11 ספטמבר 2007 | 18:33 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

6X9/11

שתי תזכורות:

1. בגלל קריסת ספק הניוזלטר הקודם כל 800 האיש שקיבלו כל בוקר את תמצית כותרות האתמול לתיבת הדואר צריכים להירשם מחדש. תיבת הכנסת כתובת המייל נמצאת בטור הצד משמאל.

2. אני מפציץ היום. אבל זה לא אומר שבארבעת ימי החג יהיה כאן שומם. הו לא. מחר יהיה כאן מצחיק מאוד. מחרתיים: המצעד השנתי. ובשישי-שבת: “ביקור התזמורת”, “מלך של קבצנים” וניל גיימן.

ורגע לפני שיום השנה השישי לאירועי 9/11 מגיע לסיומו הנה הקטע שכתבתי עליו לגיליון “פנאי פלוס” שיצא אתמול.

דור הדיילי שואו

שש שנים אחרי 9/11. כ-3000 איש נהרגו, ארבעה מטוסים רוסקו, שני מגדלים נפלו. אבל בחלוף שש שנים, מה נותר לנו מלבד כמה מקטעי הווידיאו המצמררים ביותר שאי פעם תועדו? כרגע זה נראה יותר כמו יום השנה שישי ליום בו הכל קרס, וכלום לא קרה. ג’ורג’ בוש, הנשיא האמריקאי, הישווה באחרונה את 9/11 למתקפה היפנית על פרל הרבור: אלא ששש שנים אחרי פרל הרבור העולם כולו נראה אחרת לגמרי, מתאושש, משתקם. ואילו שש שנים אחרי 9/11 נדמה כאילו הכל רק הולך ומתפורר.
אני רואה את זה גם בתחום הכיסוי שלי, הקולנוע. 9/11? זה פאסה. השנה כשמבקר קולנוע שעדיין מדבר על “אמריקה שאחרי 9/11” הוא נשמע מנותק. אמריקה כבר לא חיה אחרי 9/11, היא הצליחה לדרדר עצמה עמוק יותר, אל הלבה הרותחת של עירק. היבול הקולנועי ההוליוודי הצפוי לנו בהמשך השנה, שמתפקד כברומטר מוצלח להלך רוח ציבורי, יניב הרבה סרטים העוסקים במלחמה בעירק. האמריקאים מצויים מרחק שנה מבחירות לנשיאות ונדמה שהאולפנים משקיעים כסף רב כדי לזעוק: די לכיבוש.
ישראל וארצות הברית מעולם לא היו קרובות יותר נפשית מאשר בימים אנושים אלה. לאמריקאים זה קרה בספטמבר2001, אצלנו זה היה 11 חודשים קודם: אוקטובר 2000, פרוץ אינתיפדת אל-אקצה. מאז, שתי המדינות פנו למדיניות של בהלה, הפחדה וגזענות והציגו עצמן כמי שבעיצומו של מצור מפני מתקפה מוסלמית. אלא ששש ושבע שנים אחרי, פתאום מתברר שהאסונות הפכו לחומר גלם ציני בידי השלטונות, שבשמם נעשו דברים איומים. באמריקה קם דור חדש, צעיר, פקחי, שאקרא לו “דה דיילי שואו ג’נריישן”. דור שבקיא באופן אינטואיטיבי בביקורת התקשורת של נועם חומסקי, שרואה את הבולשיט שהשלטון מוכר לו, ומגיב אליו באמצעות תוכניות סאטירה נשכניות כמו “דה דיילי שואו” של ג’ון סטיוארט. בחירות 2008 יהיו שעת המבחן שלו: האם הדור שרואה אצל ג’ון סטיוארט איך הנשיא משקר, מלהג ומחבל במדינתו ייתן לממשיכי דרכו את קולו, או למי שמציע חלופה? ישראל, לעומת זאת, חפה מכל זה. אנחנו כאן עסוקים בלהרכיב רשימות שחורות של מי לא רשאי לעלות על במה ולרקוד סטפס כי אין לו פרופיל קרבי. אין לנו אף ג’ון סטיוארט שייצג את אלה שמאסו בשחיתות, בספין, בהסחות הדעת הלאומניות מהנושאים העיקריים שאיש לא מטפל בהם. אצלנו יש רק טוקבקיסטים, והם תמיד שונאים, כועסים, בזים, סולדים ממשתמטים ומתעבים ערבים. הם אלה שמכתיבים את הלך הרוח הלאומי כאן. ואיש לא שם לב שהם הפאנץ’-ליין העגום בתקופה שכבר שש שנים נראית כמו בדיחה שחורה אחת גדולה.

נושאים: 9/11, ארכיון

13 תגובות ל - “6X9/11”

  1. תומר.ק 11 ספטמבר 2007 ב - 18:44 קישור ישיר

    אני יודע שזה לא אותו דבר, אבל לנו יש את גיא זוהר.

  2. ברווז גומי 11 ספטמבר 2007 ב - 19:03 קישור ישיר

    אוף
    הרבה זמן לא דיברו כאן על שטויות שכתב איתי שטרן. חשבתי שזה מצביע על מגמת שיפור ואולי מגיעה לו מילה טובה, אבל היום ראיתי את הידיעה הבאה עליה הוא חתום:

    קודם כל שטרן טעה בדירוג התיעודיים המצליחים בהיסטוריה בין המקום השני ששייך לפינגווינים לראשון שעדיין כולו של מור ו”פרנהייט 911″ שלו (והנה התחברנו לטופיק).
    אבל שטרן לא מסתפק בכך ומוסיף גם הערכה משלו לפיה “סיקו” עשוי להפוך לתיעודי המכניס בהיסטוריה, ועל כך נותר להגיד רק פחחח.

  3. ברווז גומי 11 ספטמבר 2007 ב - 19:04 קישור ישיר

    ואמא שלי נוהגת לומר – קל מאד למצוא טעויות אצל מישהו אחר.
    הלינק:
    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/635/523.html

  4. האחד 11 ספטמבר 2007 ב - 19:39 קישור ישיר

    יאיר,
    למקרה ולא קיבלת את המייל…

    בדקתי ואני הולך, ככה שאני יוכל לדווח לך משם. אם תרצה.

  5. האחד 11 ספטמבר 2007 ב - 19:44 קישור ישיר

    דרך אגב,
    עוד מישהו הולך היום להקרנת הבכורה החגיגית של ‘ביקור התזמורת’ בסינמה סיטי?
    שמעתי ששמעון פרס יהיה שם.

  6. עמית בר-ניר 11 ספטמבר 2007 ב - 22:51 קישור ישיר

    סרט שביים אלפונסו קוארון יחד עם נעמי קליין שמדבר על הדרך בה הממשל מנצל את השוק של אירועים סטייל 9/11 כדי לקדם את ענייניו:
    http://www.youtube.com/watch?v=kieyjfZDUIc

  7. עמית בר-ניר 11 ספטמבר 2007 ב - 22:53 קישור ישיר

    סליחה. כתב אלפונסו קוארון. ביים הבן של אלפונסו.

  8. האחד 11 ספטמבר 2007 ב - 23:22 קישור ישיר

    אוף טופיק

    קצת באיחור אבל…

    לעזאזל!

    הרגע קראתי בNRG כתבה שפשוט לא יכולתי להאמין שמישהו אשכרה כתב אותה, הייתי צריך לשפשף את העיניים מספר פעמים כדי להיות בטוח שאני לא מדמיין.
    אחרי שאוון ווילסון ניסה להתאבד ולא הצליח, מישהו בNRG (כנראה עם בעיות נפשיות קשות במיוחד) כתב מי הוא היה רוצה לראות מהכוכבים ההוליוודים מתאבד (!)

    WTF?

    NRG התחרפנו לגמרי?
    למה לעזאזל הם מפרסמים כתבה חולנית כל כך?
    הם עד כדי כך מפגרים?

    נא הביעו את דעתכם בעניין,
    ומצטער על הדרמתיות, אני פשוט לא מצליח להירגע אחרי שקראתי את זה.

  9. קורא 12 ספטמבר 2007 ב - 2:29 קישור ישיר

    יאיר, הגישה שלך קצת נאיווית, שש שנים אחרי נפילת התאומים והבורסה, גם בארצות הברית וגם בארץ נמצאת בפסגות שהיא מעולם לא היתה בהם. התפיסה שלך מתאימה למישהו שלא קרא 1984 מעודו ומתמקד בעניינים השוליים ולא המרכז. שלום, מלחמה, עיראק, איראן, כל אלה שוליים בעיניי האנשים הגדולים עם החליפות, זה הכסף שמנהל את העולם, ומהבחינה הזו, העולם של אחרי ה9.11 הוא עולם הרבה יותר טוב ומצליח. אנחנו סתם עכברים במבוך.

  10. הפינגווין 12 ספטמבר 2007 ב - 11:15 קישור ישיר

    מסתמן שג’ון סטיוארט יחזור השנה להנחות את האוסקר.

    הדבר המעניין שמצוין בכתבה הוא שלטקס בהנחייתו של סטיוארט היה הרייטינג הכי נמוך בשלוש השנים האחרונות. מצד שני, אני מהחושבים שהוא היה המנחה הטוב ביותר בזמן האחרון. אולי בגלל המעמד שלו כלא-כוכב, הציבור מרשה לו לפלוט הערות פוליטיות במהלך הטקס, גם אם מתונות ביחס לדיילי שואו. לפניו היה כריס רוק שבדיחות ה”תמיד דופקים את השחורים” שלו כבר הפכו למיינסטרים באמריקה ובשנה שעברה, הלסביות המוצהרת של אלן דג’נרס לא מפריעה לה להיות בין הקומיקאים המצליחים של ימינו.
    איכשהו, ג’ון סטיוארט הוא יותר יציאה מהמיינסטרים מהשניים האחרים, או לפחות קרוב המיינסטרים לשוליים. נשאלת השאלה כמה זמן יעבור עד שטקס אוסקר בהנחיית דייב שאפל יראה לנו טבעי לחלוטין.

    לגבי הטלויזיה הישראלית, המקביל המקומי לקומדי סנטרל, אמור להיות ערוץ ביפ. לזמן קצר, זה אכן היה ערוץ אלטרנטיבי “בועט” ששיבץ את הסדרות שנחשבו ביזאריות, גסות או שנויות במחלוקת מכדי לעלות ישר בערוץ 2 (סאות’פארק, החטא ועונשו, דאבל דייט). לצערי, משהו שם הלך לאיבוד, כנראה עם המעבר של מולי שגב להפקות הגדולות של קשת. יש מי שאומר ש”הרצועה” הייתה תכנית סאטירה חסרת בושה. לי נראה שהם יותר התרכזו בשבירת טבויים מאשר באמת להעביר איזה מסר.
    עכשיו, בין כל השידורים החוזרים, יש את “מהדורה מוגבלת”. למרות שחצי מהבדיחות שם הן על זיונים וירידות, זו התכנית היחידה בארץ שבאמת לא מצנזרת את עצמה ויורה לכל כיוון בלי לנצור. בעיני, התכנית מצחיקה גם ככה, אבל הסאטירה שם היא די דלילה.

    האחד, לגבי מה ששאלת על נרג’, התשובה היא כן.

  11. איתן 12 ספטמבר 2007 ב - 11:26 קישור ישיר

    ג’ון סטיוארט הוא אחלה. באמת. ולטעמי, לפני שנתיים הוא עשה עבודה לא רעה בכל. אבל: אלן דג’נרס, שלא ממש התלהבתי מסדרותיה הטלויזיוניות, מאוד הפתיעה אותי לטובה השנה, והייתי רוצה לראות אותה מנחה את הטקס שוב (“אם לא היו הומואים, שחורים ויהודים, לא היו אוסקרים”,זוכרים ?), וגם – יש לי הרגשה של אי נוחות מהזגזוג הבלתי פוסק של האקדמיה בעמדת המגיש. בעבר, בילי קריסטל הנחה את הטקס 5 פעמים רצופות, ונדמה לי שהמצב דומה לגבי ג’וני קרסון ז”ל. הזגזוג בעמדת המגיש מרגיש לי כמו אנשים שלא ממש יודעים מה הם רוצים.

  12. אורי 1 12 ספטמבר 2007 ב - 12:29 קישור ישיר

    1.מכיון שבילי קריסטל האדיר כנראה מסרב לחזור לעמדת המנחה, ג’ון סטיוארט עדיף על שאר האופציות ועשה עבודה לא רעה בעבר. בעיני וופי גולדברג, כריס רוק ואלן דג’נרס היו חלשים. אם היה אפשר להביא את רובין ווילימאס – היה ניצב לפנינו טקס בלתי נשכח.

    2.לגבי “מהדורה מוגבלת” – כמו הרבה תוכניות מהז’אנר הזה [שאני מאוד אוהב] היא התחילה חלש, כמעט בלי משתתפים קבועים ובלי כימיה כלשהי בין הצוות. בחודש האחרון התכנית ממש השתפרה ואני משתדל לצפות בה ככל האפשר. נכון, אין שם הרבה רגעי סטאירה נשכנית, אבל יש הרבה עקיצות חזקות והצוות טוב. ואבי אטינגר בכלל מלך.

    3. בנושא אחר: אני עדיין לא מבין איך זה שלא משדרים בארץ את האמי. בכל זאת זה לא טקס פרסים שולי. תמוהה ביותר.

    חג שמח ובעיקר שנה טובה לכולם.

  13. הפינגווין 12 ספטמבר 2007 ב - 12:48 קישור ישיר

    אכן, אבי אטינגר מלך.


השאירו תגובה ל - הפינגווין