07 ינואר 2008 | 13:40 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

שקרניקית

דברים שקלטתי אתמול:

– אנטון קורבין יגיע להקרנה של “קונטרול” בסינמטק תל אביב ב-18.1.
– “כפרה” של ג’ו רייט יזכה באוסקר. נימוקים בקרוב.
– כנראה שלא יהיה שידור טלוויזיוני של גלובוס הזהב. אני מנסה להבין מה זה אומר לגבי מסורת הלייב בלוגינג שלי. האם אצליח למצוא דרך לדווח בחי בבלוג גם בלי שידור ובלי שאהיה פיזית באולם?
– לקח לי זמן להגיע אליו אבל הדיסק “Made of Bricks” של קייט נאש ממש מקסים (Download here).

הנה שיר אחד. הנה שיר אחר.
ההורדה החוקית של האלבום תתאפשר ממחר (שלישי).

ומחרתיים היא מופיעה בניו יורק, וההופעה כבר סולד-אאוט. כנראה שעוד כמה ברנשים כבר גילו את חדוות נמשיה.
ואני אומר: הביאו אותה ארצה! הקהל של רג’ינה ספקטור ישעט להופעה שלה. רק דמיינו את השיר הבא, “מריאלה”, על הילדה שהדביקה את שפתיה כדי שלא תצטרך לדבר ורק מבאסת את אמא שלה, מבוצע בלייב (האם מישהו כאן מצליח להיזכר בעוד שיר שיש לו כל כך הרבה שינויי טמפו):

Track07.mp3

או את השיר הזה, “The Nicest Thing”, שהוא פשוט מתוק להפליא.

Track11.mp3

ואם תשקיעו 89 סנט מכספכם תזכו לשמוע את השיר הכי פיל-גוד של החורף, “Merry Happy“,

רוצו מהר


יאיר לב סיפר לי על הסרט התיעודי הזה אחרי שראה אותו באחד הפסטיבלים בעולם והיה אחוז פליאה איך יתכן שאף פסטיבל ישראלי, כולל דוק-אביב, לא חטף אותו אליו. אז הוא הלך והביא את הסרט בעצמו. קוראים לו “שקרים אסורים“, הוא סרט תיעודי תוצרת אוסטרליה, והוא יוקרן הערב ב-19:00 בסינמטק תל אביב, כולל הקדמה מאת יאיר לב. צפיתי בו בסקפטיות – לא תמיד אהדתי את הסרטים שלב משבץ במסגרת “מועדון תרבות” של הקולנוע הדוקומנטרי שהוא אוצר בסינמטק – אבל הפעם נשביתי. מאוד כדאי לכם.
זהו סיפורה של מונה חורי, ילידת ירדן, שברחה ממדינתה אחרי שחברתה הטובה ביותר נרצחה על כבוד המשפחה. חורי, בוגרת בית ספר אמריקאי בעמאן, ישבה בקפה אינטרנט בסלוניקי וכתבה בלהט את סיפורה של חברתה בספר שעוסק בראשונה באנגלית בתופעת רציחות על כבוד המשפחה בחברה המוסלמית. הספר יצא לאור והפך לרב מכר. חורי עברה לגור באוסטרליה. שם נמכרו 200,000 עותקים מספרה. היא הפכה לכוכבת תקשורת ועברה מתוכנית אירוח אחת לשניה.
אלא ש…
מתברר שהספר שהיא כתבה שקרי מתחילתו ועד סופו. שמונה חורי היא שקרנית ורמאית מועדת, שהעבירה את רוב חייה בשיקגו ולא בירדן ועזבה את ארצות הברית אחרי שנהייתה מבוקשת על ידי האף.בי.איי על מעשי רמאות.
חורי, מצידה, טוענת שהסיפור אמיתי, אבל היא שינתה את הפרטים של המקומות והדמויות כדי להגן על האנשים שעדיין בחיים ושכל מטרתה היתה לעורר מודעות לתופעת רציחתן של נשים בירדן על ידי בני משפחה כדי לשמור על כבוד המשפחה.
הבמאית אנה בוינובסקי, עם עבודת בימוי שנונה ומסוגננת, פורסת את הסיפור שלב אחר שלב (ותאמינו לי, התקציר הנ”ל מכסה בערך את עשרים הדקות הראשונות בסרט שאורכו 100 דקות, ושבכל רבע שעה נחשפת תגלית חדשה שהופכת את כל הסיפור על פיו). בוינובסקי, בניסיון להבין האם חורי היא רמאית בלתי אמינה, או מישהי שרצתה לעורר תשומת לב בינלאומית לתופעה חשובה ועשתה זאת על ידי נטילת חירויות ספרותיות, יוצאת לירדן, יחד עם חורי, כדי להבין האם מדובר בסבך בלתי ניתן להתרה של שקרים, או במציאות כואבת ומדממת שמצאה דרך אחת, גם אם קונטרוברסלית, להזכות בחשיפה.
שם העסק כבר ממש מסתבך. איפשהו בין קומדיה של טעויות וגניבת זהויות, ומותחן בלשי – בו כל שקר מסתיר שקר אחר, חמור יותר – “שקרים אסורים” הוא סרט קצבי, מרתק, מותח ומשעשע, ועשוי עם ליטוש קולנועי יוצא דופן ורב מודעות עצמית, כאילו הבמאית עצמה שואלת תמידית את עצמה ואת צופיה האם, לא משנה מה, כל מעשה של תיעוד אינו במידה מסוימת מעשה של שקר.
הערב ב-19:00, בסינמטק תל אביב. רוצו.

14 תגובות ל - “שקרניקית”

  1. הפינגווין 7 ינואר 2008 ב - 13:46 קישור ישיר

    אתה מהמר על כפרה
    Awards Daily משוכנעים שזה יגמר בדם יקח
    קריס טייפלי מהמר על Into the Wild
    אני עדיין חושב שארץ קשוחה מוביל

    מישהו זוכר שפעם אוסקר היה מילה נרדפת למנצח ידוע מראש?

    רוה לפינגווין: הלוואי, הלוואי, הלוואי ש”זה יגמר בדם” יזכה. אבל איכשהו נראה לי שזה מסוג הסרטים שנותרים קלאסיקות אבל בלי אוסקר (פ.ת אנדרסון ייצא עם אוסקר על תסריט). אבל סשה סטון לא אומרת שהסרט ייקח. היא רק מפנה את תשומת הב שהמומנטום שלו בעלייה. שזה בדיוק מה שאני כתבתי ארבעה ימים לפניה.

  2. דרורית 7 ינואר 2008 ב - 13:57 קישור ישיר

    אופטופיק. לא נמאס מכל סרטי פנטזיות-הילדים-שמנצחים-את-כוחות-האופל-באיןסוף המשכים? כנראה שלא.
    http://news.yahoo.com/s/nm/20080107/film_nm/haggis_dc

  3. יוני 7 ינואר 2008 ב - 14:58 קישור ישיר

    אני חושב ש”ארץ קשוחה” ייקח עם כל הכבוד לבאז ולמומנטום סביב “כפרה”! למרות שאני מחכה לנימוק.
    ו”זה יגמר בדם” הסיכוי די קלוש למרות שאפשרי. אבל הוא בטוח יהיה מועמד.

  4. michaly 7 ינואר 2008 ב - 17:24 קישור ישיר

    ברור שיש שידור של הגלובוס. בערוץ E!. למה אתה חושב שאין? כי הוט מציגים את זה כאילו זה משודר רק בסטאר וורלד?

  5. michaly 7 ינואר 2008 ב - 18:59 קישור ישיר

    ועכשיו אחרי שהסברת לי לאט, הבנתי מהר. אפשר ניתוח של הדבר הזה? הם יעזו לעשות את זה גם באוסקר?

  6. יוני 7 ינואר 2008 ב - 20:03 קישור ישיר

    רגע אז יהיה או לא יהיה שידור של גלובוס הזהב???

  7. סטיבי 7 ינואר 2008 ב - 20:39 קישור ישיר

    בניק-לינק – לינץ’ מפרסם.
    ~אנטון קורבין~

    רוה לסטיבי: זו פרודיה שהכין מעריץ (על סמך הבונוסים של “אינלנד אמפייר”) על הפרסומות לאיי-פון, אני מקווה שזה ברור.
    ~אנטון קורבין~

  8. יונתן 7 ינואר 2008 ב - 20:51 קישור ישיר

    איך אפשר לקשקש על אוסקר כשעוד לא ראינו את הסרטים?

  9. סטיבי 7 ינואר 2008 ב - 21:30 קישור ישיר

    ברור שזה ברור 🙂

    (יו, האתר הזה איטי היום אפילו יותר מהרגיל)

    רוה לסטיבי: ההנהלה מתנצלת. האתר נפל בין 16:00 ל-18:00 וקם לתחיה אבל לא עם כל מנועיו. מקווה שזה יסתדר בקרוב.

  10. חןחן 7 ינואר 2008 ב - 21:54 קישור ישיר

    איזה איטי אתה
    אני סוגד לקייט נאש כבר מנובמבר

    רוה לחןחן: בחייאת, תן קרדיט. זה היה כבר באוגוסט, זוכר? אבל לדיסק המלא הגעתי רק עכשיו. אכן איטי.

  11. אלעד 8 ינואר 2008 ב - 9:57 קישור ישיר

    רווה, סחתיין על ההפניה לקייט נאש. עוד לא החלטתי אם אני אוהב אותה או אם היא גנבת ענקית, אבל היא עושה לי הרבה שמח, כמו שרק ילדה בת 19 עם הרבה כישרון יודעת לעשות.

    מאד מושפעת מרג’ינה כמובן. מצחיק לשמוע את המבטא הברוקליני שהיא תוקעת מדי פעם ב”מריאלה”, שמגיע כמובן דרך חיקוי של רג’ינה.

    ובתשובה לשאלתך “האם מישהו כאן מצליח להיזכר בעוד שיר שיש לו כל כך הרבה שינויי טמפו” אענה: אצל ה-Fiery Furnaces (שהם כנראה הלהקה האהובה עלי), כל השירים מכילים יותר מהכמות הזאת של שינויי טמפו, מקצב, סגנון, ומה-לא. השירים שלהם הם כמו קולאז’ מוזיקלי (כן, אני יודע שזאת קלישאה, אבל במקרה הזה היא פשוט נכונה).

  12. ברוב השירים של סיסטם (of a Down) יש לפחות אותו מספר של שינויי מקצב, אם לא הרבה יותר ולבטח קיצוניים יותר, מבשיר החביב הזה. אם כי אין ספק שהארמנים נשמעים פחות מתוקים מהחקיינית הבריטית של רג’ינה. ובהיעדר חומרים חדשים של הדבר האמיתי, אני שוקל להסתפק בתחליפה המוצלחת.

  13. אלעד 8 ינואר 2008 ב - 15:23 קישור ישיר

    היא לא חקיינית של רג’ינה! היא מחקה עוד מלאן אמנים אחרים! 🙂


השאירו תגובה ל - הפינגווין