ובינתיים בהוליווד, לונדון ורחובות
טום שראק/דארת ויידר. צילום: רויטרס/AMPAS
הלילה התקיים בהוליווד הטקס לחלוקת פרסי אוסקר לשם כבוד שמחלקים ראשי האקדמיה (באנגלית: Governors Awards). בשנה שעברה זכו שם פרנסיס פורד קופולה וז'אן-לוק גודאר, אבל השנה השמות – לפחות לטעמי – היו של אנשים הישגים פחות משמעותיים בתחום הקולנוע: השחקן ג'יימס ארל ג'ונס, המפיקה והשחקנית (ואשת הטלוויזיה) אופרה ווינפרי ואיש האיפור דיק סמית ("מגרש השדים").
בפתיחת האירוע עלה טום שראק, נשיא האקדמיה, כשהוא לבוש כמו דארת ויידר, ומלווה על ידי חבורת סטורם-טרופרס, הוא הוריד את המסיכה ופתח ושאל: "… ואיך היה השבוע שלכם?" – תזכורת לכך שבמקביל להפקת כל האירוע הזה, ראשי האקדמיה היו צריכים להתמודד עם כל פרשת ראטנר/מרפי/גרייזר/קריסטל.
תלבושת דארת ויידר היתה תזכורת לכך שג'יימס ארל ג'ונס מזוהה בראש ובראשונה בתור הקול של ויידר מששת סרטי "מלחמת הכוכבים" (דיוויד פראוס, השרירן שגילם את ויידר מתחת למסיכה ולא ידע שקולו יוחלף, בטח ישב בביתו ורתח מזעם). ג'ונס גם מוכר לרוב העולם בתור האיש שאומר This is CNN במעברונים של רשת החדשות, וקולו מזוהה גם עם פרסומות לכרטיסי אשראי (ובתור הקול של מופאסה ב"מלך האריות"). אבל ג'ונס הוא גם שחקן נהדר, גם אם הפילמוגרפיה שלו מצומצמת למדי. אני די משוכנע שמי שעומד מאחורי האוסקר הזה הוא פיל אולדן רובינסון, אחד מראשי האקדמיה (ובמאי/תסריטאי אהוב עלי מאוד), שג'ונס עשה תפקיד מקסים ב"שדה החלומות" שלו. אני יכול לחשוב על עשרים שחקנים שמגיע להם אוסקר כבוד מהאקדמיה לפני ג'ונס על תרומתם לקולנוע ועל הישגים אמנותיים (שלא זכו להערכת האקדמיה בזמן אמת) – אבל אני מעריך שרובינסון דחף שם כהוגן.
אלא שכמו גודאר בשנה שעברה, גם ג'ונס לא הגיע לטקס, אבל לא כי הוא מחרים את הוליווד ובז לאוסקרים, אלא כי הוא מככב בווסט אנד בלונדון ב"הנהג של מיס דייזי" מול ונסה רדגרייב (בתפקיד אותו ביצע מורגן פרימן בסרט). אז אתמול, אחרי שהסתיימה ההצגה היומית פלשה האקדמיה ההוליוודית לתיאטרון הלונדוני והעניקה לו את הפרס. הנאום של ג'ונס פשוט מושלם בעיני – בכתיבה ובביצוע – ומוכיח שאכן זכה בפרס שחקן שהוא קלאסה אמיתית. כדאי לכם לצפות בסרטון הזה כאן.
=================
ל"ואניטי פייר" יש מבקר קולנוע חדש. קוראים לו פול מזורסקי. הנה המדור הראשון שלו, בו הוא מנסה להתמודד עם "מלנכוליה" של לארס פון טרייר ועם "ג'יי אדגר" של קלינט איסטווד. את שניהם הוא לא ממש אהב או הבין, אבל "מלאנכוליה" השאיר עליו רושם גדול יותר (בעיקר בזכות סצינות העירום של קירסטן דאנסט). פתיחת מדורו הראשון, בו הוא מספר על הביקורת הקטלנית שקיבל מווינסנט קאנבי ב"ניו יורק טיימס" על סרטו הראשון, "בוב, קרול, טד ואליס", ועל הטלפון שקיבל מפולין קייל שמרגיעה אותו שלדעת ולדעת עמיתיה סרטו דווקא מצוין, כדאי לקריאה, על הקשר בין יוצרים ומבקרים. ובצירוף מקרים, הסרט הזה של מזורסקי מ-1969, ישודר בערוץ "הוט פריים" בעוד 11 יום (ב-24.11).
===============
וארול מוריס כתב ביקורת ל"ניו יורק טיימס" על ספרו החדש של סטיבן קינג, העוסק בחייו של לי הארווי אוסוולד בימים שלפני רצח קנדי, ואחרי שהוא גמר לכתוב את הביקורת הוא גם ביקש לראיין אותו. קינג מדגיש שמדובר ברומן בדיוני, לא ביגרםיה על חייו של אוסוולד, וכן – הוא מאמין שאוסוולד אשם ברצח קנדי ושהוא פעל לבד. זה מה שיצא.
===============
ובינתיים, אצל האל הארטלי: הוא הצליח לגייס כבר את כל 40,000 הדולר שהוא היה זקוק להם כדי להוציא את הדי.וי.די של סרטו החדש, אבל הוא כל כך הוקסם משיטת המימון הזאת של קיקסטארטר שהוא אומר עכשיו שבזמן שנותר עד סוף הקמפיין (עוד 17 יום) אם הוא יצליח לגייס עוד 40,000 דולר הרי שלמעשה זה יממן לו את כל הוצאות הסרט, כולל המשכורת שהוא חייב לשחקן הראשי שלו, די.ג'יי מנדל.
================
דרך אחרת לממן קולנוע עצמאי היא באמצעות פרסים. אתמול זכתה רוני קידר בפסטיבל סרטי הנשים ברחובות על סרטה "ג'ו ובל". היא גברה על סרטים כמו "לא רואים עליך", "הנותנת" ו"עמק תפארת", שזכו בפרסים בחיפה ובירושלים, וקיבלה 20,000 שקל, שאם אני זוכר נכון את הראיונות שלה לפני יציאת הסרט, זה מכסה בערך חצי מעלות הפקתו. ברכות מ"סינמסקופ", מהתומכים הגדולים של "ג'ו ובל".
Dick Smith is GREAT
He deserves the Oscar
יאיר, אם כבר מסכמים את רחובות, יש לך איזושהי התרשמות (אם יצא לך לראות) מ"חייבים לדבר על קווין" הכה מדובר של לין רמזי ?
כי מבחינתי אחרי שנכחתי בהקרנה מדובר באחד מהסרטים הכי טובים של השנה הקרובה..
people will come ray….
איזה יופי הווידאו של ג'יימס ארל ג'ונס. תודה יאיר, בדיוק היה חסר לי איזה רגע זן הערב
איזה יופי לרוני קידר. מדובר בבחורה הכי מוכשרת בעיר ובאותה הנשימה גם הכי צנועה. שאפו.
אגב רחובות, "החולמות" שזכה בסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר הוא סרט מאוד יפה. יש בו עדינות שכמעט לא קיימת בסרטים אחרים, נגלה בו עולם שאנחנו לא מכירים (אני לפחות) והצילום מעולה.
הבמאית החרדית שהיא גיבורת הסרט היא בחורה קולית וסטייליסטית שקשה להאמין שלא רק שהיא חרדית מבית, אלא אפילו לא הכירה חילוניים לפני הצילומים ל"החולמות", וזה בלי שהיא תחשוב על עצמה במונחים האלה.