זה פשוט קשקוש ושקר מוחלט
פינת הווידוי המביך: על "לאטמה" שמעתי לראשונה רק לפני כעשרה ימים, למרות שהאתר הסאטירי ומהדורת החדשות שלו קיימים כבר יותר משנתיים. אופס. הצתה מאוחרת. הערב הם יקבלו בבית סוקולוב את הפרס הישראלי לביקורת התקשורת (העיתונאים חאלד אבו טעמה ונחמיה שטרסלר יקבלו גם פרסים). לפני הכל, צפו במהדורה הזאת שלהם מנובמבר 2009 בו הם עושים חיקוי של לונדון וקירשנבאום (או "רוזנקרנץ וגילדנשטרן") שפשוט הפיל אותי מצחוק:
הבעיה עם לאטמה היא שהם מגדירים את עצמם במוצהר "סאטירה ימנית". טעות. סאטירה אמיתית אמורה להיות עיוורת לצבעי השלטון ולמצוא נקודות תורפה בכל מנגנוני הכוח, בין אם כותבי הסאטירה תומכים בהם או אם הם מתנגדים להם. היו כאלה, למשל, שחשבו שה"דיילי שואו" של ג'ון סטיוארט תיכנס לקומה סאטירית מרגע עליית אובמה לשלטון, שכן איך יכולה תוכנית המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית – ושיש כאלה שאפילו נתנו לה קרדיט לנצחונו של אובמה בבחירות – לתפקד כסאטירה כשמושא הערצתה הוא עכשיו בשלטון? אבל מתברר שה"דיילי שואו" מצליחה להמשיך לשגשג גם כעת. גם כי הימין האמריקאי לא נכנס לתרדמת, וגם כי אובמה עצמו עושה מספיק שטויות וזיגזים, ומצליח לא תמיד לעמוד בהבטחות שהבטיח, כדי שהם – דווקא הם – יוכלו לעקוץ אותו.
וממול "הדיילי שואו" ניצב סטיבן קולבר. "קולבר ריפור" היא קודם כל תוכנית פארודית על שלל תוכניות הפרשנות, המזוהות לרוב עם הימין האמריקאי (בפוקס ניוז, למשל). ואכן, הדמות שעטה על עצמו קולבר עוד מימיו אצל ג'ון סטיוארט הוא של פרשן שמרני שאומר "הן!" לכל הצעות הרפובליקנים: המשך המלחמה, צמצום חופש הפרט וזכויות האדם, העמקת הפערים החברתיים בין העשירים לעניים, צמצום הרגולציה לטובת האליטה הכלכלית, התעלמות ממשברים אקולוגיים. מתוך דבריו וטעמיו אנחנו אמורים להבין את האירוניה של ההפוך-על-הפוך שמבהירה לנו למה רעיונות כאלה הם בעצם הרסניים, ולא מועילים. אבל מי שאוזנו אטומה לאירוניה עשוי לקבל את דבריו כמשמעם.
התוכנית השבועית "לאטמה" מגיעה מהמקום שבו היא מרגישה שהשמאל שולט בתקשורת ומהסה כל שיח שמזוהה עם הצד הימני של המפה. אני, שמגדיר את עצמי "איש שמאל", לא רואה שום זכר ל"שמאל" בתקשורת הישראלית. כן, יש בתקשורת הישראלית שנאה מובנית למתנחלים ולדתיים (התקשורת מניחה שמתנחלים ודתיים הם ממילא היינו הך), אבל בכך מסתיימת תפיסת עולמה ה"שמאלנית". אתם לא תצליחו בחיים לשכנע אותי שעיתון שכותב בו ארי שביט הוא עיתון שמאלי. ומתוך תפיסת העולם הזאת "השמאל שולט בתקשורת", הם משגרים חצים של "ההפך": הם מטווחים כל מה שמזוהה עם השמאל. לעיתים זה נורא מצחיק פשוט כי הם קולעים בול. לעיתים זה מביך. מצד שני, ככה זה בדיוק גם ב"ארץ נהדרת". בתור תוכנית שאמורה להיות "סאטירה שמאלית" (היא לא), גם שם יש בדיחות פוליטיות מצחיקות מאוד, וכאלה שלא. האמת היא שאם מתבוננים ב"ארץ נהדרת" בשימת לב, מזהים שהדבר הכי טוב שבתוכנית זה האופן החד והמדויק שבו התוכנית מתארת לא את השיח הפוליטי בארץ, אלא את השיח העממי, את מה שמעסיק את ה"האדם הקטן", וזו – למעשה – סאטירה פוליטית מבריקה שאנשי לאטמה אמורים להצדיע לה ולנשק אותה כי עולה ממנה שהאנשים המזוהים עם השמאל מתעסקים בדברים הכי זניחים, ריקניים, וחסרי חשיבות (לכן הדמות הגאונית של קשת, בביצוע המופלא של שני כהן – שחקנית שנהייתי מודע לגאוניות הקומית שלה רק בשבועות האחרונים. כן, הכל אצלי באיחור היום – היא למעשה סאטירה פוליטית בעיניי, כי בכך העם שלנו, "הציבור" שלנו, עוסק, בכל מה שמעסיק את קשת, ולא בזכויות אדם ושיוויון וצדק וחיים ערכיים). בנקודה הזאת, למעשה, ההומור של לאטמה ושל "ארץ נהדרת" נפגש.
המקום בו לאטמה עושים עבודה נפלאה הוא באמת בביקןרת התקשורת, בסאטירה המאירה את הבאגים במובנים של התקשורת עצמה. הסאטירה הנ"ל על לונדון וקירשנבאום היא דוגמה מצוינת לכך. וכך גם הסאטירה המצוינת על "עובדה" של אילנה דיין, שהופכת בידי לאטמה ל"עוותה". יותר משזו סאטירה על "עובדה", יש כאן רעיון מבריק למדי על הקשר שבין ראשי מערכות התקשורת ובין הקהל שלהם (זו המהדורה המלאה. יש שם כמה בדיחות מצוינות, וכמה מעוררות צמרמורת, הקטע על "עובדה" מגיעה אחרי שתי דקות):
זה מעולה. בעיקר כי הקטע שם את האצבע על נקודה נורא מדויקת בתקשורת הישראלית: עורכי העיתונים ומהדורות החדשות לא באמת עורכים את המהדורה עבור הקהל, אלא עבור המתחרים. בכל פעם שאתם רואים עיתון אחד רץ לפרסם ראיון חפוז ביום חמישי כי נודע לו שלעיתון המתחרה יש ראיון עם אותו אדם ביום שישי דעו שלא עליכם, הקוראים, חשב העורך, אלא רק על המבט בעיניו של העורך המתחרה שיראה את שער העיתון ויקפוץ לו וריד במצח מעצבים. בעולם כזה, הציבור אכן הופך ליישות בלתי קיימת עבור העתונאים (מצד שני, יש כאן לא מעט פרדוקסים. כי אותם עיתונים גם לא נמנעים להתחנף לקוראיהם, ולהימנע מכל דיון מעמיק או כל ניסיון להשפיע או לחנך. ומצד שני-של-השני, למה אותו "ציבור" ממשיך לצרוך את אותם כלי תקשורת שלכאורה לא מייצגים אותו? אליבא ד"לאטמה" "עובדה" ו"וואלה" היו צריכים להיות בעלי רייטינג זניח אם הם כה מנותקים).
הנה עוד מהדורה מצוינת, מלפני שנתיים בדיוק, 19 בינואר 2009, ימי ההפגנות הקודמות באירן:
מי שאחראי על התכנים בלאטמה הוא טל גלעד, שכתב בעבר גם ב"החרצופים" וב"זהו זה" (שנים הייתי בטוח שזה שם בדוי של ארז טל ואברי גלעד, מתברר שזה איש אמיתי). והשורה התחתונה בעינה: בכל פעם שאנשי לאטמה מנסים לרצות את הספונסרים שלהם שדורשים מסרים ימניים, זה לא מצחיק. אבל בכל פעם שהם מנגחים את כל מה שנחשב פוליטיקלי קורקט ובועטים כלפי מעלה – כלפי מעלה זה גם לכיוון התקשורת עתירת הרייטינג וגם השלטון תאב הכוח – יש שם הברקות. ואגב, אני יכול להציע: אפשר לצחוק על ביבי ועדיין להישאר "ימניים". ביבי לא טוב גם לימנים, אין לכם סיבה להגן עליו מפני סאטירה. ביבי הוא פאנץ' ליין משובח לבדיחות, דווקא מצד אנשים שהצביעו עבורו. תלמדו מג'ון סטיוארט. וכך או כך, יש לכם מעריץ חדש. גם אם אתם עושים לי צמרמורת לפחות שלוש פעמים בכל מהדורה.
=================
ואגב, זה ממש דפוק שאין ערוץ רשמי של "ארץ נהדרת" ביו-טיוב, שמציג מדי מוצאי שבת את מיטב הקטעים מיום שישי. זה יכול להפוך לחומר ויראלי משובח. ראו, למשל, מה קורה כל יום ראשון בבלוגיה האמריקאית עם מערכוני "סאטרדיי נייט לייב" מהלילה שלפני. די לדיקטטורה של "מאקו"!
אבל אחרי חיטוט אינטרנטי קצר מצאתי את זה: זה המערכון של "ארץ נהדרת" שהכי הצחיק אותי בשבועות האחרונית. הוא גאוני בעיניי. והוא גם סאטירה פוליטית מעולה (ומבוימת נפלא), מהסוג שגם בלאטמה אמורים לחתום עליו בשתי ידיים:
אוף-טופיק
דיוויד או. ראסל מדבר על לעבד את Uncharted לסרט ועל התגובות ממעריצי המשחק:
http://www.slashfilm.com/david-russell-responds-internets-response-fact-making-uncharted/
הדבר המעניין ביותר בכתבה הזו אלו התגובות. נוצר שם דיון מאוד מעניין שכל גיימר או אפילו סתם מישהו שאוהב לשחק במשחקים צריך לקרוא. גם אם לא שיחקתם ב-Uncharted כי הדיון שנוצר שם הוא כבר מעבר רק לזה.
ודאי שהעיתונות בארץ היא שמאלנית. כמובן שרובה היא אינטרסים, אבל כל הנחות היסוד שלה, כל נקודות המוצא שלה, הן שמאל (מבחינת הדת ומבחינה מדינית קודם כל, והרבה פחות מבחינה כלכלית – אבל גם מבחינה כלכלית רובה שמאלנית). אתה לא תראה לעולם שאלה כמו "מדוע אתם מקפיאים את ההתנחלויות" בראיון עם נציג הממשלה. הנחת היסוד היא שצריך להקפיא את ההתנחלויות, ורק הפשרת התנחלויות תותקף בשאלה. זה הערווה שלאטמה חושפים – ולא רק במהדורה שלהם, אלא בכל יום בביקורת התקשורת שמופיעה באתר שלהם.
ב"ארץ" לא מבקרים לעולם את השמאל – למשל: על הגישה הדו-ערכית כלפי פלסטינים (חלק גדול מהרצון "להיפרד" נובע מפחד ומהיכרות עם האי-דמוקרטיה שטבועה באסלאמיות של זמננו), על השתקת ביקורת באמצעים שהם תוקפים את כל מי שמנסה לפעול בהם נגדם (הזמנה לחקירה על "הסתה" תינתן כמעט רק לימנים, לעולם לא לשמאלנים שמעודדים רצח), על האהדה האוטומטית לכל מהגר עבודה לא חוקי, ועוד, ועוד, ועוד ועוד.
"ארץ נהדרת" בתוכניתה הראשונה בעונה הנוכחית ביקרה את ציפי לבני. זה היה קטע מוצלח למדי, שהתבסס על הסמסים ששלחה לבני בזמן נאומו של רה"מ (בפתיחת מושב החורף, נראה לי). זו היתה סאטירה, והיא בהחלט תקפה את לבני – אבל מה היתה הנחת היסוד של הקטע? שלבני לא עושה מספיק כדי להפיל את ממשלת הימין. שלבני לא מתפקדת באופוזיציה. זה נכון, אבל הנחת היסוד היא – כמובן – משמאל.
הקטע הסאטירי ה"ימני" האחרון שראיתי ב"ארץ" היה ב-2005, כשהם הכניסו את אריאל שרון מורם על כסא. זה היה בשיא תהילתו, לאחר ההתנתקות, לאחר נטישתו את המפלגה שרכב בעזרת חברי הכנסת המושחתים שבה אל המעשה הלא-מוסרי והלא-דמוקרטי, לאחר שהקים מפלגה שעוד נתפסה אז כמפלגה שיכולה לשלוט באופן יעיל – והם הציגו בכניסה המפוארת הזו את הביקורת על הכוח המוגזם שרוכז בידיו של שרון כראש ממשלה, את הביקורת על שחיתות, ואת הביקורת על האהדה העזה והעיוורת שהוא זכה לה באותם הימים. זהו. מאז לא היתה סאטירה שדקרה את השמאל מנקודת מבט ימנית.
בימים אלו, אם "ארץ" תוקפת את השמאל, היא תוקפת אותו משמאל. וכך גם מתנהגת התקשורת בכללה, למעט הביביתון שמתייחס לרה"מ הנוכחי בדיוק כמו שכולם התייחסו לאריק בין ההתנתקות המושחתת של 2005 ועד סוף המלחמה.
הבעיה בתקשורת השמאלית היא הנחות היסוד שלה, שאינן משתנות אף פעם. השאלה תמיד מגיעה מכיוון אחד של המפה הפוליטית. "לאטמה" חושפים את זה, ובהצלחה רבה. מגיע להם.
סאטירה יכולה לבוא מכיוון ימני, ולאטמה מראים המון כישרון. אבל כשרואים רגעים כמו זה במערכות של עוותה, שמצטטים חברי כנסת ימניים כ"הביאו את שביעות רצונם מהציבור" – כלומר, מציגים את חברי הכנסת מהימין כשליחי ציבור נקיים – זה מעורר סלידה.
"אני שמגדיר את עצמי שמאל", אה? אין שמאל אמיתי בארץ. הליכוד היה ויהיה תמיד מותג מזרחי שלעומתו האשכנזים מהמעד הבינוני מגדירים ויגדירו עצמם כ "שמאל".
אם הם היו שמאל אמיתי הם היו מספיק כנים להודות שכל המפעל הציוני הוא התנחלות. כולל הבועה התל אביבית.
לאטמה זה פשע נגד הסאטירה,
וארץ נהדרת זה פשע נגד ערב שבת.
לאטמה בדרך כלל לא פוגע ולא מוצלח. אבל בקטע אחד הם קנו את עולמם. קטע אחד בלבד. בעקבות המשט הטורקי
http://www.youtube.com/watch?v=cCQuTVsCWgA
מבריק.
רווה יקר,
הבעיה עם אתר לאטמה היא לא העובדה שהם מגדירים עצמם כסאטירה ימנית, אלא העובדה שמדובר באתר דוחה גזעני ופאשיסטי(והלוואי שהמלה גזענות הייתה עדיין נושאת משמעות כלשהי, עבור מישהו בישראל של היום, אבל בכל זאת, אני לא יכול להתאפק..) ונדמה לי שבימי רדיפת השמאל האומללים האלה, על שלל הצעות החוק המבישות יותר והמבישות הרבה יותר שבהם, כדאי להעמיד דברים על דיוקם.
וחוץ מזה כמובן ברכות על הפרס, בינתיים גם שמעתי הם קבלו פרס אחד מבית התפוצות, הייתי מציע גם לשר החינוך לשלוח את הילדים שלנו לנטוע עצים על שמם, הם יוכלו לעשות את זה בטיול השנתי, בדרכם למערה העתיקה הארוכה והאפלה .
וסתם כך כמה דוגמאות (ואפשר למצוא הרבה יותר אם רק רוצים)
http://www.latma.co.il/latmatv.aspx?listId=4&ItemId=2
http://www.latma.co.il/latmatv.aspx?listId=4&ItemId=12
http://www.latma.co.il/latmatv.aspx?listId=4&ItemId=9
אף פעם לא הבנתי למה הימין מתבכיין כל כך… העיסקה היא די ברורה: לשמאל יש את הספרות, התרבות, התקשורת ואת האקדמיה – מה שנקרא "האליטה". לימין לעומת זאת עומדת הברבריות הכללית של האספסוף הנוח להשפעה מתלהמת-פטריוטית-לאומנית. במשטר של דמוקרטיה ליברלית כל צד בא לידי ביטוי. הימין בד"כ זוכה בבחירות הדמוקרטיות (הדמוס הוא המשפיע) והליברלים בצד השני של המפה מנסים רסן אותו.
טעות נפוצה היא להגדיר סאטירה כמשו אנטי שלטוני ובדרך הזו לטעון שעליה להיות שקופה לצבע. הסאטירה אינה אקט אנטי שילטוני אלא אנטי דעה רווחת (בקרב ציבור קטן/גדול לא חשוב) שגורמות לו לפעול באופן שסותר ערכים שבהם מחזקים כותבי הסטירה ובהנחה שיש להם ערכים והם לא סתם מתחזים רק לטובת הפירסום.
אמנם לא על כל פרט שכתבת אני הייתי חותם ואמנם באמת זה מביך (ואני לא הייתי מודה בכך בקול רם…) שרק עכשיו הכרת את האתר הנפלא הזה – אבל אתה כותב יפה.
מה כ"כ שעשע אותך ברוזנקרנץ וגילדנשטרן? לעשות את ירון לונדון מנותק שמדבר בטרמינולוגיות נפוחות זה הטריק הכי ישן ושחוק בספר. המבזקים היו דווקא לא רעים
לערן: אני חייב לציין שהקטעים ששלחת פשוט מצויינים.
{אחמד ווג'אמפי מתגרשים?? זה ענק….}
בכל מקרה, לגופו של ענין, נראה לי שזו מה שסאטירה טובה אמורה לעשות, לעצבן.
אם היא עצבנה אותך {ואפשר לראות שאכן זה מה שקרה} – סימן שהיא עובדת.
למה? כי היא דקרה בנקודה רגישה.
היא עושה בשקל וחצי, מה שארץ נהדרת עושה כבר שנים בטונות של כסף {רק בדיוק לכיוון ההפוך.} כותבי ארץ נהדרת שכבר מזמן לא מנסים להראות מצב מאוזן של סאטירה יכולים להרשות לעצמם לעשות מערכון על ליברמן , שנוא נפשם, עורך משפט שדה לאייל קיציס – מערכון שנראה כאילו גזרו אותו מדר שטירמר בימיו הטובים {זהו מבטיח רק אזכור אחד לאותה תקופה}, וכמובן שלא ייאמר כלום כנגד חוסר הטעם שלהם.
והשאלה היא כמובן למה זה בסדר וזה "דוחה גזעני ופאשיסטי"?
והתשובה היא שכנראה יש מוסר כפול ומה שמותר לאחד אסור לאחר. זאת האמת.
הרוח נושבת בכיוון אחד.
ואתה לא יכול להגיד שזה לא מה שקורה בתהליך קבלת החלטות בקרנות, ובגופי שידור. דוגמא קטנטנה, כי באמת יכלה הזמן והמה לא יכלו {הדוגמאות}. כולם מתלוננים על ההצפה של התכנים בנוגע לדתיים וחרדיים בטלוויזיה ובקולנוע בשנים האחרונות. וזה אכן נכון. אבל תשים לב שכל היצירות באות מכיוון אחד והולכות כולם לאותו כיוון. לא צריך ממש להיות גאון כדי לראות את זה.
יש שיקראו לזה בונטון, או הסכמה בשתיקה של מה רצוי ומה לא.
זה המצב, ואם זה לא היה נכון, לאטמה היו מקבלים תוכנית {מתאר לעצמי שהם אפילו היו מתפשרים גם על 2 בלילה בערוץ הראשון אחרי פסוקו של מקום} , ולא מקימים ערוץ מחתרתי משלהם.
ימי רדיפת השמאל?? נראה לי שאתה צריך לצאת יותר מאולפני דיבי וממתחם תל אביב ולראות מי הרגיש נרדף ב15 שנה האחרונות.
ההערה האחרונה שלך על המערה הארוכה והאפלה {אומר את האמת גם אני לא מחובבי המקום}, פשוט עשתה לי רע.
בהצלחה בסרטך , שאני בטוח שיהיה טוב…{באמת ובכנות}
דיסקו
לאטמה זו סאטירה ברמה של כיתה ג'. ארץ נהדרת זה ברמה של כיתה ט'. זה ההבדל.
תודה לך ערן על הקישורים המצוינים, פשוט לא הפסקתי לצחוק. (נ"ב: אני מאחל לך שיום אחד יקרינו את סרטיך גם במצרים הנאורה ולא רק בקרב האספסוף הפשיסטי שלנו)
אל תלכלך , אחרי תחנונים רבים , ולמרות שהוא סרט ישראלי טמא , ביקור התזמורת הוקרן פעם אחת בבית מלון בקהיר…
אגב, סרט מעולה ביקור התזמורת.
ליאיר: אני באמת מופתע שלא שמעת על לאטמה. הפריצה הגדולה שלהם הייתה כשהם העלו ליו-טיוב את סרטון המשט לעזה (יש קישור לזה באחת התגובות הראשונות). הסרטון הפך לסמל היכולת של ישראל להסביר את עצמה בעולם ולסמל מעניין במיוחד כאשר יוטיוב הורידו את האתר בטענה שהסרטון מפר זכויות יוצרים, ובכך יוטיוב ניפצו את האידיאל של האינטרנט החופשי.
לגיגס: אתה רציני, או שזאת בדיחה?! בתור אחד שמגדיר את עצמו "ימיני", הדברים שלך נישמעים לי מזעזעים, טיפשים, ודורשים התעלמות מוחצת. אבל כמו שאתה רואה לא הצלחתי לעמוד בפיתוי והגבתי.
דיסקו, קבל עדכון: לאטמה אכן במו"מ כבר כמה חודשים עם ערוץ 1(גוגל מאוד שימושי בהקשר זה). בנוגע להצפת התכנים על דתיים: ובכן, לא כולם מאותו סוג, לא כולם באותו כיוון, לא כולם באותה רמה. ההכללה שלך מעליבה.
לערן קולירין: גם אני לא מחבב את לאטמה במיוחד. אבל בעיני, ההבדל בינם לבין ארץ נהדרת הוא הפלטפורמה והתקציב. בכל השאר אין הבדל של ממש – שניהם עושים בעיקר בידור זול להמונים.
כמובן, לערוץ השני כח רב, והעובדה שלאטמה מחקים דווקא את ארץ נהדרת רק ממחישה את זה.
ניסיתי לראות את המערכונים של לאטמה עכשיו כי רציתי לצחוק, ואפילו חיוך לא עלה.
מזכיר מערכונים שיש לפעמים בתכניות אולפן בטלויזיה החינוכית.
לא שארץ נהדרת כזו טובה, העונה האחרונה ממש חלשה, אבל מהרמה הזו יש הרבה דברים יותר טובים למשל יוסי ואיתמר שגם עשו מערוכנים בלי שום תקציב (מה שלא ממש מדוייק לגבי לאטמה).
תמיד תענוג לבקר בבלוג שלך, אבל כמות הלאטמות שלאטמה חוטפת כאן רק מוכיחה עד כמה הם נחוצים. לא תמיד הם שומרים על רמה אבל יש להם כמה קטעים חובה:
http://www.youtube.com/user/LatmaTV#p/u/89/tIw7_icEkHg
http://www.youtube.com/user/LatmaTV#p/u/61/C6GlcQMOoRs
והמהדורה מלפני יומיים פשוט מעולה מההתחלה ועד הסוף :
http://www.youtube.com/user/LatmaTV#p/u/8/Pg5zoj9Ny9M
בלי קשר לדעותיי הפוליטיות ארץ נהדרת פשוט נחלשו קשות. וחבל, כי יש להם שם את מיטב הטאלנטים שכסף יכול לקנות.