טומבסטון
הארי נואלס מדווח ב"איינט איט קול ניוז" שהתסריטאי קווין ז'אר הלך לעולמו. הוא לא מציין מה נסיבות מותו ורק כותב שחייו הקשים והטראגיים של קווין הגיעו לסופם. לא מצאתי דיווח נוסף על מותו של ז'אר בארים אחרים, ובדף שלו ב-imdb הוא עדיין בחזקת חי.
ז'אר חתום על התסריטים ל"גלורי", "רמבו", "המומיה" ו"יריב אינטימי". נואלס מציין בפוסט שלו שברוב המקרים לא נותר זכר לדראפט של ז'אר כשהסרט הסופי הגיע למסכים. את התסריט שלו ל"טומבסטון" – הגרסה שלו לסיפור וויאט ארפ והדו-קרב באוקיי קורל – הוא התחיל לביים בעצמו, לפני שפוטר. העבודה על "ירב אינטימי", הסרט עם בראד פיט והריסון פורד בו מגלם פיט טרורירסט אירי המסתתר בביתו של שוטר ניו יורקי, היתה מקוללת במיוחד.
ז'אר הוא גם אחיו האמריקאי של ז'אן-מישל ז'אר. לשניהם אותו אב, המלחין מוריס ז'אר ("לורנס איש ערב", "דוקטור ז'יוואגו", "רוח רפאים", "העד").
===============
הלכתי היום לפנק את עצמי עם הדיסק החדש של טי.וי און דה רדיו (כן, אני עוד קונה דיסקים. לא אוהב לשמוע מוזיקה בטלפון שלי) רק כדי להגיע הביתה ולקרוא שבסיסט הלהקה הלך אתמול לעולמו אחרי מאבק קצר ואכזרי בסרטן הריאות.
=================
ועוד בענייני מוזיקה: מתברר שאינטרפול עובדים על פרויקט אנימציה עם דיוויד לינץ'. חלק ממנו נחשף בתחילת השבוע בהופעה שלהם בקואצ'לה. הסרטון שהוקרן על הבמה בזמן השיר "אורות" הוא של לינץ':
קצת משעמם, גם השיר וגם הסרטון. יש סיכוי שאתה משיג לינק חלופי להופעה של ארקייד פייר בקואצ'לה? זה ששמת פה השבוע ירד לפני שהספקתי לצפות בו.
לינק לתסריט של ז'אר לטומבסטון
http://www.dailyscript.com/scripts/tombstone.pdf
קניתי גם אני את האלבום החדש של TV ואני מאוד מאוד אוהב אותו. בהחלט מפנק. אבל הידיעה על מות הבסיסט הלכה איתי לאורך כל יום האתמול והיא עדיין מעציבה אותי.
(ואגב, לקנות דיסקים זה הכי כייף, אני לגמרי איתך)
אף פעם לא ממש הבנתי את המנהג של רכישת דיסקים. זאת אומרת, תקליטים, אני מבין. יש משהו אחר בהאזנה להם, יש חום במוזיקה והתחושה של אחיזת דבר פיזי כל-כך גדול אך שברירי מכניסה כבוד ורגש לסיטואציה. אבל דיסק? קובץ של מחשב צרוב על תקליטור קטן? בעטיפת פלסטיק שייעודה היחיד הוא להישבר ולהישרט? דיסק שעומד להיבלע במערכת סטריאו או במחשב? מצטער, לא מבין איפה פה הרגש או הרומנטיקה.
מחכה ליום שבו כל העולם יעבור לצריכה של מוזיקה דיגיטלית באופן דיגיטלי לחלוטין, בלי התיווך של הפלסטיק. קצת כמו שקרה בארה"ב בשנים האחרונות.
ואחרי שאמרתי את כל זה, אודה ולא אבוש שיש ברשותי לא מעט דיסקים בבית. כמעט כולם של אמנים שאני אוהב או אהבתי וקניתי אותם כי זה מרגיש לי יותר מכבד מאשר להוריד. אבל לכל דיסק ישנו עותק שהכנתי והוא זה שאני מנייד ממקום למקום ומאזין לו, כדי לא לפגוע בשלמות המקור. מה שהופך שוב את כל העניין לחצי-מיותר עבורי.
היי אורון. אני התחלתי לקנות מוסיקה הרבה לפני שהעידן הדיגיטלי נכנס לתמונה. באותה תקופה נראה לי שזו הייתה הדרך היחידה לצרוך מוסיקה שאהבתי. אתה יכול לקרוא לזה הרגל, אבל זה נשאר – אני עדיין אוהב לקנות דיסקים ולשמוע את היצירה השלמה, מתחילתה ועד סופה, עם כל הפריטים הנילווים – הספרון, הטקסט, הארט. צר לי אם המוצר הוא רק פלסטיק בשבילך, אצלי הוא מקפל בתוכו עוד דברים. כמוך, יש לי הרבה יותר כבוד למוצר שהאמן וחברת התקליטים שלו עבדו בשבילו, אני קניתי במיטב כספי ויש לי גם עדות לכך. בכל מקרה, תעשיית המוסיקה הדיגיטלית בחו"ל נשענת בעיקר על ההצלחה של I TUNES, היינו שעבוד לקונצרן "אפל", או ל"שלם כמה שתרצה על הורדה". כך או כך, אני מאוד בספק אם בישראל ישלמו על תוכן שהם יכולים להוריד בחינם, אז כרגע אני לא ממש רואה עתיד לתעשיה הזו פה, למרות הידיעות על מותו של הפורמט הפיזי. אלא אם הורדה פיראטית נחשבת כתעשייה.