סינמסקופ 448: "יופי מסוכן", "החייל הנעלם", "בליץ"
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
הירשמו לעדכוני המייל של ״סינמסקופ״
תגובות אחרונות
סינמסקופ בפייסבוק
פוסטים אחרונים
סינמסקופ בטוויטר
תגים
3D
אבי נשר
אווטאר
אוסקר 2009
אוסקר 2010
אוסקר 2011
אוסקר 2012
אוסקר 2013
אוסקר 2014
אוסקר 2015
אנימציה
ארבעה כוכבים
ביקורת
גיבורי על
דוקאביב
האחים כהן
האקדמיה הישראלית לקולנוע
הספד
הערת שוליים
וודי אלן
טבלת המבקרים
טריילרים
יוסף סידר
כריסטופר נולן
לייב בלוג
מדע בדיוני
מוזיקה
מלחמת הכוכבים
מפיצים
נטפליקס
סאנדאנס
סטיבן ספילברג
סיכום חודש
סרטים קצרים
סרטי קיץ
פודקאסט סינמסקופ הקצה
פיקסאר
פסטיבלים
פסקולים
קולנוע ישראלי
קולנוע ישראלי עצמאי
קולנוע תיעודי
קטנוניזם
שוברי קופות
תסריטאות
הבעיה היחידה עם הקליפ הזה היא שוודי אלן כבר לא עד-כדי-כך מצחיק.
של נעליך לפני שאתה מבקר את אלן (!). הבעיה היחידה עם הסרטון הזה הוא שבלגימה השלישית כבר ממש צחקתי.
הבעיה בסרטון הזה (כמו בסרטון של שון פן) היא שאלן הוא גם תסריטאי, כךש הוא יכול להמציא לעצמו את המילים שחסרות לו.
וודי אלן עדיין מצחיק. נכון שהסרטים שלו בעשור האחרון פחות טובים, אבל בכל אחד מהם יש עדיין מספר רגעים מצחיקים (חות מנקודת מפגש שלא ניסה להיות מצחיק)
הבעיה בסרטון הזה (כמו ברבים מהסרטונים שקדמו לו) הוא שיוצריהם כנראה מתלהבים מחוסר מגבלת הזמן באינטרנט, ולכן עושים במשך דקה וחצי את מה שאפשר היה לעשות ב-15 שניות.
א. אני מטורפת על וודי אלן.
ב. הוא נראה פה ממש זקן.
ג. זה לא מצחיק, זה עצוב.
ד. אני מטורפת על וודי אלן.
(ולא רוצה להכניס אותו בכלל לטוטו מחלות ההוא).
גם אני חולה על וודי, ברמות קשות, אבל כשזה לא מצחיק אז זה לא מצחיק. והסרטון הזה לא מצחיק.
בנוגע לטענות על ירידה ברמה, לטעמי "נקודת ממפש" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שלו, ואחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בכלל בשנים האחרונות. היו לו גם כמה סרטים מביכים לאחרונה, אבל ככה זה היה איתו מאז ומתמיד.
מי אומר שזה חייב להיות מצחיק?
כי זה וודי אלן?
עופטופיק:
'הכר את דיאלקטי האחים כהן' (טוב, זה קשה לתרגם…).
http://dvdpanache.blogspot.com/2007/12/know-your-coen-dialects.html
עוד יותר עופטופיק: יש לי תמיד מוזיקה ברקע, והיא חזקה מהרגיל כרגע בשל רעש השיפוצים הבלתי-נפסק. טלוויזיה, הפעם. בסוף של going underground של הג'אם נזכרתי משום-מה שהיום 7/12 (פרל הרבור), והשיר הבא היה enola gay. היה קצת מוזר. סופשבוע נעים לכולם.
טוב, ניסיתי לפרסם פה לינק חביב, אבל מסתבר שתגובות שלי עם לינקים נעלמות בימים האחרונים. לא צריך 🙁
רוה לסטיבי: חולצה תגובתך ממלכודת הספאם.
אופטופיק צהבהב
רוה לדרורית: אני לא חושב שזה צהבהב בכלל, אלא דווקא נושא חשוב מאוד. למי שלא נכנס ללינק: במהלך קבלת פרס מטעם ה"הוליווד ריפורטר" אמש ג'ודי פוסטר יצאה בפעם הראשונה מהארון כשהודתה לבת זוגה מזה 20 שנה, סינדי. זה חשוב כי מתברר שבעולם הצהובונים והפפרצי והאין-יותר-סודות-ופרטיות, אותה סינדי הצליחה להישאר אלמונית 20 שנה. איך? האם כי התקשורת כיבדה את רצונה של פוסטר לפרטיות או כי פוסטר הצליחה להסתיר את בת זוגה 20 שנה מכל אירוע תקשורתי? ומן העבר השני: אני חושב שזה עושה שירות ענק לכל ההומואים והלסביות בעולם, בייחוד אלה שמתלבטים לגבי זהותם, כשכוכב קולנוע בסדר הגודל הזה יוצא מהארון. זה כמובן גם יכול לעורר דיונים הפוכים: למה רק עכשיו? למה לשמור את זה כל השנים בסוד? האם מבושה? האם מפחד? האם היא ידעה שאם היא תצא מהארון היא לא תקבל את התפקידים שזיכו אותה באוסקרים? מה שבטוח הוא שמבחינת תפעול התקשורת, פוסטר הוכיחה הרגע שהיא אלופה – כבר 20 שנה.
יאיר, איךשהוא לשים לינק מאתר שנקרא פריזהילטון וכו' מייד מתקשר אצלי לצהבהבות, אבל אני מסכימה עם כל מילה שלך.
וחייבת עוד מילה לגבי וודי אלן. האדם הוא אייקון עצום. אני חושבת הוא הרבה הרבה יותר מקומיקאי. מוזר בעיני שאנשים מצפים לצחוק כשהם רואים אותו, והצחוק המוקלט בקליפ לאו דווקא מסמל וודי אלן=צחוקים.
רוה לדרורית: המסר, כמובן, הוא שבלי תסריט זה לא מצחיק. לא משנה כמה צחוקים מוקלטים ידחפו לנו. אפילו וודי אלן צריך תסריט כדי לתפקד. וגם הוא שובת. שותה תה. והצחוקים המוקלטים הזכירו לי את הסצינה מ"אנני הול" בה הוא מבקר את חברו בלוס אנג'לס, שם הוא מפיק של סיטקום, והוא – כלומר וודי אלן (אלבי סינגר) חוטף בחילה קיומית מהרגע בו הוא רואה את חברו משתיל צחוקים מוקלטים לסיטקום שלו, שבדיחותיו כה רעות שאיש בקהל לא צחק מהן.
ולגבי ג'ודי פוסטר, סידני, לא סינדי. ואני התרשמתי מהלוק המאוד לא זוהר של אישתה של הפוסטר. היא נראית סתם מישהי, וזה יפה בעיני.
דרורית, בהתחשב בעובדה שהוריו של וודי אלן (למיטב ידיעתי) עדיין חיים ובועטים, יש לו גנים טובים…
בסך הכל מלאו לו 72 שלשום. מדובר בזאטוט
תכלס, מי לא ידע עד עכשיו שג'ודי פוסטר לסבית?
בשני החופים של ארה"ב כולם ידעו… אני תוהה אם איפשהו ביניהם מתחבאים אנשים שלא ידעו על זה.
במקרה הזה גם קשה לאמוד אם הצהובונים ייצאו פתאום בשערי ענק "ג'ודי פוסטר לסבית" או שזה יישאר נחלתם של פרז הילטון ושות', ובמקרה כזה, תושבי אמצע אמריקה ימשיכו לא לדעת.
ההורים של וודי אלן נפטרו לפני כמה שנים, שניהם היו בגיל קרוב ל-100.
אני חושב שאיזה מגזין הוציא את ג'ודי פוסטר ואנדרסון קופר מהארון לפני כמה חודשים.
בדיוק השבוע היה פרק בוויל וגרייס על מישהו שוויל יוצא איתו (בגילומו של פטריק דמפסי מר מכושפת בכבודו ובעצמו) שנמצא עדיין עמוק בארון. זה מדהים עד כמה בעצם הכללים לא השתנו מימי קדם. אני מחכה ליום שקווין ספייסי יגיד בדיוק מי הוא ומהו, ויש עוד כמה רבים וטובים, שבדיוק כמו שיאיר אמר יעשו הבדל כביר עבור המון הומואים ולסביות בכל מקום.
בחייאת, איזה הבדל כביר?
תעשיית הבידור זה לא בדיוק איזה מעוז אחרון שההומואים והלסביות עוד לא כבשו…
סורי. לא קשור. אני חושבת שכל יציאה כזו מהארון כן מקדמת את העניין, ולא, לא בגלל שההומואים והלסביות צריכים או לא צריך לכבוש את הוליווד אלא בגלל שכל שחקן/שחקנית כאלו הם אייקוני תרבות וברגע שהם בחוץ, אז הפתיחות לנושא בכלל גדלה.