"רובוטריקים 3 ", ביקורת
אני ממש אובד עצות מול הסרט הזה. הרי כל מי שמגיע ל"רובוטריקים" מאת "מייקל ביי" יודע היטב לאן הוא נכנס, בין השאר לאיזור שבו "טעם" ו"שיפוט" מאבדים מהתוקף היומיומי שלהם. דרך אפשרית אחת היא למקם את הסרט על הסקאלה של שלושת סרטי "רובוטריקים", שם הוא נמצא ברובריקה הלכאורה מכובדת של "פחות נורא מ"רובוטריקים 2 ". ויודעים מה? אפילו בכך אני לא ממש בטוח. "רובוטריקים 3 " מכיל כל כך הרבה רגעים של איוולת גמורה, כמותה אני לא זוכר בקולנוע – ובכן, מאז "רובוטריקים 2 " – שקשה לי לתת לו גם את החסד הזה. מצד שני, אני מודה שהיתה לי חיבה גדולה ל"רובוטריקים" הראשון, ובעיקר לקטעי האקשן שלו, ויש משהו בשלישי שקצת מחזיר את החדווה ההיא.
אני לא חסיד של הגישה הקאמפית של "זה כל כך רע שזה טוב". כשזה רע, זה רע. אלא שב"רובוטריקים 3 ", אני מודה, לראשונה חשתי משהו מזה. רגעים שעצם האידיוטיות של הסצינות והדיאולגים הסבה לי כמעט הנאה. הסרט הזה כה בז לכל מה שנראה כמו הגיון פשוט, שזו כבר אמירה אוטריסטית. העניין הוא כזה, שאני באמת לא מבין את מייקל ביי. הרי אני, כמו רבים מן הסתם, מסוגלים ליהנות מסרטי אקשן מטופשים עם תסריט דבילי בזכות סצינות פעולה מצוינות בלבד. לכאורה, "רובוטריקים 3 " היה צריך להיות כזה. "מת לחיות 3 " היה כזה, למשל. סרט שאני נורא אוהב. "נשק קטלני 4 ", למשל. עוד סרט שאני ממש מחבב, בזכות כמה סצינות אקשן נפלאות שממש משמחות אותי, ולא בזכות התסריט האיום והמחופף שלו. אז אם ממילא אנחנו באים לסרט כזה עם ציפיות כה נמוכות, עדיין ביי ושות' צריכים להדהים אותנו עם רמות כה אדירות של טמטום? ויותר חמור: לביי אין שום שליטה על הטון של הסרט. אבל זה כבר עניין עקבי. בסצינה אחת העולם עומד להיחרב, בסצינה הבאה הוריו של שיי לבוף מתחילים להתבדח כאילו יש לנו עכשיו זמן לזה, כשהשעון מתקתק. לכל אורך הסדרה הזאת, ביי הוכיח שהוא תוקע שנינויות והתבדחויות (גרועות) ברגעים הכי פחות מתאימים (אדם עם חוש לטיימינג קומי יכול להוציא פרץ צחוק מקהל גם עם בדיחה גרועה אם היא רק ממוקמת במקום ובזמן הנכון).
אבל מה: הסרט הזה די מדהים לעיניים. אם רק היו לי איתי אוזניות לאייפון והייתי יכול לשמוע קצת מוזיקה בזמן הסרט, ומתייחס אליו כאל קליפ אחד ארוך, יתכן והייתי ממש מתמוגג. אני קורא בזאת לאתגר: כשייצא הסרט בדי.וי.די קחו דיסק וערכו על כל אורכו כ-40-50 דקות, את הסרט. יש לי תחושה שבאורך של עד שעה וכשהוא אילם לחלוטין מדיאלוגים, הסרט הזה יכול להיות אפילו יצירת מופת.
אני נותן ל"רובוטריקים 3 " קרדיט עיקרי אחד: חיבבתי את נקודת המוצא הרעיונית שלו, שמתחילה עם התרסקות חללית רובוטריקית על הירח בשנות הששים, שבגללה החל המירוץ הבין-גושי לחלל. אני מחבב סיפורי היסטוריה-חלופית. אבל היא מגיעה עם מחיר מדכא: למה צריך לגרור לסרט את באז אולדרין? הבן אדם טס לירח ועכשיו הוא צריך להגיע וללחוץ ידיים עם רובוטים באנימציה ממוחשבת כדי שנמשיך לזכור אותו? הרגע הזה, בו אולדרין פוגש את הרובוטריקים, אולי ממחיש את עוצמתו של המותג ויכולתם של יוצריו לערבב בין המציאות ובין הבדיון, אבל בעיקר ריחמתי על אולדרין.
מייקל ביי הוא קצת כמו מנצח על תזמורת עם משאבים עצומים. הם מנגנים באודיטוריום הכי מושלם מבחינה אדריכלית ואקוסטית; כל כנר מנגן על הסטרדיווריוס הכי יקר; כמה מהנגנים אף מנגנים בכלי נגינה עתידניים שפותחו במיוחד עבורם ומהווים שיא טכנולוגי; הנגנים עצמם הם (לפחות חלקם) מהטובים ביותר בעולם. רק מה: הם מנגנים יצירה שכתב ילד בן 4, והמנצח שלהם חירש. אין לו מושג כשמישהו מהם מזייף. רגע, אולי אני צריך לעדכן את הדימוי הזה. הוא לא חירש: פשוט לא ממש אכפת לו. אז גם לי לא.
עוד כמה מחשבות מנותקות קונטקסט:
– שמתם לב שאצל מייקל ביי אף שוט לא מתחבר לשוט הבא? יש מעט מאוד מקרים שבהם הוא נכנס לסצינה ואז מפרק אותה לרצף של שוטים שיוצרים המשכיות. לרוב אצלו כל שוט מתחיל ממקום אחר. זו אחת הסיבות שקשה לעקוב אחרי סרטיו: ממש כל 15 שניות אנחנו צריכים לעצור ולבנות מחדש את התשובה לשאלה "רגע, איפה אנחנו".
– התכונה הנ"ל – שבאה, אגב, מעולם הפרסומות – גם מגיעה מהמקום שבו לביי עצמו ממש לא אכפת מהגאוגרפיה. נסו לעקוב אחר מסעותיו של גיבור הסרט, סם וויטוויקי. ברגע אחד הוא בפלורידה, במפקדת נאס"א, צופה בשיגור המעבורת. ובשוט הבא ממש הוא פתאום בשיקגו מתקשר למישהו בטלפון כדי להגיד לו שהאיש המרכזי בסיפור נמצא כאן ושכאן תתחיל הפלישה. ואנחנו, במקום לשאול את עצמנו "רגע, איך הוא יודע את כל זה?", עסוקים בלתהות "רגע, איך הוא הגיע מפלורידה לשיקגו תוך שוט אחד?".
– יודעים במי נזכרתי במהלך הסרט? בסטיבן סומרס. למה? כי יש ב"רובוטריקים 3 " מפלצת/רובוט בשם שוקווייב שנראה כמו תמנון שעשוי ממכונות גילוח של פיליפס. מפלצת מוצלחת, אגב. אלא שהיא מאוד הזכירה לי את המפלצת מ"Deep Rising" של סטיבן סומרס. סומרס הזה הוא בדיוק האיש עליו אני מדבר כשאני מדבר על במאים שיודעים לקחת תסריט איום ולהוציא מזה סרט נורא כיפי. למשל, הסרט הזה. או "המומיה" – ועוד יותר מזה, "המומיה 2 ". שני סרטים שממש חיבבתי. במילים אחרות, כדי להוציא אותי מאוכזב מסרט "רובוטריקים", על שום טמטומו, זו משימה ממש קשה. לי אין שום בעיה עם טמטום. כנראה עד שזה מגיע לדרגת ביי.
– אז אין לי מושג איך הגיע הסרט לשיקגו, אבל שם למעשה הוא מתחיל (ונגמר). קרב על שיקגו זה עיקר הסרט. והוא אכן, שווה צפייה. שימו לב, אגב, שכניסה לעיר יש רכבת מרוסקת והפוכה. תהיתי האם זו הרכבת מ"קוד מקור", שכזכור גם היא התפוצצה בכניסה לשיקגו.
ביקורת מצויינת. במיוחד הפסקה האחרונה.
וזה תמיד ממחיש את היתרון שיש לנו התעשיה כאן: חוסר היכולת להוציא המון כסף על זבל.
דבר נוסף;
ויש לכתוב נקודת מוצא ולא מוצע.
משהו שהיה ב"מת לחיות 3" למשל, ושלפי השמועות חסר ברובוטריקים (לא ראיתי אף אחד מהסרטים), הוא דמות להזדהות איתה. במבט לאחור כל סיפור משימות "simon said" שלו הוא די מטופש. אבל ברגע שיש דמות כמו זאת של סמואל ג'קסון באותו הסרט, שהוא ה"איש הרגיל" שנקלע לסיטואציה. ובניגוד לסרטים אחרים הוא בהחלט משכנע בתפקיד הזה – זה מספיק כדי לשאוב אותך לתוך הסרט.
גם אם מישהו ישלם לי את מחיר הכרטיס+פופקורן אני לא אלך לראות את הסרט הזה. אבל תהיה לגבי משהו שכתבת: בעיית מעבר הלוקיישנים. זה אחד הדברים שהפריעו לי ב"האנה". סירשה רונאן בורחת מצינוק בבניין משרדים מאובטח היטב, פותחת צוהר – והופ, היא באמצע המדבר במרוקו. ואח"כ היא מגיעה גם לגרמניה בקלות.והסרט מתחיל באלסקה בכלל. זה לא הפריע לך אצל ג'ו רייט?
איתן…
אני שונא להיות קטנוני, אבל כמה טעויות בקשר ל"האנה" בתגובתך.
1. הסרט נפתח בפינלנד.
2. האנה מגיעה למתקן הסודי של ה-CIA במרוקו במה שנקרא RENDITION, תהליך ידוע בו האמריקאים שולחים חשודים בטרור למתקנים שלהם שנמצאים במדינות חסות. המתקן שהיא נמצאת בו הוא מתקן סודי, לכן הגיוני שיהיה מתחת לאדמה במרוקו, ולכן הגיוני שהאנה תפתח צוהר לעולם החדש שהיא מגלה ותמצא את עצמה באמצע מדבר. (אתה בעצמך מציין שמדובר בצינוק… אז לא הגיוני שזה מתחת לאדמה?)
3. אנחנו רואים בבירור את האמצעים איתם מגיעה האנה ממרוקו לספרד במעבורת, אח"כ דרך הקרוואן של האנגלים מספרד לגרמניה. המסע שלהם אולי מהיר בצורה לא הגיונית, אבל הסרט יותר הגיוני במעברים בין לוקיישנים מסרטי ג'יימס בונד למשל. וזה בכל זאת פנטזיית ריגול, לא?
אז לא, זה לא מפריע אצל ג'ו רייט, וכן אצל מייקל ביי, שמביא את הדמויות שלו בריצה מפטרה לפרמידות (או משהו כזה, לא טרחתי לצפות ברובוטריקים 2).
סליחה על הטרחנות… (:
את הסרט ראיתי ביס פלאנט אולם 6.
להפתעתי, חילקו משקפיים חד פעמיות.
הסרט הוקרן מוזר. בהיר מדי עם צבעים לא רוויים.
מוזר.
יס פלאנט תמיד היה רפרנס לאיכות הקרנה.
האם גם בסינמה ראשון שינו שיטת הקרנה?
מה נסגר איתכם אנשים? הגיון? בקולנוע? לא רק אצל מייקל ביי, אלא בכלל.
כנראה שזה סרט לא כזה רע אם מה שיש לתלות כנגדו זה חוסר הגיון ג"ג.
מה שלקחתי מהביקורת זה שעם כל הכבוד למהללים של טראנס מאליק – מי שממציא פה שפה קולנועית חדשה וחסרת פשרות, כזאת שמבקשת לערער את כל אמונתו של צופה הקולנוע על איך סרט צריך לנוע במרחב הלינארי, זה מייקל ביי. עיזבו אתכם רובטרוקים – מדובר במאטפורה קוביסטית לדינמיות שבה הסרט המיכני מתחבר מיצור חי ונושם לתוך יצירה מסחרית! Auteur אמיתי של העידן המסחרי – גהון שהקדים את זמנו: מייקל 'פאקינג' ביי.
"לי אין שום בעיה עם טמטום." אכן.
זה וידאו דיי מדהים, שוטים מסויימים ברובוטריקים 3 לקוחים הישר מ"האי" של מייקל ביי מ2005.
http://www.youtube.com/watch?v=H7kcqB3thJM
וואו בעיקרון כמו רבים אחרים פשוט קראת מה שכתבו מעבר לים ובאת מנקודת המוצא הזו לסרט.עוד דבר,על פי הטענה שלסרטים של ביי אין היגיון ובלה בלה בלה…וואלה עליץ על זה הסרט מבוסס על סדרת מנגה למי ששכח.חח לפי הבלוג הזה שמהלל כל שטות של ג'יי ג'יי אברמס(שאני אוהב)אפשר לחשוב שהוא עושה סרטים דוקומנטרים(סטאר טרק,היה ממש נכון מבחינה מדעית וכל בחינה אחרת…).רק קצת עיקביות בבקשה…
קראתי את ביקורתך, ניסחת אותה בצורה המדויקת והשנונה ביותר שאפשר. כל הכבוד. רק נושא אחד שמעט מעיק. אמנם מדובר בסרט שרמתו ה"אמנותית" (אם אפשר כך לכנות זאת) ידועה מראש, וש"איכויותיו" (אם אפשר כך לכנות גם את זה) של הבמאי ידועות מראש. אבל – נושא אחד שעדיין לא הרגשתי שנגעת בו מספיק – התחושה של הצופה, שמשלם ממיטב כספו כדי לראות סרט, שהוא אמנם יודע שהוא "נמוך" ואמנם יודע שעונה להגדרה "סרט קיץ", ושאין סיבה לבוא עם עודף ציפיות. ובכל זאת, עדיין, אני – כצופה – הרגשתי הפעם הזו, יותר מאשר במקרים אחרים (ולצערי ישנם הרבה, אבל הפעם זה כבר עבר כל גבול) – שבזבזתי קרוב לשלוש שעות תמימות!!! (אם אתה מחשיב פרסומות, קדימונים, הפסקה ואיחור קל של המקרין) – כמעט שלוש שעות – והרגשתי – אם להגיד את זה בצורה הפשוטה ביותר – ששמים אותי ללעג. ממש כך… אשמח אם תוכל להתייחס לנושא הזה. בתודה מראש. עידו – מקוראיך הקבועים.
ורק עוד אנקדוטה קלה:
איזשהו בחור זר, שאינני מכיר, ואשר בא לסרט הזה עם חברתו ועם עוד שני זוגות, והם ישבו לא רחוק מאיתנו – כשהתרוקן האולם בסיום הסרט, הוא אמר לחבריו, בצורה ספונטנית לגמרי ובשיא הטבעיות את המשפט הבא:
"הרעשים בסרט הפריעו לי לישון."
אני חושב שהמשפט הזה כבר מביע הכל…
חוסר ההיגיון בתסריט הפריע לי הכי הרבה, איך תמיד לרובוטריקים יש כולה 4 רובוטריקים בצבא הקטן שלהם ולשקרניקים פתאום צצים 200 רובוטים שונים ומשונים, אופטימוס תמיד נעלם שצריך אותו או שהוא נלחם לבד (ומפסיד) מול כל השקרניקים, ואיך זה שלקחו את השחקן הכי עצבני וחולה נפש שלא מעריך שום דבר בחיים שלו חוץ מאת הנרווים שלו. יש לו חברה יפהפיה ,מוצלחת ועשירה והוא תמיד עסוק בלצעוק עליה ולרטון כל היום, פלא שהיא מסתובבת עם הבוס ?
shockwave בכלל לא קיבל יותר מ3 מילים לאמר כל הסרט למרות שהוא היה אמור להיות המרושע החדש ,מגהטרון אכול פרעושים כאילו הוא סוג של חיה ו4 אנשים מחסלים 4 רובוטים כאילו הם כלום למרות שרובוט אחד חיסל בסיס שלם בסרט הראשון ונלחם מול טנקים ומסוקים בלי בעייה.