כפי שדיווחנו ביום שני, עכשיו מגיעה ההודעה הרשמית: "ההתחלפות" של ערן קולירין יתחרה בתחרות הרשמית בוונציה. ומולו: קונננברג, פולנסקי, טוד סולונדז, אייבל פררה, אלכסנדר סוקורוב, אנדראה ארנולד וג'ורג' קלוני. הפסטיבל יפתח ב-31 באוגוסט.

עכשיו אני כבר מביט בסקרנות לעבר טלורייד, פסטיבל בן שלושה ימים שמתקיים במקביל לסוף השבוע הראשון של ונציה, ולטורונטו, המגה-פסטיבל שמתחיל באמצע פסטיבל ונציה. בעוד לפסטיבל ונציה יש חשיבות עצומה מנקודת מבט עולמית, לשני הפסטיבלים האחרים יש חשיבות גדולה יותר מנקודת המבט האמריקאית: אוסקרים והפצה. מכיוון של"הערת שוליים" כבר יש הפצה אמריקאית מטעם סוני פיקצ'רס קלאסיקס, קל לי להמר שסרטו של יוסף סידר יתחיל את הסיבוב האמריקאי שלו בספטמבר, תחילה בטלורייד ואז בטורונטו. מישהו בתגובות רמז ש"אודם" בטורונטו. על "אדון פידלמן" כבר התבשרנו. יהיו עוד?

================

אני חייב להוסיף כאן אלמנט מעט אישי לכותרות הנ"ל. כזכור, עשיתי סרט תיעודי בשנה האחרונה, "שרון עמרני, זכרו את השם" שמו. הסרט התיעודי הכיל ארבע סצינות עלילתיות, שבהן הזמנתי ארבעה יוצרים לתרגם את עולמו האישי והתסריטאי של שרון עמרני, מושא סרטי. עקבתי מקרוב אחר תהליך העבודה שלהם ביצירות האלה, אבל גם שמרתי מרחק, נתתי להם ספייס. לכן, יש בי מידה שווה של גאווה אבל גם התפעלות כשהחבורה הזאת ממשיכה ומשגשגת הלאה. קצת כמו גננת שמבסוטית שהילדים שהיא לימדה הגיעו לאוניברסיטה (למרות שבוודאי הם היו מגיעים לאותם הישגים גל בלעדיה). על שרון טל, המככבת בסרטו של ערן קולירין, שמעתי לראשונה כשהיא לוהקה לסצינה של גילי גאון בסרט שלי. ונטלי עטיה, שזכתה בפרס השחקנית בפסטיבל ירושלים על תפקידה ב"אודם", שיחקה בסצינה של דובר קוסאשווילי בסרט שלי (למעשה, בגללה נדחו לנו ימי צילום כי הצילומים בלונדון לסרטו של יהונתן סגל התארכו והיא לא חזרה בזמן). ושיתוף הפעולה של יוסף סידר עם הצלם ירון שרף (אחרי שלושה סרטים שהוא עשה עם עופר ינוב) התחיל עם הסצינה הקטנה שהם עשו בסרט שלי. ואני מביט בהם מהצד ומתפעל, מהאנשים האלה וחושיהם החדים לבחירת שחקנים ולמצוא פרטנרים יצירתיים.

===============

פולי פלאט, אחת המוזות הגדולות של הוליווד, הלכה אתמול לעולמה בגיל 72 ממחלת ניוון שרירים. פלאט היתה מזוהה בעיקר כמעצבת תלבושות ותפאורות, אבל משלב מוקדם למדי בקריירה שלה היא הפכה למישהי שהשפעתה על סרטים ועל יוצרים היתה רחבה יותר מסתם עיצוב. היא נישאה לפיטר בוגדנוביץ' והיתה שותפה קריאטיבית שלו ליצירת "הצגת הקולנוע האחרונה" ו"מה נשמע דוק". הגירושין שלה מבוגדנוביץ' (שעזב אותה לטובת סיביל שפארד) היוו השראה לסרט הזה. בשנות השמונים היא חברה לג'יימס ל' ברוקס ("תנאים של חיבה"), איתו עבדה גם כמעצבת, גם כמפיקה, גם כיועצת וגם כתסריטאית. גם "תנאים של חיבה" וגם "הצגת הקולנוע האחרונה" מבוססים על ספריו של לארי מקמרטרי, שהקדיש לפלאט ולבוגדנוביץ' אחד מספריו. אני זוכר לה חסד בתור מי שהפיקה את "תגידי כן" של קמרון קרואו.

=================

צפו בצ'רלי רוז מראיין את ארול מוריס, על סרטו החדש "טבלואיד", שאני מקווה שראיתם בפסטיבל ירושלים.

===============

ואם עוד לא ראיתם את "המדריך למהפכה" של דורון צברי ואורי ענבר, היום יש לכם הזדמנות לצפות בו בחינם בהקרנה מיוחדת באירוע שמקיימים איגודי התסריטאים והבמאים ופורום היוצרים הדוקומנטריים במאהל המחאה בשדרות רוטשילד פינת רחוב בר אילן בתל אביב, ב-22:00. אחרי הקרנת הסרט תתקיים שיחה עם אורי ענבר.

ציוץ