19 אוגוסט 2007 | 18:30 ~ 21 תגובות | תגובות פייסבוק

הסרטים הישראליים של 2008

היוזמה לאייטם שהתפרסם ביום שישי ב”7 לילות” הגיעה מאיתי סגל, אחד מעורכי המוסף. ההצעה המקורית היתה למצוא חופן סרטים ישראליים מסקרנים שייצאו בשנה הבאה. אלא שאני התקשיתי להחליט מה מסקרן אותי ומה מפחיד אותי. אין אף יוצר ישראלי שסרט שלו אמור לצאת בשנה הבאה שאני מחכה בכיליון עיניים לסרטו הבא. אני אמנם מחבב, למשל, את סרטיו הלא שגרתיים של יגאל בורשטיין, אבל “אצבע אלוהים” שלו הוא סרט שאני חושש ממנו. לכן התלבטתי איך להגיש את הטקסט. הלכנו בסוף על הבחירה האישית, הסרטים שנראים לי מסקרנים. ועל כן הרשימה היתה כמעט מלאה (ככל שידעתי עליה) אבל לא לחלוטין. כאן אעלה כאן גרסה חלופית של אותו טקסט, מלאה ואינפורמטיבית יותר, אליה נוכל להתייחס ככל שתשס”ח מתקדמת.

פורסם ב”7 לילות”, 17.8.2007

השבוע יתחילו חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע לבחור איזה סרט יזכה בתואר “הסרט הטוב של השנה” בטקס שיתקיים ב-20 בספטמבר. יבול 2007 הכיל 16 סרטים שהיו כולם מועמדים לפרסים. אז בשעה ש-770 החברים בעלי זכות הבחירה שוברים את הראש איזה סרט היה הכי טוב לדעתם, אנחנו נישיר מבט שנה קדימה, אל קיץ 2008, רגע לפני הבחירות לפרסי אופיר תשס”ח. נכון לעכשיו, יש כבר 23 סרטים בשלבים שונים של הפקה שעשויים להיות מוכנים במהלך 2008 ולהתמודד על האופיר הבא. זו רשימה ראשונית בלבד, לחלוטין לא סופית, שכמובן יכולה להתנדנד לשני הכיוונים: סרטים נוספים יצטרפו אליה, סרטים אחרים שהפקתם תתמהמה, ייפלו (וגם השמות עשויים להשתנות). אבל ככה, פחות או יותר, תיראה תמונת המצב של הקולנוע הישראלי בשנה הבאה. האם מסתתר ברשימה הסרט שיביא 300,000 צופים? האם בשנה נטולת סרטים של יוסף סידר ושמי זרחין יצוץ שם חדש שיפתיע את כולם? האם יספיק אבי נשר להביא את “הר אדוני” שלו במהלך 2008, או שצריך כבר לשבץ אותו ל-2009? חלק מהסרטים ברשימה מסקרנים ומבטיחים, חלק מאוד מפחידים אותי, וחלק נשמעים תמוהים ומיותרים לחלוטין. אבל מכיוון שזה לא הוגן לשפוט סרט על סמך תקצירו כפי שדווח בעיתונות, הרשימה תישאר חפה מציניות, ועניינית לחלוטין. אז גיזרו, שימרו והמרו בעצמכם: האם מסתתר כאן שובר הקופות הבא של הקולנוע הישראלי? יצירת מופת קטנה? קלאסיקה שתיכנס לפנתיאון? או שלא?

לפני צילומים:

“חנה מ.”.
הדרמה “עבדי השם” שביימה הדר פרידליך, בוגרת בית ספר מעלה, הוצגה בפסטיבל קאן לפני חמש שנים. וללא ספק מדובר באחת היוצרות המסקרנות בארץ. כך שיש לא מעט שמחכים לסרט העלילתי הארוך הראשון שלה (וזהו בסך הכל אחד משני סרטים בלבד ברשימה שבוימו על ידי נשים). האם זה יהיה הנציג הישראלי בקאן הבא? אבל: העלילה נשמעת קצת “אסקימוסים בגליל” – קשישה בקיבוץ שמסרבת לצאת לפנסיה, ומנסה להוכיח שעדיין לא פג תוקפה.

תוספות:
“שבעה” של רונית ושלומי אלקבץ
“אנחנו לא לבד” של ליאור הר-לב (במאי) ויזהר הר-לב (תסריטאי)
“ביום השלישי” של משה איבגי (כבמאי).
פובידיליה“. תסריט ובימוי: יואב ודורון פז.
(הסרטים האלה יצטלמו במהלך 2008, אבל לא בטוח שיהיו מוכנים בשנה הזאת. יש סיכוי שנמצא אותם ברשימת סרטי 2009).

בצילומים:

“לבנון”.
שנה אחרי “בופור” של יוסף סידר יגיע סרטו של שמוליק מעוז, שכבר זכה להתעניינות מצד מפיקים אירופאיים, העוסק ביום הלחימה הראשון של מלחמת לבנון ב-1982. למרות שהטרוניה “מה, עוד פעם לבנון?” בוודאי תישמע – ויש עוד את סרט האנימציה המלחמתי של ארי פולמן על לבנון שנמצא בעבודה – התסריט של מעוז זוכה לשבחים בכנסי קופרודוקציות בהם הוצג להשגת מימון. הצילומים יתחילו בקרוב (עדכון: הצילומים התחילו בשבוע שעבר).

“אביב 41”.
סרט השואה של אורי ברבש המצטלם ממש עכשיו באירופה עם ג’וזף פיינס (“שייקספיר מאוהב”) בתפקיד הראשי. האם נצליח לשכוח את “מלח הארץ”?

“אצבע אלוהים”.
סרטו החדש של יגאל בורשטיין, יוצר אידיוסינקרטי, שסרטים סהרוריים ופילוסופיים, אך מתחבאים תחת עלילה עממית. במקרה הזה, שני מוכרי אלטע זאכן לא יוצלחים (אלון אבוטבול ומשה איבגי) נקלעים לעלילה הזויה. בורשטיין הוא הוגה דעות, וסרטיו – “אושר ללא גבול”, “זמזום” – לרוב חכמים רעיונית, אבל מתסכלים קולנועית. להנאה מלאה צריך להנמיך ציפיות.

בעריכה:

“אבידות ומציאות”.
שבי גביזון, האיש מאחורי “שורו”, “חולה אהבה בשיכון ג'” ו”האסונות של נינה”, חבר לדנה מודן, שכתבה את התסריט. מדובר בסדרה בת עשרה פרקים לערוץ 2, אבל שמתוכננת לעלות קודם כל כסרט לבתי הקולנוע. ובזאת קיבלתם את כל מה שמגרה, אך גם מפחיד, בסרט הזה. גביזון ומודן? נשמע שילוב מושלם. אבל סדרת טלוויזיה שתוצג בקולנוע? האם זה יהיה ראוי לצפייה על מסך גדול?

“אדם בן כלב”.
הבמאי אמריקאי, השחקנים אמריקאים, בריטיים, גרמנים וישראליים, השפה היא אנגלית, אתר הצילום רומני. האם “אדם בן כלב” – שבכורתו כרגע מתוכננת לפסטיבל ברלין בפברואר 2008 – יהיה בכלל זכאי להיות מועמד לפרס אופיר? הסרט הזה מסקרן מאוד: הוא גם הפקה שיש לה ייחוס מכובד, וגם יש סיכוי שעצם הגדרתו כ”סרט ישראלי” עשוי להרתיח לא מעט טהרנים. ובכל זאת, בזכות המפיקים, הספר, התסריטאי, השחקנים והמימון, זהו סרט ישראלי. לפחות בחלקו.

“עץ הלימון”.
הצוות שהביא את “הכלה הסורית” המצוין חוזר בסרט נוסף. ערן ריקליס מביים, סוהא עראף כותבת. גם כאן יש קצת תחושה של “מה, עוד פעם?”, אבל מצד שני יש תחושה של בטחון בצוות. חלק מהסקרנות קשור בצד הוויזואלי: על הצילום הופקד ריינר קלאוסמן הגרמני, שעשה עבודה נפלאה ב”עם הראש בקיר” וצילם את “הפלישה” עם ניקול קידמן, שעולה השבוע באמריקה.

“מלח ים”/”צ’ה צ’ה צ’ה”.
שני סרטים קטנים עצמאיים, עניים בתקציב שביים איתי לב (“5 דקות בהליכה”), מתוך פרויקט שאמור להכיל חמישה סרטים, שכל אחד מהם מתרחש במהלך סוף שבוע אחד. “מלח ים” מתרחש בים המלח, “צ’ה צ’ה צ’ה” מתרחש בצפת. הסרטים נמצאים בעריכה, ובחיפושים אחר משקיעים נוספים. סרטים כאלה עשויים להיות מרוחים וחובבניים, אבל “5 דקות בהליכה” חשף יוצר עצמאי מסקרן מאוד, שבחר בדרך הפקתית מעוררת הערכה, ושמאוד מתחשק לראות את פרויקטיו הבאים.

“הבודדים”.
השנה מלאו 20 שנה לבכורת “בלוז לחופש הגדול”. בשנה הבאה יחשוף רנן שור את סרטו העלילתי הארוך השני, והראשון מזה 21 שנה (היה איזשהו בית ספר כלשהו לקולנוע שהסיח את דעתו בין לבין). הסרט, העוסק באסירים בכלא צבאי, מפגיש את שור עם הצלם דוד גורפינקל. גורפינקל היה צלמו הקבוע של אורי זהר, שור היה עוזר הבמאי של זהר ברוב סרטיו. אבל: השאלה הגדולה, האם זה יהיה סרט קולנוע או מניפסט פוליטי?

“מופע החיים של גוטל בוטל”.
עיבוד קולנועי מוזיקלי למופע הקברט של נתי אורנן. הפקה קטנה של דניאל סיון (“המלחמה של גיורי”) עם פוטנציאל פולחני. אבל: יש גם פוטנציאל להתקשקשות.

“איים אבודים”.
אחרי שכתב את “אהבה קולומביאנית” ואת “החולה ההודי” עובר עכשיו רשף לוי גם לתפקיד הבמאי, בסרט המתרחש בשנות השמונים ומבוסס על זכרונותיו הפרטיים ממשפחתו מרובת האחים, ומוכת האסונות.

“שבת שלום מרדונה”.
סוף שבוע בחייו של מחבל מתאבד, שמגיע לתל אביב, לא מצליח להפעיל את מטען הנפץ, ומתיידד עם קשיש ניצול שואה, ועם נערה חוזרת בשאלה. הבמאי הוא דרור זהבי. השם איום, הסיפור נשמע מעורר היאנחות. אבל יש את הילי ילון בתפקיד הראשי.

“בדרך אל החתולים”.
לא רק עיבוד לקניוק יש לנו השנה, גם לקנז. חורחה גורביץ, שהתחיל כצלם קולנוע (בין השאר ליגאל בורשטיין) ועבר לביים סרטים קצרים ותיעודיים, הפך את הספר לסרטו העלילתי הראשון. ריטה זהר, לראשונה בסרט ישראלי מאז “אהבתה האחרונה של לורה אדלר”, בתפקיד הראשי.

“הכל מתחיל בים”.
סרטו החדש של איתן גרין – עם יובל סגל בתפקיד הראשי – מתרחש על חוף הים של תל אביב. תפילתי היא שהסרט הזה יהיה יותר “אזרח אמריקאי” הנהדר ופחות ו”חלומו של הנרי” הלא נהדר.

“חסר מנוחה”.
עמוס קולק חזר ארצה אחרי שהות ארוכה בחו”ל, וזה הסרט הראשון שהוא מביים בארץ מאז “להב חצוי” (האיום) מ-1992. משה איבגי ורן דנקר מגלמים אב ובנו הנפגשים אחר ניתוק ממושך. לקולק יש עדת מעריצים, בייחוד בפריז, אבל אני עוד לא נתקלתי בסרט שלו שאהבתי.

“רוסון”.
סרטם של ירון שני וסקנדר קופטי שוזר חמישה סיפורים המתרחשים בין שכנים יהודים וערבים ביפו.

“מחכים לסאלח א-דין”.
סרטו החדש של עלי נאסר (“שביל החלב”, “בחודש התשיעי”) מספר על גבר הנקרע בין תשוקתו לאשה, מחויבותו למסורת הערבית והלהט המהפכני שבו.

“סוף שבוע בגליל”.
סרטו החדש של משה מזרחי. מצד אחד משה מזרחי הוא הבמאי הישראלי היחיד עם אוסקר בבית (על “כל החיים לפניו” הצרפתי). מצד שני, זהו סרטו הראשון מאז “נשים”, שמעולם לא הוקרן מסחרית בארץ. אז לחשוש או לגעוש?

“המדריך למהפכה”
(לשעבר “הקרב על האגרה”). סרטו של דורון צברי המשלב עלילה בדיונית עם חומר תיעודי ועוסק במתרחש ברשות השידור.

“אנטארטיקה”.
סרטו השני של יאיר הוכנר. מבטיח להיות גדוש בולבולים.

“אני ביאליק”
מוקומנטרי שביים אביב טלמור על קשרי המשפחה של הבמאי עם המשורר הלאומי.

מוכנים:

“רחמים”.
קומדיה שחורה של יניב אמודאי בה שוכר יגאל עדיקא הלוזר המדוכא את שלום אסייג הרוצח השכיר, כדי שיתנקש בחייו. נשמע כמו התחלה של סרט של אקי קאוריסמקי. מעניין איך זה ממשיך. מה הסרט הזה עושה ברשימה? לפני יותר משנה סיפר לי מישהו שאני סומך עליו שהוא ראה קטעים ושזה סרט שצריך לשים עליו עין. אלא שאז הסרט די נעלם איפשהו בחדרי העריכה.

“כבוד”.
סרט הגנגסטרים של חיים בוזגלו.

“התנתקות”.
עמוס גיתאי משחזר את ההתנתקות מגוש קטיף, עם ז’ולייט בינוש בתפקיד הראשי.

“הכתובה”.
מנחם גולן בגרסה קולנועית שנייה למחזה של אפרים קישון.

“הבוגד הקטן”.
אחרי קנז וקניוק, יש גם עמוס עוז. הבמאית האמריקאית לין רות מעבדת בישראל את “פנתר במרתף”. עם רמי הויברגר ואלפרד מולינה בתפקידים הראשיים.

21 תגובות ל - “הסרטים הישראליים של 2008”

  1. רון 19 אוגוסט 2007 ב - 19:35 קישור ישיר

    שתי שאלות:
    1. איך שכחת או למה אתה מתעלם מ”אנטרטיקה” של יאיר הוכנר?
    2. לאן נעלמו כל הסרטים שצילם הצמד ארנון צדוק/דורון ערן, בין השאר סרט לפי תסריט של אסי דיין עם איילת זורר וליאור אשכנזי? התוצאה עד כדי כך איומה?
    הערה: שלושת הסרטים שאני מצפה להם ואף אהיה מוכן להשקיע 35 שח בקניית כרטיס להם: 1. הבודדים. 2. חסר מנוחה. 3. אנטרטיקה.

  2. רון 19 אוגוסט 2007 ב - 19:37 קישור ישיר

    ופתאום נזכרתי – רגע, איפה הסרט המצוייר של ארי פולמן על מלחמת לבנון הראשונה? מה עלה בגורלו?

    רוה לרון: לא יודע מה מצבם של הסרטים של פולמן והוכנר ולמתי הם מיועדים (על סרטו של פולמן תהיתי בעצמי באייטם על “לבנון”). כשאדע פרטים נוספים אעדכן.

  3. עמי 19 אוגוסט 2007 ב - 19:51 קישור ישיר

    שמועות אומרות שדני לרנר יתחיל לצלם את סרטו החדש “קירות” באוקטובר הקרוב.

  4. יוסי 19 אוגוסט 2007 ב - 20:28 קישור ישיר

    ויש עוד כמה ששכחת.

  5. משה 19 אוגוסט 2007 ב - 20:38 קישור ישיר

    א.”מוקי בוערה” לינה וסלאבה צאפלין פיצר שמצטלם בעוד חודשיים שלושה

  6. יוני 19 אוגוסט 2007 ב - 20:51 קישור ישיר

    מה עם “מלך של קבצנים” של אורי פסטר?
    בדיוק ראיתי את הטריילר של זה בקולנוע (שהיה דווקא באנגלית באופן מוזר).

  7. ברווז גומי 19 אוגוסט 2007 ב - 20:51 קישור ישיר

    וואו, יש סרט על פי “פובידיליה”, עם עופר שכטר בתפקיד הראשי?
    זה נשמע מסקרן ומסוכן. “פובידיליה” הוא ספר שנשען על הטקסט החד והמפותל, ועיקר הפעילות בו היא כשה(אנטי)גיבור מאונן מול מסך המחשב.

  8. הפינגווין 19 אוגוסט 2007 ב - 21:52 קישור ישיר

    ידוע לי על סרט בבימויו של ליאור מולכו (במאי קליפים מאוד פורה, אבל לא חדשני במיוחד) שמצטלם בימים אלה. משיחה עם המפיק לפני כחצי שנה, לא הצלחתי לקבל מידע על שם הסרט ומי משחק בו. מחיפוש בגוגל, עולה ששם הפרויקט הוא כנראה “שני דגלים”. אני רק יודע שזה אמור להיות סרט לכל המשפחה שמתרחש בתל אביב בימי המנדט הבריטי.

  9. אלון 19 אוגוסט 2007 ב - 22:11 קישור ישיר

    שני דברים קטנים :
    1. למיטב זכרוני, רנן היה הע. במאי של זהר אך ורק בהצילו את המציל.(קטנוני, אבל נכון)
    2. בעיני, בכל ארץ אחרת, היו דוחפים למשה מזרחי כסף לביים סרט פעם בשנה, בלי בכלל לשאול שאלות. ראיתי לא מזמן שוב את “הבית ברחוב שלוש” ונפלתי. לא הצלחתי (יחד עם המשפחה, שאי אפשר להאשים אותם בסינמפיליות) להסיר את העיניים מהמסך. כל-כך פשוט. כל כך מדויק. בכל מקרה, אני שם 35 שקל על מר מזרחי. (בהנחה שהפעם לא תהיה הנחת מלחמה לאנשים שעדיין נושאים איתם ת.ז. של הצפון).

  10. אורי 1 19 אוגוסט 2007 ב - 23:11 קישור ישיר

    א. לפינגווין: קראתי באתר של קשת שבסרט של מולכו משחק קובי אוז. זה כל מה שאני יודע עליו.
    ב. לפי אותו אתר הסרט החדש של דני לרנר יצטלם החל מינואר.
    ג. וגם יקי יושע מתכנן סרט חדש.
    ד. אני שם 35 ש”ח על “איים אבודים” [על הנייר להיט בטוח], “הכל מתחיל בים” ואולי גם “לבנון”.
    ה. “הבוגד הקטן” אמור להיות מוקרן בבכורה חודש הבא בפסטיבל חיפה.
    ו. “אבדות ומציאות” המאוד מסקרן אמור לצאת בקולנוע בנובמבר ולהגיע לטלויזיה בפברואר.

  11. סטיבי 19 אוגוסט 2007 ב - 23:39 קישור ישיר

    אפרופו פסטיבל חיפה (ווי, עוד חודש!).
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3439336,00.html

  12. סטיבי 19 אוגוסט 2007 ב - 23:54 קישור ישיר

    אה, וכמובן גוטל בוטל בפסטיבל חיפה (וב-31/8 במרתף 10, לרגל סיום העונה :-)).

  13. יאיר הוכנר 20 אוגוסט 2007 ב - 1:35 קישור ישיר

    אהלן יאיר חבל שלא שוחחת איתי או שלחת מייל, הייתי מאוד שמח לעדכן אותך – חשיפה ב 7 לילות לא יכולה להזיק לסרט עצמאי, קטן וחתרני.

    סרטי השני, “Antarctica” נמצא בשלבי עריכה מתקדמים לפני ראף-קאט רציני ראשון. הסרט מיועד לצאת במהלך 2008 כנראה בקיץ. הסרט יעלה ככול הנראה בסינמטק ת”א לפי שיחות מוקדמות עם גרבוז ושץ אבל פנו אלינו גם משתי חברות הפצה מרכזיות אז נחיה ונראה.

    באופן מפתיע תוכנית בידור חדשותיות מצלצלת לברר מתי הפרמיירה כול שבועיים לפחות. איזה מזל שגיא זוארץ משתתף בסרט הזה אחרת הם היו מתעלמים מהיצירה ההזויה הזו. משעשע לא?

    אני מאמין שהסרט יצא בקיץ מאחר ומדובר בקומדיה קאמפית מופרעת למדי בדיוק ההפך מ”ילדים טובים” והקיץ זה הזמן המושלם למי שמחפש הומור קווירי, מוסיקה טובה של יעל דקלבאום והמון בולבולים בשלל מצבי צבירה.

    בסוף אוקטובר אני טס לברלין משתי סיבות: 1)”ילדים טובים” יציג שם במשך שבועיים בקולנוע. 2)הוזמנתי לעשות הרצאה על מיניות ופורנו בקולנוע הישראלי.
    במקביל ארגנו לי פגישה עם המנהל של החלק הקווירי של הפסטיבל הבינלאומי של ברלין ואני מתכוון להביא לו עותק. אני מבטיח שסינמסקופ יהיה הראשון לזכות בעדכון אם הסרט יוקרן שם.

    אז צפו לביקור ב “Antarctica” עוד במהלך 2008.
    http://www.antarcticathemovie.com/

  14. okok4 20 אוגוסט 2007 ב - 2:37 קישור ישיר

    ליאור מולכו מייצר וידאוקליפים זיבליים וכעורים (כמו טל פיטל ושאר יצרני התוכן ל24. בעצם שירי שחר מנסה לפעמים אבל לא ממש הולך לה). אני מקווה שהצד הויזואלי של הסרט שלו יהיה משופר.

  15. ברווז גומי 20 אוגוסט 2007 ב - 10:37 קישור ישיר

    יאיר, בולבול של גיא זוארץ?

  16. אורון 20 אוגוסט 2007 ב - 12:53 קישור ישיר

    נחמד לראות כל מיני קו-פרודוקציות, או שמות כמו ג’וזף פיינס, ג’ולייט בינוש, אלפרד מולינה או הצלם של “הפלישה”, בכתבה על הסרטים *הישראלים* של השנה הבאה. אולי ישונה החוק המוזר של האקדמיה.
    באופן אישי מסקרן אותי כרגע “אבידות ומציאות”, אבל אולי רק בגלל שהוא נדמה לי הכי קרוב משום מה.
    מבחינת תיאורי עלילה, סיקרנו אותי “רחמים” (שנשמע לי דווקא כמו ההתחלה של האקביז) וגם “אצבע אלוהים” – כי הגיע הזמן שיהיה סרט ישראלי בכיכובו של גיבור התרבות, האלטעזאכן!

  17. הפינגווין 20 אוגוסט 2007 ב - 14:27 קישור ישיר

    לגבי ליאור מולכו,
    תקופת השיא שלו כבמאי קליפים הייתה לפני שנתיים-שלוש, כשכל שבוע יצא לפחות קליפ אחד חדש בבימויו. הבעיה היא שכשעושים 4-5 קליפים בשבוע, מאוד קשה לשמור על מקוריות ורוב הקליפים של מולכו אכן נראים כאילו נעשו על פס יצור. מצד שני, הוא אחד היחידים בארץ שיודעים לעבוד עם מסך ירוק ויש לו כמה קליפים בכלל לא רעים (במיוחד לעדי מדנס וליהושע), אבל הרוב באמת חסרי מקוריות, או חדשנות.
    לטל פיטל יש מיומנות טכנית גבוהה, אבל מי שרוצה קליפ שלא נראה כאילו יצא מהפלייליסט של MTV, יצטרך לפנות למישהו אחר. שירי שחר עשתה כמה דברים מאוד מרשימים לאורך השנים ומבין “במאי הפלייליסט”, אני חושב שהיא הטובה ביותר.

    אין לי כוונה לשפוט את הסרט של מולכו מבלי לצפות בו. מה שכן, במאי קליפים ישראלים כבר הצליחו לעשות בהצלחה את המעבר לקולנוע ולטלויזיה. שחר ברלוביץ’, במאי הקליפים הישראלי הטוב מכולם, לדעתי, עשה עבודה יפה גם ב”מסודרים”. דרור שאול הרבה יותר מוצלח כבמאי קולנוע מאשר כבמאי קליפים.

  18. אחד שיודע 24 אוגוסט 2007 ב - 18:34 קישור ישיר

    כן , יש עכשיו סרט של ליאור מולכו
    בשם שני דגלים.
    הסרט כמעט גמור
    ויצא במאיבחופש של 2008.

  19. okok4 24 אוגוסט 2007 ב - 20:43 קישור ישיר

    וידאוקליפ טוב חייב להיות בעל איכות טכנית וויזואלית מעולה או עם סיפור מעניין (או שניהם ביחד, אבל לא חובה). בשביל איכות טכנית צריך כסף, ודי הרבה (על צילום בפילם ועורך מוכשר לא ניתן להתפשר). בארץ אין כסף לאיכות טכנית ואין כשרון בשביל סיפור טוב, ולכן הכל מחורבן.

    מספיק לשבת חצי שעה מול ערוץ MTV2 בשביל לראות איך עושים יופי של קליפים בזול (וגם בMTV. דייב לה-שפל ביים לכריסטינה אגילה קליפ בחצי מליון דולר וחודשיים אחרי זה ביים לה עוד קליפ, בשוט אחד בשחור לבן, שעלה כלום כסף. שניהם נהדרים).

    נכון להיום בוימו בישראל שני קליפים טובים:
    הראשון הוא של נונה (נועה תשבי וגל אשר) לIf You Wanna Be My Lover והשני הוא של אייל שחר (מהיי פייב) ל”מי אכל את כיפה אדומה”. אבל זה ממש ממזמן.

    פרט לזה הכל זבל.

  20. online banking 4 יולי 2011 ב - 21:07 קישור ישיר

    מידע שימושי מאוד הודות לשיתוף


השאירו תגובה