אלה שני הקטעים האהובים עליי מהתכנית הערב. פעם ראשונה שאני צופה בזה, ונהניתי לגמרי. גם ממשטרת הקוקסינלים שחטפה פה כל כך הרבה בשבוע שעבר.
הקטע עם אלרום הרג אותי במיוחד כי עבדתי שם, אבל גם בלי ההקשר התעסוקתי שלי זה היה קטע מצוין. וגם הקטע עם השפות גלגל אותי היטב מצחוק. לא כל הקטעים אחידים ברמתם אבל hell, פעם ראשונה מזה שנים שתכנית מערכונים ישראלית מצחיקה אותי, וזה כבר שווה שבחים.
און טופיק: המערכון הראשון חביב. השני מבריק על גבול הגאוני.
אוף טופיק: התפרסמו המועמדים לפרסי הגויה הספרדי. אני מאוד אוהב את הקולנוע הספרדי, אבל השנה כמעט ולא יצא לי לראות סרטים ספרדים. ולמרות זאת, יש סרט ספרדי אחד שיש עליו "באז" ברחבי העולם בזמן האחרון: "בית היתומים" של חואן אנטוניו באיונה (מפיק: גיירמו דל טורו). זהו גם הסרט המוביל במספר המועמדויות – 14.
כמה דגשים נוספים, בקצרה:
ישנו סרט נוסף עם 14 מועמדויות: "13 ורדים" של אמיליו מרטינז לאזארו (לא שמעתי על הסרט דבר).
הבמאי של "בית היתומים" מועמד לפרס "תגלית השנה בבימוי", מה שאומר שזהו סרט ביכורים.
לאיסיאר בויין ("קח את עיניי") יש סרט חדש שמועמד ל-6 פרסים.
טריסטאן אולואה, השחקן הראשי (לצד פאז ווגה) ב"סקס ולוסיה", מועמד השנה לכמה פרסים: על משחק בסרטה של בויין, וכמו כן על בימוי ותסריט על סרט שהוא ביים עם אחיו (סרט ביכורים).
קטגורית השחקנית מעניינת במיוחד: אמה סוארז, בלן רואדה (מוכרת לנו מ"הים שבפנים") ומריבל ורדו (מוכרת לנו מ"ואת אמא שלך גם" ומ"המבוך של פאן") במרוץ תלת ראשי צמוד.
בקטגורית שחקנית המשנה, ומבלי לראות את הסרטים, אני לא חושב שמישהי יכולה לקחת את הפרס מג'רלדין צ'פלין (על משחקה ב"בית היתומים").
קארלוס סאורה הותיק מועמד בקטגורית הסרט הדוקומנטרי
לואיס טוסאר, שחקן מוערך ("קח את עיניי", "ימי שני בשמש") מועמד בקטגורית השיר המקורי.
קודם כל, אני חושב ש"לא לפני הילדים" היא תכנית מערכונים טובה, שעשויה בצורה מקצועית. למרות שחלק מהפאנצ'ים צפויים ורוב המערכונים לא מסתיימים בזמן, הסה"כ מוצלח. יש רק שתי בעיות שמונעות ממני להתמכר אליה:
1. ערוץ 10 מתייחס אליה כאל סדרת רכש בשקל שישים. הבלוג הזה הוא הסיבה היחידה שבכלל שמעתי על התכנית. אפשר לחשוב שרק תוכניות ריאליטי ראויות ליחס רציני.
2. בערבי א'-ה', משודרות בביפ התכניות בהפרעה, מהדורה מוגבלת ופרויקט ביפ. שלושתן, במיוחד כאשר צופים בהן ברצף, לא רק מצחיקות (אותי) מאוד, אלא גם מותחות למרחקים את גבולות ההומור הלגיטימי. בדיחות גזעניות וסקסיסטיות הופכות לדבר מקובל כאשר מוציאים מהן את הארס ונשארים רק עם בליל של עדות שכולן מגוחכות. הגישה של אין פרות קדושות שהייתה ב"משחק מכור", זוכה לחיזוק משמעותי בתכניות האלה שיוצרות אנרכיה מעולם הטאבויים הישראלי.
מצד אחד, הרבה אנשים (חלקם התארחו במהדורה מוגבלת) לא יאהבו את זה ויחשבו שצריך לדעת איפה לשים את הגבול. מצד שני, אם יש לתכניות האלה הצדקה, זו היכולת לשמש מראה לחלקים הכי מכוערים וגזעניים בחברה הישראלית ועדיין לצאת עם חיוך. מול תכניות כאלה, "לא לפני הילדים", עם כל התעוזה שלה, נראית מאוד שמרנית.
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
אלה שני הקטעים האהובים עליי מהתכנית הערב. פעם ראשונה שאני צופה בזה, ונהניתי לגמרי. גם ממשטרת הקוקסינלים שחטפה פה כל כך הרבה בשבוע שעבר.
הקטע עם אלרום הרג אותי במיוחד כי עבדתי שם, אבל גם בלי ההקשר התעסוקתי שלי זה היה קטע מצוין. וגם הקטע עם השפות גלגל אותי היטב מצחוק. לא כל הקטעים אחידים ברמתם אבל hell, פעם ראשונה מזה שנים שתכנית מערכונים ישראלית מצחיקה אותי, וזה כבר שווה שבחים.
ואני כבר מחכה שקדמן ידפוק לי בדלת.
ככה זה שהילדים רואים באינטרנט מערכונים מסדרה שנקראת "לא לפני הילדים".
(וצוחקים נורא, דרך אגב).
כואב לי הצד, ג'וני!!!!!
אני מצטער, אבל למרות חיבתי העזה לאוב משתתפי התוכנית, רוב המערכונים פשוט לא מצחיקים.
צר לי, חייב להצטרף: לא מצחיק.
אם כבר, אז עדיף שידורים חוזרים של ה"דיילי שואו". אפילו אם זה רק ראיונות של ג'ון סטיוארט עם מרצים ישראליים בהרווארד.
ואגב, להלן הטריילר החדש של "אל תתעסקו עם הזוהאן" (בתרגום חופשי). למרבה ההפתעה, שומעים את ה"הדג נחש" ברקע:
http://www.youtube.com/watch?v=e1Uw12OMdA8
לפחות אם לשפוט לפי הטריילר, נראה לי שזו סתם קומדיה בינונית-מינוס של אדם סנדלר, ולא הדבר הטוב הבא של ג'אד אפטאו. חבל.
און טופיק: המערכון הראשון חביב. השני מבריק על גבול הגאוני.
אוף טופיק: התפרסמו המועמדים לפרסי הגויה הספרדי. אני מאוד אוהב את הקולנוע הספרדי, אבל השנה כמעט ולא יצא לי לראות סרטים ספרדים. ולמרות זאת, יש סרט ספרדי אחד שיש עליו "באז" ברחבי העולם בזמן האחרון: "בית היתומים" של חואן אנטוניו באיונה (מפיק: גיירמו דל טורו). זהו גם הסרט המוביל במספר המועמדויות – 14.
כמה דגשים נוספים, בקצרה:
ישנו סרט נוסף עם 14 מועמדויות: "13 ורדים" של אמיליו מרטינז לאזארו (לא שמעתי על הסרט דבר).
הבמאי של "בית היתומים" מועמד לפרס "תגלית השנה בבימוי", מה שאומר שזהו סרט ביכורים.
לאיסיאר בויין ("קח את עיניי") יש סרט חדש שמועמד ל-6 פרסים.
טריסטאן אולואה, השחקן הראשי (לצד פאז ווגה) ב"סקס ולוסיה", מועמד השנה לכמה פרסים: על משחק בסרטה של בויין, וכמו כן על בימוי ותסריט על סרט שהוא ביים עם אחיו (סרט ביכורים).
קטגורית השחקנית מעניינת במיוחד: אמה סוארז, בלן רואדה (מוכרת לנו מ"הים שבפנים") ומריבל ורדו (מוכרת לנו מ"ואת אמא שלך גם" ומ"המבוך של פאן") במרוץ תלת ראשי צמוד.
בקטגורית שחקנית המשנה, ומבלי לראות את הסרטים, אני לא חושב שמישהי יכולה לקחת את הפרס מג'רלדין צ'פלין (על משחקה ב"בית היתומים").
קארלוס סאורה הותיק מועמד בקטגורית הסרט הדוקומנטרי
לואיס טוסאר, שחקן מוערך ("קח את עיניי", "ימי שני בשמש") מועמד בקטגורית השיר המקורי.
לרשימה המלאה :
http://www.zinema.com/dossier/goya/main.htm#CANDIDATURAS
בניק לינק: ידיעה מ-ynet המברכת את דיויד ברוזה על מועמדותו לגויה, למרות, שאם תעיינו ברשימה, הוא לא מופיע בה.
האח הידד
הומור כתוביות…
צנזורה !
פוסטר פרובוקטיבי אך לגיטימי לסרט הדוקומנטרי "מונית לצד האפל" נפסל להצגה בארה"ב.
אח… ערש הדמוקרטיה.
קודם כל, אני חושב ש"לא לפני הילדים" היא תכנית מערכונים טובה, שעשויה בצורה מקצועית. למרות שחלק מהפאנצ'ים צפויים ורוב המערכונים לא מסתיימים בזמן, הסה"כ מוצלח. יש רק שתי בעיות שמונעות ממני להתמכר אליה:
1. ערוץ 10 מתייחס אליה כאל סדרת רכש בשקל שישים. הבלוג הזה הוא הסיבה היחידה שבכלל שמעתי על התכנית. אפשר לחשוב שרק תוכניות ריאליטי ראויות ליחס רציני.
2. בערבי א'-ה', משודרות בביפ התכניות בהפרעה, מהדורה מוגבלת ופרויקט ביפ. שלושתן, במיוחד כאשר צופים בהן ברצף, לא רק מצחיקות (אותי) מאוד, אלא גם מותחות למרחקים את גבולות ההומור הלגיטימי. בדיחות גזעניות וסקסיסטיות הופכות לדבר מקובל כאשר מוציאים מהן את הארס ונשארים רק עם בליל של עדות שכולן מגוחכות. הגישה של אין פרות קדושות שהייתה ב"משחק מכור", זוכה לחיזוק משמעותי בתכניות האלה שיוצרות אנרכיה מעולם הטאבויים הישראלי.
מצד אחד, הרבה אנשים (חלקם התארחו במהדורה מוגבלת) לא יאהבו את זה ויחשבו שצריך לדעת איפה לשים את הגבול. מצד שני, אם יש לתכניות האלה הצדקה, זו היכולת לשמש מראה לחלקים הכי מכוערים וגזעניים בחברה הישראלית ועדיין לצאת עם חיוך. מול תכניות כאלה, "לא לפני הילדים", עם כל התעוזה שלה, נראית מאוד שמרנית.
מצטרפת למפרגנים.
יופי של תוכנית. מצחיקה לפרקים, מעלה חיוך לפרקים, ושאר הזמן פשוט כיפית. הפתעה אמיתית לטובה.
ממש נהניתי – דווקא צחקתי יותר מהראשון אני חייבת להגיד.
בקרוב, תוכנית מערכונים חדשה: "לא לפני הילדים של מחר", הומור ונונסנס בעולם בו האנושות הפכה עקרה.