09 יולי 2011 | 21:00 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

"מסיבת רווקות", ביקורת

 

פורסם ב”פנאי פלוס”, 6.7.2011

 

“מסיבת רווקות” הוא אחד הלהיטים הכי גדולים השנה באמריקה. זו הקומדיה הקופתית המפתיעה של השנה. ויש לי הרבה דברים להגיד לזכותה. אבל למעשה, לזכות שליש ממנה, כי בעוד העולם (וגם האולם בהקרנה סביבי) נראה מתמוגג מהסרט, אני נותרתי קצת מחוץ לעניין. לי הוא הזכיר קצת את “אמריקן פאי” בגרסת הבנות. סרט שעורר בי דווקא מבוכה.

 

שתי תעלומות חוויתי במהלך הצפייה בסרט. זה התחיל בכך שבתחילת הסרט צחקתי ממנו כהוגן. חשבתי שהוא מבריק, שהוא אוסף לסרט אחד את האנשים הכי מצחיקים כרגע בעולם, ושיש בו כמה הברקות קומיות נהדרות. ואז בבת אחת הפסקתי לצחוק. היה רגע – אולי בפעם החמישית שבה הגיבורה עשתה מעצמה צחוק מוחלט – שמשהו בעלילה כיבה אותי לגמרי.

 

ועוד תעלומה: “מסיבת רווקות” מכיל בדיחה כמעט זהה לבדיחה שראינו רק לפני כמה שבועות ב”רווקים לשבוע”. אתן לכם רמז: זה קשור לאשה, אמבטיה ושלשול. ב”רווקים לשבוע” חשבתי שזו בדיחה נהדרת. ב”מסיבת רווקות” כמעט הקאתי את נשמתי מרוב גועל. אולי פשוט גדשתי את סאת הקיא והשלשול שלי לשנה זו?

 

אפשר להגיד בוודאי דבר או שניים בזכות העובדה ש”מסיבת רווקות” לוקח את ז’אנר “סרטי הבנים” – אתם יודעים, הסרטים שבהם הגיבורים הם בנים שמתנהגים בטפשות וחוסר אחריות כשהם מחוץ לטווח הראיה של נשותיהם – ומציג את הוואריאציה הנשית שלו. ובהחלט יתכן שמצאתי סרטים כמו “סופרבד” או “הדייט שתקע אותי” או “משתגעים על מרי” מצחיקים יותר מגיעה מתוך העובדה שאני – איך אנסח את זה בעדינות מבלי לזעזע כאן אף אחד – בן. ואולי חוויות מבוכת ההתבגרות הגבריות (הלכאורה-גבריות, בואו נודה) פשוט נוגעות בי יותר. ואולי – בלי קשר לג’נדר של יוצרי הסרט – אני צריך להגיד שהיה לי מצער, וממש לא מצחיק, לפגוש שוב דמות משנה של אשה כבדת משקל (בקומדיות הגבריות זה יהיה גבר כבד משקל) עם תאבון בריא לאוכל, סקס ושאר הפרשות. כל רגע עם אבחנה אנושית יפה נחנק עם ההומור האיום שעטף את הדמות הזאת.

 

ובכל זאת: הידד לקירסטן וויג. יצא לי פה ושם לשבח אותה, בין אם ב”סאטרדיי נייט לייב” או בתפקידי משנה קטנים (למשל ב”עיר רפאים” מול ריקי ג’רווייס או ב”מגרובר”), וכאן בתפקיד הראשי הראשון שלה. בתור שותפה לתסריט היא מוכיחה שהיא עכשיו האשה הכי מוכשרת ומצחיקה באמריקה. טינה פיי מי? וגם אם לא אהבתי את רוב הבדיחות בחצי השני של הסרט, הדימוי התסריטאי שהיא משתמשת בו בתסריט – של נורת הבלמים המקולקלת שמייצגת את מערכת היחסים שלה עם הגבר החדש בחייה – הוא הברקת תיבה עם פיי-אוף תסריטאי פנטסטי בסופו.

 

נקודה למחשבה: את “קונג פו פנדה 2”, סרט עם מכות, שבנים אוהבים, ביימה אישה. את “מסיבת רווקות”, סרט עם חתונות וכלות, שבנות אוהבות, ביים גבר. זה אומר משהו?

נושאים: ביקורת

7 תגובות ל - “"מסיבת רווקות", ביקורת”

  1. odeliaa 9 יולי 2011 ב - 21:36 קישור ישיר

    אין לי מושג איך הוא הפך לשובר קופות, הסרט משעמם ולעיתים מאוד רחוקות מצחיק.

  2. צמח בר 10 יולי 2011 ב - 0:30 קישור ישיר

    בדיוק חוזרת מהסרט….הסצינה עם הבלמים שאתה מדבר עליה, הייתה לטעמי ההברקה התסריטאית היחידה בסרט כל השאר היה פשוט עלוב.

    ממש לא אהבתי אותו. אם כי חברתי נהנתה מאוד מפס הקול.

  3. דב 10 יולי 2011 ב - 0:56 קישור ישיר

    וליצירת המופת הבאה של אל פאצ’ינו.
    http://www.youtube.com/watch?v=uA48UG0gkJI

  4. אלי 10 יולי 2011 ב - 3:48 קישור ישיר

    יש רגעים מתים אבל זה סרט מצחיק בטירוף

  5. איציק 10 יולי 2011 ב - 4:23 קישור ישיר

    גאון הסנדלר הזה..יודיקה במיטבה.

  6. odeliaa 10 יולי 2011 ב - 18:59 קישור ישיר

    הסרט הבא של סנדלר נראה הרבה יותר משעשע 🙂

  7. בחורעה 23 יולי 2011 ב - 22:05 קישור ישיר

    סרט אחד הגרועים!!!!
    איך כולם התלהבו ממנו?
    ציפיתי לקומדיה,למשהו מצחיק, והסרט הזה לא היה בכלל מצחיק.הוא היה עצוב.
    ציפיתי למשהו בסגנון “לפני החתונה עוצרים בווגאסבנגקוק”, רק הגרסה הנשית.
    חבורת בנות שנהנות מהחיים ועושות שטויות.
    ומה היה בסרט בפועל? בחורה מדוכאת כי אין לה גבר, מקנאה בבחורה אחרת שיותר מוצלחת ממנה, ומוציאה את זה על לקוחות מהעבודה.
    למה כשיש סרטי בנים,הם נראים כיפיים ועושים שטויות,אך בנות-הפלא ופלא- מוצגות כתלויות בגבר (ומדוכאות כשאין להן גבר), מקנאות זו בזו , ורגשניות שלא מסוגלות להתנהג בהתאם מבחינה מקצועית.
    יש לזה אחיזה במציאות לצערי, אך הסרט מקצין את כל זה יותר מדי לטעמי וכאישה- הסרט ממש לא מצא חן בעיניי. במקום להצחיק הוא דיכא אותי.


השאירו תגובה ל - odeliaa