לא כוס התה שלי
הפסטיבל הבריטי בסינמטקים # הסינמטק החדש של תל אביב
א.
"אשת הברזל" יוצא בארץ בתזמון מצוין, במקביל לפתיחת פסטיבל הקולנוע הבריטי שמארגנת הקונסוליה הבריטית בסינמטקים בארץ. הפסטיבל הזה, שחוזר השנה אחרי הפסקה בת ארבע שנים, מגיע אף הוא בתזמון מצוין: בשנה בה הקולנוע הבריטי הרים ראש וחזר לחיים כשלחייו סמוקות. זו היתה שנה אדירה לבריטים וכמה מהסרטים הכי מדוברים השנה היו תוצרת אנגליה. למשל: "חייבים לדבר על קווין". או "בושה". כל זה מגיע בתקופה סוערת לקולנוע הבריטי כשממשלת הקואליציה מנסה לקצץ הוצאות וביטלה את מועצת הקולנוע הבריטית והעבירה סמכויותיה למכון הקולנוע. עדיין לא ברור מה יהיו השלכות הצעד הזה, אבל הוא מגיע בתקופה של התעוררות. מצד אחד, זו השנה בה נוצר הסרט הבריטי הקופתי בכל הזמנים בבריטניה ("The In Betweeners"), ובתקופה בה המיזוג בין אנגליה והוליווד נמצא בשיא ("ג'יין אייר", "הארי פוטר", "שרלוק הולמס", "סוס מלחמה", "ג'יימס בונד". ובטלוויזיה: "דאונטון אבי"). ובמקביל, הקולנוע העצמאי מרים שם את ראשו. רשימת הסרטים המרשימה מאוד והעדכנית מאוד שתוצג בסינמטקים מכילה את כל הסרטים הכי מדוברים בשנה האחרונה באנגליה: "טירנוזאור" (השחקן פאדי קונסידיין מביים, פיטר מולאן מ"סוס מלחמה" משחק ולצידו אוליביה קולמן מ"אשת הברזל"), "צוללת" (בהשתתפות אותו פאדי קונסידין), "רשימת חיסול" (אם קן לואץ' היה מביים את "איש הקש"), "סופשבוע", "קוריולאנוס" (רייף פיינס מביים שיקספיר), "חוש מושלם" (יואן מגרגור חוזר לשתף פעולה עם דיוויד מקנזי הסקוטי).
מבין כל אלה אני מזהיר אתכם בינתיים מ"טירונזאור" ואף מ"רשימת חיסול", שני סרטים מפרכים לצפייה (הבריטים טובים בריאליזם מחוספס ובלתי נסבל) וממליץ לכם על "צוללת" המקסים, שהופך את ריצ'רד איודה, הבמאי, לאחד האנשים שיהיה מסקרן לעקוב אחריהם. לכאורה "צוללת" דומה לסרטיו של ווס אנדרסון ("ראשמור" בעיקר). אלא שאנדרסון בעצמו מושפע מהתרבות והמוזיקה הבריטית של שנות ששים, כך שהוא ואיודה בעצם מושפעים מאותם מקורות השראה. זה סיפור מתוק ומוזיקלי ושנון קולנועית על תיכוניסט חנון מאוהב.
(פורסם ב"פנאי פלוס", 1.2.2012)
ב.
ועתה, אחרי שהייתי בערב הפתיחה של הפסטיבל הבריטי אני יכול להוסיף לרשימת האזהרות את "אנקת גבהים" של אנדריאה ארנולד. האם זה מה שיעלה בגורל הפסטיבל הבריטי מבחינתי? רשימה של כעשרה מהסרטים שקראתי עליהם הכי הרבה שבחים השנה אבל בינתיים – אחרי צפייה בארבעה מהם – שלושה לא אהבתי ואחד כן. הבא בתור, "סוף שבוע". נקווה לטוב.
סופית: אני שונא את סרטיה של אנדריאה ארנולד. כל הגישה שלה לקולוע פשוט בלתי נסבלת בעיניי, ואם חשבתי שעיבוד לסרט קלאסי המתרחש במאה ה-19 יביא לעידון בגישתה, התבדיתי. היא במאית חסרת רחמים – אין לה רחמים לדמויותיה, לשחקניה (שעוברים התעללויות קשות בסרט), לבעלי חיים, שנשחטים ומעונים (אני מקווה שבאמצעות אפקטים פירוטכניים מתקדמים, אבל איכשהו מסופקני), ובעיקר לצופיה. מבחינה ויזואלית יש בסרט כמה שוטים נהדרים (יש בו מספיק עצים וסוסים כדי להשתלב בפרויקט הפריימים היפים של סוף השנה שלי), אבל אנדריאה עושה כמיטב יכולתה להפוך את סרטה למכוער ככל האפשר. אני פשוט לא מבין מה עובר לה בראש כשהיא באה לעשות סרטים.
וזה הסרט השני של ארנולד שהיא מחליטה לצלם בפריים 4:3. מה שהוא הומאז' משעשע ותקופתי ב"הארטיסט" הוא סוג של גחמה יומרנית ומעצבנת אצל ארנולד. מה שמביא אותי לעניין הבא.
ג.
יש אולמות חדשים לסינמטק תל אביב. תוכלו למצוא אותם ארוזים באחד הבניינים הכי מכוערים בישראל, כה מכוער שהוא כמעט קומי. קומי, עד כמה שאיש צולע יכול להיות מצחיק. כלומר, עצוב. קומי, כי בכניסה לאולם מזהירים הסדרנים את הנכנסים מהמדרגה בשורה 7. למה? כי כולם מועדים עליה. שלפו את המצלמות הסלולריות שלכם והתחילו לתעד: זה אכן מצחיק כמו סלפסטיק – אכן, כולם מועדים על המדרגה בשורה 7. היסטרי. כלומר, טרגי. וזה באולם 3, הוא האולם גדול במבנה. האולם הגדול המסתתר במרתף, ליד השירותים. הייתם מצפים שהאולם הגדול, המפואר, יהיה זה מיד בכניסה לבניין, במקום הכי נגיש, יוקרתי ואטרקטיבי, ולא הכי נחבא. אבל בלא בסינמטק תל אביב, עולם לואיס קרול-י בו הכל הפוך מההגיון, בו כדי להגיע לאולם גדול והמפואר צריך לרדת בגרם מדרגות צר כמו מאורת ארנב, ונמוך תקרה אילו שתינו בקבלת הפנים בכניסה משקה מגדיל. כל שנות התכנון, כל כספי הבנייה, ואיש לא נתן את דעתו למדרגה בשורה 7.
אבל…
אני מעדיף לשפוט אנשים על פי אופיים ולא על פי בגדיהם, ובניינים על פי הפונקציונליות שלהם, ולא על פי חיצוניותם. לא אתגר פשוט, אגב. אבל אני משתדל. ומכיוון שהדבר הכי חשוב בבית קולנוע זה אולם הקולנוע עצמו, אני חייב להגיד שאולם 3 בסינמטק תל אביב החדש הוא אולם מעולה, לא משנה כמה רעש וקשקושים יש במבנה שעוטף אותו. ראיתי בו כבר את "הוגו" של מרטין סקורסזי – סרט בהקרנה דיגיטלית תלת מימדית שאיכות התמונה שבו מרהיבה לא פחות מאיכות הסאונד, ובשניהם ההקרנה בסינמטק 3 היתה מעולה. מכיוון שזו היתה הצפייה השניה שלי בסרט כבר היה למי למה להשוות אותו ואיכות ההקרנה בסינמטק לא נפלה מזו של רב-חן.
לעומת זאת, אמש ב"אנקת גבהים", סוג של פדיחה: כנראה שהשגרירות הבריטית חייבה את הסינמטקים להוסיף תרגום בערבית לכל סרטי הפסטיבל, וזה הוקרן בהקרנת וידיאו מתחת לפריים, מה שגזל שטח מסך, ובגלל הפורמט האידיוטי שבו ארנולד צילמה את סרטה היה צריך להקטין את הפריים שלה כדי שיהיה מקום גם לה וגם לערבית. התוצאה היא פריים קטנטן שנראה כמו הקרנת 16 מ"מ, שהיווה ניגוד מוחלט לאולם הגדול והמסך הרחב של הסינמטק. עבור אורחים רבים זה היה ביקור ראשון בסינמטק החדש ובמקום לפציץ עם סרט שיראה את איכות ההקרנה, המסך והסאונד, נבחר סרט שנראה כמו מאוצרות ארכיון הקרן הקיימת.
כלומר, לא רק שלא משנה הבניין, או האולם, מה שהכי חשוב הוא איך הסרט מוקרן. ואם התרגום בערבית מחייב שסרטה של ארנולד יצומק בגובה ויוקרן על חלק מזערי של המסך, משהו כאן פגום בשיקולים ובתכנונים. וזה חבל, כי כאמור – זה אולם אדיר, שמתחבא תחת המון עטיפות וקליפות שינסו לשכנע אתכם שאין שם שום דבר ראוי.
עכשיו רק צריך למצוא משהו טוב לראות שם.
(אגב, ראיתי כבר סרטים באולם 3 ובאולם 5 – אולם קטן וסביר לחלוטין בקומת הכניסה. טרם ראייתי סרט באולם 4).
"צוללת" אכן מקסים, ראיתי בדיוידי, ומכיל את אחת הסצינות המצחיקות ביותר שיצא לי לראות בסרט לאחרונה. "מרשימת חיסול" התבאסתי קשות. ביאסת אותי עם "טירנוזאור" יש לי כרטיס למחר…
זה פסטיבל אשר הולך לפצל את הקהל לגבי כל הסרט. את הדעה השונה שלי לגבי "רשימת חיסול" והמאוד שונה שלי מ"אנקת גבהים" אפשר לראות בקישור-כינוי. גם אני בעד "צוללת".
דיסקליימר: אני אכנס לפסטיבל הבריטי קצת אחרי כולם, אבל אני אגיע. טרם ראיתי סרטים.
כדאי שתוסיף דיסקליימר משלך: אני, וכאלו שקוראים אותך זה זמן, כבר יודעים לזהות את הטעם שלך. אהבתי את שני סרטיה הקודמים של אנדריאה ארנולד, ולמרות שאין לי דבר עם יצירות קאנוניות כמו "אנקת גבהים", אני מסוקרן מאוד. אתה פחות מתחבר לסוג הזה של הקולנוע. אני מעריך שמשם מגיעה הסלידה שלך.
ולראיה, אגב: בשבילך, פיטר מאלן זה ההוא מ"סוס מלחמה". בשבילי הוא השחקן מ"קוראים לי ג'ו" המצוין של קן לואץ', והבמאי של "האחיות מגדלנה" האדיר.
מה שכן, דיויד מקנזי בשבילי הוא פשוט סקס-מניאק. אני כנראה אראה את הסרט שלו, אבל רק בגלל שמתוכנן לי שם חלון של זמן.
לגבי אולם 4: ראיתי שם שתי הקרנות. האולם סביר ונחמד למדי, אבל יש שם כמה כסאות שעיצוב האקורדיון המשונה של הקיר השמאלי פשוט מסתיר חלק מהמסך.
אני רוצה להאמין שמה שאנחנו רואים במבנה הסינמטק עכשיו זו חצי עבודה. כשיושלם השיפוץ באגף הישן, והכל יתחבר ביחד – אז נוכל לחוות דעה על היצירה השלמה.
באופן מוזר כל הסרטים של בילי וויילדר שראיתי בחודש האחרון באולם 3 בסינמטק הוקרנו בפורמט 1:1.85 ולא ב- 1:1.33 המקורי, מה שחתך לא מעט ראשים ודפק לגמרי את הקומפוזיציות של הפריימים.
וזה די מוזר, בהתחשב בעובדה שבאולמות הישנים של הסינמטק הייתה לרוב הקפדה על הפורמטים המקוריים.
היתכן שהמקרנות החדשות והנוצצות באולמות החדשים לא מאפשרות הקרנה של סרטים הוליוודיים קלאסיים בפורמט המקורי שלהם? היתכן שחסר להן gate מתאים?
מקווה שמישהו יידע לענות…
גדעון- כן.
בניגוד, או לפחות בנוסף למה שרווה כותב, שלל בעיות טכניות פוקדות את הסינמטק החדש. זה נוגע בעיקר להקרנות פילם ישנות, ולסאונד בסרטים שאין בהם סראונד. במקרה כזה, אופסידייזי, כל הסאונד קופץ ומהדהד על תעלות האיוורור/מחווה לבי-מוביז שיש לאורך האולם.
ואני לא חושב שצריך לבטל את עניין המדרגה בשורה 7 וגרם המדרגות הצר בכזאת קלות ובאמתלה שאיכות ההקרנה מצוינת: המקום הוא מלכודת, אסון שמחכה להתרחש.
יאיר, שונא את אנדראה ארנולד? כזכור לי, ב2009 כתבת ביקורת אוהדת על סרטה 'מחוץ למים', שהיווה שיפור גדול לעומת 'דרך אדומה'.
=====================
רוה למיכאל: אתה מתבלבל ביני ובין מישהו אחר. אני כתבתי על "מחוץ למים" שבסרט הזה אנדריאה ארנולד איבדה אותי סופית (תיקון: ב"אנקת גבהים" היא איבדה אותי סופית). הנה.
טוב, הפעם אני חייב להסכים איתך. אהבתי את "דרך אדומה", וגם מ"מחוץ למים" יש לי זכרונות טובים. אבל גם אני חייב להודות: "אנקת גבהים" בגרסת אנדריאה ארנולד הוא די בלתי נסבל.