סקורסזי עושה היצ'קוק
זה חייב להיות אחד הדברים הכי מטורפים שראיתי בזמן האחרון, וללא ספק פיסת הקולנוע הכי מלבבת שראיתי באחרונה: מרטין סקורסזי מביים פרסומת באורך תשע דקות לחברת שמפניה ספרדית. צפו בה כאן.
בסיפור המסגרת של הפרסומת מדבר סקורסזי על החזון שלו לצלם התחלה של תסריט שכתב היצ'קוק אך שמעולם לא סיים ולא צילם. המטרה שלו: "לשמר סרט שמעולם לא נעשה". בהנחה – הדי מבוססת – שמדובר במתיחה, ושהתסריט הזה לא היה ולא נברא, סקורסזי מוכיח כאן שהוא שחקן קומי מבריק. ואז אנחנו עוברים לסצינה שהוא מביים על פי התסריט (הפיקטיבי?) של היצ'קוק. ואיזה עונג: עירבול חושני של "האיש שידע יותר מדי", "מזימות בינלאומיות", "נודעת לשמצה" ומופק באופן מרהיב. הצלם הוא האריס סאבידס (הצלמת של קטעי "מאחורי הקלעים" היא אלן קוראס, מ"שמש נצחית בראש צלול" וסרטו המתקרב ונטול השם של מישל גונדרי), העורכת היא תלמה סקונמקר, המוזיקה היא של ברנרד הרמן מ"מזימות בינלאומיות" ועל האפקטים המיוחדים אחראי רוב לגאטו ("טיטאניק", "השתולים") – שימו לב לשוט הפתיחה הארוך (של הסרט בתוך הסרט), ואז צפו בסרטון מתחילתו לקבל את המושג איך הוא בוצע. הקו בין מותחן לקומדיה מעולם לא היה דק וחשוף יותר. קמתי מכסאי מול המחשב והרעתי. יופי של סרט.
האיכות בלינק הזה טובה יותר – מומלץ לצפות במסך מלא – אבל לעצלנים, הנה גרסת יו-טיוב:
כמוך-כמוני. מחיאות כפיים סוערות לסרטון גדול.
אהבתי גם את האיש הנופל (זה נדמה כאילו הוא עשה פה שימוש בהקרנה אחורית, או משהו דומה שקצת מחקה את תחושת האפקטים של פעם), וגם כמובן את שוט הסיום. ומה מסתתר בתוך התיבה? המוצר כמובן (: אבל נסלח לו, כי באמת יפה.
איזה תענוג!
אופטופיק – איידס ואליזבת טיילור דוחים שביתה.
נסעתי לנתניה היום. פתחו שם לא מזמן גלובוס-מקס חדש (באזור של איקאה, בערך). ובכן: האולם שבו הייתי בסדר גמור, עם מסך גדול וסאונד ברמה סבירה בהחלט. כמובן שמקרן הפרסומות מכוייל בצורה איומה. אבל הלובי…זה לא לובי של אולמות קולנוע. זה מקלט. ואם יקפוץ מישהו מג.ג. ויגיד משהו כמו: "טוב, אל תשפוט, זה עוד לא גמור…", אני אגיד: "אם זה לא גמור, למה פתחתם כבר לקהל ?".
הסרט שראיתי היה "אבידות ומציאות". הייתי מוכן לקבל נפילה, אבל מאוד הופתעתי לטובה. זה נכון שרוב הסרט כאילו נהנה להתפלש בעצב של עצמו, והמשפטים המושמים בפיהן של מיה דגן (טובה מאוד) ושל שרה אדלר (בוודאי שטובה מאוד, מה חשבתם ?!) קצת צורמים – איכשהו נדמה לי שרק דנה מודן יכולה לדבר כמו דנה מודן – אבל הסיפור, ברובו, מרגש, וממש לא הרגשתי "קצוות פרומים". ואם לאורך רוב הסרט התגעגעתי לגביזון של "נינה", שמכניס פתאום סצינה קורעת מצחוק שלא קשורה בכלל – גם כאן יש את זה (סצינת השכן באמצע הסרט), ואם התגעגעתי לגביזון שיודע גם לרגש, וגם לשבור בבת אחת לפאנץ' ליין מצחיק באותה סצינה – זה מגיע לקראת סוף הסרט.
נכון ש"אבידות ומציאות" רחוק מהדיוק המופלא של "האסונות של נינה", אבל הוא מצחיק, מרגש ומאוד יפה.
זה היה מהנה מאוד, מקורי ויצירתי.
מה שמשאיר אותי קצת במחלוקת פנימית :
קצת מפריע לי שכל זה נעשה כדי למכור יין.
כמו לסיים את החטא ועונשו ב-
"…ואת הזקנה הוא הרג בגרזן של "אלברט גרזנים" – הגרזן החד ביותר בכל מוסקבה".
או לסיים את האזרח קיין ב-
"מזחלות רוזבאד בדגם החדש והמהיר – מהחודש בכל הסניפים".
זהו, נגמרו לי הדוגמאות הפסאודו שנונות.
אדיר.
כמעט כל שוט הוא רפרנס למשהו.
אהבתי בעיקר את ראשי התיבות ROT הרקומות על הממחטה עימה הבחור מסיר את הנורה, איזכור לראשי התיבות הרקומות על ממחטתו של רוג'ר או. ת'ורנהיל ב"מזימות בינ"ל".
אפשר לשם השעשוע והספורט למנות את האיזכורים. מי מתחיל?
דן הברזל – אענה לקריאתך, ואמנה שניים קלים (היי, אני עצלן). אבל כאלה שלא הוזכרו כאן למעלה.
זהירות, ספויילרים או משהו.
אז שוט הסיום מזדמזם אאוט לכדי "חלון אחורי", ונפתח לחלוטין בכדי לגלות המוני "ציפורים".
אני חלוק בדעתי בקשר למנורה בעין (נזכרתי דווקא ב"Dial M for Murder"), לסצינת הנפילה (אבל האפקט מגניב ובטעם של פעם) כמו גם בקשר לשם הסרט. reserva, אלכוהול – הבנתי. אבל אולי החמצתי איזה פרפרזה על סרט אחר.
אה, ויאיר – גם את זה אני גונב לך 🙂
מבריק. פשוט מבריק.
יש כמובן גם את הבזק הפלאש המעוור מ"חלון אחורי", ואת כל ההתייחסויות ל"האיש שידע יותר מדי" אין צורך לפרט.
מדהים.
עונג צרוף.
הנפילה היא רפרנס ל"מזימות בינלאומיות" בסגנון הצילום, אבל גם ל"האיש שידע יותר מדי", במובן של אדם שנופל מתא פרטי אל קהל בקונצרט. הצילום שבא אחריו הוא גם רפרס ל"מזימות בינלאומיות" אבל ההבזק האדום הוא מ"מארני".
היין הוא המקגאפין חסר החשיבות, כמו בכל פרסומת מעניינת.
יופי של סרטון, זה ברור, אז תסלחו לי שאני פיינשמייקר. אחרי כל ההשקעה והקפדנות, אי אפשר היה לצלם קצת יותר עורבים? השכפול צועק, כשיותר מדי ציפורים מזיזות את הכנף בסנכרון מושלם ומאוד בולט. ואולי זה רק אני.