15 יולי 2011 | 16:34 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל ירושלים 2011: הזוכים

16:30. ברגעים אלה מתחיל בסינמטק ירושלים טקס חלוקת הפרסים של פסטיבל ירושלים. הישארו איתנו כאן לעדכונים חיים של הזוכים.

 

מעדכנים אותי מהמדשאה למרגלות הסינמטק שהמוזיקה מהחזרה של אייל גולן לקראת הופעתו בבריכת השולטן די משתלטת על הסאונד של הטקס. מצד שני, הופעה של אייל גולן בחינם.

 

עד שיתחילו לחלק את הפרסים, בואו ננסה להבין מי נגד מי. ובכן, מנקודת המבט שלי, היו שני סרטים בולטים ומשמעותיים בפסטיבל: “בוקר טוב, אדון פידלמן” ו”השוטר”. ההגיון שלי אומר שאלה הסרטים שאמורים לבלוט בטקס הפרסים. אבל פרסי פסטיבלי קולנוע מחולקים על ידי חבר שופטים מצומצם, לכן תמיד צפויות הפתעות הנובעות מאג’נדה (לאו דווקא פוליטית), או ניסיון להבליט סרטים מסוימים על פני סרטים שכבר קיבלו את מנת תשומת הלב שלהם. או לעיתים, מכל סיבה אחרת. כך, למשל, הפתיע חבר השופטים בירושלים לפני כמה שנים כשנתן את הפרס הראשון ל”נו אקזיט”. השנה, ה”נו אקזיט” הוא “אורחים לרגע” של מאיה קניג. הייתי שם לב אליו מסיבה נוספת: גור בנטביץ’ כבר הגיע עם סרטים קצרים לתחרות בירושלים ויצא – להפתעת כולם – עם הפרס הראשון. בקיצור, יש סיכוי להפתעות. אגב, אם “איש ללא סלולרי” יזכה, גם לא אהיה מופתע. אמנם מבחינה קולנועית הסרט לא מרשים במיוחד ודי סטנדרטי (באופן מהוגן ונאה למדי) אבל הוא כתוב באופן מקורי ומשעשע מאוד.

 

במילים אחרות: יש מקום גם לבחירות הצפויות, אבל גם מקום להפתיע. למשל: פרס הסרט ל”פידלמן” אבל פרס התסריט דווקא ל”סלולרי”. או ההפך. וכן הלאה.

 

הנה מתחילים לחלק את הפרסים:

 

פרס רוח החופש:

תיעודי: “טעמה המר של החירות” של מרינה גולדובסקיה.

עלילתי: “הפרס” של פאולה מרקוביץ’.

ציונים לשבח: “בטון” של נורית קידר ו”הגל הירוק”.

 

במילים אחרות, פרסי רוח החופש הולכים לסרטים של במאיות. האם המגמה הזאת תמשיך גם לקטגוריות הבאות? כזכור, באופן תקדימי למדי שלושה מתוך 11 הסרטים בתחרות העלילתית בוימו על ידי נשים.

 

החוויה היהודית:

“שלום עליכם, צוחק בחשיכה”, במאי: יוסף דורמן

 

פרס הסרט העצמאי הקצר:

“ברבי בלוז”, במאית: עדי קוטנר.

 

פרס סרט הסטודנטים הקצר:

“חסימות”, במאי: גולן רייז (מעלה)

 

(לא כל כך הבנתי את ההבדל בין הפרסים, אבל ניחא).

 

תסריט:

“השוטר”, נדב לפיד

 

מוזיקה:

אבי בללי, “בוקר טוב, אדון פידלמן”

 

צילום:

שי גולדמן, “השוטר”

 

שנה שניה ברציפות שגולדמן זוכה בפרס הזה עם סרט שיש בו מילה אחת עם ש’ ו-ט’.

 

עריכה:

אילה בנגד, “בוקר טוב, אדון פילדמן”

 

שחקניות:

נטלי עטיה ומורן רוזנבלט, “אודם” (שתיהן מגלמות אותה דמות, בצעירותה ובבגרותה).

 

שחקן:

גור בנטביץ’, “אורחים לרגע”

 

מדהים! איזה איש הבנטביץ הזה. כשהוא מגיע, הוא זוכה. ועוד מביס את ששון גבאי. לאיש הזה יש את הקארמה הכי חזק במזרח התיכון, שתדעו. ואולי זה פשוט כשרון ענק. אני מעריץ.

 

סרט תיעודי:

הסרט: “שלטון החוק”, של רענן אלכסנדרוביץ’

בימוי: “הדירה”, במאי: ארנון גולדפינגר.

ציונים לשבח: “בני דודים לנשק”, נעמי לב-ארי; “הדולפין”, דני מנקין ויונתן ניר

 

שמעתי ש”הדירה” – שמוקרן ב-35 מ”מ(!) – מעולה, אבל לא יצא לי לראות אותו. על “שלטון החוק”, סרט מרתק וחשוב (אבל שבסופו של דבר התאכזבתי ממנו), אני עוד צריך לכתוב בהקדם.

 

פרס חביב הקהל:

“אוסטרליה שלי” של עמי דרוזד.

 

סרט ביכורים:

“עמק תפארת”, במאית: הדר פרידליך.

 

 

בימוי:

הגר בן אשר, “הנותנת”.

 

הפתעה!! הדר והגר. השליטה של הבמאיות נמשכת.

 

הסרט הטוב ביותר:

“בוקר טוב, אדון פידלמן”. במאי: יוסי מדמוני. תסריט: ארז קו-אל. מפיק: חיים שריר.

 

בסופו של דבר הבחירה הבטוחה, הצפויה אבל לדעתי גם הנכונה.

 

זהו. “השוטר” יצא עם שני פרסים נאים, אחד מהם כצפוי לצילום, אבל לא עם פרס סרט הביכורים שהימרתי עליו. “אורחים לרגע” הצליח בכל זאת להפתיע קצת (פרס השחקן). “אודם”, קצת כצפוי, עם השחקניות (לדעתי הגיע גם לקלרה חורי). והשוטים הארוכים של הגליל מבעד לעיניהן הכה שונות של הגר בן-אשר והדר פרידליך הקסימו את השופטים.

 

והפסטיבל ה-28 יזכר כפסטיבל הכי נשי של ירושלים. שלושה פיצ’רים של במאיות, ושמונה מהפרסים והציונים לשבח הלכו ליוצרות.

 

מצד שני: כלום ל”איש ללא סלולרי”?

נושאים: בשוטף

16 תגובות ל - “פסטיבל ירושלים 2011: הזוכים”

  1. אלון 15 יולי 2011 ב - 17:00 קישור ישיר

    אני מצטער, אבל “ברבי בלוז” היה לא משהו. הוא היה מצולם יפה, ועד אמצע הסרט עוד היה בה משהו מעורר הזדהות. סוף הסרט המפתיע, היה לא אמין, מעצבן, וחסר טעם. היו סרטים טובים הרבה יותר בתחרות הסרט הקצר. הפייבוריטים שלי: “למה השמש” ו-“דרייבר”.

  2. אליה 15 יולי 2011 ב - 17:18 קישור ישיר

    לגבי הקצר – מה יש לא להבין- כשגור בנטוויץ’ זכה בפרס הסרט הקצר – פתחו עליו כל הסטודנטים ובתי הספר לקולנוע עין ופה גדול, שהפרס הזה שמור לסטודנטים- אז התחילה תעשיה שלמה של אנשים עצמאיים פתאום לעשות קצרים לפסטיבל ירושלים–שזה מבורך מאוד– אז פתחו בשבילם קטגוריה כדי לא לעצבן את פותחי העיניים:-) אבל בעצם זה היה יכול להיות מצוין אם זה היה גורם לסרטי הסטודנטים להראות קצת פחות סטודנטיאלים– יעני אם התחרות היתה מריצה את כל תחום הקצר להעיז ולדחוף רחוק יותר רחמנא ליצלן

  3. אלון 15 יולי 2011 ב - 17:19 קישור ישיר

    ברבי בלוז הוא לא של אוני’ ת”א?

  4. אליה 15 יולי 2011 ב - 17:23 קישור ישיר

    אולי היא בוגרת של תלאביב- אבל נראה לי גם שהאוניברסיטה היא אחת המקומות היחידים בארץ שלא דורשים את הזכויות של הסרטים לעצמם. אז בעצם כל סרט שם הוא קצת עצמאי… אבל אולי אני טועה— אני לא שם… אל תתפסני במילה

  5. איתן 15 יולי 2011 ב - 18:16 קישור ישיר

    אני מתעניין במומנטום.
    “פידלמן” מתחיל ליצר מומנטום וכבר יש לו 3 פרסים מכובדים מאוד בכיס: תסריט בסאנדנס, והפרס הראשון בקארלובי וארי ובירושלים. מה זה אומר לגבי האופיר?
    נראה לי שמקום בחמישיה כבר מובטח לו. ומכיוון שהסטטיסטיקה לא לטובת סרטים שכבר הופצו, נראה לי שגם פרס הסרט הטוב באופיר כבר לא הולך בטוח ל”הערת שוליים”, ו”פידלמן” עוד עשוי/עלול לזכות בו (תלוי בנקודת ההשקפה שלך).

    אני יצאתי מסויג משני הסרטים, ואני בכלל בעד סרטים אחרים לגמרי. ועכשיו המרוץ נהיה חם. 2 מקומות בחמישיה סגורים: “הערת שוליים” ו”פידלמן”. תהיה מלחמת עולם על שאר 3 המקומות. האם הסרטים הקטנים (“2 בלילה” המתוק, “אורחים לרגע” שטרם ראיתי) יצליחו להשתחל, או שהאקדמיה תלך על בטוח, ותכניס לחמישיה את הסרטים שקיבלו תמיכה ממסדית ואירופית (“השוטר”, “הנותנת”)? ויש גם את “לא רואים עלייך” שזכה בפרס קטן בברלין, ואת “אחותי היפה” שחברי האקדמיה די מסמפטים (סרטו הקודם של מרקו כרמל היה בתוך החמישיה). ומה עם הדר פרידליך?
    ובוא נזרוק עוד שם לאויר: ערן קולירין.
    חם באופירים.

  6. שלומי 15 יולי 2011 ב - 18:35 קישור ישיר

    איתן, ריקליס לא מועמד? בלינק – מחשבותי בעקבות הפסטיבל

  7. איתן 15 יולי 2011 ב - 18:48 קישור ישיר

    שלומי: ריקליס, במאי שאני מסמפט בד”כ, כשל השנה עם סרט דובר אנגלית שנקרא “פלייאוף” (על אפיזודה ספיציפית בחייו של מאמן הכדורסל רלף קליין). לא פגשתי איש אקדמיה אחד שהיה לו משהו חיובי להגיד על הסרט הזה. וגם אני לא אהבתי.

    אבל לפנינו עדיין הקרנה של סרטה של אשתו של ריקליס…

  8. פידלר 15 יולי 2011 ב - 19:25 קישור ישיר

    מילא פידלמן, אבל “אוסטרליה שלי” חביב הקהל ?

  9. יוסף 15 יולי 2011 ב - 21:25 קישור ישיר

    הנותנת מזעזע ומעציב לגלות שסרט כל כך בוטה וריק מתוכן וחסר אמינות פסיכולוגית (הסוף בא משום מקום), הולך מחיל אל חיל.
    התנתקתי כנראה סופית מהקולנוע הישראלי. לעולם לא אבין אותו.

  10. קולנוען 15 יולי 2011 ב - 21:59 קישור ישיר

    יוסף אני לא יודע האם אתה מכיר קצת את התנ”ך שלנו
    שם מוזכר המשפט אין נביא בעירו וכנראה אצלך משפט זה תופס משמעות חזקה
    אתה אינך אוהב ביקורת ובמיוחד כשהיא קשה
    חבל תיפתח קצת ותקשיב אל תשמע תקשיב זה מאוד עוזר להבין קצת בין השורות
    הסרט של הגר הוא סרט חזק וקשה ומצריך מחשבה
    אני יודע שקשה לך אך אני מצפה ממך להקדיש לו מחשבה זה יעזור לך להבין את הסרט ובמיוחד את סופו
    בהצלחה

  11. Spartak 16 יולי 2011 ב - 0:11 קישור ישיר

    איתן,בקשר לאופיר חוץ מפלדמן והערת שוליים (שאין סיכוי שלא יהיו מועמדים) הייתי מהמר על “אורחים לרגע” וסרטו של קולירין (לאמרות שלא ראיתי אותו) והחמישי כנראה שוטר…לא נראה לי של”אחותי היפה” יש סיכוי.
    בקשר לזוכה,אם הזוכה לא היה הולך לאוסקר,אז כנראה באמת זכייתו של סידר לא הייתה כל כך ברורה,אבל לא נראה לי שחבריי האקדמיה יעזו לזלזל בסרט שלחק פרס יחסית חשוב בפסטיבל קאן.
    ואני די מופתע מחלוקת הפרסים (תסרטית,בימוי וסרט ביכורים).

  12. שי 16 יולי 2011 ב - 0:48 קישור ישיר

    יוסף, “אין נביא בעירו” זה משםט יפה אבל בלי כיסוי. הסיבה – את הפרס לא נתנו אנשי עירנו אלא בראש ובראשונה שלושת הלא ישראלים בחבר השופטים. שני השופטים הישראלים הרבה פחות מרשימים מבחינת כריזמה ורזומה ולא רק שהיו במיעוט מספרי אלא לדעתי גם היו פחות דומיננטיים. גם הנותנת וגם פידלמן הם לא הסרטים הקלאסיים שמשתגעים עליהם בחו”ל (יהודים ערבים/ דתיים חילונים/לסבית שומרת מצוות וכו) אז כנראה בכל זאת יש בהם משהו..

  13. ניר 16 יולי 2011 ב - 10:35 קישור ישיר

    הנותנת הוא אחד מהסרטים היפים שנעשו כאן. התעוזה והאינטיליגנציה שהסרט הזה דורש מעצמו, נדרשת גם מהקהל. אני מקווה שהקהל יוכל להכיל את הסרט הזה על אף הקושי בו, היות והרווח רב – הוא מעסיק, מטריד ומעורר גם ימים אחרי הצפייה. זאת אמנות. כל הכבוד הגר על האומץ.

  14. מושט 16 יולי 2011 ב - 11:15 קישור ישיר

    חלק גדול מהקהל לא יוכל להכיל את הנותנת, ונעדר ממנו הרצון לעשות כן. וגם המבקרים, כך מסתבר בשבוע האחרון, לא יכולים להכיל את הנותנת. ובטח ובטח שלא רוצים להכיל אותו. אני מניח שהסיבות מעט אחרות ושהסרט מפעיל כל אחד בצורה שונה. הנותנת, כמו המשוטט של סיון, כמו אנדנטה של תג’ר, כמו בנא של קליינר, ועוד, הם פנינים של ארט-האוס ישראלי, סוג עשייה נדיר ביותר במחוזותינו. הבעיה היא שגם מבקרים שיודעים יפה יפה לנפנף באמירות פומפוזיות של מלך הארט האוס בלה טאר, אודות הנסיון לערער במעט על מקומו המרכזי של הסיפור כנקודת ההתייחסות העיקרית בקרב יוצרי וצרכני הקולנוע הפופולרי, גם הם, כשזה לא בהונגרית ובשחור לבן לא באמת מסוגלים להכיל את מה שהקולנוע הזה דורש ואולי לא באמת רוצים לקבל את מה שהקולנוע הזה מבקש לתת. אף אחד לא כתב מעבר למילה על המעשה האסתטי של הנותנת, על ההצעה האמיתית שהיוצרת הצעירה הזו הביאה לקולנוע הישראלי, הצעה שלא נראתה לפניה, לגישה שונה לנרטיב, של משקל מסוג אחר לתנועת המצלמה ולקאטים. ככה זה עם קולנוע מהסוג הזה. הוא לעולם לא “נחגג” עם צאתו לעולם, תמיד קורס תחת קיטונות של בוז. המזל הוא שמתישהו, עם חלוף הזמן, אסימונים בדרל כלל נופלים. גם בלה טאר סופג קריאות בוז רמות בקאן כמו בהקרנות במולדתו שלו. והמבקרים ממלאים נאמנה את תפקידם כאלה שפשוט לא היו מסוגלים לתת ביס בתפוח הנדיר שהוגש להם. מאוחר יותר, בארץ אחרת, בקונסטלציה אחרת, הם יודעים יפה יפה שכעת אין מנוס מלהודות שמדובר ביצירת מופת. עולם מוזר.

  15. אורון 16 יולי 2011 ב - 12:18 קישור ישיר

    מושט – בדיוק בשל כך הסרט הוקרן במסגרת פסטיבל וכחלק מתחרות. יש שופטים ותפקידים להתעלות מעל לחיבת הקהל או דעת הביקורת. ועובדה – בן-אשר קיבלה את פרס הבימוי. זו חתיכת הצהרה בעיניי.
    אני עדיין מנסה להבין מה הכי חיבבתי בסרט הזה וייתכן מאוד שזה בעצם הבימוי, או סך כל הבחירות האמנותיות של הבמאית. גם אם לא הסכמתי עם חלקן, משהו בשפה הקולנועית של הסרט תפס אותי. זה מעבר לצילום או עריכה, זה פשוט בימוי. כנראה.

  16. יועד 16 יולי 2011 ב - 13:34 קישור ישיר

    הבמאי של “הגל הירוק” נראה בחור נחמד מאוד, אך הסרט זכה בציון לשבח לא מסיבות קולנועיות.
    אני מתייחס לסרט ולעוד סרטים אחרים שהוקרנו בפסטיבל ברשומה חדשה בבלוג הקולנוע שלי.


השאירו תגובה