״קשה על הבוקר" + "קוד מקור", ביקורת
"אני יורה בכל מי שעושה סרט על רפליקנטים בלעדיי". הריסון פורד מעוצבן ב"קשה על הבוקר"
והיום אנחנו בסרטים שמתחילים ב-ק'. שניהם חביבים לצפייה (אחד קצת יותר. אבל שניהם גם קצת מאכזבים).
"קשה על הבוקר"
אלין ברוש מקנה כתבה את התסריט ל״השטן לובשת פראדה", המבוסס על זכרונותיה של צעירה (לורן ווייסברגר, שכתבה את הספר עליו מבוסס הסרט) שעבדה בתקשורת תחת בוסית מהגיהנום. רוג׳ר מיצ׳ל ביים את ״נוטינג היל״, בו כוכבת קולנוע מתגלה כיצור בשר ודם בעל רגשות וחולשות. עכשיו שניהם חתומים על ״קשה על הבוקר", סרט שגם אם נתאמץ ונמצא בו חן מסוים לא יהיה מנוס מלהודות שהוא פשוט מלאכת מיחזור. קיראו לו ״השטן לובש שלייקעס". היא כותבת על בוס מהגיהנום, הוא מביים סרט על כוכב-על שמגלה לב מתחת קליפת הבן-זונה שעטה על עצמו.
ב״קשה על הבוקר" מפיקה צעירה, וורקוהולית והיפראקטיבית מפוטרת מעבודתה בתחנת טלוויזיה מקומית בניו ג'רזי (קיצוצים) ומקבלת ג'וב כמפיקה ראשית של תוכנית הבוקר של תחנה ארצית בניו יורק, אבל כזו שנמצאת בתחתית סולם הרייטינג. רייצ'ל מקאדמס, שחקנית שאני ממש מחבב, עושה חסד עם דמות איומה למדי: היא כה חסרת אונים, צווחנית, צחקקנית, מועדת, נופלת, מבולבלת שברגעים שבהם היא נדרשת להיות אסרטיבית ולהוכיח שהיא מנהלת את העניינים הדמות שלה נהיית פתאום לא אמינה.
הסרט מתניע, נתקע, ושוב מתניע. לוקח לו כמה וכמה התחלות כושלות עד שהוא מגיע לעיקר הדרמה שלו: המפיקה הצעירה שמושלכת למים העמוקים נאלצת להתעמת עם אחד מכוכבי הרשת (הריסון פורד). הוא עיתונאי בעל הישגים שכיום מעדיף לבזבז את הימים שנותרו לו על חוזה המיליונים שלו עם הרשת מאשר להשקיע את מרצו בתחקירים שאיש ממילא לא רואה (והדבר היחיד שלקחתי מהסרט הוא את התחושה שממש האמנתי להריסון פורד שהוא כזאת מפלצת). היא מוצאת פרצה בחוזה שלו שמאלצת אותו להסכים להיות המגיש החדש של תוכנית הבוקר. הוא, מושפל ומובך, הופך את חייה לסיוט בתור קוץ בתחת. היא, שהעריצה אותו כעיתונאי, נאלצת להתמודד עם העובדה שמדובר בחרא של אדם. הוא מגלה שהיא דווקא בסדר ומתחיל להתרכך. ואנחנו יושבים באולם ומבינים שהכל כאן צפוי אבל איכשהו מצליח להיות סמי-חינני, לא לגמרי ברור איך. זה כמו "משדרים חדשות" רק בלי בדל הברקה, או חשיבות או משמעות, ועם תסריט שכאילו נכתב על ידי רובוט (סיפור הרקע על האבא המת של הגיבורה ממש נראה כאילו הושתל פנימה על ידי תוכנת תסריטאות שאיבחנה ומצאה שאין לדמות דרייב. להוספת אב מת לדמות, שלמענו היא מנסה להגשים את עצמה, לחץ קונטרול+ D).
ואפרופו רובוטים. הלאה:
"קוד מקור"
האם בסרטו השני אפשר כבר לזהות תימה חוזרת אצל דנקן ג'ונס? כפילויות ושיעתוקים. ב"ירח", סרטו הראשון, סם רוקוול מגלם טכנאי שחי לבד במעבדה על הירח שמגלה שהוא אחד מכמה וכמה שיעתוקי אדם ושכל המציאות, הזכרונות והחיים שהוא זוכר הם פבריקציה עליה שולט רובוט. כעת מגיע סרטו השני. הפעם, עבודה מוזמנת עם תקציב נכבד יותר (אבל עדיין סרט פעולה יחסית מצומצם בנפחו). בעקבות "ירח" קיבל ג'ונס את ההזדמנות לביים את תסריטו המדובר למדי של האלמוני בן ריפלי. הפעם, ג'ייק ג'ילנהול הוא טייס מסוקי קרב שמגלה שהוא נשלח למשימה שמבלבלת אותו: התודעה שלו מושתלת בגופו של אדם זר, ודרך עיניו וגופו עליו לפענח מי הטמין פצצה ברכבת נוסעים בדרך לשיקגו. יש לו שמונה דקות לפענח. לא מצא? הרכבת מתפוצצת והוא צריך לתחיל מחדש, ושמונה הדקות מתנגנות שוב. הנימוק לכל זה: פיזיקת קוואנטים, תיאוריית המיתרים, עולמות מקבילים. וגם כאן, יש מעין אח גדול ששולט עליו, הפעם זה לא רובוט אלא קצינת בקרה (ורה פרמיגה). וגם כאן הוא מגלה שכל התודעה שלו, כל הסיפןר שלו, וכל הסביבה שלו, למעשה שונה ממה שהיה נדמה לו בתחילה.
במילים אחרות, מי אחראי לתימה החוזרת? אולי אלה בכלל המפיקים? היה ברשותם התסריט של ריפלי, הם ראו את "ירח" בסאנדאנס, ראו שיש דמיון בנושאי-העל והניחו שהתסריט שבידיהם יעניין את הבמאי הזה. כלומר, אולי זו לא תימה חוזרת אלא מיחזור מובהק: עשית סרט קטן בנושא אחד, בוא תעשה עבורנו סרט גדול יותר עם נושא דומה. והוא הסכים. ברור. מי לא.
ואולי ג'ונס באמת מתעניין במקום שבו הטכנולוגיה פוגשת את התודעה. וזה כמובן מפתה לתהות אם העובדה שמדובר בבנו של דיוויד בואי, קשורה בהתעניינות שלו בחומרים האלה, או שאני מחפש בכוח לחבר בין הביוגרפיה של האב לביוגרפיה של הבן (בבחינת התפוח שלא נפל רחוק מהעץ וכל זה). ב"ירח" זה היה ברור, אבל גם ב"קוד מקור" אפשר למצוא את זה: משהו מהעולם של מייג'ור טום. האם דנקן ג'ונס הוא הזיגי סטארדאסט של הקולנוע ההוליוודי החדש? ואם כן, אשמח לראות אותו עושה סרט בשם "העכבישים ממאדים". על, ובכן, עכבישים ממאדים. שיהיה שיעתוקי קוואנטים של עכבישים ממאדים מצידי.
אני כמובן אוהב סרטים שמראים שהעולם שלנו הוא לא יותר מהשתקפות ניתנת למניפולציה של מציאות וירטואלית, ושבכל רגע ורגע יש בידינו היכולת לשנות את המציאות, ושיש עוד ועוד מימדים ומציאויות שנסתרים מעינינו. המקום שבו הפיזיקה פוגשת את המטה-פיזיקה. "קוד מקור", מהבחינה הזאת, אמור לשחק במגרש של "לקום אתמול בבוקר", "התחלה", "מטריקס" ושאר סרטים שמתקיימים באיזשהו יקום מקביל, או בתוך מוחו של הגיבור.
אבל כאן נחשפת הבעיה. כי גם אם אנחנו מודים שדנקן ג'ונס הפך לבמאי שבתוך שני סרטים עוסק בנושאים מרתקים, המשתמשים בטרמינולוגיית מדע בדיוני כדי לעסוק בעניינים של מוסר ואנושיות, צריך גם להודות שהוא עדיין לא במאי מלהיב כל כך. "קוד מקור" הוא סרט סתמי למדי מבחינה סגנונית. לסיפור כזה, שכשמתעמקים בו הוא מתפורר מבחינה לוגית, היה מגיע בימוי להטוטני יותר, מפואר יותר, מופרע יותר. מצד שני, גם כריסטופר נולן התחיל קטן.
נ.ב מאוחר: רגע שחיבבתי בסוף הסרט – זה לדעתי הסרט הראשון שעושה שימוש קולנועי/מטאפורי בפסל של אניש קאפור המוצב במילניום פארק בשיקגו. שימוש יפה, חכם, שמקפל לתוכו כמה וכמה רעיונות מתוך הסרט.
הוא היה הילד הרע. הוא עצבן הרבה אנשים (כולל אותי, לפעמים). אבל הוא היה חיה רעה (במובן הטוב של המילה), ובסופו של דבר, אני מאמין שהוא באמת רצה וחתר לשלום. לא הגיע לו למות ככה.
ג'וליאנו מר-חמיס נרצח היום בג'נין.
זה ערב עצוב מאוד.
"קוד מקור" הוא סרט סמתי למדי מבחינה סגנונית.." סמתי=סתמי או סמתי=סכמתי?
יאיר יאיר- למה להרוס ככה את "ירח"? 'אזהרת ספויילרים' היא לא משפט מגונה, יהיה נחמד לקבל התראה. אלא אם כן העלילה מתגלה ממש בהתחלה, אז זה נשמע כאילו זה קצת הרס סרט שרציתי לראות הרבה זמן. גם קוד מקור די נחשף מהר בכתבה הזו, ללא שום פורפליי. חוץ מזה, יישר כח
"והיום אנחנו בסרטים שמתחילים ב-ק'".
כנראה רק לי זה מזכיר את הקטע הזה, אשר גם שייך ליאיר רוה:
http://www.youtube.com/watch?v=KP_Qp6epLIY
יא אללה. אהבתי מאוד מאוד את "קוד מקור". מבלי להכנס לעלילה, שעבורי הייתה מקורית ומרתקת, אני אתייחס לביקורת על דנקן ג'ונס כבמאי ועל הטענה כנגד חוסר הייחוד של הסרט מבחינה סגנונית. גם ב"ירח" ג'ונס התעניין פחות בטכנולוגיה ויותר באדם, בפרט, וזה מה שהיה כל כך מרגש בסרט ההוא והפך את האימפקט של הגילוי לחוויה קולנועית. אז אפשר לטעון שב"ירח" היה רק שחקן אחד והתסריט עצמו ממילא מכתיב את הרגישות הזו. סוג של חקר דמות. אבל אז מגיע "קוד מקור" והוא, עבורי, סרט מרגש לא פחות.
** מכאן – ספוילר אפשרי **
בכלל, לדעתי הוא יותר דרמה ממותחן מד"ב והגילוי האמיתי בו, הקטרזיס האמיתי, עוסק בעולמו של הגיבור עצמו ולא בתעלומה שהסרט מציג במרכזו. ג'ונס מתרכז באנשים, מצליח ליצור דמויות עם נפח ואישיות ומנפיק משחק מצויין מהצוות שלו. יש כאן הבחנות על טכנולוגיה, על מיליטריזם, שאלות של מוסר ואתיקה – אבל אחרי כל השאלות הרות הגורל, זה סרט על אדם שתקוע בתוך סיטואציה בעל כורחו. אני לא בטוח שכל במאי היה בוחר להתמקד בדרמה יותר מבאקשן ובגלל זה אני מעריך מאוד את ג'ונס שהופך מה שנראה היה בהתחלה כמו מותחן בנאלי לסרט אחר, אישי יותר, מרגש.
** אהבתי, ממליץ מאוד **
איזה מעצבן – למה להרוס את "ירח" בלי אזהרה?
אוקי, נניח שאפשר לצפות לספויילר לסרט שאתה נותן עליו ביקורת, אבל להרוס סרט אחר זאת כבר ממש רשלנות לשמה.
================
רוה ליוני: הלו, אתה מוכן להירגע שם ביציע? אין כאן שום ספוילר ל"ירח", זה מה שקורה פחות או יותר במערכה הראשונה של הסרט, ולא בסופו. צפה בסרט קודם לפני שאתה צועק בלי דעת.
אני מאוד אוהב את הבלוג שלך יאיר ואני כן ראיתי את "ירח" ולא הרסת את הסרט אבל כתבת קצת יותר מדי, יש להודות 🙂
וסתם.. ככה.. דעתי על קוד מקור שהוא סרט צנוע ומעניין!