09 נובמבר 2011 | 15:15 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

מיליארד סיבות לעוף

ודאי כבר קראתם אצל הזריזים ממני: ברט ראטנר עף מהאוסקרים. ראטנר גויס לתפקיד מפיק האוסקרים, גייס לתפקיד המנחה את אדי מרפי, שכר צוות של כותבים קומיים עכשוויים, לריענון השורות בכתיבת הטקס, ואז הלך לסיים את עבודת הפוסט וההפצה על סרטו, “מיליארד סיבות לשוד”. למעשה, השבוע הוא היה צריך להתחיל לעבוד פול-טיים על הרמת האוסקר. ולמה הוא עף? כי במפגש עם קהל ביום שישי שאלו אותו האם הוא כבר התחיל לעשות חזרות על הטקס, במקום לענות “לא, זה עוד מוקדם מדי, החזרות יתחילו רק באיזור ינואר” הוא ענה: “חזרות זה להומואים”. אופס, את זה לא אומרים בהוליווד (או בוושינגטון). לפחות לא למיקרופון פתוח.

 

יש כאן כמה צדדים לסיפור, וכולם מדכאים. דיכאון אחד זה שלטון הטרור של הפוליטיקלי קורקט. הרי ברור שזה נאמר כבדיחה (וולגרית, סרת טעם, חסרת כבוד, כל התשובות נכונות) ולא כ”אמירה הומופובית” כמו שמנסים לתאר את זה בתקשורת. וברור שמה שמתחוור כאן זה שאסור לבמאי לדבר בשפה שבה מדברות הדמויות בסרטיו. כשזה בקולנוע, אנחנו צוחקים ממשפט כזה. כשזה מחוץ לקולנוע, אנחנו עורפים ראשים.

 

הדכאון השני הוא שהאקדמיה באמת צריכה ילדים טובים ומחונכים בראשה, ולא פושטקים היפר-אקטיבים. האקדמיה נימקה בהחלטתה לוותר על שירותיו של ראטנר לא רק את המשפט “חזרות זה להומואים” אלא גם הראיון שנתן ביום שני להווארד סטרן, שגם הוא הכיל כמות נכבדת של שפה בוטה, שלא תעבור צנזורה ברשתות השידור.

 

דיוויד פולנד, למשל, כתב בטוויטר שראטנר לא עף בגלל המשפט על ההומואים, אלא מרגע שהוא קיבל את הג’וב הוא התחיל להתנהג כמו בהמה. בשעה שג’וב כזה, טוענת התקשורת האמריקאית, דורש התנהלות דיפלומטית, פוליטית, כמו שגריר.

 

ואולי המסקנה מכל זה היא שראטנר – שאינו כזה, ושלמעשה מתגאה בכך שהוא סוג של ערס עם פה גדול – מלכתחילה לא היה הבחירה הנכונה לתפקיד הזה, תפקיד שצריך להיות מאוכלס עם דמות יותר ממלכתית.

 

ובכלל, זה היה שבוע די גרוע לראטנר. הסרט שלו, “מיליארד סיבות לשוד”, שחזו לו את המקום הראשון בטבלת שוברי הקופות בסופ”ש האחרון, איכזב והציג מספרים בינוניים; ואז הוא עף מהאוסקרים. יש כאן שיעור בענווה, אני מניח. אבל גם תמרור אזהרה על כוחן של מילים.

 

אני מניח שיהיו עכשיו לראשי האקדמיה כמה לילות לבנים. משימתם הראשונה תהיה לשכנע את אדי מרפי לא לנטוש את תפקיד המנחה, תפקיד שראטנר סידר לו. מצד אחד, מפרי שאומר בסטנד-אפ שלו “הומואים” ארבע פעמים בשניה, אמור להיזעק מכך שבדיחה גסה מובילה לפיטורים. מצד שני, הוא כנראה די רוצה את ההכרה והתשואות של קהל האקדמיה, של הממסד, הממסד שכמעט העניק לו אוסקר על “נערות החלומות”, אבל הפנה לו עורף לבסוף. המשימה השניה תהיה למצוא מפיק. ישלהניח שהם עכשיו ילכו על בטוח. על מישהו שכבר עשה את זה בעבר ומכיר את הפרוטוקול. גיל קייטס מצא לו שבוע מחורבן למות בו.

 

תוספת: ריצ’רד ראשפילד ב”דיילי ביסט” שואל את האקדמיה “למה ציפיתם?!”, ומפרט סדרה ארוכה של התנהגויות בלתי מהוגנות של ראטנר בעבר.

 

נושאים: בשוטף

10 תגובות ל - “מיליארד סיבות לעוף”

  1. אריק 9 נובמבר 2011 ב - 15:40 קישור ישיר

    אז אני מבין שמעכשיו גם בדיחות על יהודונים זה רק סוג של הומור. טוב לדעת.

  2. רז 9 נובמבר 2011 ב - 16:08 קישור ישיר

    יאיר, אני חושב שאתה מקל מדי בחומרה של המעשה של ראטנר. אתה יוצא כאן נגד העובדה שלאיש מותר לספר בדיחות הומואים בסרטיו אבל לא בעולם האמיתי, למרות שפה בדיוק קבור הכלב. על אמנות – ואני מאלה שמחשיבים גם סרטים מהסוג שראטנר מביים כאמנות – לא צריכים להיות הגבלות וצנזורה. על המסך מותר ליוצר לעשות מה שמתחשק לו. בעולם האמיתי, לעומת זאת, סביר לגמרי לצפות ממנו להתנהג (כמה צפוי) כבן אדם, ויש לאנשים זכות מלאה לדרוש ממנו איזה מינימום של הקפדה בכבודם. כשדברים קורים על המסך בכאילו, אפשר לראות בהם סוג של דיון על המציאות, משהו שאפשר להתווכח אתו. כשהם קורים בעולם האמיתי זה כבר לא דיון – אתה מתנהל מול בני אדם שיכולים להפגע. לא חסרות דוגמאות לבמאים גדולים יותר מראטנר, אגב, שלא הבינו שמה שמותר להם על הסט אסור בעולם האמיתי – אפשר להזכיר את רומן פולנסקי, וודי אלן ולארס פון-טרייר. כולם זכו לשריקות בוז רמות על ההתנהגות שלהם (רמות יותר מאלה של ראטנר, אגב, אם כי ניתן לטעון שהדברים שהם עשו היו חמורים יותר) ולגמרי בצדק: מעבר להתנהגות הדוחה שלהם, חוסר היכולת לבצע את ההפרדה הזו בין האמנות לחיים מעידה שהם כנראה אמנים קצת פחות גדולים ממה שאנשים חשבו (וממה שהם חשבו את עצמם).

    ===============

    רוה לרז: אני רואה שהנושא רגיש אז אחדד. אני אומר כאן שני דברים קצת הפוכים, ואני חייב להגיד שלדעתי זה מה שאני אומר שוב ושוב במקרים כמו זה. האחד, שאני חושב שאנשים בימינו נוטים לעשות בלאגן גדול מדי על מילים שאנחנו לא מהססים להשתמש בהן ביומיום באופן מבודח, אך פנימי, אבל כשהוא פתאום זולג החוצה ונהייה פומבי כולם נורא מנסים להעמיד פנים שזו שפה שאיש לא שמע מישהו משתמש בה. כשזה קורה פעם אחת, אני לא כל כך נבהל מזה. אבל זה אני. אחרים שומרים על ההגינות העולמית יותר טוב ממני. לצורך העניין, כדי שלא ייראה כאילו אני פשוט לא רגיש לאגרסיביות של המילה “fag” משום סטרייטיותי, אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם מפיק אוסקרים לא-יהודי היה אומר “חזרות זה ליהודונים” (נדמה לי שרוב מוחלט של מפיקי האוסקר לתולדותיו היו יהודיים, אז זו סיטואציה בדיונית). אני משוכנע שהיתה קמה שערוריה עצומה, אבל אני חושב שהייתי מגיב כאן אותו דבר. ומצד שני, אני שב ומזכיר שאירועים כאלה צריכים ללמד אותנו לקח, להקפיד לדבר כאילו כל הזמן צמוד לנו מיקרופון לפה ושכל מה שאנחנו אומרים זה און-דה-רקורד, תמיד. כך אמרתי גם כאן, במקרה דומה. ולכן, הטענה הדו-צדדית שלי היא: א. מה אתם עושים מהמשפט הזה כזה ביג פאקינג דיל. ב. אולי טוב שנחשף אופיו הוולגרי של האיש שממילא כנראה לא מתאים לנהל אירוע כמו האוסקרים. שיילך להנחות את גלובוס הזהב…

  3. עידו 9 נובמבר 2011 ב - 16:40 קישור ישיר

    שתי הערות:
    על פי כל הפירסומים, ראטנר התפטר ולא פוטר. אולי זה לא מה שקרה מאחורי הקלעים, אבל העובדות הן שטום שראק הגן על ראטנר אחרי שהוא התנצל והודיע שהאקדמיה ממשיכה עם ראטנר כמפיק הטקס. יותר מאוחר ראטנר פרסם מכתב התפטרות שהאקדמיה קיבלה. כשאתה כותב שהוא ״עף״ וש״האקדמיה נימקה בהחלטתה לוותר על שירותיו של ראטנר״ אתה נותן פרשנות לארועים מבלי לציין את העובדות בשטח.

    ב. יש הבדל בין fags ל-gays. ואני בטוח שאתה מודע לכך שדומה הדבר להבדל בין black ל- nigger או בין Jew ו- kike. זה דבר אחד לצחוק על גייז, ודבר אחר לקרוא להם ברדיו מתרוממים, נושכי כריות או מזדיינים בתחת. (בתור מי שמצפה ממפיצים דיוק נאצי כשהם מעבדים שמות של סרטים, אתה יכול לדרוש מעצמך דיוק דומה בהעברת העובדות.) אני תוהה כמה באמת אפשר להתייחס למילה fags כבדיחה וולגרית בזמן שהקהילה הלהט״בית בארה״ב מנסה בכל כוחה להוציא מילים משפילות מהלקסיקון הציבורי. 

    =================

    רוה לעידו: תהליך זריקתו של רטנר נמשך כיממה ודווח באריכות בכל אתרי הקולנוע באמריקה. שראק הגן, אבל ראשי האקדמיה דרשו את ראשו של ראטנר, וכנהוג במקרים כאלה הוא העדיף לבצע חרקירי מאשר להיות מוצא להורג, להיראות ג’נטלמן לרגע. לכן בחרתי במילה “עף”, שלא מבטאת מי העיף את מי, כדי לחסוך את סיקור כל השלבים. הרי ברור למה הוא התפטר ומי דרש את זה ממנו. לא בזה עוסק האייטם.

  4. אביגיל 9 נובמבר 2011 ב - 17:27 קישור ישיר

    האמירה של ראטנר אומללה וראויה לגינוי מעבר לכך שהמילה fag לגמרי לא נייטרלית. כשהוא אומר “חזרות זה להומואים” הוא משתמש בהומסקסואליות כקללה, בדיוק כמו הילד שקורא לחבר שלו “יא הומו” במקום “טיפש”. זו אמירה הומופובית ומכוערת ומזמן כבר אין הצדקה להתייחס אליה כבדיחה. בניגוד לרז, אני לא חושבת שמה שחשוב כאן הוא ההבדל בין קולנוע למציאות, אלא ההקשר. סרט שהיה מציג “בדיחה” כזו בלי הסתייגות ממנה או מהדמות שאומרת אותה, ומתוך ציפיה שלמה שהקהל יצחק, היה מקבל ממני בדיוק את אותה התגובה שהאמירה של ראטנר במציאות קיבלה. ולא רק ממני – זכור לי במעומעם מקרה מלפני כמה חודשים שבו פרומו של סרט (אולי “משוגע, טיפש, מאוהב”?) הכיל דמות שאומרת על מכונית שהיא “הומואית” וגרם לזעם רב. בסוף הסתבר שההקשר של האמירה היה שונה בתוך הסרט, אך מפיקיו התנצלו ושינו את הפרומו, ולגמרי בצדק.

    ===================

    רוה לאביגיל: זה לא נאמר בשום מקום, אבל לדעתי הוא ירד כאן באופן אישי על קודמו בתפקיד, מפיק האוסקרים מהשנה שעברה.

  5. איציק 9 נובמבר 2011 ב - 17:40 קישור ישיר

    וואוו איזה בהמה!!! [ בסבבה].

  6. יונה 9 נובמבר 2011 ב - 17:51 קישור ישיר

    הדיון הזה מעניין ורלוונטי כמו טקס האוסקר וההתעסקות בו. עיני כל הקהילות הלה”טביות בפלנטה נשואות אל הפירוש המדוייק של gay או fag, והאם במאי זבלונים אמריקאי התפטר או פוטר מהפקת טקס האוסקר.
    אולי במקום לקונן על השמרנות והפוליטקלי קורקט של הטקס והממסד שהוא מייצג, מצד אחד, ותגובות מזדעקות ומצטדקות מן הצד שני, על התגובה שבדיחה כזאת או אחרת הייתה מקבלת מצופה זו או אחרת, יהיה אפשר פשוט להפסיק לעסוק באוסקרים בכזאת אובססיה (תחת התירוץ, שאותי אישית לא משכנע, שהם מהווים מדד לכיוון הרוח בתרבות הפופולרית). בטוח שיש אירועים קולנועיים חשובים הרבה יותר שהתרחשו ומתרחשים.

  7. Amit 9 נובמבר 2011 ב - 18:13 קישור ישיר

    הנה מה מישהו מצחיק מאוד (לואיס ס.ק) חושב על המילה הזו

    http://www.youtube.com/watch?v=1IFloXOuLgA

  8. דב 9 נובמבר 2011 ב - 21:42 קישור ישיר

    ועכשיו אדי מרפי גם פורש מהטקס. יוחזר בילי קריסטל לאלתר..

  9. רני 10 נובמבר 2011 ב - 2:53 קישור ישיר

    והנה כבר מצאו מפיק חדש לטקס: בראיין גרייזר.

    http://www.hollywoodreporter.com/race/eddie-murphy-oscar-brett-ratner-brian-grazer-259364

    ואפרופו הוליווד: בשבוע שעבר הזדמנתי לאירוע הוליוודי משהו כשחברים מקומיים בלוס אנג’לס (שם הייתי עד אתמול) לקחו אותי לפני כמה ימים להקרנה מאד מוקדמת של “הוגו”, סרטו החדש של מרטין סקורסזה (כל כך מוקדמת שחלק מאפקטים היו עדיין ממוחשבים, כלומר: עותק עבודה בשלבים סופיים). ובעוד שהסרט היה מעניין, וברור לי לגמרי מדוע סקורסזה בחר לביים אותו, הבון בון האמיתי היה לאחר ההקרנה כשעל הבמה עלו סקורסזה, הווארד שור, תלמה שומייקר וענו לשאלותיו של פול תומס אנדרסון. רק בשביל זה היה שווה לטוס הנה.

  10. יניב 10 נובמבר 2011 ב - 5:00 קישור ישיר

    threadless הוציאו סדרה חדשה של חולצות חבובות
    http://www.threadless.com/themuppets


השאירו תגובה ל - יונה