גדוש כרימון
"עין הדג" עושים לפרסי אופיר כבוד מוצדק ומתייחסים אליו (כמעט) כמו לאוסקר, עם תחזית מקדימה מאת הפינגווין וחידון הימורים נושא פרסים. בחלק מקטגוריות אני מסכים עם נבואת הפינגווין (סלאח בכרי) אך בחלק אנחנו חלוקים (אניה בוקשטיין? אין סיכוי). את התחזית שלי אפרסם כאן בתחילת השבוע.
=======
אגב, מי מקוראי הבלוג יהיה ביום חמישי הבא בטקס אופיר וכול לסמס דיווחים שוטפים מהאולם? אנא הציעו את שירותי הסימוס שלכם במייל yraveh@www.open-it.co.il/orange
========
ועוד תחזיות לתשס"ח: "עכבר העיר אונליין" ביקש מכמה אנשי קולנוע לנבא מה יקרה לקולנוע הישראלי בשנה הקרובה (כחלק מפרויקט תחזיות גדול יותר). דרור שאול ומשה אדרי היו מאוד אופטימיים, והלוואי ומה שהם חוזים יקרה. אני, אחרי שנת אופוריה, הייתי פסימי יותר.
========
ג'פרי וולס ראה את "התנתקות" של עמוס גיתאי בטורונטו. טוב, לא ממש ראה. הציטוט שלו:
I bailed on Amos Gitai's Disengagement after 40 minutes.
========
פשששש… הקולנוע הישראלי פשוט לא עוצר. והפעם, הכותרת שהרטיטה מיליונים: "הכתובה" של מנחם גולן יפתח את פסטיבל מונקו. תראו, אמנם שני סרטיו האחרונים של גולן היו איומים, אבל יש לי מעט רספקט לאיש, ואני בורדרליין-מסוקרן מהניסיון שלו לעבד שוב את "הכתובה" של אפרים קישון לקולנוע. אבל לפתוח את פסטיבל מונקו לא נשמע לי לא הישג ולא כותרת. הרי אחרי הכל זה אחד הפסטיבלים הכי קיקיוניים בעולם שהעניק בשנים קודמות את פרסיו לסרטים הנודעים… אממ… אה, הלא נודעים בכלל בשום מקום. האם פסטיבל מונקו הוא "פסטיבל נשיקת המוות"?
=========
רק לפני ששה ימים נתקלתי בכותרת העוסקת בשובו לבימוי של סטיב ליסברגר, הבמאי של "טרון", והיום מפרסם ה"הוליווד ריפורטר" ש"טרון 2" יוצא לדרך. הבמאי הנבחר הוא ארכיטקט לשעבר. בדיוק כמו עמוס גיתאי.
=========
"סקרין" מדווח שרומן פולנסקי פרש מבימוי "פומפיי". מבחינתי אלה בשורות טובות. אחרי "אוליבר טוויסט" הייתי שמח לראות את פולנסקי מביים סרט שאינו הפקת ראווה תקופתית עם סטים ענקיים.
==========
את הדיווח הנמרץ ביותר מטורונטו תמצאו באתר של רוג'ר איברט, שהתנפל על סרטי הפסטיבל ברעב משולהב. אתמול הוא כתב, בין השאר, על "ביקור התזמורת":
Eran Kolirin’s “The Band’s Visit” is a charming sleeper of a comedy from Israel, about the mistaken visit of the Alexandria (Egypt) Municipal Policeman’s Band to perhaps the smallest hamlet in Israel. The band conductor (Sasson Gabai) is ferocious with an underling who put them on the wrong bus, and Ronit Elkabetz plays Dina, the proprietor of a snack shop that is literally the entire downtown.
During a long, hot day and night, the band members and locals interact (often in English, their common language). Dreams and disappointments are reviewed, truths are told, and romances start out as doomed and go downhill. If you are at all familiar with the uniquely deadpan comedies of the Finnish director Aki Kaurismaki (“The Match Factory Girl,” “The Man Without a Past”), you will recognize some of the same qualities here, as downbeat characters recognize shared misery over Israeli-Egyptian lines. In its sad way, it is very funny.
שיעשעה אותי ההשוואה שלו לקאוריסמקי. זוכרים את התגובה שלי אחרי הצפייה הראשונה שלי בסרט? הביקורת שלי על "ביקור התזמורת" אתמול בגיליון ראש השנה של "פנאי פלוס" בדוכני העיתונים, ובהמשך סוף השבוע גם כאן.
===========
ועוד בלוג המדווח מטורונטו, מאת כתבי רויטרס, ובו אני קורא שהסרט החדש של דיוויד קרוננברג (שייקרא בעברית "סימנים של כבוד"), מכיל את אחת מהסצינות האלימות והגרפיות ביותר בתולדות הקולנוע.
============
ויה ג'ף וולס: הפרסומת החדשה לנייק שביים מייקל מאן. המוזיקה היא מהסרט שלו, "אחרון המוהיקנים":
רגע, "איש ללא עבר" היה קומדיה?
שאלה: בכל מקום אליו גיגלתי, כתוב שטקס פרסי אופיר יערך ב-20 בספטמבר וישודר "באותו יום, אחרי החדשות". באיזו שעה יהיה הטקס עצמו?
רוצה ת'הזמנה שלי?
רוה לחלי: לא, בולבולית. אין לי בעיה להיכנס לטקס. אני צריך שאת תלכי ותסמסי לי משם, בשעה שאני יושב מול הבלוג ומעדכן אותו בשידור חי (השידור הטלוויזיוני לא יהיה חי, אלא רק כעבור כשעתיים).
אני רוצה את ההזמנה!!!!
בדיוק כמו שכתבתי לך למייל (דרך אגב, קיבלת?) אני הולך ואני יוכל לסמס לך את ההתרחשויות.
אם אתה רוצה, כמובן!
יאיר,
אתה יכול פשוט להסתכל בתוצאות שאלטמן פירסם אצלך הבוקר. 90 חברי אקדמיה הצביעו אצלו..
בלי סרט או הגשת פרס לא הולכת. מה אני, בלונדינית?
סוד קטן לצופי הפרסומת, שימו לב שנייקי תמיד מתמקדים באדם אחד. תמיד יש כוכב, תמיד זה אחד מול רבים, תמיד זה אתה, כיאות לעידן האינדווידואליזם. לעומתם, אדידס תמיד יתמקדו בקבוצה ובערכים של חברות ויחד. זה אף פעם לא משתנה, פרסומת אחרי פרסומת.
אבל שים לב שהאחד הזה משתנה הפעם. לא זוכר פרסומות קודמות, אבל זה קצת אחרת.
ומה שמעניין הוא שבסוף לא יודעים האם הוא הצליח להבקיע.
לו רק סצינת הריצה ב"עלי" היתה קצרה כמו הפרסומת הזאת.