10 יוני 2011 | 17:23 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

"הפרקליטה", ביקורת

 

 

פורסם ב"פנאי פלוס", 6.6.2011

 

טוני גולדווין, שחקן בדרך כלל (הוא היה, למשל, הנבל ב"רוח רפאים"), הפך לפני כעשור וקצת לבמאי שעשה סרטים שמאוד חיבבתי: "הקיץ שבו הלכו על ירח" ו"הנשיקה האחרונה". חפשו אותם. סיפורים קטנים ומרגשים על אהבות חמקמקות, ועם סטייל נאה. בסרטו החדש, "הפרקליטה", הוא מצליח ללקט צוות שחקנים נאה, שנותן תחושה – בשלב הפוסטר – שיש מולנו סרט רציני ומושקע ורב כוכבים. אלא שעד סופו מתברר שמדובר בסרט יבש וחסר יחוד, דרמת טלוויזיה סטנדרטית שאמנם מספרת סיפור חביב למדי – המבוסס על מקרה אמיתי – אבל עושה את זה על ידי קולנוע עצל. מערך השיווק של הסרט מנסה ליצור השוואה בין "הפרקליטה" ובין "ארין ברוקוביץ'". אני רואה את הדמיון העלילתי, אבל בעוד "ברוקוביץ'" היה סרט עם שרירי קולנוע נהדרים, ובעיקר קצב וחוצפה, "הפרקליטה" הוא סרט נינוח יותר וכמעט נטול כל השראה.

 

אבל מי שבא לחפש בקולנוע סיפור ולא חוויה אסתטית, ימצא אולי שהסיפור בסרט לא רע, לפחות בתחילתו. דמיינו את "בשם האב", אבל עם אחות: סם רוקוול מגלם אדם שהורשע ברצח ונמצא כבר 16 שנה בכלא. אחותו (הילארי סוואנק) כה מאמינה בחפותו, וכה חסרת ממון לעזור לו, שהיא יוצאת למסע מפרך למענו: היא לומדת משפטים כדי להפוך לעורכת דין ולעזור לאחיה להשיג משפט חוזר וזיכוי. אלא שלימודים עבורה לא באים בקלות, והתפרצויות הזעם של אחיה גורמים לנו לתהות שמא אולי הוא בכל זאת כן אשם, למרות נחישות אחותו. לא אציין האם היא מצליחה במשימתה או לא, אבל אוסיף בתסכול מסוים שרצף הפיתולים והסיבוכים של חציו השני של הסרט הופך אותו מפרך למדי.

 

יונייטד קינג, מפיצי הסרט, כנראה אוהבים עורכי דין. "הפרקליטה" מגיע בשעה ש"סנגור במבחן" עדיין מציג, וזמן לא רב אחרי ש"משחק הוגן" ו"רק האמת" עסקו גם הם בסיפורים אמיתיים על נשים חזקות שרוצות לברר מה האמת מאחורי כל השקרים והטיוחים. כל הסרטים האלה – שנקראים כמו ספרות "פשע אמיתי" על נייר ממוחזר – דומים זה לזה במעט. לכולם יש חן ופוטנציאל, אבל זה לא זה. כי קולנוע אינו רק סיפור.

נושאים: ביקורת

4 תגובות ל - “"הפרקליטה", ביקורת”

  1. ציבוקא 10 יוני 2011 ב - 21:47 קישור ישיר

    סרט רע שמבוצע רע. הילארי סוואנק מאכזבת, סם רוקוול ניסה לקבל מועמדות לאוסקר על הסרט הזה אבל לא הגיע לו כי הוא היה בינוני ומטה והסרט עצמו קוטע קטעים דרמטיים שמתפתחים ברגע הכי לא נכון. על הפנים.

  2. שרון 3 יולי 2011 ב - 10:49 קישור ישיר

    לא מסכימה. הפשטות של הסרט בהצגת הסיפור בלי כל מיני התיימרויות הייתה מרתקת ומעניינת לאורך כל הסרט

  3. ליעוז 25 יולי 2011 ב - 4:15 קישור ישיר

    לדעתי סרט מדהים ומרתק לכל אורכו עם סיפור אמיתי שנוגע ללב,כדאי לראות סרט מעולה ושחקנים מצויינים

  4. הוהו 2 אוגוסט 2011 ב - 11:37 קישור ישיר

    אני מסכימה לגמרי עם ליעוז ושרון. בתור אדם פשוט, בלי יומרות של קולנוע פשוט אהבתי את מה שראיתי, הסרט זרם לי מאוד והסיפור היה נוגע פשוט ומסקרן. נהניתי.
    נכון, לא היה פה ערך אומנותי מטורף, לא היו פה רעיונות קולנועיים חדשים או זוויות צילום שהרשימו אותי- אבל ככל הנראה, לא כל הסרטים צריכים להביא בשורה חדשה לעולם הקולנוע- יש סרטים שפשוט מעניין או כיף או כדאי לצפות בהם. והפרקליטה הוא בהחלט אחד מהם. 🙂


השאירו תגובה