גשם של פרסים
דף הבית של "סקרין דיילי" היה מפוצץ אייטמים ישראליים אתמול:
– "תהלים" של רפאל נדג'ארי זכה בפרס הראשון בפסטיבל טוקיו-פילמקס (שזה לא פסטיבל טוקיו המפורסם הגדול בו זכה מוקדם יותר השנה "ביקור התזמורת", אלא פסטיבל אחר, קטן יותר).
– "מדוזות" זכה בפרס הראשון בפסטיבל סאן-לואי בארגנטינה. (אני מכיר את פסטיבל מאר-דל-פלטה בארגנטינה. זה כנראה אחד קטן יותר, שזו היתה שנת הבכורה שלו). הנה הדיווח מאתרו של אתגר קרת.
– "השוטר" של נדב לפיד, שנמצא בשלבי טרום-הפקה, זכה ב-15 אלף דולר מענק קו-פרודוקציה בפסטיבל סלוניקי. הוא גבר על 13 סרטים אחרים מאזור הים התיכון.
– קרן הקולנוע העולמית בברלין תשקיע במימון סרטו החדש של תאופיק אבו וואיל ("צמאון").
וגם "וראייטי" מתעדכנים מה קורה בישראל ומדווחים על החוזה-האו-טו-טו-חתום של אילן דה-פריס בסינמטק ירושלים ועל תוכניותיו הקרובות של כתרי שחורי, עכשיו כשוויתר על ניהול סימטק ירושלים והכריז שהוא נשאר בקרן לעתיד הקרוב והחליט שלא לעזוב ולחפש מחליף. רגע. אמממ… מי חתום על האייטמים האלה? אוי, ביזיון. הכל פרוטקציה בבלוג הזה.
ועוד כותרות קולנוע ישראליות מהיממה האחרונה:
– הסרט הבא של איתן פוקס וגל אוחובסקי יופק בגרמניה על ידי החברה שהפיקה את "חיי אהבה", שזוכה כעת לביקורות אוהדות.
– הסיפור העגום על גיבורת "בובות של נייר" שגופתה נמצאה השבוע בצד השני של העולם, ומסעו של תומר הימן לביקור משפחתה במנילה.
– צילומי הסרט "סיפור גדול" של ארז תדמור ושרון מימון יתחילו בסוף נובמבר ויימשכו שישה שבועות ברמלה וביפן. האמת, התקציר של הסרט נשמע לי קיקיוני להפליא: חבורה של שמנים מחליטים לא לרזות אלא לחבק את משמניהם ולהפוך לשחקני סומו. אבל כשאני קורא היום בהודעה לעיתונות שאת התפקיד הראשי יבצע איציק כהן (שהיה מעולה ב"המפיקים") והצלם הוא דוד גורפינקל פתאום אני חושב שאולי יש כאן משהו.
ומהנעשה בשאר העולם:
– קוסטה-גאוורס יעמוד בראש חבר השופטים של פסטיבל ברלין בפברואר. מאיפה שלפו אותו פתאום?
– "מצונזר", הסרט של בריאן דה-פלמה על המלחמה בעירק, עשה הרבה רעש בפסטיבל ונציה ובפסטיבל ניו יורק, אבל בסוף השבוע הוא יצא למסכים באמריקה והתפגר. לפחות הוא בחברה טובה: אף אחד מסרטי "גל סרטי המלחמה בעירק" לא הביא קהל בחודש האחרון – "חקירה מעבר לקווים", "בעמק האלה" ו"כאריות לכבשים".
אני, מצידי, לא נרגעתי מזה ששרה אדלר, השחקנית הישראלית המועדפת עלי כרגע (עד שתחזור לחיינו מאיה מרון מהמקום שהיא מתחבאת בו), כיכבה השבוע בפעם השנייה תוך ארבעה חודשים על שער "פנאי פלוס". שיק!
אוף טופיק:
הסרט הזוכה של "מעלה" מעורר סערה לא קטנה:
מישהו ראה?
צפיתי בסרט "ואהבת" במהלך ערב גמר של בי"ס "מעלה".
זה אחד הסרטים הקצרים הטובים שראיתי. הסרט חזק ואי אפשר להישאר אדישים אליו. הסרט אמיץ ורגיש.
ממליצה בחום רב ומאחלת בהצלחה לבמאי ומחזקת את בי"ס "מעלה" לנוכח התגובות האיומות של אנשים חשוכים.
דרך אגב, "להוציא את הכלב"? מי שמשחקת את הבת של רמי הויברגר? איכות מאיה מירונית. דפניטלי. לא הצלחתי למצוא את שם השחקנית.
דרורית, הוצאת לי את המילים מהפה. טרם הספיקותי לראות את הפרק השני של "להוציא את הכלב", אבל ראיתי את הראשון. היו רגעים שהייתי בטוח שזו היא מאיה מרון ולא אחרת (אולי יש לה אחות ?).
לגבי הסדרה בכללותה עדיין קשה לי להגיב. אולי בעוד פרק-שניים. אבל יש כאן איזושהי מגמה של הרגשת מיאוס מהחיים האלו. אם תצרפי לכך את "משמורת" של עירית לינור (לטעמי, סדרה לא רעה בכלל) תראי תמונת חיים מאוד לא נעימה.
אה, ו"עבודה ערבית" ? לא התלהבתי בכלל. כלומר, לא רע, אבל הרבה יותר מדי קל, כאילו לא רוצה לאמץ את המוח בנושאים הרציניים שבהם הם מתעסקים.
ואם היית מנוי של "הוט", יאיר, היית רואה את מאיה מרון בתפקיד זוגתו של יהודה לוי בסדרה המאוד טובה "הבורר" (וגם שם היא היתה טובה מאוד). בכלל, ב"גלריה" של היום יש ידיעה הקובעת שבתחום סדרות הרכש, בעונת החורף הקרבה "הוט" עדיפה על "יס".
"להוציא את הכלב" מצויינת בעיני, אבל יש בה משהו כל כך מדכא עד שהיא גורמת ל"בטיפול" להראות כמו סיטקום.
(הסיטואציות+המוזיקה של אבי בללי+הצילום הקלסטרופובי משהו).
ואיתן, חייבת לציין שצפיתי די מוקסמת בפרומו החדש של הוט שמציג את העונה הבאה של סדרות המקור.
במיוחד סיקרן אותי הפרוייקט החדש של ארי פולמן "ואלס עם באשיר", שיאיר כבר כתב עליו, עם טכניקת האנימציה שנראתה ב"החומר ממנו עשויה האהבה". הנה לינק שמדבר על האנימטור (ואם מישהו כבר שם אותו, כי הוא ישן, נא להוריד. ותודה)
http://computers.walla.co.il/?w=/21/872551/@@/item/printer
לאיתן –
אני לא רוצה לפתוח כאן דיון (בכל זאת, בלוג קולנוע ולא טלוויזיה) אבל הכתבה של רותה היתה מגמתית ומלאת עובדות שגויות (קריסטן בל לא "מככבת" בגוסיפ גירל, היא רק משאילה את קולה; קאשמיר מאפיה ה"מסקרנת" נדחתה למועד בלתי ידוע, סממן לאיכות הסדרה ורצון "לקבור" אותה, כנראה בקיץ ועוד ועוד גבבים).
גילוי נאות: אני עובד yes, אבל הטעויות המביכות שיש בכתבה אמורות לסנוור כל צופה שמבין ולו קמעה בטלוויזיה.
אסף: ועדיין, בציר של tell me you love, med man, californication ו-flight of the conchords הוא טוב בהרבה מהרכש החדש של יס.
זה באמת בלוג קולנוע ולא טלויזיה, אז עוד מילה אחרונה על הנושא – איתן – התחושה הכבדה והמדכאת הזאת התחילה עוד הרבה לפני, עם "הבורגנים" למשל, או ב"פרשת השבוע" שגם היא די קלסטרופובית.
הפתרון שלי למלחמה בדכאון הקיומי שהסדרות האלה מעוררות – לרכוש כמה ילדים (לי אישית יש, אבל למי שאין, מומלץ) ולשבת לראות איתם כמה מסדרות המקור לילדים שיש היום (למשל הפיג'מות או גור ואוח). מייד הכל נראה טוב יותר. באחריות.
כמה דברים:
ראשית, אני לא ממש מבין את ההתנצלויות בנוסח : "זה בלוג קולנוע, לא בלוג טלויזיה". ברור לי שיצירות טלויזיוניות מחזיקות, בדרך כלל, נפח שונה מסרטי קולנוע, אבל אני לא רואה סיבה להימנע מלדון עליהן כאן. מדובר ביצירות שיש (או אין) בהן איכויות של תסריט, בימוי, משחק, צילום וכו', מה גם שבארץ הקטנה שלנו, ניתן למצוא את אותם אנשים (מהבימאים ועד המאפרים) גם בעולם הטלויזיה וגם בעולם הקולנוע.
לגופו של עניין – צפיתי היום בפרק השני של "להוציא את הכלב" (Thank god for the miracle of VOD). אהבתי אותו והתרגשתי. אמנם התסריט הרגיש קצת כמו הצגת תיאטרון מתוכננת מדי, עם כניסות ויציאות מתוזמנות מדי (ורק שני שחקנים), אבל הסיטואציה, המשחק, והרגשות נגעו בי מאוד. בניגוד לפרק הראשון, שהיה קר, ואולי קצת מבולבל, בפרק השני החום האנושי והצורך הבסיסי באהבה כנגד המציאות שלא תמיד מאפשרת מאוד ריגשו אותי.
וזאת בניגוד לסדרות כמו "הבורגנים" ו"משמורת", הנגועות בציניות ואף רוע. היאוש שם קשה יותר, בגלל שאין פתרון אנושי. הפצעים של "להוציא את הכלב" יגלידו לבסוף, כדרכם של פצעי אהבה. הפצעים של "משמורת" רק יתפשטו ויפיצו מוגלה. "פרשת השבוע" עומדת איפשהו באמצע: היא חמורת סבר מאוד, וכן מחפשת תשובה, אבל גם די סקפטית בקשר לתוצאה. (ואני מצפה לעונה השניה).
אני, אגב, מעדיף בדרך כלל את הסרטים העצובים. אני מרגיש מחוזק יותר אחרי הצפיה בהם.
אסף – אני לא רוצה להתווכח איתך בעניין הכתבה ב"הארץ". יכול להיות שהיא היתה קצת מגמתית. אני לא לגמרי יודע.אני רק אומר שאני מנוי של "הוט" כבר כמה שנים. בשנה-שנתיים האחרונות צפיתי ב"יס" עוקפת את "הוט" בסיבוב, אבל נשארתי ב"הוט" בגלל אפקט הגלגל. אני באמת מאמין שלאחר תקופת שפל לא קצרה, "הוט" תחזור להוביל בתחום איכות הסדרות והסרטים המשודרים (עונות חדשות של "בטיפול" ו"פרשת השבוע" בדרך, בין היתר). לא ראיתי את "מסכים". מקריאת ביקורות, זה נראה לי כמו נסיון חיקוי חיוור של הפורמט של "בטיפול". מצד שני, יש לומר כמה וכמה מילים טובות לערוץ "יס דוקו", שבכלום זמן לקח את הבכורה מערוץ 8 (נגה תקשורת) בכל הקשור להפקת סרטים דוקומטריים ישראליים, וגם בעניין סרטים קנויים. אבל אומרים שתחרות עושה טוב לשוק, אז אני מעריך שנראה דברים טובים גם מערוץ 8.