בשישי ושבת יופיע באוזןבר בתל אביב רובין היצ'קוק. חובבי עולם הפוסט-פאנק של תחילת שנות השמונים אולי זוכרים אותו בתור "רובין היצ'קוק והמצרים", ועם כמה תקליטים שדווקא הלכו לא רע בפאז בבית התקליט.

אני (ולא רק אני, אני מניח) גיליתי מחדש את רובין היצ'קוק כשג'ונתן דמי ביים לו את סרט ההופעה המקסים, "Storefront Hitchcock" מ-1999. דמי צילם את היצ'קוק בהופעה חד פעמית בתוך חנות רהיטים נטושה ברחוב 14 במנהטן, כשבחוץ השמש שוקעת והערב יורד וההולכים והשבים מציצים מבעד לחלון הראווה. לרובין היצ'קוק אין קשר לאפלרד היצ'קוק, אבל אין ספק שדימוי בחלון הוא אסוציאציה קולנועית מהשם המשותף.

דמי ביים לפני כן את "מפסיקים להיות הגיוניים" של הטוקינג הדס, ואולי רובין היצ'קוק הזכיר לו קצת את דיוויד בירן. יש דימיון מסוים ביניהם. הנה קטע מתוך הסרט, שבוודאי רלוונטי לצפייה לכל מי שרוצה להתכונן להגיע להופעותיו בתל אביב: היצ'קוק הוא סטורי-טלר עם חוש הומור ציני מאוד וזרם מחשבה אסוציאטיבי. וכדאי לכם לצפות בסרט השלם. יש בו הברקות יפות של דמי, גדול במאי סרטי ההופעות של דורנו, והיכרות מפתיעה עם המילים החדות של היצ'קוק.

ככה הסרט מתחיל:

אגב, היצ'קוק ודמי המשיכו לשתף פעולה אחר כך. הוא הופיע בתפקיד קטן ב"השליח ממנצ'וריה" ובסצינות המוזיקליות המקסימות של "רייצ'ל מתחתנת" הוא מופיע עם שיר שלם.

הנה עוד שיר מ"היצ'קוק בחלון הראווה", ואחד משיריו היפים, "מלון זכוכית". וזה מה שקורה בסרט כשבחוץ כבר חושך גמור.

ציוץ