הלֶ-פאקינג-לויה!
זו השנה השנייה בה אני חושב ברצינות שאת דצמבר אני חייב להעביר מעתה אי שם בצפון אמריקה. בגלל שאני קורא מדי יום (או לפחות משתדל) את כל מדורי הקולנוע ברוב עיתונים היומיים, השבועונים, המגזינים והבלוגים מאמריקה אני מוצא שדצמבר, זו השנה השנייה, הפך לחודש בלתי נסבל. כולם שם דשים בשלל הסרטים שהאולפנים דוחסים בבת אחת למבקרים, כדי להיכנס לרשימות סרטי השנה, ושיוצאים לקראת חג המולד כדי להישאר טריים בראשם של מצביעי האוסקרים. והסרטים האלה, ברובם, מיועדים לצאת בארץ רק בין ינואר למרץ. בכל עונה אחרת עיכוב של חודש עד שלושה בהפצה לא נראה לי קריטי, אבל בתזמון הספציפי הזה של השנה זה נדמה כאילו החודש הזה נמשך עשורים. אז או שאני צריך להפסיק לקרוא עיתונים ובלוגים אמריקאיים בדצמבר, או שאני צריך לעבור יבשת. לפחות בשבועות בין חג ההודיה לחג המולד. כי ככה זה בלתי נסבל. אני מספיק לקרוא כותרת או משפט פתיחה מהלל על סרט, או התחלה של דיון על איזשהו פרט שנוי במחלוקת, ומיד אני צריך להפנות מבט, לעבור לאייטם אחר, להימנע מקריאת התגובות לפוסטים. שחלילה לא יקלקלו לי, או שייצרו אצלי ציפיות. אלא שהציפיות מ"No Country For Old Men" של האחים כהן כבר היו עצומות: החל ממאי, כשהסרט הוצג בפסטיבל קאן, ועד אמצע דצמבר כשהפך לסרט שזכה בהכי הרבה תארים של "סרט השנה" ממבקרים ואגודות מבקרים באמריקה. בשלב בו הסרט יגיע אלינו כבר אין סיכוי שהצפייה בו תהיה נקייה, טהורה, ראשונית. הסרט ייאלץ לעמוד בציפיות שנוצרו סביבו כסרט האמריקאי המהולל ביותר, מבחינת ביקורות, של 2007. וכרגע – בשנייה הספציפית הזאת – הוא גם מסומן כמועמד מוביל לזכייה באוסקר. אין צופה, לפחות לא צופה שיודע קרוא וכתוב ומתעניין מעט במה שקורה בעולם הקולנוע בשאר העולם, שלא יבוא לסרט הזה עם הציפייה הברורה: "קדימה, תדהים אותי".
המצב, אצלי, מורכב אף יותר: אני מת על האחים כהן. אני חושב שהם אדירים. אני מסוגל להגן אפילו על "לחסל את הליידי" שלהם. והתמוגגתי משני הסרטים שלפני זה, "אכזריות בלתי נסבלת" ו"האיש שלא היה שם". הם תסריטאים מבריקים ובמאים גאוניים, שיודעים גם לגנוב מכל המקומות הכי טובים וגם להמציא הברקות מופלאות משל עצמם. והם יוצרים את החוויות הקולנועיות הכי מוזרות ופלאיות שראיתי מימיי.
כבר חודש שאני מנסה לברר, כמעט מדי יום, עם אנשי ג.ג, אם יש כבר עותק של "No Country For Old Men" בארץ שיהיה אפשר להקרין למבקרים. הסיבה היתה אגואיסטית לחלוטין: חשבתי שליבי עומד להפסיק לפעום מרוב ציפייה אליו. שוב ושוב קיבלתי את התשובה: עדיין אין עותק בארץ. כשיהיה, נראה.
לכן, כשאיש הקשר שלי מאי שם בניכר רחוק אותת לי אתמול להגיע למקום מפגש סודי ולקבל מידיו חפיסת סקרינרים (עותקי די.וי.די) שנשלחו לאחת האגודות הבוחרות את פרסי סוף 2007, חשבתי שאני עומד להתעלף באמצע הרחוב כשאחד מהם התברר להיות הסרט של האחים כהן.
הלכתי וצפיתי. היה לילה. ובתום הצפייה כבר לא יכולתי לישון יותר. הלכתי למחשבלקרוא את התסריט. ואז צפיתי בסרט שוב (אני צריך להחזיר את הסקרינר לבעליו עוד הלילה, לפני שמיראמקס תגלה שהוא עבר מיד ליד – וכן, ניסיתי לצרוב אותו לעצמי, אבל הוא מקודד למשעי, לעזאזל).
לא אסגיר יותר מדי מדעתי על הסרט, בעיקר כי ברור לי שמי שמחכה לסרט כמו שאני חיכיתי לו, בכלל לא יטרח לקרוא, אבל אמסור כמה הערות – נטולות עלילה או ספוילרים.
א. במשך כ-105 דקות זהו אחד הסרטים המותחים והכי מורטי עצבים שראיתי כבר המון זמן. האופן בו האחים כהן משלבים בין אימה וקומדיה הוא כשרון ייחודי שאני לא זוכר כמוהו בקולנוע, לפחות בעת האחרונה. יש בסרט הזה משהו לא פחות ממפלצתי באופן שבו מטפס על עצביו של הצופים.
ב. 20 הדקות האחרונות… אני לא יודע מה להגיד. נדמה לי שאם זה לא היה האחים כהן ואם זה לא היה קורמק מקארתי, אף אחד לא היה מוכן לקבל מפנה כזה. זה לא טוויסט, זה פשוט התחלפות של סרט. מעבר מהקולנועי הטהור אל הספרותי. מה שמוביל אותי ל…
ג. השם העברי "ארץ קשוחה" הוא התקפת אידיוטיזם צרופה. עד שצפיתי בסרט הסכמתי איכשהו לחיות עם השם "ארץ קשוחה" למרות שראיתי בו בראש ובראשונה עלבון לקורמק מקארתי. אבל אחרי שראיתי את הסרט הבנתי שהשם פרובלמטי פעמיים: קודם כל הוא מחמיץ את כל המסר של הסרט, המסר שמגולם באותן 20 דקות אחרונות. המסר אותו הרים מקארתי בעצמו משיר של וויליאם באטלר ייטס ממנו הוא נטל את שם הספר שלו. כלומר, ג.ג זרקו לפח, במחי תרגום אחד, גם את מקארתי וגם את ייטס. ועוד קוראים לנו עם הספר.
אבל עזבו אתכם מתרבות, בואו נדבר שיווק. השם "ארץ קשוחה" מאותת לכל חובבי הסרטים הקשוחים, סרטי פעולה, מערבונים, גנגסטרים, שיש כאן סרט בשבילם. ובמשך 100 דקות הם בהחלט יקבלו את מבוקשם – מרדף, יריות, שוטרים, מרחבים פתוחים. כל הז'אנרים כולם מגולגלים בטורטייה משובחת אחת. אבל 20 הדקות האחרונות, עבור קהל שהסרט הכי איכותי שהוא ראה השנה הוא "3:10 ליומה", יגרמו להם לשסף את הריפוד ולהצית את המסך בייאוש ובזעם. האחים כהן עושים כאן, במערכה האחרונה (שאני בעצמי עדיין מנסה לעכל אותה) מעבר דיוויד לינצ'י אל האבסטרקטי. האם הקהל שרוצה סרט קשוח על ארץ קשוחה ייצא מהסרט וימליץ לחבריו לרוץ לראות אותו? מסופקני. מצד שני, האם הקהל שאהב את "מלהולנד דרייב" יילך לראות סרט שנקרא "ארץ קשוחה"? "ארץ קשוחה" הוא שם נהדר, אבל לסרט אחר לגמרי. כשהוא מודבק לסרט הזה זהו פיגור מופתי שמנסה להסתיר בורות גדולה מאחורי תירוצי שיווק ומסחריות.
ד. מה קורה עם הסרטים נטולי המוזיקה? "ארץ קשוחה" מצטרף ל"אני האגדה" (בחציו הראשון) ול"4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" – אין בו מוסיקה. זה נורא נורא קשה לי.
ה. ההנחה בהוליווד היא שרוב מצביעי האוסקרים המבוגרים צופים בסקרנרים האלה על ההליכונים שלהם. הלוואי, הלוואי, הלוואי ש"No Country For Old Men" יזכה באוסקר. זה יגיד דברים כל כך טובים על הקולנוע האמריקאי ברגע זה של חייו, וזה יירשם כאחד מרגעי השיא של האוסקרים, בו האחים כהן זוכים באוסקר. אבל אחרי שצפיתי בסרט, ואחרי שאני – המעריץ מספר 1 – נותרתי כה סחרחר ומבולבל מסופו, אני לא מצליח לדמיין מצב בו צופי ההליכונים יעשו כמוני וייצפו בסרט שוב, כדי לפצח טוב יותר את הקוד הגנטי של הסוף – שנראה בצפייה ראשונה שרירותי מאוד, ובעיקר בוגד במה שקודם לו. מצד שני, קראתי הבוקר כמה ביקורות על הסרט – סיקרן אותי איך המבקרים המיינסטרימיים של העיתונים המרכזיים, הסבירו לקוראיהם את הסוף – וגיליתי שאיש לא מדבר על זה. יותר מזה: רוג'ר איברט משווה את הסרט ל"פארגו", סרט קודם ומיינסטרימי-בהרבה של האחים כהן. אולי זה מה שקורה. אולי אנשים, במרחק יממה, שוכחים את הסוף וזוכרים רק את האמצע. כי אני לא שוכח את הסוף ובגלל זה אני חושב ש"No Country For Old Men" לא דומה במאום ל"פארגו". יש לו את המערכ הראשונה של "רציחות פשוטות", המערכה השניה של "צומת מילר" והמערכה השלישית של "האיש שלא היה שם".
אבל הנה. הסוף המשונה מתחיל להתאדות מראשי. ועכשיו יש לי רק שם אחד בראש, מלווה אותי כמו רוח רפאים מפילת אימה: אנטון שיגוּר. איזו דמות, חי נפשי. איזה סרט. אני חייב לראות אותו שוב.
תאמין לי יאיר, 'זה יגמר בדם' יותר טוב.
אם אתה רוצה לראות אותו שוב, אפשר כבר להוריד את הסרט בגירסת סקרינר כבר 3 ימים מהאינטרנט.
סרט מדהים
בדיוק ראיתי אותו היום (הורדתי ממינינובה כמובן)
ו- ס פ ו י ל ר י ם!!
למרות האיכות המעפנה, ולמרות שראיתי אותו במחשב ושהסאונד היה לא משהו… סרט אדיר.
הסצינה הראשונה עם המטבע בחנות [friendo :)]. פשוט מצמרר, הזוי ומשעשע בו זמנית.
חביאר ברדם יזכה באוסקר מוצדק ביותר לדעתי.
ג'וש ברולין היה פשוט מעולה וזו בפירוש השנה שלו בקולנוע (ארץ קשוחה, אמריקן גנגסטר, פלאנט טרור).
יחד עם זאת, אני קצת מצטער שלא חיכיתי למסך הגדול, אני משוכנע שפיספסתי לא מעט בגלל זה.
הורדתי אותו השבוע, מחכה שיתפנה לי זמן לראות.
איך יכול להיות שאין מוזיקה? הרי קרטר בורוול, המלחין הקבוע של הכהנים, חתום על הפסקול.
מאיפה הורדתם את זה?
ג'יימס, גם אני הופתעתי לראות את שמו בקרדיטים בסוף. לא ברור. אין לסרט הזה פסקול. אלא אם כן צריך שמיעה כלבית כדי להאזין לו.
ואמירה כללית: סרט מיוחד מאוד וחזק, אבל גם מדפרס לאללה. ההומור הכוהני כמעט בלתי מורגש הפעם. אני עדיין חושב ש"צומת מילר" הוא סרטם המושלם ביותר.
I know I always comment on a film I when have to spoil something. Karma.
I, too, was a very big fan of the Coen Bro. In fact, the reason I make films is because of them. When I saw "Miller's Crossing", as a young man, I was literally blown away. I was not "Maarits Mispar Echad", only Israelis could come up with an idiotic term like this. But I was a very big fan, and I read quite a lot about the Jewish Duo.
But their last three films very horrible. Really really really bad. Yair, with all due respect to your ability to defend the "lady Killers", that movie involved flatulent jokes, and was showing that a refreshment in their approach is vital.
That is not my comment, by the way, that is the consensus. "No Country" is truly acclaimed. It opened here last week on Boxing Day and got some rave reviews. I'm going to see it on the new and improved G-MAX screens they have in George st., but I'm not the big fan I was years ago.
This saddens me. Maybe because now, like a true whore, I am a professional. Maybe I'm just getting old. I don't know, but personally when I read such reviews as you have posted, they tend to somehow leave a little bitter taste in the mouth. The guy actually loved "The lady Killers". On the other hand I always remind myself that you like E.T as well. Shoyn, I'll resume my silence.
הכי פאטתי להסתתר תחת שם של אחת המגיבות הקבועות פה.
אם אתה כזה גיבור גדול
א. תגיב תחת השם שלך.
ב. תפסיק לקרוא את הבלוג הזה. אף אחד לא מכריח אותך.
ג. get a life
רוה למי שרוצה: התגובה של דרורית מופנית כלפי חלאת הבלוג שממשיך להטריד בלילות, והפעם תחת שימוש בשם שלה, וטען שהסיפור הנ"ל הוא סיפור כיסוי לפעולת הורדה באינטרנט. למרות שאני אחרון האנשים שאגיד למישהו לא להוריד מהאינטרנט אני בחיים לא אראה סרט כזה, שאני כה מחכה לו, מקובץ מכווץ באינטרנט, שייראה לי מפוקסל על מסך פלזמה גדול ושההיס בו יגבר על דקויות הסאונד. מי שזה נוח לו, מבחינתי העיכוב של המפיצים בהבאה הופך את זה ל-fair game. אבל לטענות של הברנש עם השיער השמנוני אני מוסיף: חחח ואף פחחחח. כל מה שנכתב כאן אמת לאמיתה. הנה הצילום מהמקלדת שלי שהיה אמור ללוות את הפוסט אבל נגנז בשל איכותו המחורבנת. מוקדש בחמלה לאדם מחליא במיוחד.
גם אני מחכה למסך הגדול.
קראתי את הספר של מקארתי ואהבתי מאד.
מאד מפריע לי שאנשים מאשימים את האחים כהן בסוף הקטוע שהוא קודם כל סוף מבריק ושום קרב יריות לא היה יכול להיות טוב יותר.
באיזו איכות היה הסקרינר?
באילו תוכנות השתמשת כדי לנסות לצרוב לעצמך?
ראיתי דוגמית מהקובץ שמסתובב באינטרנט והאיכות ממש גרועה.
אני לא מבין, זה לא אתה שזלזלת בכל הצופים שאיכפת להם מספוילרים. "מה שמשנה זה לא הסיפור אלא הקולנוע בלה בלה בלה בלה" (כאילו הסיפור הוא לא חלק מהקולנוע, או חלק פחות חשוב). בדיוק בגלל זה כתבתי לפני כמה חודשים כבר איך הסרט נגמר, וציפיתי שתקרא בחוסר עניין, כי מה שבאמת משנה זה זוויות הצילום והעריכה.
אני מקווה שמעכשיו תתחשב יותר בקוראיך. הרי מה, אם אתה לא רוצה לקרוא ספוילרים על הסרט החדש של האחים כהן, אז תפסיק לקרוא מגזינים ובלוגים, לא?
לעניין אחר, אני מוחא על הזלזול ב"3:10 ליומה". זה לא אתה שכתבת שההפרדה בין סרטי איכות לסרטי בידור היא הבעייה עם אנשים (בעיקר ישראלים) שכותבים ועושים קולנוע בישראל? עד היום "3:10 ליומה" הוא אחד הסרטים האיכותיים ביותר שראיתי השנה, איכותי יותר מ"רטטוי", "אפקוליפטו" או "הגרמני הטוב". בלי להזכיר בכלל סרט נשכח כ"אכזריות בלתי נסבלת".
אז יצאת תיקו מול המפיצים שלא עומדים בלו"ז, אבל איפה ההתחשבות באחים כהן שרוצים שתראה את הסרט באולם קולנוע עם מסך גדול ומערכת סאונד ראויה?
רוה לרודה: המפיצים, להזכירך, הם גם בעלי בתי הקולנוע. כך שאני יכול להבטיח לך שבעקבות שדרוג מערכות הצפייה שלי בשבוע האחרון, כהכנה לקראת ה-HD, אני רואה בביתי הצנוע סרטים באיכות תמונה וסאונד טובה יותר מכל המסכים בקומפלקס עזריאלי, למעט אולם 1. אני מניח שהקרנת העיתונאים אכן תתקיים שם, באולם 1, וארצה לראות את הסרט שוב לשמוע (לשמוע) האם החמצתי משהו בסאונד, שהוא אחד הדברים הכי פנומנליים בסרט (הדממה מעולם לא היתה כה מלאת פעילות). אבל אחרי ההקרנה הזאת, הסרטו יוקרן בעזריאלי באחד האולמות הקטנים יותר שאין בהם (חוץ מאולם 4) דולבי דיגיטל אלא רק דולבי SR. מכאן שהמערכת שלי – ואגב, של רוב מי שקנה מסך פלזמה/LCD ומגבר סראונד טוב עם רמקולים בשנה האחרונה – איכותית יותר ממה שרוב המתקנים הנוכחיים של רשת ג.ג יכולים להציע. אז גם הכבוד שהאחים כהן מקבלים אצלי גדול יותר ממה שהם מקבלים מג.ג, כמפיץ וכבעל בית קולנוע.
רגע, האם אהבת את הסרט או לא? לא לגמרי הבנתי
נשמע מעניין ותודה. האימיול התחיל לעבוד
מוזר, הפוסט הזה, מבלוגן כשלעצמו, מדבר על סרט מבולגן ומבלבל.. לא יודע.
האחים כהן. שני סרטים ראיתי. צומת מילר, פרגו וטעימות שאני בקושי זוכר מביג לובובסקי שראיתי בהשפעת חברים כשהייתי קטן והדבר היחיד שאני זוכר זה את האוזן המתעופפת.
לא אהבתי ולא סבלתי. נושבת מכל הסרטים שלהם איזו רוח של מסטולים. אין גבולות. כאילו הכל נעשה ללא כוונה ובלי קו עלילה ברור. לא יודע מה אנשים מוצאים בהם ובסגנון הבימוי שלהם, אבל אם שאר המבקרים מהללים אותם ואתה במיוחד אולי אני צריך לגדול כמה שנים, להתבגר ואז תתגלה אליי ההארה.
מקווה שנצליח להתרכז את ה100 דקות.
"No Country", Part II.
I saw, in a good theater with a good sound.
It's better then "The Man Who Wasn't There", but that's not saying much.
The acting on the part of Javier Bardem and Josh Brolin, is very good. Barden truly does a Robert De Niro on this one, including the putting on weight shtik which is sure to give him an Oscar nomination.
Tommy Lee Johns doesn't do much. He just walks around looking tired.
It's a story. I could understand why the Coens would choose it, but I can't help feeling that this is a kind of De Javu. We've seen senseless killings. The last twenty minutes are desperately dedicated to giving sense to the senseless, but the result is not coherent. We are not anywhere near understanding anymore then we were 20 minutes before so why bother?
Shoyn, an Oscar nomination is sure to be made so I guess that at least something good will come out of this for someone. Karma.
Let's look forward to the next project.
אופטופיק. אז קולנוע דקל כבר לא יהיה קולנוע בחזרה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3488119,00.html
וכבר פה כותבת משאלת לב שלי לשנה החדשה – הלוואי ויוקמו איכשהו, איפהשהוא עוד בתי קולנוע שיקרינו סרטי קולנוע טובים.
אוף, אוף… לחשוב שאם הייתי היום בצפון אמריקה הייתי יכול לראות ביומיים את ארץ קשוחה, זה יגמר בדם, סוויני טוד, כפרה, ג'ונו ועוד- ובקיצור כל הסרטים שאני אראה פה במהלך החודשיים הבאים. מתסכל. ולפעמים טוב שלא להיות עיתונאי קולנוע. את "ארץ קשוחה" אני אגש לראות בפלאנט- שם בטוח אני אקבל תנאי צפייה טובים יותר מאלה של גלובוס. כל גלובוס.
אוף! עכשיו גרמת לי רק עוד יותר לרצות לראות את הסרט, והעלאת לי את רמת הציפיות!
מצטער יאיר, ברגע שאמרת משהו על 20 דקות אחרונות זרקתי את ההרגעה שלך של "אין ספוילרים ואין עלילה" לפח. אולי יום אחד. אין לי ספק שאחרי שאצפה בסרט אשוב לפוסט הזה, הוא בטח מצויין.
ליאיר, בתגובה שלך לרודה כתבת משהו מאוד מדומה לתגובה שאני כתבתי כאן שבוע שעבר בנושא גניזות הסרטים. אז אגב לא הסכמת איתי וציינת את זה. אני כתבתי שהעובדה שהיום רוב מערכות הקולנוע הביתי יותר טובות או לפחות לא גורעות מרוב הסרטים המוקרנים באולמות הקולנוע המאכזבים בארץ היא עובדה מספיקה בשביל לא להצטער על גניזת סרטים קטנים. אפשר לראות סרטים בDVD ולא צריך להקרין כל סרט בקולנוע.
למרות שדווקא במקרה זה אני הייתי מחכה, כלומר ספציפית אני לא מחכה לסרט הזה כמו שאתה חיכתה לו, (אני סקרן ואלך לראות אותו בקונלוע אבל לא קצצתי ציפורניים), אבל אם הייתי מחכה לו ככה אז הייתי כבר מחכה לקולנוע. עונת הפרסים באמריקה והדירוגים לא מספיק מרגשת אותי ואם רצית להגיע לסרט בלי דעות קדומות אז ממילא זה כבר מאוחר מידי ואפשר לחכות.
(ואגב אני ממליץ על מקרן ולא על LCD, בכל זאת הגודל כן קובע והמקרנים היום מצויינים ובמחירים אטרקטיביים בהחלט והרבה פעמים זולים מטלויזיות מקבילות באיכות).
נ.ב. לדעתי ממה שאני קורא היום באינטרנט בשבוע האחרון חל מהפך וכרגע there will be blood מוביל גם את התחזיות לזכיה וגם את ממוצע הביקורות לעונה. לדוגמא בדירוג הממוצע של metacritic (שאוסף ביקורות מכ40 מבקרים בארה"ב למי שלא מכיר) הוא התייצב השבוע על ממוצע מדהים של 94. ארץ קשוחה ירד ל91.
"ארץ קשוחה" הוא סרט חזק ודי נאמן לספר,הבעיה היא שהבאז והביקורות יוצרות ציפיות אדירות…לכן יצאתי טיפה מאוכזב.הסוף של הספר,אגב, אפילו יותר תמוה מבסרט ומתעלם מהעלילה המרכזית..ספר מומלץ
לרז-ש אם דווקא ב-rottentomatoes ארץ קשוחה במקום יותר גבוה, וגם ברוב רשימות המבקרים וגם הוא של האחים כהן אז… הוא בהחלט עדיין מוביל במרוץ.
הפסקול (הקצרצר והקולע) של קרטר בורוול לסרט מופיע בחמש דקות של כתוביות הסיום.
אגב, בעניין הפסקול, אי אפשר שלא להזכיר את הסופרנוס, שבאומץ ששמו את היצירה נטולת המוזיקה בפרונט. בחכמה רבה.
צפייה נטולת פסקול עוזרת לעיתים, אם הבמאי יודע לחפות על כך בעלילה מותחת ובבימוי מוצלח, להתחבר לדמות באופן הרבה יותר משמעותי והופך את היתרון לחיסרון. הרגעים השקטים… הכי אפקטיביים.
כן, אבל האם יש לך חושך?
רוה לרודה: מוחלט. תריסים חשמליים שאוטמים כל בדל אור. שלא יהיה ספק: אני מעדיף בכל רגע לראות סרט בקולנוע, ומעדיף את זה, אבל בגלל שאני בתחושה הולכת וגוברת של "אם-אין-אני-לי-מי-לי" בכל הקשור ליחס המפיצים לצופיהם, ארגנתי לעצמי אפשרות לדאוג לעצמי עם התפשרות הולכת ומצתמצת בנושא האיכות.
מסתבר שיש מישהו שמעריך את האחים עוד יותר ממני.
כאילו נכנסת לראש שלי מאז שהסרט יצא. אותה הרגשה ואותו מתח. והפרסים יוצרים כזה בילד אפ מטורף.
אתה יודע כמה הסרט הזה הכניס עד כה בארה"ב?
קראתי שהוא בדרך להיות הסרט הכי ריווחי שלהם.
איפה אפשר לראות רווחים של סרט?
אתה וסקרלט בחגיגת Self efficiency
כמה דברים על "ארץ קשוחה":
1. לא יכולתי להתאפק ואני ממש מצטער על זה. איכות התמונה טובה למדי, אבל הכתוביות באנגלית היו לא מסונכרנות בעליל, ועם המבטא הדרומי קצת התקשתי.
2. הסרט לא איכזב אותי, אבל בגלל שכבר ידעתי למה לצפות – הוא גם לא הסעיר אותי במיוחד. הוא בהחלט כולל כמה קטעים מורטי עצבים (המרדף בתחילת הסרט, כשברולין חוזר למקום), אבל בניית המתח של האחים כהן כבר מוכרת ("רציחות פשוטות")וקשה לי להגיד שהשערות השופעות שלי נשארו על הכרית.
3. המגע הדייויד לינצ'י מורגש לכל אורך הסרט. הכי בולט – הפייד-אאוט והדיסולב של הסצינות. לא אגיד יותר.
4. הסוף – מבלי להרוס יותר מידי, אני לא מסכים שהסרט לוקח פניית פרסה חדה מידי. כבר מהסצינה הראשונה דיי ברור לאן הסרט הולך ומה המסר שלו. אני חושב שהסיום רחוק מלהיות מופשט, אלא יותר לירי. דווקא נקודת המבט הזו העניקה לו הרבה מאוד נקודות זכות אצלי.
5. אני מחכה ל"זה יגמר בדם" עכשיו. אהבתי את "ארץ קשוחה", אבל צפתי ליותר. זה מזכיר לי שגם מהחדש של קרוננברג היו לי ציפיות גדולות, ויצאתי ממנו לא מסופק.
6. במחשבה שנייה – אני אראה את "ארץ קשוחה" שוב.
פאק. איזה סרט