באיזה סבון משתמשים במכבסת כספים?
כשחדשות 10 בחרו לשלוח דווקא את ינון מילס לרומניה לעשות כתבה על צילומי "אדם בן כלב", לא היה כדאי שהם יציידו אותו, נגיד, עם הדף של פול שריידר מ-IMDB? זה היה מונע מהכתב לעשות פדיחות ולכנות את התסריטאי של "נהג מונית" "במאי גרמני". ומעניין מה יחשוב מילס על האייטם שלו אם יגיע דצמבר והסרט לא יהיה מוכן, או שהמבקרים לא יחפשו סופרלטיבים, או שהקהל לא יגדש את אולמות הקולנוע או שהמועמדויות לאוסקר לא יוכרזו? לא יותר מדי מילים ריקות על סרט – מעניין ומסקרן ככל שיהיה – שאיש עוד לא יודע איך הוא ייצא? שרדר, יש גם מקום להזכיר, ביים גם סרטים שנגנזו. אבל האייטם, למרות ניסוחיו הבעייתיים של מילס, מהנה למדי.
=========
יש לי בעיה גדולה עם הפרק הרביעי מתוך תשעת האחרונים של "סופרנוס" ששודר ביס השבוע. יש משהו מרושל תסריטאית – וזו אחת הפעמים הבודדות שהרגשתי את זה בסדרה הזאת – בסיטואציה בה טוני הופך למהמר כפייתי אחרי רצף הפסדים. כל עלילת ההימורים הזאת כתובה רע. אבל הופעת האורח של ננסי סינטרה במסיבת ההכתרה של פיל ליאוטרדו, וטוני בחלוק מזמזם את "Comfortably Numb" (הומאז' פצפון ל"השתולים" שיזכה לפיי-אוף מדהים בעוד שני פרקים) מצילים את הפרק הבעייתי הזה. רציתי לכתוב עליו בהרחבה, אבל איל פרידמן כתב עליו ב"וואלה" טקסט פשוט מושלם. פסקה לדוגמה:
ולסיום הסצינה – כשסינטרה זורקת לפיל וטוני "אתם שניכם מתכוננים ללכת הביתה ביחד?", היא עוקצת אותם, בהומופוביות יתירה, בדיוק איפה שכואב לשניהם. מותו של ויטו, בשל נטייתו המינית, המוות שמעיב על כל הפרק, שעומד בין שני הבוסים ומכריח אותם להתמודד עם ויטו ג'וניור הקטן. ועוד משהו – זה לא סתם שפיל אומר שם בגסות "אני מניח שהקקי לא נופל רחוק מההומו", כשמאוחר יותר קקי זה בדיוק מה שויטו ג'וניור עושה במקלחת לעיני כל.
ניתוח מעולה.
=======
הידיעה הזאת מ"הלוס אנג'לס טיימס" מאוד מעניינת בעיני: חברת הסבונים והשמפו "דאב" (שבעבר הייתי חובב גדול של מוצריה), תשקיע 3 מיליון דולר בהפקה העצמאית לרימייק של "הנשים", סרטו של ג'ורג' קיוקור מ-1939. דיאן אינגליש ("מרפי בראון") כתבה ותביים וישחקו מג ראיין, אווה מנדס, אנט בנינג, קנדיס ברגן וג'יידה פינקט סמית. והאם שלושה מיליוני הדולר אומרים שהסרט יהיה מלא סצינות מקלחת המציגים מוצרים של "דאב"? כנראה שבכלל לא. המצבת מוצרי החברה בכלל אינה כלולה בהסכם ואינה נדרשת על ידי החברה.
The companies view investment in niche movies as a way to promote a lifestyle, rather than a brand. Dove, for instance, plans to launch a marketing campaign for "The Women" that plays off of its "Campaign for Real Beauty," which garnered attention in 2004 with innovative ads featuring real women of all shapes and sizes in their underwear.
English plans to create a director's blog for the Dove website, http://www.campaignforrealbeauty.com . In addition, she will make a short film for the site that will chronicle the making of "The Women" featuring the movie's stars and crew.
וחוץ מזה, בתור אחת המשקיעות בסרט, "דאב" גם תוכל לראות תשואה להשקעתה אם הסרט יכסה את תקציבו בן 15 מיליון הדולר.
האייטם הזה מעניין בעיני כי אני כבר אומר מזה זמן שיש דרך ליהנות מתמיכה של תאגידים ומפרסמים בסרטים ובדרמות גם בלי להראות את יהודה לוי שותה חלב תנובה באופן בולט באמצע "שושלת שוורץ". נצטרך לראות מה ייצא בסוף מ"הנשים" ומה עלה בגורלו של שיתוף הפעולה בין הסרט ובין הסבוניה, אבל מבחינה אסטרטגית זו נשמעת לי התחלה של כיוון שדנשמע הגיוני כבר מזמן, רק דרש גם בגרות מצד המפרסמים וגם מחשבה על טקטיקות שיווקיות חלופיות, חוץ מהבלטת המוצר באמצע סצינה באופן שגורם לצופה הממצוע לפחות "פחחחח" שרק מזיק לדימוי המוצר, כמו גם לאמינות הסרט.
=======
"ניו יורק מגזין" מדווח על מכשיר אלחוטי חדש שיחולק לצופים ברשת בתי הקולנוע הגדולה באמריקה, ריגל. המכשיר יאפשר ליושבים באולם להודיע למנהל הקולנוע על בעיות בהקרנה מבלי שהם יצטרכו לצאת מהאולם או להתחיל לשרוק. "תלונותומט", מכנים את המכשיר הזה עורכי "ניו יורק מגזין". זה מכשיר נפלא, מהסוג שכל צופה קולנוע כבר מזמן חשב לעצמו שצריך להמציא ולהצמיד למסעד הכסא. עצם זה שהרשת נכנסה להוצאות והנפיקה את הווקי-טוקי הזה אומר שני דברים: 1. הם לחוצים בעולם בתי הקולנוע והם רוצים לגרום לצופים להרגיש שהם בשליטה. 2. הם מודים ומצהירים בזאת שאתם יכולים לשכוח מזה שסדרן או מקרין יהיו נוכחים בהקרנה לכל אורכה. האחריות לתקינות ההקרנה נופלת כעת על כתפי הצופה. ועכשיו רק נשאלת השאלה: אחרי שהסדרנים והמקרינים כבר לא במשמרתם, מי מבטיח שמנהל בית הקולנוע יהיה במשרדו כדי לשמוע את צפצופי התלונות? אוללי צריך להוסיף כפתור המאותת ישירות למנכ"ל הרשת אם מנהל הקולנוע לא מגיב בתוך שלושים שניות (והכפתור "פיראטיות" מצחיק במיוחד והופך את המכשיר הזה למלשינומט).
עורכי "ניו יורק מגזין" הרגישו שארבע הסיטואציות שהמכשיר נותן לצופים להתלונן עליהן – קול, תמונה, פירטיות, הפרעה אחרת – אינה מספקת עבור צופה הקולנוע הניו יורקי, והם מציעים לרשת את הגרסה שלהם למכשיר. מצחיק:
(עדכון, ראשון בבוקר: אויה לבושה, רק עכשיו ראיתי שב"עין הדג" כתבו על זה כבר ביום חמישי).
התפאורה לא נראת מי יודע? זה קצת מתריד, והאולפן גם לא נראה מי יודע.
מסכים לגבי הסופרנוס. כל עלילת המהמר הכפייתי הזה הרגישה תלושה לגמרי. ראינו את טוני 6 עונות ופתאום עכשיו בפרק אחד מגלים שהוא מהמר כפייתי שמפסיד על ימין ועל שמאל. זה לגמרי לא מסתדר עם הדמות שלו עד כה. זה הרגיש מאולץ ומיותר.
אבל כמו תמיד, גם פרק חלש של הסופרנוס טוב מהרבה דברים אחרים בטלויזיה.
לא צפיתי בגרסה המקורית אבל דיאן אינגליש נראית לי כמו האדם הנכון לסרט כזה, בתקווה ששנינותה מימי "מרפי בראון" לא קהתה. ואת קנדיס ברגן תמיד נעים לפגוש על המסך.
הגירסה המקורית נהדרת, ובכל זאת, רימייק נראה כמו רעיון טוב. מעניין אם שוב ילהקו את ברגן בתפקיד הביץ' המזדקנת אליו היא נדחקה לאחר ימי מרפי בראון.
יש לי שאלה לא קשורה לנושא. באתרי האינטרנט של הרשתות טלוויזיה בארה"ב יש אפשרות לצפות בפרקים שלמים, אבל כתוב שזה רק למשתמשים בתוך ארה"ב. משהו יודע אם יש דרך לצפות בפרקים בכל זאת.
Off topic:
2 remarks after watching the trailer for transformers:
1. It looks like a Michael Bay’s movie but sound more like a Spielberg movie.
2. That sentence the car dealer say. Something like: it’s the car which choose the owner…threw me to the first Harry Potter, where Mr. Ollivander the wand maker say to Harry that –“it’s really the wand that choose the wizard”.
כתבה מעניינת של אורי קליין על חסין מוות.
אגב, יאיר, האם זה קשור לחברת DOVE שנלחמת בעיוות היופי?