקווה שהקולנוע האמריקאי של העשור החדש יצליח להביא לנו כוכבים וכוכבות צעירים וחדשים. בינתיים נדמה שהקולנוע האמריקאי גווע ודועך ומספר הכוכבים הולך ופוחת. נקווה שהקולנוע האירופי והקולנוע בכל מקום בעולם ינפיק יצירות מופתיות כמו הקולנוע האיטליקי, השוודי והצרפתי כשהיו בשיאם.
הי יאיר
לייק ! על הביקורת והבלוג בכלל.
הערה קטנה – אשמח (ולדעתי מומלץ, גם כי זה חשוב וגם מטעמי SEO) אם תציין את שמות הסרטים באנגלית.
תודה
יאיר – למה אתה מופתע? הסרט הזה קיבל ציון של 87% באתר Rotten Tomatoes – שזה אפילו יותר ממה שקיבל שם Mean Girls – ששנינו מסכימים שהוא סרט מבריק ומצחיק ואחד מסרטי ה"היי- סקול" הטובים של העשור הקודם. ואמה סטון- אני לא רוצה להגיד "אמרתי לכם" אבל כבר כשראיתי אותה ב-Superbad – ידעתי שיש כאן מישהי עם פוטנציאל גדול מאוד. היא באמת מתוקה למדי ומשהו בקול הצרוד שלה רק מוסיף לה צ'ארם. היא בהחלט יורשת ראויה ללינדזי לוהאן של פעם – אותה לינדזי של Mean Girls ו-Freaky Friday שנעלמה לנו ללא שוב…
לאחי – השם המקורי של הסרט הוא "Easy A"
יאיר או הקוראים הוותיקים של הבלוג – אשמח אם תעזרו לי. לפני כמה חודשים הועלה כאן פוסט על סרט אימה ישראלי מסוף שנות ה-70 שהוקרן מחדש בסינמטק ת"א אחרי יוזמה של מישהו. אני לא מצליח למצוא את הפוסט, שם הסרט או שם היוזם. בבקשה תזכירו לי במה מדובר
http://www.slashfilm.com/the-hangover-2-official-plot-synopsis-released/#disqus_thread
אז מסתבר שהמפיצים בארץ ניצלו, והם יוכלו לקרוא לסרט ההמשך של "ההנגאובר" בשם "בדרך לחתונה עוצרים בונקובר".
מצאו מרי ג'יין מושלמת וליהקו אותה לתפקיד גוון סטייסי. החלטה מטומטמת.
אורי – אני חוסשב שלינדזי לוהן או לורה פרפון (דונה מ"שנות ה-70") הן ה"מרי ג'יין המושלמת"…
יותם הכוונה נראה לי לטרמפיסט, והיוזם הוא יניב אדלשטיין
אני חושב שלינדסי של "נערות רעות" היתה יכולה להיות אחלה מרי ג'יין. לינדסי של היום ממש לא.
זה הסרט הכי מבריק שנעשה השנה
על פי ה-BBC הצבא משתמש בפייסבוק כדי לצוד משתמטים.
מענין אם הסיפור הזה צונזר בארץ, שכן לא ראיתי את זה בשום אתר חדשות עד כה.
http://www.bbc.co.uk/news/world-middle-east-11825100?utm_source=twitterfeed&utm_medium=twitter
יאיר
בגליון דצמבר של WIRED, כריסטופר נולן מסביר חלקית את Inception. בין השאר הוא אומר שהילדים בסיום הם שחקנים אחרים מאלה שהופיעו בשאר הסרט ושהדמויות התבגרו ולבושן שונה.
הגליון עדיין לא זמין אונליין אבל…צילמתי את שני עמודי התרשים (יש עוד עמוד עם ראיון קצר) ושלחתי לך במייל.
היא מזכירה בסרט שהחיים שלה הם לא סרט ג'ון היוז ועדין התחושה שקבלתי מהסרט היא בדיוק כזו 🙂
TANGLED הוא סרט האנימציה ה-50 במספר של דיסני. לכבוד המאורע, הם שחררו סרטון המורכב מקטעים מכל הסרטים:
http://www.youtube.com/watch?v=5gqg3-5srs4&feature=player_embedded
והנה הרשימה כולה:
1.) Snow White and the Seven Dwarfs (1937)
2.) Pinocchio (1940)
3.) Fantasia (1940)
4.) Dumbo (1941)
5.) Bambi (1942)
6.) Saludos Amigos (1942)
7.) The Three Caballeros (1944)
8.) Make Mine Music (1946)
9.) Fun and Fancy Free (1947)
10.) Melody Time (1948)
11.) The Adventures of Ichabod and Mr. Toad (1949)
12.) Cinderella (1950)
13.) Alice in Wonderland (1951)
14.) Peter Pan (1953)
15.) Lady and the Tramp (1955)
16.) Sleeping Beauty (1959)
17.) One Hundred and One Dalmatians (1961)
18.) The Sword in the Stone (1963)
19.) The Jungle Book (1967)
20.) The Aristocats (1970)
21.) Robin Hood (1973)
22.) The Many Adventures of Winnie the Pooh (1977)
23.) The Rescuers (1977)
24.) The Fox and the Hound (1981)
25.) The Black Cauldron (1985)
26.) The Great Mouse Detective (1986)
27.) Oliver & Company (1988)
28.) The Little Mermaid (1989)
29.) The Rescuers Down Under (1990)
30.) Beauty and the Beast (1991)
31.) Aladdin (1992)
32.) The Lion King (1994)
33.) Pocahontas (1995)
34.) The Hunchback of Notre Dame (1996)
35.) Hercules (1997)
36.) Mulan (1998)
37.) Tarzan (1999)
38.) Fantasia 2000 (1999)
39.) Dinosaur (2000)
40.) The Emperor’s New Groove (2000)
41.) Atlantis: The Lost Empire (2001)
42.) Lilo & Stitch (2002)
43.) Treasure Planet (2002)
44.) Brother Bear (2003)
45.) Home on the Range (2004)
46.) Chicken Little (2005)
47.) Meet the Robinsons (2007)
48.) Bolt (2008)
49.) The Princess and the Frog (2009)
50.) Tangled (2010)
"באה בקלות" הוא אכן סרט טוב מאד אבל למה להשמיץ בדרך את "אמריקן פאי" ? מדובר בסרט חכם, מצחיק נורא, מרגש ויותר טוב לא רק מ"באה בקלות" אלא מכל סרט נעורים אחר ב-20 השנים האחרונות.
הסרטון של דיסני חמוד אבל פתאום שמים לב שאם מוציאים את פיקסאר מהמשוואה אז דיסני עשו מעט מאד סרטים טובים מאז הרצף של בת הים הקטנה-היפה והחיה-אלאדין-מלך האריות.
כרגע ראיתי את "באה בקלות" (שוב תרגום מעוות!) אחלה סרט, חכם, שנון, מתכתב בצורה נבונה עם סרטים אחרים מבלי שזה יהיה מאוס, ואמה סטון המהממת, אין עליה!
דבר אחד הפריע לי בסרט- השמרנות האיומה הזאת שיש לילדי תיכון. האם כך הדבר כיום בלוס אנג'לס של 2010?
בכל אופן סרט נהדר.
שאלה – האם הסרט מוקרן בעוד מקומות חוץ מהיס פלאנטים וסינמה סיטי ראשל"צ? כן, מדובר בשלושה בתי קולנוע מרכזיים, אבל הסרט לא מוקרן בשום מקום בירושלים. קצת הרבה באסה.
אהמ. מאיפה להתחיל? מהקלישאתיות של ילדי התיכון? מהעובדה שלא קיים תיכון כזה? שכמעט ואין בתולות חסודות (והדגש הוא על חסודות) בארה"ב, ובטח שלא בעיירות קטנות? מהעובדה שהתסריטאי לא למד בתיכון מורגשת כל כך ואפילו מסבירה כמה מהשטויות שיש שם? אם לא הייתי נקלעת לסרט הזה לא הייתי הולכת לראות אותו וגם לא הייתי ממליצה עליו. רק אם נקלעתם אליו. כן, יש שם רגעים מצחיקים אבל הם שייכים להורים של אוליב. את מלקולם מקדואל יכול היה להחליף פלקט, ליסה קודרו החייתה את התאומה השניה והמרשעת של פיבי, זאת שיש לה טורט. על מה אתה מדבר יאיר? אכזבת. וואו. כמה אכזבת.
הא? כל כך צודקת! בנוסף, למה כל תלמידי התיכון נראים בני 30?
ראיתי את הסרט עכשיו עם חברה שלי. היא אוהבת סרטים כאלה בד"כ ואפילו היא הסכימה איתי שמדובר בסרט גרוע. התאכזבנו.
כשאמה סטון מחליטה לשחק (זה קורה בחצי הראשון) וברט רויאל כותב כמו שהוא יודע הסרט באמת חמוד. ברגע שהם מפסיקים לקחת את העסק ברצינות הוא מפסיק להיות מענין. וכשאמה סטון משחקת צביעות היא כמעט מעצבנת.
בקיצור, חלק גדול הזמן נהניתי ואני בכל זאת מרגיש מרומה.
הסרט אולי חמוד.
אבל שורת המחץ שייכת לסטנלי טוצ'י (האבא של אוליב).
בסוף הקטע עם האפונים, הוא מתיישב ליד הילד הכושי המאומץ ושואל אותו "מאיפה אתה במקור?".
שפך אותי מצחוק לדקות ארוכות.
Mate this spam comments here are driving me insane! Fix it!
סרט מעולה.
נראה לי שאיך שיצא לדי וי די אשכיר וארוץ לראות שוב