16 מאי 2007 | 13:47 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

תוכן שיהוקי

כמה כותרת נחמדות מ”סקרין דיילי” לפני הכל:

Harvey Weinstein heads for Cannes with lawyers and PR experts in anticipation of controversy over Michael Moore’s latest documentary.

נו, ברור. הארוויי וויינסטין חייב לייצר סערה בקנה מידה עולמי סביב הסרט כי הוא מחזיק את זכויות ההפצה הבינלאומיות ולמה שהצופה הישראלי יתעניין בסרט תיעודי על מערכת הבריאות האמריקאית? הוא יתעניין, אם בכלל יופץ בארץ, בסרט שיוכל להיות משווק תחת הכותרת “בואו לראות את הסרט שבגללו ניסו לרצוח/לאסור/לתבוע את מייקל מור”.

עוד כותרת:

Japanese studio Toei is developing sci-fi action project, Rebellion: The Killing Isle, uniting two of Japan’s hottest film-makers – Kenta Fukasaku and Mamoru Oshii.

הו, ליבי החסיר פעימה.

ועוד ידיעה מקסימה מהבי.בי.סי: במאית אוסטרית שגרה בלונדון יצרה סרט שמבוסס כולו על שוטים שלה כפי שצולמו במצלמות אבטחה. על פי חוק חדש באנגליה רשאי כל אדם לבקש ולקבל את הצילומים ממצלמות אבטחה במעגל סגור בהם הוא מופיע. הבמאית בנתה עלילה, עמדה מול מצלמות אבטחה שונות, ואז פנתה לבקש את השוטים שלה, תוך שהיא מוחקת את פני האנשים האחרים בשוט, שאין לה רשות לעשות בהם שימוש. וכך היא יצרה סרט בשם “Faceless” בו היא האשה היחידה עם פנים בעולם עתידני בו לאנשים אין תווי זיהוי אלא רק כתמים שחורים. הרעיון מבריק – למעשה, נשמע לי רעיון יותר טוב לעשות סרט על קולנוענית שעושה כזה סרט. מעין “יצרים” במעגל סגור: מיכאל האנקה, אנדריאה ארנולד או מייקל ווינטרבוטום יתעניינו בעלילה כזאת. אבל בתום הקריאה עולה כמובן השאלה: איך הסרט? ועל זה אין תשובה. נחכה שיגיע לאנשהו.

ובענייני אינטרנט, לא קולנוע – זו היתה הידיעה המעניינת של הבוקר לדעתי, מתוך “דה מרקר”: “הכנסות אתר ‘מקו’ של קשת יגיעו מתוכן שיווקי; יושק בתוך שלושה חודשים”. (בערוץ הברנז’ה של וואלה שם, כמוני, לא מתעלפים מהצירוף “תוכן שיווקי” הכותרת מתונה בהרבה ורק מכריזה: “מקו של קשת יושק בעוד כשלושה חודשים“.

הידיעה הזאת משמחת אותי מכמה סיבות:

1. זו הפעם הראשונה שקשת מצהירה בגלוי שהאינטרנט מבחינתה הוא כבר לא נגזרת לשידור הטלוויזיוני, אלא מוצר עצמאי. הוא לא פרבר הנסמך על שירותיה של עיר גדולה אלא מדובר במטרופולין בפני עצמו. ראשי קשת, בפסטיבל ראש פינה האחרון, עדיין פלטו ססמאות שהיססו ההפך: כאילו האינטרנט הוא סוג של תופעת לוואי לתכני הטלוויזיה. ברוכים הבאים למציאות.
2. יש עדיין תחושה שאין כסף באינטרנט, שמפרסמים לא ישקיעו באינטרנט. האתר הזה, מרגע שהוא מפסיק להיות לוח המודעות של קשת ומתחיל להיות אתר תוכן עצמאי שצריך לקיים את עצמו, עשוי לשנות את הלך הרוח הזה. אולי הם אפילו ימצאו סוף סוף דרך להקים לתחייה את “Mooma”, האתר שהקדים את זמנו בתקופה בה איש עוד לא ידע איך מייצריםמתוכן משובח באינטרנט גם הכנסות.
3. אני לא מבוהל מהצירוף “תוכן שיווקי”. אפילו להפך: אני שמח שקשת גילו סוף סוף את פיסת האדמה האחרונה בה אין עדיין רגולציה (ובתקווה שגם לא תהיה) כדי לפרוק בה את כל התיזות (המיושנות) שלה. אני חושב שזה יהיה ריאליטי-צ’ק מעניין מאוד למושג הזה “תוכן שיווקי”. הרי אם זה יהיה אתר כבד מלא פרסומות, הבהובים ובעל ניווטיות מסורבלת שלא יהיה ברור מה תוכן עצמאי ומה תוכן שיווקי, הקהל פשוט ינטוש אותו. אני מניח שטוקבקים יהיו, אני מניח שפונקציית “דרגו את הקטע” תלווה כל אייטם, וברגע שהראשונים יפלו בפח ויקבלו פרסומת בוטה שמתחזה למשהו אחר, הם כבר יידעו לקבור את האייטם למען הגולשים הבאים. זה חינו של האינטרנט. אבל אם “תוכן שיווקי” אומר פשוט “חסויות” זה לא אמור להפריע לאף אחד. מה, יציק לי שיהיה על הכפתור שמפנה אותי לאתר הווידיאו-קליפים הטקסט “בחסות קוקה קולה”? לא. יפריע לי אם על נגן הווידיאו יהיה לוגו קטן של בקבוק קוקה קולה? לא. כן יפריע לי אם כל העמוד יהיה בצבעי אדום לבן עם אנימציית ג’אבה של בועות סודה ושנגן הווידיאו יהיה בצורת בקבוק ליטר וחצי משפחתי. כן יפריע לי אם בכל הקליפים יחויבו הזמרים להחזיק בקבוקי קולה. אבל בגלל שזו כזו מחשבה מ-1998 (שלא לומר 1958) לא נראה לי שזה יקרה. ואם זה יקרה, מתוך בהלה וחוסר ניסיון, תוך שנה זה יעלם כי האתר לא יתפוס. אנשים יבינו שעובדים עליהם.
4. עמיתיי אומרים לי שאני נאיבי. שלקהל הרחב לא אכפת מתוכן שיווקי והוא ממילא לא יודע להבחין בינו ובין תוכן מערכתי אובייקטיבי. האמת, אם השם “מקו” עבר סקרים וקבוצות מיקוד, יכול להיות שהם צודקים: מי שמחבב את השם “מקו” עשוי להתלהב מנגן וידיאו בצורת בקבוק קוקה קולה. אבל אני באמת חושב שיש משהו באינטרנט, שהוא מדיום המחייב הפעלת ראש, מחשבה ומעורבות הרבה יותר גבוהה מטלוויזיה בה אפשר פשוט לבהות כמו זומבי, שמחדד את החושים ואת הרגישויות. הקהל הרחב אולי לא יודע לזהות תוכן שיווקי ולהילחם בו מהסיבה הפשוטה שהרגולטור מאמין שהקהל אידיוט ושצריך להגן עליו כמו על תינוק וכך הרגישות הזאת מעולם לא פותחה כאן אצל הצופים. ובתגובה, הזכייניות משקיעות את מיטב המאמצים הקריאטיביים שלהן לא ביוזמת תוכניות חדשות אלא במציאת דרכים לעקוף את הרגולציה ועדיין לגרום למפרסם להיות מאושר. ואגב, גם המפרסמים בארץ די מיושנים אם הם חושבים שהחדרה בוטה של מוצר לתוך שידור היא “תוכן שיווקי”, זה עובד רק על ילדים עד גיל 8, שרוצים בדיוק מה שיש מולם באותו רגע – ולכן רגולציה על תוכניות ילדים היא היחידה שאני מוכן לקבל – כל השאר נוחרים מול זה בבוז.
בקיצור, יהיה טוב. ואם לא, תמיד יהיו לנו הבלוגים.

נושאים: כללי

11 תגובות ל - “תוכן שיהוקי”

  1. דרומי 16 מאי 2007 ב - 14:32 קישור ישיר

    אתה אופטימי.
    לדעתי נראה בדיוק את נגן המוסיקה בצורת הבקבוק, עם בועות הסודה ברקע. בנוסף, כל פעם שתעביר את העכבר מעל בועה תתחיל פרסומת קולנית ועצבנית.

    רוה לדרומי: סבבה. אם זה מה שנראה להם אפקטיבי. אני די בטוח שעמוד אינטרנט כזה ירחיק ממנו גולשים מיד אחרי תקופת ההתלהבות הראשונית. ועל זה אני מדבר: שאחרי שישככו הדי הפרסום, הפרומואים והשיווק המפרסמים ובעלי האתר יגלו (לדעתי) שפרסום בוטה מניב תוצאות הפוכות. הרחקת קהל. ושדווקא פרסום שיאפשר לגולש שקט וניקיון ונוחות הוא זה שיעבוד.

  2. באבו 16 מאי 2007 ב - 15:21 קישור ישיר

    יאיר, אפרופו קשת ומקו ושמקו ותוכן שיווקי – איך זה שלא התייחסת עד כה לקמפיינון הקטן והמוצנע אך המסקרן שקשת הרימה, רק לאחרונה אם אני לא טועה – שקשור לעניניינו בבלוג הזה, הרבה יותר מ-Mooma או תצורות של נגני מדיה ?

    רוה לבאבו: כל כך קטן ומוצנע שלא שמעתי עליו עד עכשיו. הרעיון מקסים. הכניסה של הליקון לעסקי הקולנוע נשמעת מהלך מסקרן מאוד. הסצינות, לעומת זאת, כתובות די רע.

  3. ניר 16 מאי 2007 ב - 16:48 קישור ישיר

    אתה לא רק אופטימי, אתה טועה. תוכן שיווקי מצליח מאוד, הן בבניית מותג והן לא. שאני אספר לך שוב על האנשים שקיבלו שוטים של שניות של קוקה קולה בקולנוע ומיד בהפסקה רצו לקנות?

    רוה לניר: אין לי בעיה עם תוכן שיווקי ואני שמח שהוא מצליח. אני רוצה שהאתרים האלה יתפרנסו. מה שמדאיג אותי זה לא ה”מה” אלא ה”איך”.

  4. עופר ליברגל 16 מאי 2007 ב - 16:53 קישור ישיר

    לניר: שאני אספר לך שהחוקר שעשה את המחקר הזה הודה שזייף את התוצאות?

  5. ברווז גומי 16 מאי 2007 ב - 20:31 קישור ישיר

    לא יודע מה היה בפסטיבל ראש פינה האחרון אבל את אבי ניר מקדם את האינטרנט כראש החץ הבא של קשת שמעתי כבר לפני 4 חודשים. אז הוא אמר שרמת התכנים הטלוויזיונים באתר תרד מ90% אחוז ל-50% ואז לעשרה אחוזים. הרעיון, לפיו האינטרנט יקדם את הטלוויזיה והטלוויזיה את האינטרנט, לא מציג את האינטרנט כנספח אלא כשווה ערך, אם לא יותר.
    אני בכלל מחכה לשילוב.

    לגבי תוכן שיווקי, אני מעריך את האופטימיות שלך והייתי שמח להצטרף אליה, אבל אז אני נזכר שהאתר הישראלי המצליח ביותר הוא וואלה, הדוגל בפרסומות מעצבנות ובחווית גלישה מעיקה, והפסימיות משתלטת. אולי דווקא משתלם לזלזל בקהל הישראלי.

  6. יצחק שיזגל 16 מאי 2007 ב - 22:31 קישור ישיר

    אוף טופיק.
    http://www.hatufim.coo.co.il/
    יאיר, בבקשה תפרסם את המידע הזה. חשוב שהוא יגיע לכמה שיותר אנשים.

  7. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 17 מאי 2007 ב - 0:45 קישור ישיר

    “אני לא מבוהל מהצירוף “תוכן שיווקי”. אפילו להפך: אני שמח שקשת גילו סוף סוף את פיסת האדמה האחרונה בה אין עדיין רגולציה (ובתקווה שגם לא תהיה)”

    משתמע במפתיע שהמבקר סבור שהריגולציה היא תופעה שלילית. העובדה שהתפיסה השלילית הזו עלולה להביא למצב שבו שופכים את התינוק יחד עם האמבטיה בכלל לא מטרידה את הכותב.

    כשיש לך רעיון טוב שמבוצע רע עדיף להחליף את שיטת הביצוע ולא תרעיון.

    הרגולציה בארץ היא רשלנית, מטומטמת, נעדרת הבנה ומבוצעת רע. אי אפשר להתכחש לעובדה הזו. אבל האם זה פוסל את רעיון הרגולציה?

    למען ההבנה. רגולציה איננה עניין תרבותי/אומנותי. היא בכלל עניין של כלכלה ולמען הדיוק, צדק כלכלי. המדינה מוכרת ליזם פרטי משאב ציבורי ומבקשת ממנו (מהיזם) להשתמש בחלק מסויים מרווחיו לא לטובת כיסו הפרטי אלא לטובת הכלל. מישהו כאן יכול לומר שהוא לא תומך בזה? מישהו יכול לומר שהוא מעדיף שהיזם (במקום אחר הייתם קוראים לזה בעלי ההון) ישתמש במשאב שלנו רק לטובת כיסו? אם יש מישהו כזה כאן, שיקום.

    אז הרעיון נכון. וזה שהביצוע שלו קלוקל, אומר רק שמישהו כאן צריך לעשות מעשה נדיר (להפעיל ראש) ולמצוא דרך יותר נכונה/מקורית לממש אותו.

  8. רז 17 מאי 2007 ב - 10:21 קישור ישיר

    מייקל מור אכן עומד בפני תביעה בשל סרטו האחרון, שחלקו צולם בקובה (לאזרחי ארה”ב אסור להכנס לשם. אם כבר עוסקים ברגולציה מטומטמת), אבל איזה איומים ברצח הוא קיבל בעקבות הסרט הזה? אני מתאר לעצמי שהוא קיבל איומים כאלה אחרי שהוא טיפל בתעשיית הנשק ובמלחמה בעיראק, אבל מי בדיוק איים לרצוח אותו הפעם?

  9. באבו 17 מאי 2007 ב - 23:49 קישור ישיר

    רז – נסה את גלן בק וחבר מרעיו מצד אחד, ואת חברי הדירקטוריונים של חברות התרופות הגדולות בעולם – שיושבות כמובן בארה”ב – וחברי הקונגרס המזוהים איתן, מצד שני. האחרונים מסמפטים את מר מור במיוחד בזכות הנזק שסרטו החדש יעשה לתדמיתן בשנה הקרובה. או לפחות כך נדמה.

  10. באבו 17 מאי 2007 ב - 23:55 קישור ישיר

    …ובהמשך לאותו קמפיין אמבטייתי ומוזר שאיזכרתי לפני יום יומיים – למישהו יש פרטים נוספים על הסרט המדובר ? מי עומד מאחורי המיזם מלבד הליקון ?

    הייתכן שהליקון שנרתעה עד כה מלשלוח יד אמיצה לעולמות החופפים לעולמה המוסיקלי, עושה צעד ברור בתעשיית הקולנוע וזה לא מקבל איזה אייטמון ב-טוש, אייס ודומיהם ? או אפילו בסינמסקופ ? הכצעקתה ?

  11. ניר 19 מאי 2007 ב - 3:23 קישור ישיר

    עוד אגב, אני ממש לא בעד לפתוח את הרגליים ברגולציה ולחיות ללא רגולציה. המצב בארץ הוא אולי הכי איום בעולם מבחינת פרסום, מספיק להסתובב באבן גבירול בשביל להבין כמה אנחנו סובלים משיווק. כמו כל דבר אחר, ישראל קיצונית גם ברמת הפרסום שלה לעומת מקומות כמו אירופה או ארצות הברית, אצלנו לוקחים מגמה ומקצינים אותה עד המקסימום, עד שיש בחילה. אם לא תהיה רגולציה אלוהים יודע איך דברים ייראו באתר החדש של קשת. אני בהחלט חושב שיש מקום לרגולציה באינטרנט, לא יכול להיות שקיציס יופיע בפרסומת של אינטרנט זהב ושניה אחר כך יהיה בתוכנית, יש פה בעייתיות שחייבת פיתרון רגולטורי.


השאירו תגובה ל - סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל)