16 אוקטובר 2011 | 21:52 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

דיווח מחיפה #2: קאוריסמקי, קולירין

לפני ארבע שנים, כשראיתי לראשונה את “ביקור התזמורת” כתבתי עליו שהבימוי של ערן קולירין מזכיר לי את סרטיו של אקי קאוריסמקי. ארבע שנים אחר כך, אני פוגש את הסרטים החדשים של קאוריסמקי ושל קולירין באותו ערב. “חוף מבטחים” וא סרטו הראשון של קאוריסמקי מזה חמש שנים. בארבע השנים האלה מישהו הלך והחליף בין קולירין לקאוריסמקי. עדיין תמצאו דמיון ביניהם – באופן בו שניהם משתמשים בשוטים סטטיים, במיזנסצינות לא שגרתיות, ובהומור שנראה כאילו הוא בעצם ההפך מבדיחה – אבל נדמה שקאוריסמקי ניסה לעשות מעין “ביקור התזמורת”, סרט קליל, אופטימי, מהנה, הכי קרוב ל-feel good שהפיני המדוכדך הזה אי פעם עשה; ואילו קולירין אולי הושפע מ”אורות בין ערביים” של קאוריסמקי ויצר סרט שהוא ההפך המוחלט ל”ביקור התזמורת”.

 

האתגר בגדול בכתיבה על “ההתחלפות” של קולירין הוא לנסות לא להזכיר את “ביקור התזמורת”. כי אם “ההתחלפות” היה סרט בכורה של במאי אנונימי, הייתי כותב מיד שמדובר בסרט נדיר ויוצא דופן, עם נקודת מבט כה ייחודית על החיים בישראל, עם צילום, העמדת מצלמה, נקודת התבוננות וחדות אבחנה שהם פשוט חדים כתער ולרגעים מופלאים. ועם התעוזה ליצור יצירה שמאתגרת את הצופה במקום להתחנף אליו, יצירה שאולי מתאימה יותר להיות מוצגת במוזיאונים ובגלריות (או פסטיבלי קולנוע) ולאו דווקא בבתי קולנוע, בהם התרגלו הצופים לקבל פינוקים וחיים רגשיים קלים.

 

אבל כשזה מגיע מהבמאי שיצר את (ככל הנראה) הסרט הישראלי המצליח בכל הזמנים (או לפחות אחד מהם), הפנייה לכיוון כזה היא סוג של זעקה. הפניית עורף מופגן ומוצהר, אפילו בוטה, להצלחה, לקהל. בכך, למעשה, עוסק הסרט: באדם שעוצר ושם את כל חייו המובנים מאליו (והבורגנים עד נעימות) למבחן מחודש.

 

יש בסרט שתי נקודות שראויות לשימת לב כדי להקל על פיענוחו. הגיבור הוא דוקטורנט לפיזיקה. הוא מדבר על אפשרות שינהל פרויקט במצפה הכוכבים במצפה רמון. ואכן, הסרט עצמו הוא כמו עבודת מעבדה תצפיתית. אנחנו צופים בו צופה בחייו. לרגעים אנחנו מצפים שהסרט יעבור לאיזור על-טבעיים, שהגיבור יחמוק לתוך מימד אלטרנטיבי ויצפה בעצמו חי את חייו. אבל לא, הסרט שומר על עצמו בתחומי הריאליזם. הוא מנהל תצפיות, ואנחנו מתצפתים עליו. וכמובמצפה כוכבים, התנועות הן איטיות ולעיתים בלתי נראות. הדקות הראשונות של הסרט מוקדשות לתיאור שגרת יומו של עודד סיון, איש אקדמיה, נשוי טרי, אותה שגרת יום שאותה הוא יתחיל לפורר, במהשנראה כמו משבר גיל עמידה שהקדים להגיע (וגם מגיע באופן מתון למדי, בתור אדם שיורד מהפסים הוא לא ממש עושה הרבה).

 

כל ההתחלה הזאת נעשית ללא מילים. למעשה, המילים הראשונות שנאמרות בסרט הן של אותו דוקטורנט בעת שיעור שהוא מעביר באוניברסיטה ובו הוא מסביר לסטודנטים על EPR. או בשמו המפורש יותר: פרדוקס איינשטיין, פודולסקי, רוזן. מדובר באחד הפרדוקסים המפורסמים של פיזיקת הקוואנטים בו התגלה שעצם ההתבוננות והמדידה משפיעה על מושא המדידה. וזה בדיוק נושא הסרט. כך שלמעשה יהיה נכון להתבונן ב”ההתחלפות” כסרט מדע בדיוני. ואולי לא בדיוני.

 

השאלה שתישאל, לפיכך, הכי הרבה היא מה מייצג את עולמו הקולנועי של קולירין יותר, “ביקור התזמורת” הקומוניקטיבי או “ההתחלפות” הלא-קומוניקטיבי? ובכן, כדי לענות לשאלה הזאת צריך להיזכר ש”ביקור התזמורת” לא היה סרטו הארוך הראשון של קולירין. זה היה דווקא “המסע הארוך”, סרט שהופק לכבלים (אבל לא הופץ מסחרית, מה שלא מנע ממנו לזכות בפרס הסרט הטוב בפסטיבל אילת המנוח). “ההתחלפות” הוא קרוב משפחה של “המסע הארוך”, גם סרט על דמויות שחשות מנוכרות לחייהן. אם קולירין יקדיש את הקריירה שלו מעתה ליצירת סרט אחד קומוניקטי (ומלא מוזיקה) ואחריו סרט אחד אישי-פנימי-איזוטרי (וכמעט נטול מוזיקה), ובכן – דיינו.

 

================

 

ו”חוף מבטחים”? ובכן, דמיינו סרט של האחים דארדן – ילד פליט נרדף, מצחצח נעליים עני, אשתו הגוססת מסרטן – אבל במקום נקודת ההשקפה העגומה, “המציאותית”, הפסימית, המחוספסת של האחים דארדן, נקודת השקפה שכולה אופטימיות, אהבת אדם, ופנטזיה (ומלאת מוזיקה). זה שסרטם האחרון של האחים דארדן זכה בפרס בכיר בקאן ואילו “חוף מבטחים” לא, מעיד על הטעם השליט בפסטיבלי הקולנוע. אני מעדיף את האירוניה האופטימית של קאוריסמקי. (הסרט יעלה בארץ ב-27.10, אבל כבר בסוף השבוע הקרוב יעלה בלב תל אביב בטרום בכורה).

נושאים: בשוטף

11 תגובות ל - “דיווח מחיפה #2: קאוריסמקי, קולירין”

  1. ברק 16 אוקטובר 2011 ב - 22:25 קישור ישיר

    EPR – בעברית:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%95%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%9F

  2. אריק 16 אוקטובר 2011 ב - 22:57 קישור ישיר

    ראיתי אתמול את ההתחלפות ולפי דעתי מדובר באחת מיצירות המרגשות ביותר שראיתי בשנים האחרונות , מאד לא מתחנף אבל חזק כתער לתוך נבכי הנפש
    קולירין הופך לבמאי המוכשר ביותר שיש לנו
    מאד נהניתי והלוואי ש יהיו עוד כאלו

  3. Spartak 16 אוקטובר 2011 ב - 23:57 קישור ישיר

    אחרי “ביקור התזמורת” הנפלא חיכיתי לראות את “ההתחלפות” ורוב הסרט ישבתי ובהיתי “מה זה?” במובן הרע של המילה. היו הרבה סצנות שצחקתי בהם,אבל זה לא מחפה על “מוזריות” (ועוד פים במובן הרע)…ועוד משהו,לא מתחנף?נו,באמת,אני ראיתי נסיון (די כושל) לייצר סוג של סרט “ארט-האוס” בשביל מבקרי/שופטי פסטיבלים…כמה שוטים סתמיים של “סתכלו איך יפה אני יודע לצלם” (לדוג’ שוט אחרון בסצנה עם EPR)
    ——–
    וסרט של קאוריסמקי כמו סרט של קאוריסמקי,מאוד חביב נחמד ומחמת את הלב עם בחירות מדוקיות של שוטים…לארמות שאני ממש לא מתחברת לנושא.

  4. ניר נ. 17 אוקטובר 2011 ב - 1:32 קישור ישיר

    מי יכול לדווח איך היה הפיץ’ ? יש לי תחושה שהחמצתי משהו חשוב.

  5. דיסקו אליקו 17 אוקטובר 2011 ב - 9:22 קישור ישיר

    באיש שלא היה שם, יש סצינה נפלאה בבית כלא, כשהעורך דין של בני הזוג נפגש איתם ומסביר להם בדיוק על הפרדוקס הזה.
    סצינה מצויינת.
    ובכלל האיש שלא היה שם הוא מדהים.

    ================

    רוה לדיסקו: זו הסיבה שאני כל כך אוהב את הבלוג הזה ואת האינטרנט בכלל. לכל אורך הסרט ישב לי בראש שכבר היה סרט שעסק בניכור של אדם מחייו והשתמש במטאפורה הזאת ופשוט לא הצלחתי להיזכר איזה. והנה אתה בא וןפשוט מלים לי חוט מחשבה שלא הצלחתי לחבר. תודה! (ואכן, “האיש שלא היה שם” הוא סרט מדהים. כיכב בצמרת סרטי העשור שלי בתחילת שנה שעברה. ואגב, האחים הן חזרו אל מטאפורות הקוואנטים גם ב”יהודי טוב”).

  6. hamlet 17 אוקטובר 2011 ב - 9:49 קישור ישיר

    Hi,
    You wrote nothing about the death of
    David Hess.
    Maybe not a big star, but iconic
    figure as one of the most nastie
    villains on screen.
    As much as I know he had family
    in Israel

  7. גיא 17 אוקטובר 2011 ב - 15:40 קישור ישיר

    שניצר מפרסם ב-nrg קטילה בוטה לסרטו של קולירין.

  8. מיקי 20 אוקטובר 2011 ב - 0:03 קישור ישיר

    מה עם אסי דיין והסרט החדש שלו?? מעניין

  9. יוסי 5 מאי 2012 ב - 17:06 קישור ישיר

    אני מקווה שאחרי שקראת את הביקורת אורי קליין אתה מתחיל להבין את הסרט. אם לא, אני בטוח שמתישהו יהיה אווטאר 2, אז אל תדאג.


השאירו תגובה