אייקון דו איט
מעולם לא הייתי בפסטיבל אייקון. בכל סוכות אני שורץ שבוע בחיפה, משתומם מהעובדה שהקהל החיפאי נורא אוהב לדבר בסרטים, ולא יצא לי לראות איך נראה פסטיבל המדע בדיוני התל אביבי. מדי פעם בחדשות בטלוויזיה מקדישים לאירוע איזו דקה של צבע, בעיקר כדי לצחוק על חשבונם של הנערים והנערות שכה קשורים לדמויות במשחקי התפקידים שהם מוותרים על המודעות העצמית שלהם ומגיעים לבושים בדמותם לאירוע. אבל זה חלק מהמשחק, ואני לא הייתי פחות גיק באיזור הבר מצווה. מה שהרתיע אותי בשנים הראשונות של "אייקון" היתה העובדה שהרגשתי שהסינמטק מופקר לידיהם של חובבי מד"ב ופנטזיה, ולמעשה מה שקורה שם זו צפייה קבוצתית בעותקי VHS של הפרקים האחרונים ב"בבילון 5". ואז הגיע ה-DVD וחוץ ממרתוני "באפי" לא הרגשתי שאני מחמיץ משהו. אלא שאני שם לב שבשנים האחרונות מתחילים להגיע לשם סרטים שאני רוצה לראות, ושאני יכול לראות רק שם: "סולאריס" של סודרברג. "סרניטי" של ג'וס ווידון. והשנה, השנה ה-11 של הפסטיבל, אני מעיין בתוכניית הסרטים ולא יכול שלא לתהות לעצמי: האם בקצב הזה תוך 3 עד 5 שנים כבר אוכל לוותר על פסטיבל חיפה ולהעדיף את אייקון על פניו?
תראו איזה דברים נהדרים יש שם השנה:
סרט הפתיחה: "אבק כוכבים" של מתיו ווהן (על פי ניל גיימן). סרט מרובה פגמים, כמעט טרי-גיליאמי באופיו, אבל מאוד-מאוד (מאוד) מהנה.
סרט הנעילה: "28 שבועות אחר כך", סרט ההמשך ל"28 יום אחר כך" של דני בויל. יש לי קצת מנת יתר של זומבים מהשנים האחרונות, אבל החצי השני של הסרט הזה פשוט מצוין. (הוא הוקרן אתמול לעיתונאים כשהוא אמנם מלווה בלוגו א.ד מטלון, אבל ללא תרגום. הייתי מהמר שזו הזדמנות לצפות בו לפני גניזה).
וביניהם, הקרנות עותקי 35 מ"מ של:
"Wristcutters: A Love Sory". הסרט האמריקאי על פי "הקיטנה של קנלר" של אתגר קרת.
"The Host" (למי שלא ראה אותו בירושלים).
"אדון המושי" היפני.
"אין כמוך" ("Krrish") ההודי (מיוזיקל על גיבורי על). (הנה כתבה מ"הניו יורק טיימס")
"דם ושוקולד" האמריקאי (אנשי זאב)
"חיזרים מרושעים" (חטיפת חיזרים תוצרת אנגליה)
"חסרי מנוח" (סרט אמנויות לחימה דרום קוריאני)
"7 גמדים" (שובר קופות גרמני שהוקרן בירושלים לפני שלוש שנים וראוי למעמד פולחני. סרט נורא מצחיק, בכיכובו של הקומיקאי הגרמני שאני כה מחבב, אוטו ואלקס).
"מופע הקולנוע של רוקי" (אלא מה)
"אפורושידו" (אנימה יפנית)
"מלך הנהר" (מותחן על טבעי קנדי)
אני אוהב את זה שמארגני הפסטיבל – שאגב, אין לי מושג מי הם – טורחים לציין בדפי המידע באיזה פורמט מוקרן כל סרט. הפסטיבלים האחרים לא טורחים. הם חושבים שלקהל לא אכפת או שהוא ממילא לא מבדיל. אנשי "אייקון" מכבדים את קהלם יותר, והם מבינים שהקרנה של "The Host" ב-35 מ"מ היא אירוע, אבל הקרנתו בדי.וי.די היא בדיוק ההפך מאירוע.
ונראה שגם המפיצים מתחילים לשים לב לקהל הזה ולהעניק סרטים לפסטיבל. בקיצור, יש ברשימה הנ"ל לא מעט סרטים שאני ממש מצטער שאחמיץ, גם כאלה שכבר ראיתי קודם בירושלים.
רני דיווח לי אתמול ש'28 שבועות לאחר מכן' כבר יצא ב-DVD עברי. אז הגניזה כבר קרתה, וההקרנה באייקון היא הזדמנות נדירה לראות את הסרט על מסך גדול, מוקרן מפילם. חוץ מזה, אחלה סרט.
"אין כמוך"=krrish? אני צריכה הסבר.
אה, ואפרופו גניזה, או DVD עברי, או פסטיבלים, או כולם יחד, בהוט יוקרנו בחודש הבא
sherrybaby
dave chappelle's block party
tenacious d – the pick of destiny
lights in the dusk
(וגם "רתיעה" ו"סכין במים" של פולנסקי, שכמדומני מזמן לא שודרו אם בכלל, או שסתם פספסתי).
מאתר אייקון 2007: הפסטיבל מופק בשיתוף עיריית ת"א וסינמטק ת"א ומאורגן ע"י שלושת ארגוני הגג בתחום: האגודה למד"ב ופנטזיה, סטארבייס 972 והעמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל.
בשנה שעברה ניל גיימן היה אורח הכבוד של הפסטיבל, חתם על הרבה דברים בקומיקאזה ובפסטיבל ונתן כמה הרצאות (הייתי באחת מהן עם בני הבכור).
מארגני הפסטיבל
למרות שלא הייתי בו מעולם (וכנראה שגם לא השנה), פסטיבל אייקון עושה רושם של אחד הפסטיבלים היותר מושקעים ומאורגנים בקפידה שנערכים בארץ ואני לא מתכוון רק בתחום הקולנוע. גם אם התקציב נמוך, רואים שעומדים מאחורי הארוע אנשים שפועלים מתוך אהבה אמיתית לתחום המד"ב והפנטסיה. אמנם אין השנה אורח ברמה של ניל גיימן, אבל הבכורה של "אבק כוכבים" אמורה להיות ארוע בפני עצמו לחובבי הז'אנר.
עכשיו, יאיר, הגיע הזמן לגלות את האמת: היית טרקי או ג'דיי?
רוה לפינגווין: למרות אהדתי העצומה לספוק, ואולי אף דימיון חיצוני מסוים (באוזניים) הייתי, ועודני, ג'דיי מושבע.
"אבק כוכבים" מאד מהנה. הגעתי להקרנה אתמול כשאני מצפה לכשלון מפואר ויצאתי עם חיוך ענק על השפתיים. הסרט שנון, מגניב, אינטיליגנטי, מודע לעצמו ונראה נפלא. נכון שהוא לא מחדש הרבה, אבל הוא בהחלט ראוי לתואר "ממתק אמיתי". יש לו פוטנציאל קאלט מצוין, ויש לי תחושה שיהיו לו חיי DVD ארוכים במיוחד.
ואת "28 שבועות אחרי" אכו ניתן כבר למצוא במדפי ההשכרה בספריות הDVD. עם תרגום לעברית. אני כבר מצפה למפגש יום הכיפורים שלי עם חבורת הזומבים מהממלכה המאוחדת.
פסטיבל אייקון בא לענות על צורך של קהילת חובבי המד"ב והפנטזיה שאינו מסופק ע"י מפיצי הסרטים. פרט לשוברי הקופות חסרי המוח (ולעיתים גם הנשמה) סרטים בז'אנרים האלה מגיעים לעיתים קרובות למועדון הגנוזים, ולרוב גם לא נרכשים להפצה בארץ. לחובבי המד"ב, הפסטיבל הוא ההזדמנות היחידה לצפות בסרטים כמו סרניטי על המסך הגדול. לפני שנתיים הקפדתי להגיע לפסטיבל להקרנת סרטו של ג'וס וודון למרות שלסרניטי היה מפיץ ישראלי מכיוון שניחשתי מה יקרה לו וגם צדקתי. השנה, ומאותה הסיבה, אתייצב להקרנה של אבק כוכבים.
ובנוסף: הסיבה שבעבר התרכז הפסטיבל בהקרנת סדרות (מעבר לגורם הכלכלי) היא שרוכשי סדרות הטלוויזיה בארץ לוקים באותו עיוורון כמו מפיצי הסרטים. כמי שגדלה עם הצורך להסתמך על הערוצים המסחריים או חברות הכבלים שיואילו בטובם לקנות את העונה הבאה של "מסע בין כוכבים" או "תיקים באפלה", ואז שיואילו להקרין את כל העונה, ואז שיקרינו אותה ברצף, כל שבוע באותו יום ובאותה שעה, אני מחזיקה עדיין חיבה עמוקה כלפי הפסטיבל ומארגניו, שטרחו להביא פרקים שלא הוקרנו בארץ לקהל הישראלי.
כיום, כמובן, קיימת האפשרות להוריד סדרות מהאינטרנט, וזו כנראה הסיבה שהפסטיבל עבר להתרכז בסרטי קולנוע.
ובנוסף/בהמשך לדבריה של אביגיל: באייקון ישנה גם הזדמנות לראות הפקות ז'אנר קולנועיות שהגיעו מחוץ להוליווד, ולעיתים רחוקות מוצאות את דרכן להפצה קולנועית מקומית. אני שב ומזכיר בהקשר הזה את "סיפורי רובוטים" של גרג פק, שהוקרן בפסטיבל לפני שנתיים, ומאז גם הגיע כאן ל-DVD ולאחרונה להקרנות בלוויין. אחד מסרטי המד"ב הטובים ביותר שנעשו בארה"ב בעשור האחרון, בתקציב אפסי ממש.
שוב אני מבטיח ולא מקיים, או יותר נכון – מקיים באיחור בלתי נסלח. באמת שחשבתי לרוץ הביתה ולכתוב את אותם הדים מ"אבק כוכבים", אבל, לחיים יש לפעמים תוכניות אחרות.
אז תודה לסטיבי על ההד. כי להיעלב בקלות, זה שמי השני.
בכל מקרה, אני הולך לומר רק דבר אחד בקשר לסרט הזה. סביר שאתחרט עליו, ויכול להיות שארכוש לי פה שונאים… אבל לדעתי, "אבק כוכבים", למרות כל מגרעה שתעלה כאן או בכל מקום אחר, הוא "הנסיכה הקסומה 2".
(נעלבת?!)
אורון, בהחלט ניסו לשווק אותו ככה. אני לרוב נמנעת מלעיין בביקורות על סרט לפני שראיתי אותו, אבל הפעם דווקא קראתי קצת (ויש הרבה). כו-לן התייחסו ל'נסיכה הקסומה'. אני חושבת שהוא בעיקר היה רוצה להיות. הרבה אלמנטים משותפים, המודעות העצמית, אולי גם קהל היעד, אבל 'אבק כוכבים' לדעתי לא מתקרב (אפילו אם לא מתייחסים בכלל לחלק של סיפור המסגרת אצל ריינר, שהוא חלק משמעותי בסרט). הוא הרבה פחות מוצלח, ואני אפרט בהזדמנות אחרת, אם כי בטח יקדימו אותי אז לא יישאר לי הרבה מה לחדש. וזה לא סותר את העובדה שהוא מהנה ויש בו כמה קטעים מעולים.
השאלה היא, כשאתה אומר 'הנסיכה הקסומה' 2, למה בדיוק אתה מתכוון? לאיכותו, למעמד הקאלט שאולי ייווצר או דברים נוספים?
אני לא יודעת אם הוא ייעשה סרט קאלט באותה רמה (יצטטו אותו בעוד 20 שנה?), אבל יכול להיות שעניין כזה יושפע לא רק מאיכותו, אלא גם מהעובדה, כמו שאומר בוב, שהזמנים הם א-משתנים.
סטיבי אל חשש, לא באמת נעלבתי. למרות שהבדיחה הייתה על חשבוני, לא?
מה שניסיתי להגיד בביטוי הבעייתי, הוא שהסרט הרגיש לי כמו סרט ההמשך שמעולם לא היה לנסיכה הקסומה. קשה להסביר את זה, אבל סרטים מיוחדים באמת, מעוררים תחושה שקשה לתאר במילים, שמיוחדת רק להם. בזמן ואחרי הצפייה. ואתמול, בעודי צופה ב"אבק כוכבים", התפשטה לה תחושה דומה להפליא, לזו המיוחדת ל"נסיכה". גם לי זה היה מוזר, ועוד יותר מוזר לי לנסות להסביר את זה עכשיו, אבל זה קרה.
אני יודע שניסו לשווק אותו כתואם הנסיכה, ואולי זה השפיע עליי באיזשהו מקום. ואולי לא. ואולי יש אמת בפרסום לשם שינוי. בכל מקרה, אני משווה בין השניים רק בפרמטר התחושה המיוחדת שהרגשתי תוך כדי הצפייה. דיבורים וניתוחים הנוגעים לאיכות, פוטנציאל קאלט וכו', אשאיר לאותם אחרים שאת מפחדת שיקדימו אותך 🙂
רוה לאורון: לי הוא הזכיר את "הברון מינכהאוזן" של טרי גיליאם.
אחרי שתי צפיות ב"אבק כוכבים" הוא בהחלט פחות טוב מ"הנסיכה הקסומה", בהחלט מזכיר את הסרט של ריינר באווירה ובהחלט סרט שמהנה בכל צפייה ומכיל כמה רגעי קאלט לעתיד, אם כי קשה לי להאמין באותה רמה, לא יודע כמה משפטים משם אפשר לצטט באותה חדווה.
סטיבי, דייב שאפל דווקא לא שייך לרשימה. הוא הוקרן בקולנוע לב, וכל הכבוד להם על כך.
"רתיעה" ו"סכין במים" שודרו לפני כמה שנים בהוט. בדיוק השבוע נזכרתי ב"רתיעה", אולי בגלל פסטיבל ז'אק דמי.
ההבדל בין "אבק כוכבים" למינכהאוזן של גיליאם הוא שמינכהואזן היה כישלון מפואר. "אבק כוכבים" לא כזה. מצד שני, הוא גם סרט מהנה ביותר שיש בו פגמים, אבל לא כאלה שפוגמים בהנאה ממנו (אוף, איזה משפט סיבובי כתבתי כאן).
בכל מקרה, מינכהואזן של גיליאם הוא כישלון מהסוג שאני מאחל לכל במאי (לפחות מבחינה יצירתית). מעניין פי כמה וכמה מסרטיהם הטובים של במאים רבים אחרים. סרט שניתן לצפות בו שוב ושוב בהנאה לא קטנה. ואולי בעצם, תוך כדי שאני כותב את השורות האלה, עולה בי המחשבה שהוא לא כזה כישלון. אבל הוא בהחלט מפואר.
לא פלא שגיליאם הוא אחד הבמאים המסקרנים ביותר שפועלים בתחום.
ואני סבורה שעצם העובדה שאתם רואים לנכון להשוות בין "אבק כוכבים" ל"נסיכה הקסומה", מדברת בעדו של "אבק כוכבים" יותר מכל דבר אחר.
ברווז: נכון.
לשם איזון (לא שאני מחויבת לאיזון, אבל שיהיה): קאוריסמקי יהיה גם ב-YES (כל הטרילוגיה ברצף). יהיה גם את 'מאדאם דה' (אבל עם כל הכבוד, אני מעדיפה את פולנסקי וטניישס די 🙂 ).
שנה טובה.
בנוגע לאייקון,
הפסטיבל משתף פעולה עם קרן רותם מוריה ומעמיד לרשותם ערב הוקרה לרותם ז"ל.
הקרן מעודדת קולנוע כנגד כל הסיכויים ועוזרת לסרטים קצרים ואלטנטיבים ב עזרה ובמה.
השנה יוקרן שם סרט שהייתי שותף להפקתו (מפיק בפועל) – "תאונה", ככל הנראה סרט הזומבים העברי הראשון, בבימויו של איתן גפני. סרט קצר אמנם אבל מלא באהבה לזאנר.
אז אם למישהו מתחשק גם קולנוע ישראלי אלטרנטיבי, אז הוא מוזמן לשריין מקום לשני באוקטובר.
"חיזרים מרושעים" הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבריטי לפני שנה וחצי. סרט סתמי לחלוטין – עזבתי את האולם אחרי חצי שעה.
יאיר, ממש עשה לי טוב שכתבת את זה. מהיכרותי עם מאחורי הקלעים של אייקון לאורך השנים, הוא עובר מקצה שיפורים בכל תחום משנה לשנה, אבל ספציפית נעשה מאמץ אדיר בשנים האחרונות למקצע את תוכניית הסרטים ולשים בה דברים שאנשים לא צריכים להיות אייקוניסטים מושבעים כדי לרצות לצפות בהם. השנה זה כבר התגשם במלואו, בעיניי, והיתה פשוט תוכניה מצוינת. נחמד לדעת שרואים את זה גם מבחוץ.
בנוסף, אני חושבת שכשפרויקט שפועל על אהבה ומסירות אישית כמו אייקון עושה משהו *טוב*, הוא עושה את זה *יותר טוב* מאחרים. למשל, ציון הפורמט של הסרטים. זה עניין של אכפתיות.