17 אוקטובר 2011 | 16:05 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

דיווח מחיפה #3: הבדואים באים

שני סרטים יצאו עם פרסים מאירוע הפיצ’ינג שהתקיים אתמול בפסטיבל חיפה. אבל יותר מהכותרת הזאת, על שני הסרטים האלה, רשימת הפרויקטים והיוצרים באירועי הפיצ’ינג הזה מניבה לא מעט בשורות ואבחנות לגבי רפרטואר הסרטים שייעשה כאן בשנה-שנתיים הקרובות.

 

הסרטים שזכו הם “ברלין 5.5″ של רוני קידר בהפקת מוש דנון, ו”הנה באה השמש” שכותב גיא מאירסון (“צעד קטן”) יביים איתן ענר (“סיפור חצי רוסי”) ויפיק גל גרינשפן (“אף פעם לא מאוחר מדי”).

 

הבשורה על רוני קידר משמחת מאוד. לפני דקה וחצי היא היתה סמל האינדי-גררל של הקולנוע הישראלי עם “ג’ו ובל” הכמעט מחתרתי, ושניה אחרי זה היא כבר חוברת למפיק עם שוברי קופות וסרטים מועמדים לאוסקר ברזומה שלו, בהפקה בינלאומית שגורמת למפיקים הזרים באירוע הפיצ’ינג להתגלגל מצחוק. יש לזכור: זכיה באירוע הפיצ’ינג אינה מבטיחה שמפיק כלשהו יחטוף את הסרט לקופרודוקציה, אלא פשוט טפיחה על השכם שזה היה הפיץ’ הכי מעניין מבחינת המאזינים. בסרט, המבוסס על סיפורה האישי של קידר, עוזבת הגיבורה (צלמת אירועים) את הארץ אחרי מערכת יחסים כושלת ונמלטת להירגע בזרועות ברלין, שם היא מגלה שהעיר עצמה מנהלת איתה מערכת יחסים לא פחות אינטנסיבית.

 

הסרט השני מבוסס על סיפורו הפרטי של התסריטאי גיא מאירסון. גיבור הסרט, אבנר מנדלסון, חוזר משהות בת 20 שנה בארצות הברית עם אשתו האמריקאית ובתם בת ה-4. הם מחליטים לקיים בישראל חיים אקולוגיים ומצפוניים, להתיישב בנגב ולהקים חוות אנרגיה סולארית בשיתוף אוכלוסיה הבדואית באיזור. אלא שאז מתחילים הקונפליקטים בין המתיישבים החדשים ובין הבדואים, וניצתת מלחמה טריטוריאלית שזורקת הצידה את כל הערכים והמצפון (ובתווך יש גם פליט סודני). הסרט מתואר כמערבון מתח. לי זה בכלל נשמע כמו חומר לקומדיה. כך או כך, נשמע מסקרן.

 

עניין מדהים ומשונה: 14 פרויקטים הוצגו למפיקי ומנהלי הקרנות האירופאים. מתוכם ארבעה עוסקים בבדואים. פתאום בבת אחת בדואים הם הנושא הם של הקולנוע הישראלי. ועוד יותר משונה, יחסית לפרויקטים אחרים – שעוסקים באופן מפורש יותר בסכסוכים ישראליים – נדמה ששני הסרטים שנבחרו היו שני הסרטים הקלילים בחבורה. אמנם בדואים באחד וגרמנים בשני, אבל נדמה שהגישה היא יותר קומית/אישית ולא פוליטית/טראגית/רוויית מסר.

 

מעיון ברשימת הסרטים ששהוצגו, כולם בשלבי פיתוח וכתיבה ראשוניים, עולים כמה שמות מעניינים. למשל, מתברר, שיעל אבקסיס הקימה חברת הפקות חדש שהציגה באירוע שני סרטים. וגם חברת ההפקות של סער יוגב ונעמי לבארי הציגו שני פרויקטים. כוחות טריים בשוק ההפקה המקומי.

 

אילו סרטים הכי מסקרנים אותי?

 

בראש ובראשונה “יונה”, מה שמסתמן כסרטו הבא של ניר ברגמן, סיפור חייה של יונה וולך. ברגמן כתב את התסריט יחד עם דיתה גרי (יוזמת הפרויקט ומי שכבר התחילה לפתח אותו לפני כניסתו של ברגמן לפרויקט). חיליק מיכאל (“כלבת”, “מבול”) מפיק. ביוגרפיות קולנועיות הם ז’אנר מרתק שבארץ לא ממש עושים, בין השאר בגלל ענייני שיחזורי תקופה שעולים כסף רב. הנה תפילה שברגמן ושות’ יצליחו לפצח את זה.

 

“ארלוזרוב”, סרטו של דני לרנר (“ימים קפואים”, “קירות”) מתואר כמותחן, המבוסס על חקירת הרצחו של חיים ארלוזרוב בתל אביב של שנות ה-30. סער יוגב ונעמי לבארי מפיקים. פילם נואר ישראלי המבוסס על סיפור אמיתי? אני בעד!

 

“מוסד”, אלון גור אריה מרחיב את “המוסד הסגור” שלו לסרט באורך מלא. קומדיה פרועה בעברית בסגנון “סודי ביותר”? אני בעד!

 

ובכלל, נדמה שהקולנוע הישראלי גילה סוף סוף את הז’אנרים הקולנועיים, וסיפורי הקונפליקט העתיקים מקבלים עכשיו צביון נראטיבי חדש. ב”אמת אבסולוטית” (רוקיה סבאח מביימת, איתי תמיר מפיק) בלש מנסה לפענח מי היהודי שרצח ערבי בעכו, רגע אחרי מהומות בעיר. ב”פיפטי פיפטי” (ניב קליינר וג’מאל חלאילה מביימים, ליאור ששון ובאחר אגבריה מפיקים) הוא סרט מסע שבמרכזו שחקן פלסטיני ועוזר צלם יהודי. וב”באב אל גהינום” (עודד רסקין מביים; יואב שוטן, איילת גונדר ועירד רובינשטיין כותבים; סער יוגב ונעמי לבארי מפיקים) נראה כמו שילוב בין סרט אימה על טבעי ובין סרט צה”לי על מסע ניווט לילי (באיזורי הבדואים…) שמשתבש לחלוטין. כל אלה נראים לי כמו רעיונות טובים ועדכניים ומרתקים לטפל בסוגיות שהן יחודיות לטריטוריה הישראלית, אבל בכלים של הקולנוע העולמי, ולא סתם על ידי דרמה סוחטת דמעות של מצוקה ומסרים.

 

עוד בדואים? ב”סיפור אהבה בדואי” חייהן של שלוש נשים בדואיות מתרסקים כשאבי המשפחה מתחתן עם אשה חדשה (במאית עלית זקצר, מפיקים חיים ואסתי מקלברג); ב”בלתי נראים” מנהל צעיר בדואי רומן עם תלמידת תיכון יהודיה (מושון סלמונה מביים, מרק רוזנבאום מפיק).

 

ויש גם פרויקטים חדשים לדויד דזאנשווילי (“מפטיר”), שנקרא “נוהל חניבעל”. סרט על נער ליווי אתיופי בבימוי של שלום הגר והרחבה לפיצ’ר של סרט הסטודנטים הקצר, “שירה” של מרים אדלר (שני האחרונים בהפקת יעל אבקסיס והילל רוזמן).

 

הנה תקצירי כל הסרטים. אם אתם הייתם מפיקים, באיזה מהם אתם הייתם משקיעים?

 

 

*) כל המידע שלי מבוסס על חוברת שיווקית שהוכנה על ידי הפסטיבל, אלא שהיא כולה באנגלית. אם טעיתי באיות השמות או בתרגומם, אנא תקנו אותי.

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “דיווח מחיפה #3: הבדואים באים”

  1. עינת פרנבך 19 אוקטובר 2011 ב - 8:48 קישור ישיר

    יש למה לצפות:
    “תחנה מרכזית” סרטו של עמי ליבנה ובמרכזו גיבור בדואי נמצא בפוסט.
    אפשר לומר שזה סרט הבדואים הראשון 🙂

  2. עדנאן אבו ואדי השחקן הראשי של הסרט תחנה מרכזית 22 אוקטובר 2011 ב - 21:19 קישור ישיר

    תודה עינת על האמונה שלך בסרט ואת אחת מאלה שעבדו קשה בשביל שהסרט , הבדואים הם חלק לא נפרד מהחברה הישראלית וזה דבר מאוד משמח לראות סרטים שמדברים עליהם על המסך הגדול


השאירו תגובה ל - עדנאן אבו ואדי השחקן הראשי של הסרט תחנה מרכזית