16 יולי 2011 | 22:43 ~ 25 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל ירושלים: עכשיו השערוריה

עם צאת השבת הגיעה ההודעה מטעם הנהלת פסטיבל ירושלים שהיא שוללת את פרס סרט הביכורים מ”עמק תפארת” של הדר פרידליך בשל ניגוד אינטרסים של אחד השופטים שהעניקו את הפרס. מדובר ככל הנראה במישל ריאק, מנהל “ארטה פראנס”, ששותפים להפקת “עמק תפארת”.

בעיניי ההודעה הזאת היא חתיכת קשקוש אידיוטי. קודם כל, כי מה שמשתמע מכך הוא שהיה איזשהו מפיק שהיה עסוק כל השבת בלטפטף רעל לאוזני מנהלי פסטיבל ירושלים כדי להטיל ספק באמינותו של האיש ושל הפרס. ואני לא הייתי עוצר שם, כי אם כבר אז הייתי בודק האם יש קשר בין זכייתה של הגר בן-אשר בפרס הבמאית ובין נוכחותה בחבר השופטים של טלי שלום-עזר, שביימה את “סרוגייט”, שעוסק בעולם קולנועי/מיני דומה. מבינים, אפשר למצוא דופי בכל אחד ובכל שיקול.

העניין הוא שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהשיפוט נעשה על פי דעת הרוב. והיו חמישה שופטים. גם אם אחד מהם הצביע שלא על פי מצפונו אלא על פי אינטרסים זרים, עדיין יש ארבעה אחרים שאמורים לקזז אותו, לא? האם הפרס ניתן על סמך דעתו בלבד? ואם ריאק הוא איש כה כרימטי ששיקוליו הזרים הצליחו לגרום לו לשכנע אותו את עמיתיו – ביניהם שניים ממבקרי הקולנוע המשמעותיים של ימינו – להצביע כראות עיניו, למה הוא בחר בקטגוריית סרט הביכורים ולא בקטגוריה הראשית והבכירה יותר?

עסקנו בעניין הזה מעט בעקבות פסטיבל ונציה, כשקוונטין טרנטינו עמד בראש חבר השופטים שנתן את הפרס הראשי לסרט שביימה האקסית שלו, סופיה קופולה. מהלך שנוי במחלוקת בהחלט שהרים כמה וכמה גבות, בייחוד מצד אלה שציפו לראות את “ברבור שחור” זוכה. אבל הפרס נותר על כנו והפסטיבל נתן גיבוי מלא לטרנטינו, צוותו ובחירותיהם. דבר שבירושלים לא השכילו לעשות.

זה כל העניין בפסטיבלי קולנוע, שתמיד יש בהם משהו קונטרוברסלי, תמיד עולה משהו לא צפוי במפגש בין מקבץ סרטים ובין מקבץ שופטים, שתמיד יהיו אנשים דעתניים ובעלי אג’נדה כזו או אחרת. למקרא ביקורותיו של ריצ’רד שיקל יכולים לבוא יוצרי כמה וכמה מהסרטים ולהוכיח את פסטיבל ירושלים שעל פי טעמו לסרטיהם מלכתחילה לא היה סיכוי איתו. והם צודקים. כל שופט מביא את ההטיה שלו ואת הטעם שלו לשולחן. ואם הפסטיבל מקבל את הטענה שעניין עסקי היטה את שיפוטו של ריאק, הם בזאת מצהירים ששיקול דעתו אינו אמין עליהם, כשזה האיש שגם עומד בראש השיפוט של תחרות הפיצ’ינג השנתית של הפסטיבל, מה שאומר שגם שם הפסטיבל צריך לבחון מחדש את הכרעותיו של ריאק, לא? בקיצור, בעיני זה בולשיט גמור.

ואם ארבעת השופטים האחרים מבינים סולידריות מהי, הם יודיעו להנהלת הפסטיבל שהם כארבעה עומדים מאחורי ההחלטה המקורית ומחזירים ל”עמק תפארת” את הפרס הזה (ואת זה אני כותב כמי שחושב שהפרס הגיע ל”השוטר”, אבל שהפנקסנות והנקמנות וקטנות האופי של תעשיית הקולנוע  מחרחרת המדון והבלתי מסוגלת לפרגן של ישראל פשוט מוציאה אותי מדעתי).

תוספת, ראשון בבוקר. נירית אנדרמן מוסיפה הבוקר ב”הארץ” עוד קצת מידע על השטות הזאת:

“הבדיקה בעניין החלה בעקבות פנייתו של מבקר הקולנוע מאיר שניצר (‘מעריב’) להנהלת הפסטיבל, לאחר הטקס. שניצר תהה כיצד ייתכן שהוחלט להעניק פרס ל’עמק תפארת’, בעוד שאחד מחמשת השופטים, מישל ריהק, עומד בראש מחלקת הקולנוע של ‘ארטה’ צרפת – גוף שהשקיע בסרטה של פרידליך. בהנהלת הפסטיבל בדקו את פרוטוקול הישיבה של חבר השופטים, גילו שריהק אכן השתתף בהצבעה על הענקת הפרס ל’עמק תפארת’, והחליטו לבטל את הפרס.”

נכון עשה שניצר כשפנה לפסטיבל כדי לקבל תגובה על תהייה שהתעוררה אצלו, וזאת לפני פרסום אייטם שלו על הנושא (שטרם עלה לאינטרנט), אם כי התזמון שלו לבקשת התגובה – כששמו של השופט היה ידוע, והקרדיטים של כל הסרטים היו חשופים לפניו לאורך כל השבוע – מריח קצת כמו רצון לעכור שמחה ולא לעשות צדק. לא טוב עשה הפסטיבל שלא פתר את העניין באופן מהיר יותר ושיביע סולידריות בשופטיו ובמתחריו. נראה אותם מוצאים שופטים לשנה הבאה, עם יחס כזה. הדרך היחידה שבה התנהגות כזאת יכולה להיות מוצדקת מצד הפסטיבל היא רק אם יתברר שהיה תיקו מוחלט בין שני סרטים ושקולו של ריאק הכניע את כף לטובת “עמק תפארת” (ובואו נודה: ריאק עשה עסקים בעבר ובהווה עם כמעט כל המפיקים שהשתתפו בתחרות, אז גיב מי א ברייק).

תוספת, ראשון בערב: ועכשיו מישל ריאק עצמו מגיב. והוא מעוצבן לאללה. ובצדק. פסטיבל ירושלים עשו כאן פאדיחה איומה, וריאק – בראיון לאבנר שביט ב”וואלה” – מכריז שהוא בזאת מנתק מגע מהפסטיבל. זו הכרזה קטלנית לפסטיבל, כי ריאק כנציג “ארטה” הוא מהתומכים העיקריים של תחרות הפיצ’ינג השנתית. התחרות שבה התגלו בעבר “לבנון”, “סיפור גדול” וגם… “בוקר טוב, אדון פידלמן”. אם אני הייתי פנינה בלייר הייתי כבר מרימה טלפון לכתרי ושחורי ולריאק ולנציגי ה-CNC ומסדר את שינוע התחרות כמות שהיא לפסטיבל חיפה (שם ניסו ליצור לה מעין העתק, שנותר חיוור למדי). בקיצור, מהשניה הראשונה – לפני 24 שעות – היה ברור שיש כאן פשוט טעות היסטרית בשיקול דעת מצד פסטיבל ירושלים. ביזיון.

אגב, תחרות הפיצ’ינג: רק לי ברור שהזוכה הגדול בתחרות הישראלית בירושלים בשנה הבאה יהיה הסרט “למלא את החלל” של רמה בורנשטיין ובעוד שנתיים “אפס ביחסי אנוש” של טליה לביא?

נושאים: בשוטף

25 תגובות ל - “פסטיבל ירושלים: עכשיו השערוריה”

  1. van-van 16 יולי 2011 ב - 23:01 קישור ישיר

    אןף, מסכנה

  2. יורם 16 יולי 2011 ב - 23:31 קישור ישיר

    אתה צודק לגמרי. זו אכזריות לשמה. היה צריך להביא את כל זה בחשבון לפני ההודעה על הזכייה. הצדיקות המרובה הזו לא שווה את עוגמת הנפש שדבר כזה גורם להדר פרידליך.

  3. הזוי 17 יולי 2011 ב - 0:04 קישור ישיר

    אז בעצם המפיקים של פרידליך נרשמו לתחרות שהם אינם יכולים לקבל שום פרס בו ללא פסילה בדיעבד? זה נשמע יותר בעיה של הפסטיבל מאשר של היוצרים

  4. גיגס 17 יולי 2011 ב - 0:11 קישור ישיר

    החלטה טיפשית של הנהלת הפסטיבל. עוגמת נפש מיותרת ליוצר המסקרנת הזאת…

  5. דני ססלר 17 יולי 2011 ב - 1:19 קישור ישיר

    קטנוניות של ק”ק ירושלים

  6. יועד 17 יולי 2011 ב - 1:36 קישור ישיר

    הדבר החשוב בפסטיבלים הוא לא הפרסים, אלא הפלטפורמה, כלומר החשיפה. ברור שעבור הדר פרידליך יש לשלילה משמעות כלכלית, אך שלילת פרס פוגעת במוניטין של הפסטיבל עצמו.
    מה שלא ברור הוא שהרכב השופטים היה ידוע מראש, למה מי ששם לב לבעיה לא ביקש מראש לפסול את השופט, ואז היו מחליטים אם הקשר ראוי או לראוי או משמעותי או לא משמעותי.
    בעיני מהמידע שאני קורא כאן, זו החלטה רעה וחובבנית.

  7. Geralt 17 יולי 2011 ב - 9:11 קישור ישיר

    מצחיק שלמרות שלא השתתף בפסטיבל, “הערת שוליים” נמצא בפסטיבל ירושלים ברוחו, ובעלילתו…

  8. יוסי 17 יולי 2011 ב - 9:23 קישור ישיר

    בהארץ אומרים שהם (הפסטיבל) היו מודעים לסיטואציה והשופט הספציפי התבקש לא להשתתף בהצבעה על הסרט, אבל הוא בכל זאת הצביע. אני גם מבין מזה שהסרט עדיין יכול לזכות, יהיה דיון חוזר.  

  9. פידלר 17 יולי 2011 ב - 9:55 קישור ישיר

    “מפיק שהיה עסוק בלטפטף רעל” ? זו התייחסות מבזה מאד לאדם שהשקיע כל כך הרבה בסרט ועכשיו בטוח, בצדק או שלא בצדק, שהפרס נגזל ממנו בגלל שחיתות. בדיוק בשביל זה קיים הליך תקין שצריך להקפיד עליו, כדי שלצער המפסידים לא תתלווה תחושת רוגז גדולה והרגשת “אין סיכוי כי המערכת מושחתת”. קרתה כאן תקלה חמורה שצריך היה לתקן אותה, טוב שתיקנו אותה ואני מקווה ש”עמק תפארת” יזכה שוב.

  10. X 17 יולי 2011 ב - 10:19 קישור ישיר

    לפי נירית אנדרמן ב”הארץ” זה היה שניצר שדיווח למנהלי הפסטיבל על ניגוד האינטרסים.

  11. אורון 17 יולי 2011 ב - 11:18 קישור ישיר

    זה לא ממש משנה מי הדליף, הנזק הרי נעשה, לפחות לתדמית של הפסטיבל. כדי לא להגדילו, יש לי בקשה מהשופטים ששבו והתכנסו – תנו את הפרס למי שזכתה בו, אם יש בכם טיפת יושר והגינות. להעניק ליוצרת בתחילת דרכה פרס על הצטיינותה המופרזת בסרטה הראשון ואז לקחת אותו ממנה בטענה מקושקשת, זה פשוט לא הגון. הרי כולנו ראינו “הערת שוליים”.

  12. מיכל 17 יולי 2011 ב - 11:35 קישור ישיר

    הסירחון הזה חוזר על עצמו מפעם לפעם. גם בפסטיבל חיפה האחרון, אבי נשר נותן את הפרס ל”מבול”, שבין שאר מפיקיו נמנים האחים אדרי, שהפיקו את סרטו האחרון “פעם הייתי”. הרבה דברים בתעשייה הזאת נעשים בשיטת ה”שמור לי ואשמור לך”, והטענה שאי אפשר למצוא חבר שופטים שאינו נגוע בסוג של ניגוד אינטרסים נראית לי טפשית ומיותרת.

    =============

    רו למיכל: שזה בדיוק הפוך ממה שאמרתי.

  13. צור שפי 17 יולי 2011 ב - 13:52 קישור ישיר

    יאיר – אתה מאוד צודק. אני מקווה שהסרט יקבל בסוף את הפרס מכל הנימוקים שהזכרת. ל-X ואחרים, לא צריך את הדיווח ב”הארץ”, שניצר ב”מעריב” משתבח בעניין ולוקח לעצמו את הקרדיט.

  14. שלום ברכה 17 יולי 2011 ב - 16:33 קישור ישיר

    פוסט מצוין. ישר כוח!

  15. omri 17 יולי 2011 ב - 20:33 קישור ישיר

    שניצר מנסה להמציא את עצמו מחדש, מעניין…
    הייתי נותן לו כיף.
    אני חנה מ.

  16. פוקסי 18 יולי 2011 ב - 0:15 קישור ישיר

    כל כך לא מפתיע ששניצר הוא זה שהצית את החרפה. תמיד היה מחרחר ריב ומדון. מה הוא לא יעשה כדי להישאר רלוונטי.

  17. עוד מעט רכילות 18 יולי 2011 ב - 0:59 קישור ישיר

    הטוויטר של ריאק, לא ממש סבל בפסטיבל מזל שהצליח לראות סרטים:

    http://twitter.com/#!/michelreilhac

  18. פידלר 18 יולי 2011 ב - 9:47 קישור ישיר

    ריאק הוא כנראה אדם נפוח מחשיבות שחושב שהכללים לא חלים עליו. אם בעל הון שתומך בפסטיבל היה מעיז להתנהג כמוהו כולנו היינו קופצים ומתרעמים. אבל כאן מדובר בארטה, הם תרבותיים…

  19. נעמי 18 יולי 2011 ב - 10:20 קישור ישיר

    יש להניח כי הדליף מישהו שחש מירמור מזכייתו…? אולי השוטר ידע ?

  20. לביא 18 יולי 2011 ב - 20:25 קישור ישיר

    השופטים החליטו להעניק את הפרס לעמק תפארת ולהשוטר ולהכפיל את סכום הפרס

  21. אבגד 18 יולי 2011 ב - 22:40 קישור ישיר

    איתי תמיר ונדב לפיד ככל הנראה חתמו את מערכת היחסים הקולנועית ישראל-ארטה. כל הכבוד להם.

  22. לביא 19 יולי 2011 ב - 8:52 קישור ישיר

    יוצרי השוטר החליטו לוותר על הפרס

  23. יונה 19 יולי 2011 ב - 10:09 קישור ישיר

    אחרי קריאת הכתבה שהתפרסמה היום ב”גלריה” נראה שיש סתירה די גדולה בין הגרסה של ריאק (הצבענו “גלובלית” על הסרטים – לא בטוח שאני מבין מה זה בדיוק אומר…) ובין גרסת מנהלי הפסטיבל, הטוענים שקולו הוא זה שהכריע (ואם זה נכון, ההחלטה לשלול את הפרס, או בעצם לחלק אותו, לא נשמעת כה מופרכת). יש כאן מישהו שיודע כיצד תהליך ההצבעה התרחש?


השאירו תגובה