12 ינואר 2006 | 08:26 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

"סינמסקופ", המדור השבועי

“הר ברוקבק” ייצא בארץ רק בעוד שבוע, אבל ביקורת שלי עליו תמצאו כאן. זו ביקורת ראשונית, מגיע לסרט הזה ביקורת מפורטת יותר שמן הסתם עוד תיכתב.

אם תעברו לגרסת הדפוס של “סינמסקופ” בתוך “פנאי פלוס” תמצאו עוד כל מיני פיצ’יפקעס וסצינה מתוך התסריט של “בופור”, אחד הסרטים הישראליים המסקרנים של השנה הקרובה, שמביים יוסף סידר.

והיום אני מסיים את הכתיבה של “סינמסקופ” לגיליון השבוע הבא (לוקח יומיים-שלושה לכתוב את המדור השלם), אז אל תצפו לעדכונים כאן עד הערב או מחר.

7 תגובות ל - “"סינמסקופ", המדור השבועי”

  1. בייבי בלוז 12 ינואר 2006 ב - 12:22 קישור ישיר

    איזה תירוץ, “אני כותב מדור”. באמת! לא מוכנים!

  2. יאיר רוה 12 ינואר 2006 ב - 12:44 קישור ישיר

    התירוץ האמיתי הוא: עד שאני לא רואה עשרה טוקבקים בוויינט אני לא מעדכן את האתר.

  3. עידוק 13 ינואר 2006 ב - 9:46 קישור ישיר

    אז תספור את הטוקבק שלי פה, כי ב-ynet אני לא מגיב.

  4. דן ברזל 16 ינואר 2006 ב - 22:16 קישור ישיר

    ראשית, מזל טוב! הרבה זמן חיכיתי לעליית האתר שלך, לאור היותך גורו הקולנוע האהוב עלי.
    שנית, מזל רע! בסקירה המהירה שלך ב-ynet שירבבת ספוילרים בפסקאות הפתיחה.
    (

  5. יאיר רוה 17 ינואר 2006 ב - 1:32 קישור ישיר

    ילמד אותך לקח לסמוך על גורואים. גם כן גורו.
    ויש לי תחושה שאנחנו לא מפרשים את המילה “ספוילר” באותו מובן. למה בדיוק אתה קורא שם ספוילר? לזה שאני מציין שבכמה מהסרטים, מישהו מהגיבורים מת? זה ספוילר? (אלא אם יש שם משהו יותר מפורש). בשניים מהסרטים, המישהו הזה מת על ההתחלה. סרט אחד הוא סרט מלחמה. הגיוני שמישהו ימות, זה חלק מכללי הז’אנר. הסרט הרביעי כבר מותג בתור סרט סוחט דמעות, והוגדר “חלף עם הרוח” של ההומואים או “טיטאניק” של ההומאים. אף אחד לא מצפה שיהיה שם הפי-אנד. ובכל זאת, אני לא מסגיר מה קורה למי ואיך ומתי. אבל כל מי שצופה בסרט יודע תוך רבע שעה, שטוב זה לא יגמר. לכן בוכים שעתיים, ולא בוהים שעתיים ובוכים בסוף.
    אבל. אם על פי חוקי הספוילרים המחמירים של הבד”ץ עברתי על הכשר שלא הייתי מודע לו, אני מתנצל.

  6. דן ברזל 17 ינואר 2006 ב - 1:53 קישור ישיר

    מוות בסרט זה כמעט תמיד ספוילר, עם “כללי הז’אנר” או בלעדיהם. ובכלל, כשמדובר בספוילרים – תמיד עדיף להחמיר.
    אגב, כשאני הולך לסרט, אני לא יודע אם הוא עומד לציית לחוקי הז’אנר מבעוד מועד. זה משהו שניתן לומר על סרט רק בדיעבד. במקרה הספציפי של הסרט הרביעי, המוות דיי הפתיע אותי, וגם הגיע במיקום לא צפוי בעלילה. או שאני סתם תמים.

  7. רונן 18 ינואר 2006 ב - 18:08 קישור ישיר

    האם תפרסם סיקור או המלצות לקראת פסטיבל הסרטים הבריטי


השאירו תגובה