האם זכרתם להזיז את השעון שעה אחת אחורה?
בלילה, כשרובכם עדיין ישנתם עם מזגן כי החום והלחות עדיין בלתי נסבלים, ישראל עברה פתאום לשעון חורף. לגמרי "עיר אפלה", לא? אבל עכשיו כשהרווחתם שעה אחת בונוס, תוכלו לנצל אותה על ידי השלמת מה שהחמצתם כאן בארבעת ימי החג:
1. שני שירים לחג: צוות "סאטרדיי נייט לייב" קיבל אמי על שיר המציע רעיון למתנה לחג. והצמד "פלייט אוף דה קונקורד" מנסה לפתות.
2. אצבע הזהב תשס"ז: הפרסים השנתיים של "סינמסקופ" לסרטים הישראליים שהוצגו בקולנוע מספטמר 2006 עד ספטמבר 2007. ובונוס: השתתפו בדיון – בעד או נגד עירום בבלוג.
3. "ביקור תזמורת": עכשיו הביקורת.
4. "מלך של קבצנים" ו"ראיון לילי": אחד שכן, אחד שלא.
5. ניל גיימן חוזר. בשנה שעברה ניל גיימן ביקר בפסטיבל אייקון. השנה סרט המבוטסס על כתביו פותח את אותו פסטיבל. שמא ישונה שמו לפסטיבל גייקון? הפוסט מכיל ראיונונצ'יק קטנטן עם גיימן שערכתי בשנה שעברה, רגע לפני בואו ארצה.
פישקה החוגר הופך לז'אן קלוד ואן דאם.
ביקורת קטלנית של אורי קליין על סרטו המביך של אורי פסטר. פסטר אגב לא התאפק והכניס אלמנט הומוסקסואלי שאני לא בטוח שהיה בטקסט המקורי של מנדלי מוכר ספרים.
הסיפור האמיתי של הסרט הזה נמצא מאחורי הקלעים שלו וקשור ליחסים הרגשיים הסבוכים שהיו בין יוצריו. אני לא אפרט יותר. מי שיודע יודע ומי שלא לא.
מעטים המשפטים בשפה העברית שמעצבנים יותר מ-"מי שיודע יודע ומי שלא לא". פשוט אל תכתוב, וזהו.
למה סתם להתחיל מסכת שמועות ורמיזות?
אימצתי את מדיניותה של ממשלת ישראל – שתיקה נחרצת.
מעניין איך באתר הזה כשמישהי כמו ג'יין ויימן הולכת לעולמה לא אומרים מילה אבל כשכל עוזר גריפ מושתן מתפגר בעל הבלוג מתפייט בהספדים באורך הגלות
פני הממשל כפני הטוקבקים
עידן – הבמה כולה שלך.
אנא, חלוק עמנו את רשמיך המעמיקים מהקריירה הנפלאה של ג'יין וויימן המנוחה.
אני יכול להעיד על עצמי שעוררת בי סקרנות עזה לשמוע את דבריך בנושא.
עופטופיק: הכתבה מצחיקה (כל עוד מתעלמים מהטוקבקים).
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/636/196.html