11 דצמבר 2010 | 17:45 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

לא עוצרת, לא לוחצת

אני חייב להגיד שאת “אל תלחצי, אני בדרך” חיבבתי הרבה יותר מאשר את “בדרך לחתונה עוצרים בווגאס”, סרטו הקודם של טוד פיליפס. ובאופן כללי נדמה לי שזה סוג של רימייק לסרטו “רוד טריפ” – המסע, המבנה האפיזודי, הומור ההפרשות, המכונית שמתהפכת מעל גשר. אבל “אל תלחצי, אני בדרך” נהנה משני דברים שמשדרגים אותו רבות: צילום סינמסקופי מרשים שנותן לסרט גרוב דינמי מאוד, ואת רוברט דאוני ג’וניור, שמצליח לאזן את מפלי המבוכה שמתיז סביבו זאק גליפיאניקיס. אבל הסרט, כמו גם “לא ניתנת לעצירה” של טוני סקוט שהשלמתי את הצפייה בו בשבוע שעבר, שלחו אותי להרהור: האם כשבמאי עוסק שוב ושוב באותו נושא זה מעיד שהוא עקבי או שהוא ממחזר את עצמו?


פורסם ב”פנאי פלוס”, 8.12.2010


 

הצפייה ב”לא ניתנת לעצירה”, סרט האקשן/רכבות של טוני סקוט, וב”אל תלחצי, אני בדרך”, קומדיית הבאדיז/סרט מסע של טוד פיליפס שלחה אותי להרהור קולנועי. ב”לא ניתנת לעצירה” מנסה דנזל וושינגטון לעצור רכבת שאיבדה את בלמיה ודוהרת עמוסת חומרים דליקים ורעילים הישר לתוך עיירה בפנסילבניה, אבל אני עסוק בעיקר בחיפוש איפה מסתתר ג’ון טרבולטה. אבל הוא לא שם. יש רגעים ש”לא ניתנת לעצירה” שנראים כמו שידור חוזר מוחלט לסרטו הקודם של סקוט, “החטיפה של רכבת 123”, ושם זה היה דנזל וושינגטון נגד ג’ון טרבולטה. דז’ה וו. (אה, כן. “דז’ה וו” זה סרט אחר של טוני סקוט עם דנזל וושינגטון).

 

וב”אל תלחצי, אני בדרך”, אותו סיפור: אני צופה ותוהה – האם לא נמאס לטוד פיליפס לביים קומדיות מטורפות המתרחשות במהלך נסיעה ממקום א’ למקום ב’? כך היה בלהיט הראשון שלו, “רוד טריפ”, וכך היה בלהיט הענק שלו, “בדרך לחתונה עוצרים בווגאס”, וכך עכשיו ב”אל תלחצי”, וכך יהיה מן הסתם גם בסרטו הבא, סרט ההמשך ל”בדרך לחתונה”.

 

אבל רגע, זה לא הוגן. כשבמאי העוסק בדרמות אנושיות מחטט שוב ושוב באותם פצעים, מטפל שוב ושוב באותה סיטואציה ובודק אותה בכל פעם מכיוון אחר – נגיד, וודי אלן או מייק לי – אנחנו מריעים לו על האופן המסור והעקבי שבו הוא מתייחס לנושאי סרטיו. “אוטר”, כלומר במאי שמתייחס אליהם כאל יצירות אמנות ולאו דווקא כמוצרי צריכה מסחריים, הוא מבחינתנו במאי שמספר שוב ושוב את אותו סיפור, כל פעם בוואריאציה אחרת. אנחנו אפילו מחפשים במודע מוטיבים חוזרים בין סרט לסרט, מחפשים איפה הבמאי ממשיך לעסוק בנושאים הקרובים לליבו גם בסרטים שנראים שונה זה מזה. אבל אם במאי מסחרי חוזר אל אותם נושאים אנחנו מיד מאשימים אותו שהוא ממחזר את עצמו, שהוא חלטוריסט שנשאר באיזור שבו הוא מרגיש בטוח, שהוא שפוט של המערכת. אבל מי אמר שטוני סקוט לא החליט שהקטע שלו כרגע בחיים זה לבדוק איך מביימים רכבו שועטות מכל מיני כיוונים?ואני חייב להגיד שיש ב”לא ניתנת לעצירה” סצינה אחת די מדהימה בה כריס פיין (“סטאר טרק”) מנסה לחבר בין קטר ובין קרון, שניהם דוהרים במאה קמ”ש, בשעה שגרעיני חיטה עפים עליו מתוך הקרון. ויזואלית הסצינה הזאת פשוט אדירה, אחד הרגעים האסתטיים הכי יפים שראיתי באחרונה בקולנוע. אולי כמו צייר שבודק שוב ושוב את אותו הנוף מזוויות שונות של האור והשמש, כך גם סקוט מחפש בכל פעם את הזווית של צילום רכבות שהוא עוד לא ניסה. אטיוד לרכבת. היצ’קוק מזוהה עם מתח ואימה, ג’ורג’ קיוקור נחשב לבמאי של נשים, סטיבן ספלברג חזק בחיזרים. אז טוני סקוט הוא המאסטר של סרטי הרכבות. למה לא? אבל אולי הוא בכל זאת ממחזר את עצמו?

 

המקרה של “אל תלחצי, אני בדרך” משונה אף יותר. בשנה שעברה טוד פיליפס יצר את אחד הלהיטים הגדולים והמפתיעים של השנה בדמות “בדרך לחתונה עוצרים בווגאס”. הרעיון של הסרט ההוא היה מבריק לגמרי, אבל אני התאכזבתי מהסרט ולא כל כך הבנתי מה היה הביג דיל. וממילא הרגשתי שהרעיון המעולה לא זכה לפיצוח תסריטאי שווה ערך. ועכשיו הוא מגיע עם סרט חדש, וזה די מדהים: נדמה שכל קלישאה קומית נדחפה כאן לתקציר. סרט מסע? יש. זוג שלא יכול לטוס ונאלץ לנדוד ברכב ובמהלך המסע הם בהדרגה מתיידדים? יש. ממש כמו “מרדף חצות” או “תקועים בדרך”. או המון סרטי מסע-בעל-כורחם אחרים. בעל שמנסה להגיע בזמן כדי להיות ליד אשתו הילודת? יש. כמה סרטים כאלה כבר ראינו? גבר שנושא את האפר של אביו/חברו/חיית המחמד שלו כדי לערוך לו מחוות פרידה גרנדיוזית? יש. כל כך הרבה אלמנטים מכל כך הרבה סרטים עד שנדמה שאין רגע מקורי אחד בסרט כולו. אבל הפלא ופלא, זה לא נורא כלל. קודם כי השיעתוק כה מסיבי שנדמה כאילו זה כבר נעשה במודע, סרט אחד שמכיל הכל. ושנית, הסרט הוא הוכחה שלא מקוריות הסיפור היא שעובדת בקומדיה, אלא איכות הבדיחות. כאן, אני מודה, היו כמה בדיחות לא רעות, אבל גם כמה בדיחות בלתי נסבלות מרוב שהן וולגריות ונחותות וקלות מדי (כלב מאונן? באמת?). אבל האטרקציה העיקרית ב”אל תלחצי” היא רוברט דאוני ג’וניור. אני די משוכנע שכל שחקן אחר והסרט הזה היה מתרסק ונותר מעין צ’יץ’ וצ’ונג מאוחר.

 

אז מה אומר לעצמו טוד פיליפס – במאי שהתחיל כנסיך האינדי עם סרטי תעודה נוקבים והפך בפיתול קריירה משונה לבמאי קומדיות, בעיקר מזן סרטי הנעורים? איך הוא מנמק את בחירותיו? האם הוא רואה בעצמו במאי שמחויב לקחת את סרטי המסע מחוף-לחוף הכי רחוק שרק אפשר? או שהוא פשוט מצא נישה שבה נוח לו ואותה הוא מעדיף למחזר?

 

העניין המעניין באמת ב”לא ניתנת לעצירה” וב”אך תלחצי” הוא ששני הסרטים האלה, העוסקים בכלי רכב בנסיעה, מצליחים להיות נורא מרשימים באנרגטיות ובדינמיות שלהם. אולי צריך להגיד שהם לא מיחזור, אלא שדרוג.

נושאים: בשוטף

9 תגובות ל - “לא עוצרת, לא לוחצת”

  1. דני 11 דצמבר 2010 ב - 18:34 קישור ישיר

    ושום מילה על השם המביך (אולי אפילו יותר מזה של “ההנגאובר”)?

  2. שירית 11 דצמבר 2010 ב - 21:39 קישור ישיר

    תשובתו של טוד פיליפס לשאלה דומה ששאלתי אותו:

    “זה לא ממש העניין של הדרך או של סרטי המסע שמושך אותי אלא יותר העניין שזה אומר לקחת את הדמויות ולשים אותן שם בלי רשתות בטחון, בלי החברים שלהם והמשפחה והדברים שנותנים להם תמיכה. זה מה שמושך אותי לנושא פעם אחר פעם”.

  3. מורן 11 דצמבר 2010 ב - 23:12 קישור ישיר

    אפשר לומר אותו דבר על ג’אד אפטאו ושותפיו או קוין סמית’ ושותפיו.
    משום מה הם בוחריםמצליחים לעשות כל פעם סרט שנראה שונה על פני השטח.
    אני בטוח שאם נבדוק, נראה שבעומקם של הדברים הם עושים אותם סרטים שוב ושוב.

    אני חושב שזה ההבדל המהותי בין אוטר לסתם במאי שחוזר על עצמו. מבנה העומק ישאר אותו דבר גם אם הם יתכוונו לזה או לא, למרות שמבנה השטח יהיה שונה לחלוטין בכל פעם.

  4. JNH 12 דצמבר 2010 ב - 0:04 קישור ישיר

    אני לא בטוח שהבנתי אם זו היתה ביקורת על שני סרטים או סרט אחד, אבל מהמעט שכתבת על “לא ניתנת לעצירה” עולה שלראשונה מזה עשור ומשהו נתת ביקורת חיובית לסרט של טוני סקוט. האמנם?

  5. jaco 12 דצמבר 2010 ב - 16:29 קישור ישיר

    you got me ב צילום סינמסקופי מרשים

  6. uzdatnianie wody 16 ינואר 2011 ב - 23:06 קישור ישיר

    Not agree on several issues but the whole thing, and so impressive. Successful year!

  7. Online Coupon Codes 28 ינואר 2011 ב - 3:44 קישור ישיר

    I really wanted to compose a brief word so as to express gratitude to you for those splendid recommendations you are giving on this site. My prolonged internet search has at the end of the day been compensated with useful knowledge to write about with my co-workers. I would repeat that we readers actually are undeniably lucky to exist in a superb network with very many perfect people with good suggestions. I feel pretty privileged to have discovered the webpages and look forward to tons of more excellent times reading here. Thanks again for all the details.

  8. ps3 deals 5 פברואר 2011 ב - 19:24 קישור ישיר

    Outstanding post it is definitely. I’ve been awaiting for this update.

  9. cheaters blog 7 מרץ 2011 ב - 11:48 קישור ישיר

    Nice to become going to your weblog again, it continues to be months for me. Nicely this post that i’ve been waited for so lengthy. I require this write-up to total my assignment in the university, and it has exact same topic together with your article. Thanks, wonderful share.


השאירו תגובה