16 דצמבר 2010 | 19:45 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

מותו של פנתר: בלייק אדוארדס ז"ל

בשורות עצובות הערב. בלייק אדוארדס, אחד הבמאים הנפלאים של הוליווד המודרנית (קרי, מ-1960 ואילך), הלך היום לעולמו בגיל 88. אדוארדס ביים את יצירת המופת “ארוחת בוקר בטיפני” עם אודרי הפבורן ב-1961, וב-1963 השיק שיתוף פעולה ארוך טווח עם פיטר סלרס, השחקן האהוב עליי, כשביים את “הפנתר הוורוד”. דמותו של אינספקטור קלוזו הפכה כה פופולרית שהוא המשיך איתה בסרט המשך, “יריה באפלה”, ובשנות ה-70, כשאדוארדס וסלרס רצו לשקם את הקריירות הדועכות שלהם, הגיעו סרטי ההמשך הבוטים יותר: “שובו של הפנתר הוורוד”, “הפנתר הוורוד מכה שנית”, “נקמת הפנתר הוורוד”, “בעקבות הפנתר הוורוד” ו”קללת הפנתר הוורוד”, שני האחרונים כבר הופקו אחרי מותו של סלרס. אדוארדס וסלרס עשו יחד גם את “המסיבה” מ-1968, ההומאז’ שלהם לסרטי ז’אק טאטי, ואחד הסרטים המצחיקים והמשונים של שנות הששים.


למרות שבסרטיו המוקדמים הוא הפגין בימוי אלגנטי מאוד, לאדוארדס תמיד היתה נטיה לוולגריות חצופה למדי. בשנות השמונים הוא ביים את “10”, עם דדלי מור ובו דרק, ואת “SOB”, כתב ההאשמה בוטה למדי נגד הוליווד. הוא גם ביים את “ויקטור/ויקטוריה”, למעשה סרט הגדול האחרון שלו (למרות שאני מחבב את “בליינד דייט” שלו עם ברוס וויליס וקים בייסינגר).


אדוארס היה בן זוגה של ג’ולי אנדרוז. ובאופן עצוב למדי, בדיוק אתמול התחלתי לכתוב ביקורת על “התייר”, הסרט של ג’וני דפ ואנג’לינה ג’ולי שראיתי בלונדון, שראיתי ברגעים המוצלחים שבו איזשהו מיזוג בין פולנסקי לבלייק אדוארדס. ובום! יום אחר כך, מגיע הידיעה שהוא מת. עצוב. בדיוק חשבתי עליו ועל ההשפעה שהיתה לו על לא מעט סרטים בני זמננו, על הנצחיות של “ארוחת בוקר בטיפאני”, ועל כך שהוא היה אחד החצופים הראשונים שהביאו הומור אסלות להוליווד. בין אלגנטיות לוולגריות, ההשפעה שלו עדיין מורגשת.

נושאים: בשוטף

15 תגובות ל - “מותו של פנתר: בלייק אדוארדס ז"ל”

  1. עמית איצקר 16 דצמבר 2010 ב - 20:05 קישור ישיר

    וואו. בדיוק היום נזכרתי בסרט שלו Skin Deep עם ג’ון ריטר ובמיוחד בסצינת הקונדומים הזוהרים בחושך. סצנה גאונית.

  2. אריקול 16 דצמבר 2010 ב - 21:19 קישור ישיר

    הולך להיות השנה Memorial Reel מרגש ועצוב במיוחד.

  3. רותי 16 דצמבר 2010 ב - 23:04 קישור ישיר

    בשורה עצובה.. אחד הבמאים היותר אהובים עליי.

  4. רני 17 דצמבר 2010 ב - 4:34 קישור ישיר

    אוף! היה אחד הבמאים החביבים עלי, ו SOB הוא בעיני אחד הסרטים הישרים ביותר והמרירים ביותר שנעשו על הוליווד. “ארוחת בוקר בטיפאני” הוא אחד מסרטי שנות השישים האהובים עלי, ו”ויקטור ויקטוריה” הוא סרט נפלא, אחד הטובים שיצאו משנות השמונים. סרט שמעז לטפל בנושאים מועדים לפורענות באופן חלקלק וערמומי ולעטוף את הכל במעטפת מיינסטרים כזו שאפילו אולפן הוליוודי שמח להגיש אותה לצופיו.

    מאד חבל. היה לו ראש מאד פרוע וצעיר, וזה התבטא בכל סרטיו, הטובים יותר והטובים פחות.

  5. אור 17 דצמבר 2010 ב - 8:20 קישור ישיר

    אוף-טופיק כדי לשמח את האווירה:

    אוון גליברמן מ’אנטרטיינמנט וויקלי’ הכניס את עג’מי למקום ה9 ברשימת עשרת סרטי השנה שלו.
    זה הסרט היחידי ברשימה שאינו דובר אנגלית.

  6. אחד 17 דצמבר 2010 ב - 9:49 קישור ישיר

    לא רק קומדיות. בשנת 62′, בין טיפאני והפנתר, אדוארדס שלף שני סרטים נפלאים. experiment in terror, שהיה סרט אימים שחור לבן על פושע אסמאטי שמאיים על פקידה בבנק, והופעתו ונשימתו הוקדמו במוסיקת ג’אז מצמיתה של הנרי מנציני, שותפו הגדול של אדוארדס. אחריו הוציא את ‘ימי יין ושושנים’, דרמה על זוג אלכוהוליסטים, סרט קשה, שוב שחור לבן, ושוב מנציני עם הפסקול. איפה הערוץ הרפרטוארי שיחזיר את הסרטים האלה?

  7. מיכאל 23 17 דצמבר 2010 ב - 15:41 קישור ישיר

    עצוב לשמוע!
    ויקטור/ויקטוריה היה ונותר קסם של סרט.

  8. ניר נ. 18 דצמבר 2010 ב - 9:21 קישור ישיר

    לרני ומיכאל 23. חזרה אל ויקטור ויקטוריה חושפת אולי בימוי קומי מצויין אבל ברמה של תוכן ויחס למגדר מדובר בסרט שמרני מאוד ולא נעים לצפיה.

  9. רני 19 דצמבר 2010 ב - 0:49 קישור ישיר

    אני דווקא צפיתי בו שוב רק לפני שבועות ספורים ולא ראיתי שום דבר לא נעים בגישה של הסרט למגדר. להיפך: גם היום הוא סרט מאד ליברלי שהעז להביא באופן מוצלח סוגיות מאד לא שמרניות מטבען במעטפת צלופן חתרנית.

  10. ניר נ. 19 דצמבר 2010 ב - 13:26 קישור ישיר

    רני – עיסוק בנושא אינו מבטיח חתרנות. בסופו של דבר האישה חוזרת למקומה “הנכון”, הגבר נשאר “גבר” לכל אורך הדרך וחופשי לעסוק במקצועו המפוקפק (אם אתה זוכר את הסצינה החשובה בה ג’ולי אנדרוז וג’ימס גארנר יושבים על המיטה ודנים בעתידם) וסצינת הסיום בה טודי (רוברט פרסטון) מופיע בדראג היא מופת של נלעגות (שים לב כיצד הסרט מפקיע את אמנות הדראג מהקהילה ההומוסקסואלית).

  11. רני 20 דצמבר 2010 ב - 11:42 קישור ישיר

    אני דווקא חשבתי שבסופו של דבר האשה שבסרט (שאינה מייצגת כל אשה, אלא רק את הדמות שבסרט) הגיעה בדיוק לאן שרצתה ושאפה להגיע, וזה מאד התאים לדמות שלה ולשאיפות של הדמות.

    אין בסרט שום נלעגות של הקהילה ההומוסקסואלית, להיפך: דווקא בגישה הקלילה שלו לנושא הסרט הופך את הסוגיות שבליבו של הסרט לנון-אישו, לחלק מהעולם של הסרט, של בעצם “כך הדברים אמורים להיות”.

    ממתי אמנות הדראג היא משהו שמצוי בגטו הומוסקסואלי? עד כדי כך שהסרט “מפקיע” אותה מהקהילה? נו, באמת. יש לא מעט אמני דראג בעולם שאינם הומוסקסואלים, ממש כשם שישנם רבים מאד שכן. אמנות הדראג, כמו כל אמנות אחרת, מעולם לא היתה שייכת למגזר כזה או אחר, ולכן הסרט לא יכול “להפקיע” את מה שממילא לא ניתן להפקעה כי מראש היה שייך לכולם.

  12. Sivija 17 ינואר 2011 ב - 21:24 קישור ישיר

    I wanted to say your blog is almost amazing. I always like to hear something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the subject matter and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for sharing so much in your blog.. Greets, Sivija

  13. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 0:42 קישור ישיר

    Thanks pal. It was nice knowing

  14. Online Discounts 28 ינואר 2011 ב - 3:50 קישור ישיר

    I as well as my buddies were studying the nice techniques located on your site and so suddenly got an awful suspicion I never expressed respect to the web site owner for those secrets. These people ended up totally thrilled to see all of them and have truly been taking pleasure in those things. Appreciate your simply being well helpful as well as for utilizing certain incredible subject areas most people are really wanting to discover. My very own honest regret for not expressing gratitude to sooner.

  15. Delana Caldarone 7 פברואר 2011 ב - 4:06 קישור ישיר

    It’s always nice when you can not only be informed, but also entertained! I’m sure you had fun writing this article.Excellent entry! I’m been looking for topics as interesting as this. Looking forward to your next post.


השאירו תגובה